לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן נ
להרה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה ישראל חיים סאמעט נ"י בק"ק קלוו"ד יצ"ו. יק"מ בא לידי וכו' ועיקר דבריו ע"ד תוס' מס' פסחים דף ס"ד במ"ש מהתוספת' דלויים קוראין את ההלל מהך דמס' ערכין י"א וברכות ל"ה דא"א שירה אלא על היין, והביא עד"ז דברי הרמב"ם פ"א מהל' ק"פ בלשונו דאמרו השיר בעת השחיטה והקרבה א"כ לית לי' תי' התוס' דרק היאך דאיכא ניסוך יין דהיינו בהקרבה דהוא אכילת מזבח דהוא אכילה ושתי' אבל שלא בשעת הקרבה אלא בזמן שחיטה אמרו שירה גם בלא נסכים, והרמב"ם נקט גם הקרבה, לענ"ד אפשר לומר דלא נתכוין לומר דחיוב שיר גם בהקרבה שאינו אומר דרך פירוש דהא אי אפשר לומר דהי' גומרין השיר רק בשעת שחיטה דהא שנו ושלשו והא אי אפשר שלא היו הראשונים בגמר ק"פ בלא הקרבה דמסתמא זריזין היו כמ"ש בגמ' בני חבורה זריזין וכהנים זריזין בפרט כשחל ער"פ בחול דלא הי' מקטירין כל הלילה דאין עולת חול ביו"ט כמ"ש הרמב"ם בעצמו הלכה זו מגמ' וכן מוכח מלשונו שאח"כ במ"ש דברי הירושלמי הואיל ואין לק"פ נסכים תוקעין בשעת שחיטה, וראיתי בכ"מ דעל מ"ש הרמב"ם דעל כל קריאה וקריאה הי' תוקעין הביא דברי רשיז"ל במ"ש גמרו דמשעת שחיטה היו מתחילין וכוונתו דמה זה גמרו אימתי התחילו השיר אלא ודאי דא"צ לפרש דמיד התחילו אבל אם בשעת הקרבה ודאי הי' צריך לפרש ולא שייך לומר גמרו בלא התחלה, ומ"מ לענ"ד אצ"ל דברי הרמב"ם בפירשיז"ל דהא במס' ערכין דף י"א וי"ב מוכח בהדי' דהתקיעות והשיר חד הוא עייש"ה, ע"כ לענ"ד דשי' הרמב"ם כתוס' דודאי התוס' ג"כ יודה דאם התחילו בשעת שחיטה ובתוך זמן ששנו ושלשו הגיעו איזה כת להקרבת פסחיהם דודאי לא פסקו השיר בשביל זה בפרט לפי דברי ר"ל בערכין שם דרשות איכא לתקוע ג"כ עיי"ש לענין עולת נדבה. ומ"ש כת"ה לחדש דשיר זה אינו כשאר שיר אלא כמו שיר דנטילת לולב ואכילת פסחים לקמן דף צ"ו וקי"ז והביא דברי ספרי אחרונים שאינ' חח"י דגם ישראל היו עונין כמ"ש במס' סוכה סדר הלל, והנה הא קאמר שם דף צ"ה אפשר ישראל שוחטין את פסחיהם ונוטלין את לולביהן וא"א הלל, ולקמן דף קי"ז איכא דמימות מרע"ה על הים אמרו הכל וה"נ כהדן. והנה לפי"ז חומרא וקולא דהא לפי הנ"ל אינ' רק כשאר תקנות ממרע"ה ותקנת נביאים, והא מדברי התוס' מס' ברכות ר"פ הקורא דדבר שאינו רק תקנה לא שייך לומר ולדרוש בקרא דאינ' רק תקנה ועיי' במג"א סי' קל"ה דאפי' תקנות כנ"ל ל"ש לומר ולדרוש בקרא א"כ אינו כמו שאר חובה אלא מתקנה או מדברי קבלה, אבל לשי' התוס' דשיר זה הוה כמו שיר דשאר קרבנות עולת חובה דצבור ושלמי צבור א"כ הוה חובה דאורייתא מקרא דביום שמחתכם וגו' ותקעתם, וכבר אמרתי דממס' ערכין הנ"ל מוכח דהתקיעות והשיר הכל חד הוא כנלע"ד, וגם מקרא ושרת דרשינן כנ"ל במס' ערכין דף י"א עייש"ה דאיכא מ"ד דמעכב ואיכא מ"ד דאינו אלא ביום כמ"ש לעיל דעכ"פ בחול הקרבה א"א בלילה ושבת אפי' בלילה מקטירין כמו שאר אימורים וחלבים כנ"ל וא"א שיר בלילה ועכ"ח בשעת שחיטה ואצ"ל. ב) וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד כ"מ דבפ"ד מהל' תפילין ס"ל דדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש דמניחין תפילין בחוה"מ מהך דמס' מ"ק פ"ג דכותב תפילין לעצמו ובפ"ז מהל' יו"ט תברא לגזיזי' מדקאמר דמוכר של עצמו וכותב לאחרים אם אין לו מה לאכול עכ"ח משום דהוה כשאר מלאכות דאין מניחין בחוה"מ זה ודאי קושי' עצומה וכבר עמד בזה בס' מראה פנים על הירושלמי מס' ברכות פ"ב ד"ה ברם ומס' מ"ק פ"ג אעובד' דרב ור"ח ואמר דחזר בו ממ"ש בהל' תפילין הנ"ל ועיי' בתשו' רמ"ע סי' ק"ח שהביא דברי כ"מ מהל' תפילין ומפרשו שלא יהי' סותר זל"ז ואני בלא מבין דבריו הק', ועיי' במג"א סי' קמ"ה סק"ט ובמחה"ש שם מ"ש על דברי ב"י שם שהם כדבריו בכ"מ בהל' יו"ט ונראה שהי' הגירס' שלפניהם דקאי על דברי מ"מ וע' בס' דברי ירמיהו הל' תפילין. ג) וראיתי מ"ש כת"ה בדברי תרגום יב"ע בנטע רבעי שפודה מיד כהן וכ"כ באה"ע וק"ל הא נט"ר ילפינן ממע"ש וידוע כי המצוה להביא' לירושלים או פדיונו לשם אכילת הבעלים ואין בו לכהן שום חלק, ואפשר לומר עפ"י הגדה ממ"ש חז"ל במעשר בהמה וכן בנ"ח ומע"ש דטעם מצוה זו דעי"כ עולה לירושלים ומי שיש לו לרוב כמו ראב"ע שהי' לו י' אלפים מעשר בהמה כמ"ש במס' שבת ובכ"מ וכי אפשר לישב שם כ"כ זמן לאכלם וע"כ ודאי יוליך שמה בנו או קרובו ללמוד וללמד ויראה שם פני סנהדרין ובי"ד מקום גדולי חכמים עוסקים בתו"ע וישוב לביתו ת"ח שאז בכל בית ובית ת"ח דכל היושב בביתו שדהו וכרמו נמשך אחר החומר וע"י בנו או קרובו שיתפרנס שם מן המעשרות הנ"ל יתוקן כל בית ובית בתורה ועבודת ד'. והנה ידוע מ"ש בספרי פ' שופטים ובאת אל הכהנים שמצוה להיות כהנים מב"ד כמ"ש ג"כ פשטא דקרא גבי תו"ע ועדים זוממי' וז"ש שפודה מהכהן כלומר אשר במקום פירות ותבואה יתן לו כסף פדיונו. ד) ראיתי מ"ש על הראשונות והנה כבר הזכרתי (ע"ל סי' ג') שהייתי מזהיר עד"ז ולא הועיל רק במיעוט' דמיעוט' ומסתמא כל מורה יארע לו כמ"כ ועיי' בת' מהרמשי"ק יו"ד סי' קל"ו במקום שיש מתירין והעושה כן וסומך עצמו על המתירין א"צ למחות ביד רמה, וגם כן אמרתי כי בגלילות אלו רובם אין בהם ריעותא ובת' השיב משה ק"ק אוהעלי אשר סמוך למקומות אשר הקוקורו"ץ יש בו עוקץ כי שם ארץ יבשה כמובן. ה) ומ"ש בענין שנית אשר לא השבתי ממ"ש ראי' מסנהדרין דף כ"א דדרשינן מקרא דוקרא בו כי בהכנס' לביהכ"ס אין אתו ומדאיצטריך קרא ש"מ דבלא"ה הי' חייב, והנה כת"ה דורש טעמי' דקרא אם כי הוא לשבח מ"מ ידוע מ"ש בתשו' מרן חת"ס ע"ד הר"ן דטעמי' דב"י ובי"מ בחמץ ג"כ משום דלא יכשול באכילתו והשיב דאין דורשין טעמי' לענין הלכה להקל ורק לחומרא, וא"כ בנ"ז יש קולא ויש חומרא כמובן ותלי' בפלוגתא אי מ"ע או ל"ת חמיר ולענין מתן דמים פליגי ר"א ור"י כידוע ותול"מ ואסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: