אור ברסלב

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן כ

סימן יט

להרב המאוה"ג מו"ה יואל כ"ץ נ"י מו"צ ק"ק נעגרעשד

יצ"ו. הנה ראיתי תוכן דברי כת"ה על הני כבשים המתולעים בכבדן וגם יש בהם שינוי מראה וגם נפלו ממנו תלחי תלחי תלחי שדברו בזה בת' דברי חיים ח"ב סי' מ"ד ובת' אבני צדק סי' ח' וט' והחמירו להטריף ויען כעת שכיחין מאוד בגליל כת"ה וע"כ המנהג להטריף כדברי הגאונים הנ"ל ורק כת"ה מסתפק לאמור דרק אם בשר הכבדי' גופא מתולעים ולא בסמפונות שלהם כדמשמע מלשון התשובות הנ"ל, והנה לחתוך הלכה מלשון התשובות קשה עלינו הם כתבו באשר נשאל לפניהם ומעשה שהי' ומי יודע אם נתכוונו למעט מה שאינו בגוונ' זו וכבר למדו רבותינו הדקדוקים מדויקי' היטב דרך הלמוד ולא העלות הלכה למעשה, ואם באנו לדקדק יש לדקדק גם להיפך מדברי האחרונים ה"ה בס' גלוי דעת סי' מ"א הרחיב הדבור לענין הלכה אם לאכול הכבדים ואם למכור לנכרי משום אבמה"ח וסיים דלענין טריפות דוקא בנפלי תלחי תלחי יש להחמיר משמע דקאי אדלעיל גם כן קאי ושם חזר ושנה כ"פ תולעים שנמצאו בסמפונות וכן בס' דברי יוסף בסי' רצ"ז האריך בטעמים וראיות להכשיר כבשים הנ"ל וחולק על המחמירין ובפתח דבריו הציב כבדים שנמצא בסמפונות מלא תולעים משמע ג"כ דאין חלוק וכן בת' ב"ש סי' פ' יש לדייק כן עייש"ה. והנה מ"ש בת' אבני צדק דיש להטריף משום תרתי לריעותא והאריך בסברא זו והביא דברי ת' שבו"י סי' נ"ז ועוד ספרי אחרונים, ואם כי איני כדי להשיב ע"ד הגאון, עכ"ז ללמוד אני צריך וכי מצינו תרתי לריעותא בטריפות האברים לבד בריאה שחידש הראב"ד וידוע כמה חלוקים וחלופי' בין ריאה לשאר טריפות האברים במראות יתיר חסר חלופי' וכיו"ב שלא נמצא בשאר אברים ובשבו"י דוק בנמצא בריאה איזה ריעותא צירף החולי לב' לריעותא ולא הזכיר ככל שאר אברים וגם כי החולי הנ"ל שהזכיר שהי' שווינדזוכטי ידוע כי חולי הנ"ל מתחיל בריאה שנתמעט ונתקטן ואוחז אח"כ בכל הגוף ועוד נראה מדברי שבו"י שהי' דרך גדר שלא לאכול מאות' בהמות משום סכנת' וכך הי' מגזרת המושל ורק ע"י שוחד ממון עשו בחשאי לשחוט אותן בהמות וצוה להשו"ב להטריף אם ימצא ריעותא בריאה וסיים שעי"כ גדר שנמנע' לשחוט אותן בהמות אבל להטריף כל תרתי לריעות' בכל אברים היאך מצינו וכי אם ימצא נקב שאינה מפולש במ"א וגם איזה מראה במקום אחר או כיו"ב וכי נטריף עי"כ ועיקר כוונת הפרמ"ג, ב"ש ובכ"י דאז מוכח דשנוי מראה מילתא היא גם למאן דמיקל בשנוי מראה לבד מ"מ בזה הוכחה וראיי' דהוה לקות' ממש וגם הבל"י אפשר בהא מיירי דהי' שנוי מראה בכיס השתן או כיו"ב ואפשר דאם הוה חולי שידוע שמתים הבהמות מתוך חולי זו ריעות' גדולה כזו מצטרפין אבל אין ללמוד מתוך כן לשאר ב' ריעותו' ואפשר כי גם כוונת האבני צדק לסברא זו כמ"ש מדבריו, וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד אבני צדק דהפרמ"ג לא איירי בתולעי' גם בדברי יוסף הקשה כן עיי"ש ומ"ש מעכ"ת נתן להאמר רק בדברי יוסף סברתו אדרבה כיון דבא ע"י תולעי' לא חשוב ריעותא עיי"ש בדבריו. והנה גם באבני צדק הזכיר סברת מעכ"ת דק"ו הוא מדברי פרמ"ג. והנה מ"ש מעכ"ת אם נשתיירו ב' זיתים כשר עיי"ש. והנה לענין המנהג במקומות הנ"ל ראוי' לעיין היאך היו נוהגין דודאי אין מן הראוי' לעשות נגד המנהג ולא גרע מנסרך חצר הכבד להמסס דיש מנהגים שונים וידוע כי בכמה מקומות וכן בק"ק פ"ב נוהגין אפילו לא נמצא דבר לא מחט ולא מסמר רק נסרך לבד ג"כ מטריפין כמ"ש בחת"ס וכמה דברים שנוהגים להחמיר וצריך זהירות שלא לבטלם ואי"צ להאריך פני מעכ"ת. ידידוש"ת סימן כ"א עובדא שחסרה השני דקים בעוף שקורי' טריפנ' געדערם והביא דעת האחרונים והובא ג"כ בד"ת והנה בת' חיים שאל סי' ט"ו בזה ב' תשובות מזקן א' של גדולי הדור ההוא שהי' עובדא שחסר דק א' ועד"ז שו"ט טובא והביא דברי גור ארי' כי הם במקום סניא דיבי שבבהמה ובבהמה חדא הוה וב' סניא דיבי אדרב' כל יתר כנטל כדאמרינן בגמ' ובעוף רובם ככולם תרי הוי וכיון שכן אם חסר א' טריפה, והחיד' בתשוב' שלו הסכים אלי' במקומו' אשר כמעט דרכם בכך ע"כ קשה לסמוך אדברי שו"ת מהרי"א סי' י"ד שלא הביא כלל תשובו' הנ"ל וגם לא דברי גור ארי' שחשוב הני תרי דקי' במקום סני' דיבי וא"כ אבר בפני עצמ' הוא ולא בכלל הדר' דכנת' וא"כ לא שייך סברת מהרי"א לומר כי הדר' דכנת' אין לו שיעור כמה וכמה תסובב הדר הדר ואין חסרון מפסיד בזה ולהנ"ל ה"ה במקום סני' דיבי ואם אמרינן בי' יתר כנטל כש"כ אם נחסר ע"כ לענ"ד אין ביד המורה להכשיר וטב הורה כת"ה ותמהני מ"ש כת"ה כי הדרכי תשובה לא הביא דברי שו"ת בית יצחק ה"ה באות' סעיף ציין בשו"ת בית יצחק סימן ע"ו שהאריך בזה עייש"ה. ראיתי מ"ש כת"ה לתרץ דברי רש"י ז"ל במ' ע"ז דף ס"ט מ"ש בעכבר' דאמרטהי מרטוט וחי' בכ"ש ובר"ן הקש' דר"ש אסור מה"ת והאריך בזה בטוב טעם ודעת דהוה ח"ש ע"י תערוב' וספיק' והביא דעת המפרשים שנאמר' ונשנית בהלכה זו ועיין בת' זקנו מרן חת"ס סי' פ"ה שהביא דברי הר"ש מ' ט"י ועיין בחוו"ד מ"ש דטעם ח"ש אסור מן התורה משום דאחשבי' כמ"ש בת' ח"צ ובתערובת לא שייך אחשבי' כידוע והדברים עתיקים מ"ש בשם דע"ת דבנשבר גף העוף צריך פרכוס כמסוכנת ובת' אמרי יושר. חולק דלא חיישינן אם לא ראינו שהי' הכא' בכחו והנה הדע"ת סומך על דברי בעל העיטור ועיינתי בבע"ה שם הביא דברי אלדד הדני שמטריף בפ' ג' הסמוך לגוף והוא חולק עלי' דנשבר תמ' דכשר בלא חלוק פרקים רק שצריך לבדוק העוף עצמ' אם הוא ברי' והנה אם הי' טעמי' של בעל העטור משום חששא דהכא לא אדע מה חלוק בין הפרקים ולולא דמסתפינא הייתי מגיה במקום בריא בריאה והוא מת' רש"י ז"ל שהביא הב"י סי' נ"ג שכן הוא במרדכי והביא' הטור דחיישינן שמא נכנס קורטית' מהבשר לתוך קרום הריאה והנה לא שמעתי מהורים ומורים בבאה שאלה של שבר הגף לשאול לשו"ב אם הי' פרכוס כראוי וראיתי בת' בית שלמה סי' מ"ב שציין כת"ה והנה שם בפלפול נגד דעת השואל הביא ראיי' מנשבר' הצלע של עוף דיש מקילי' מהאחרונים אפי' נגד הריאה ולא חיישינן משום רסוק אברים כלומר דילמא הי' ע"י הכאה משום דהוה ס"ס דילמא שלא ע"י הכאה ודילמא לא הי' ההכאה באופן דניחש משום ר"א והנה בגף ודאי לא שייך סברתו במ"ש מהש"ך סימן נ"ח ואם ניחוש גם בגף אז שוב אין לחלק בין ג' לפ' ב' כנלענ"ד. וראיתי מ"ש כת"ה בשם מהרי"ל דיסקין סי' ו' בעושה מעשה בשבת ובטח כי יעשה איז' מלאכה וס' איז' מלאכה אם זה הוה פס"ר ולכת"ה פשיטא לי' דלא הוה פס"ר כיון דיש ספק איז' מלאכה יעשה ועיי' ג' כריתות ד' כ' ובפירש"י ז"ל במתניתן ובהרמב"ם פ"ז מה' שגגות ה' י"ב והנה להלכה למעשה לא אדע מה נ"מ לפימ"ש במ' סנהדרי' ד' פ"ד דדוקא באסור לאו מתירי' דבר שא"מ לא באסור מיתה ופי' בחידושי הר"ן שם בטעמי' כיון דחזינן דבשגג באיסר לאו ליכא שום חיוב קרבן ומסתמא ליכא שום עונש בשוגג ע"כ מותר להכניס עצמ' לספיק' ומסקנתו דאין חלוק בין אסור שב' לשאר אסורים דגם באסור שבת אין מתירין מלאכה גמורה כנראה מסוגי' הגמ' דפריך ממחט לטול את הקוץ דלר"י הוה מקלקל בחבור' ופטור ולר"ש הוה מלאכה שאי"צ לגופ' ועיין שם בתוס' דף פ"ה וע"כ בנדון זה ודאי אסור אי חיישינן במלאכות גמורות ואפי' באין כאן משום מלאכה גמורה מ"מ כיון דבכל אנפין יעשה איזה מלאכה לא שייך עכ"פ איזה שגגה ועיי' בשמ"ק פ"ק דמ' כתוב' דגם אם בפס"ר אסור מה"ת מ"מ אינה חייב קרבן. מ"ש כת"ה בשם מהרי"ל אם קונה כלים על מנת להכשירם לאכילה אם צריכי' טבילה ודעתו להקל לא זכיתי להבין הלא היא מחלוקת הש"ך ט"ז והפר"ח דאי"ד להחמיר כדעת או"ה בחנונ' הקונה לסחורה והעמידו האחרונים שמעשים בכ"י ששואלי' כלים מחנוני בדבר מועט לסעודות גדולוה ולא מצריכי' טבילה דהחנוני קנה לסחורה ובעלי סעודה לא קני אותן ועיי' בדר"ת סימן ק"כ ס"ק ס"ז וס"ק ס"ח ועיין בספרי בס"ד בענין טבילת זאדא צלוחית. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה