לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן מח
לכבוד הרב הגדול מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ ק"ק ערלוי יצ"ו.
א) עמד במ"ש מרן זקנו זי"ע בחת"ס סי' צ"ח להתיר למכור כלי שנאסר מבב"ח ולית ביה משום אה"נ דאין הגוי מוסיף על המחיר בשביל הבליע' וכמ"ש בפרמ"ג בפתיח' לה' בב"ח וסי' פ"ז וסי' צ"ד, ובהג"ה מהרש"ק שנדפס מחדש העיר לפי"ד המרדכי שהביא הרמ"א סי' צ"ח דכ"ח שא"א בהגעלה הכלי גופי' נעשה נבל' אין מקום להיתר הנ"ל ומעכ"ת ירד להציל ואומר בצדק כי המרדכי רק לענין לשער נגד כלי כולי' אמר אבל לא לומר דחרס גופי' מעצמה נבלה והנכה לענין הלכה ודאי שפיר קאמר בפרט כי הרמ"א רק לחומרא חשש לשיטה זו ודאי י"ל דרק לענין הבלוע' החמור', אלא שמדברי הג"א ספ"ב דמ' ע"ז הביא' הש"כ סי' צ"ד סקי"א עכ"ח צ"ל דס"ל דגוף החרס נ"נ דהא מסיק שם דלענין איסור הנאה אין חלוק בין ב"י לשאב"י דנטל"פ לענין הנאה אסור וע"כ בקדרה שנבל' מבב"ח ונעשה אב"י צריך להשליך דמי הקדרה לנהר והמאכל מותר, ומעתה האיך אפשר לומר כן אם לא שהחרס גופי' נאסר ונ"נ ועיי' בשבילי דוד סי' צ"ד סקי"א הנ"ל שפירש כן בדברי הג"א הנ"ל על דרך זה ג"כ אלא הא הש"ך בס"ק הנ"ל הביא דברי ת"ח שחולק עלי' ועכ"פ לא מילת' דפסיקת' היא לומר שאין החרס גופי' נ"נ ובזה הי' אפשר לתרץ קושי' התו"ד סי' צ"ח שהקשה קשה כברזל האיך אפשר לומר כן דחרס גופי' נ"נ ואוסר אפילו בבליעה חדשה ואפילו ידעינן כמה בלע לו יהי' דחרס גופי' נאסר מ"מ אין בחרס גופי' שום טעם ולא עדיף מגיד הנשה למ"ד אין בגידין בנ"ט דאינה אוסר התערובות עיי"ש שהאריך ומפרש דברי המרדכי על ד"א ולהנ"ל י"ל דבאסור הנאה אין חלוק אם יש בו טעם או לא כדברי הג"א אלא דא"א להעמיס בהמרדכי סברא זו דהלא אינו מחלק בין אסור הנאה לאכילה ועוד משמע מדברי הג"א דבכל הכלים איירי, וקצת הי' נראה ראיי' דלא שייך אה"נ בגוף הכלי דבמ' זבח' דף צ"ו ומ' יומא דף כ"א משמע דשברי כ"ח הי' נבלעים במקומ' רק מטעם שלא יהי' אשפתות בעזרה תיפ"ל דבעי גניזה דהא בפועי' מנותר שאסור בהנאה ועיי' בתוס' שם ותוס' זבחים דף ס"ד ועיין בכו"פ סי' צ"ד אות ב' מ"ש ראיי' מתוס' פסחים נגד דברי הג"א בשם א"ז. ב) מ"ש כת"ה ע"ד הפר"מ סי' צ"ב ס"ה ט"ו במ"ש דקיימ"ל מב"מ אפילו בדרבנן לא בטיל וצוה לעיין בתוס' מ' חולין ד"ה שאני ציר וכן בהרשב"א כלומר דהוה רק מדרבנן והא הוה להיפך לענ"ד לא כיון כלל לראיי' רק דרכו בכך בלשון קצרה כלומר דהתוס' והרשב"א סותרים כלל זה ומ"מ הלכה כידוע מ"ש עליהם כמ"ש בכו"פ הנ"ל ובימי חרפי אמרתי והוא עפ"י מ"ש בתוס' מס' מנחות דף כ"ב בפלוגת' דרב ור"ח אי אזלינן בתר בטל או בתר מבטל ולמ"ד דאזלינן בתר בטל להיות כמבטל כגון נבלה בשחוטה דלכי מסרח אין כאן איסור נבלה אבל במשקי' לא שייך למימר הכי דלכי מסרח אין שם משקי' עלי' כמ"ש בפסחי' בסוגי' רחסגה"כ ולהכי הוה כשלא במינו ובטל ומעתה בציר הא בלא"ה אינ' בכלל משקה דזיעה בעלמא ומה"ט אימק"ט כמ"ש במ' בכורות וכ"מ וא"כ שוב נחשב כמב"מ דמי כמו אוכל דמה תאמר דלכי מסרח אין שם משקי' עלי' הא בלא"ה אינה משקה אלא דכיון מ"מ מדרבנן אסירי חשיב' מה"ט משקי' וחשיב כמבשא"מ ומעתה יש לפנינו חומר' דרבנן דעי"כ אתי לידי קולא דלחשיב מבשא"מ ומה"ת קולא שאינ' משקה וחומר' דלחשב כמב"מ והאיך נדין להאי דינא ואפשט לי ממ"ד בש"ך סי' כ"ה באבר המדולדל דלא חשוב אסור דבוק לשער בכול' כיון דאסרו רבנן כמו פרוש מן החי להחמיר שוב לא נחמיר דלהוה כדבוק דסתרי אהדדי בדרבנן לא אמרינן וז"ש בתוס' זיע' בעלמא ומדרבנן חשיב משקה א"כ הוה כמו מבשא"מ אם כי באמת הוה מב"מ אלא דתרי חומרי מדרבנן לא מחמרי' אבל בעלמא מודה התוס' דגם בדרבנן מב"מ לא בטל. ג) מ"ש כת"ה ע"ד הצל"ח מס' פסחים דחקר על שיעור הנאה וקאמר דלדעת הרמב"ם אין נ"מ דבלא"ה אין לוקין וח"ש ודאי אסור ותמיה' למעכ"ת דהא הרמב"ם פוסק בה' שבועות דשבועה חל על ח"ש דאינה מושבע ועומד אבל לענין הנאה ודאי חשיב מו"ע ולא חל עלי' שבועה וכדרך שאמרו האחרונים לענין ב"י דפליגי ב"ש וב"ה ר"מ ביצה אם כי דאין לוקין אב"י וי"מ נ"מ לענין חלות השבוע' והנה לפימ"ש המ"מ בטעמי' דאין לוקין על הנאה דהוה שלכ"ה כיון דראוי' לאכילה ורק דמ"מ אסור מה"ת כמו חצי שיעור א"כ משמע דדינא לגמרי כר"ש וגם לפי"ד המל"מ בפ"ה מה' יסה"ת מטעמי' דאינה מפורש בתורה רק דילפינן מדאיצטריך בנבלה התירו מכלל וגו' והא בר"ן בחד טעמי' דח"ש אינה מו"ע האי טעמי' נמי אית בי' וצ"ע. ד) מ"ש בענין מחלוקת הש"ך וחכ"א בנפל בתוך שיעור מליח' לכש"מ דמקיל בחכ"א מה שחוץ לציר דאינה רק משום קנס' ובזה ל"ש קנס' והנה רבו החולקים מן הבאים אחרים ה"ה מביא' הדרכ"ת בבית יהודה ובהג' יד שאול ובת' טו"ט עיי"ש דדעת כול' להחמיר כד' הש"ך. ה) מ"ש כת"ה בדברי זקנו חת"ס בח"מ סי' קפ"ט דאוסר להעבות אות וי"ו בתפילין אם כי עתה לא חשיב של"כ מ"מ חיישינן ברגל הדק של הויו יקפוץ תוך הזמן וישאר רק מה שהגי' והוה אז שלכ"ס בת' פני מבין סי' י"ז מצדד להקל וכת"ה בדעתו לדמות במ"ש הנוב"י מהד"ת כענין מסמרי' שקובעי' בנסרים שלא יחסר' המים ויפסלו משום זוחלי' דאין זה מעמיד בדבר שמק"ט כיון דהמקוה כשרה לפנינו ואין הנסרי' פועלים רק למנוע הפסול וה"נ בנ"ז דהאות כשר לפנינו והיא סבר' נכונה אלא לפימ"ש החת"ס ביו"ד סי' ר"ד מ"ש להגאון מו"ה דוד דייטש זצ"ל שהקשה מסוכה פרס עלי' הסדין גם כי הסוכה כעת צילת' מרובו מ"מ שלא יכשר לאח"ז ה"ז פוסל ותי' לחלק דשם הסדין עצמו ראוי' לסכך בעלמא כלומר להיות עי"כ צילת' מרוב' משא"כ המסמרי' אינו ראוי' לטבול בתוכ' ע"כ חשיב שפיר יושב תחת סכך פסול גם ע"ד העתיד וא"כ ה"כ בנ"ז הא מה שהוסיף ג"כ מועיל בעבות' לעשת' וי"ו וחשיב שפיר שלכ"ס כמובן שדומה לסוכה. ו) מ"ש כת"ה לתרץ דברי לח"מ מה' חגיגה פ"ב אם כי סברה נכונה לחלק מ"מ קשה הדבר לומר להתיר פסול קדשים משום מצות שמחה. ז) במ"ש לענין חזר' דיר' לבית לצוואת רבינו בס' חסידים אם גם בחדר אחר יש לחוש מה אדע במופל' ממני ואפשר לפי סברא לדמות במ"ש באו"ח סי' קע"ח דמחדר לחדר הוה שני מקום לענין סעודה ואנחנו ל"נ. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: