לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן מח
להרבני החריף ובקי עצום יו"שץ כש"ת מוה' עקיבא בלויא נ"י בק"ק קראסנא יצ"ו. ע"ד מצות מעשר כספים שכבר הלכו בו נמושות כו' ומעכ"ת הביא מ"ש ע"ד הרמב"ם בפ"ט ממלכים במ"ש שיצחק אבינו ע"ה הוסיף מצות מעשרות והקשו עלי' הא כתיב באאע"ה ויתן כו מעשר מכל וע' בתשו' מרן חת"ס סיו"ד סי' רל"ב דמ"ש מעשר מכל היינו מ"ש בספרי ולאו דוקא לעומלי תורה אלא גם לדבר מצוה וזה מעשר כספי', ועפי"ז נלענ"ד דא"כ מוכח דלאו דאורייתא אלא מנהג אבותינו כמ"ש בתשו' מהרי"א סי' של"ד עפ"י המדרש דהא בפיה"מ להרמב"ם פ' גה"נ מ"ש חכמים לר"י בסיני נאמרה אלא שנכתב במקומו אין הפירוש כפשוט' דעד סיני ל"ה נוהג ה"נ דודאי נהג כפשט' דקרא רק מצותה עלינו אינו מן מה שנהג ביעקב אע"ה ובניו עד סיני אלא במה שצווה לנו בסיני בין תרי"ג מצות דהא אמרי' סוף מס' מכות תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני וגה"נ בכלל אלא שנכתב הציווי במקומו ע"ש. א"כ חזינן דגם מ"ש באבות ע"ה אי לאו דחזר ונשנה בסיני לא היינו מצווין, והא ידוע סברת הר"ן דע"כ חצי שיעור איסורי' ל"ה בכלל מושבע ועומד מה"ס מפני שאינו רק מריבוי דכל והוי כלא נאמרה בסיני וה"נ מ"ש בספרי הא אינו רק מריבוי דכל א"כ נשאר רק ממנהג האבות מ"ש באאע"ה ולא מצד מצות התורה כנלע"ד, ולא זכיתי להבין מ"ש מרן חת"ס שם דס"ל למהרי"ל דמעשר כספים הוא דאוריית' ממש וע"כ הכל לעניים דוקא, הא בתשו' מהרי"ל סי' כ"ד מבואר דהוא רק מצד המנהג אלא שיש לו סמך במקרא וחזר ושנה שם באותה תשובה דהוא מדרבנן. וראיתי מעכ"ת הביא מרגניתא טבא בשם חכם ספרדי דעכ"ח מ"ש באאע"ה מעשר מכל אינו רק לכבודו של מלכי צדק דהוא עפ"י התוספתא דשמן שבא ע"י נס א"צ עישור, וה"נ באאע"ה שהי' ע"י המלחמה הגדולה ונצל ע"י נס, [ע' רד"ק מלכים ב' ד' ובשו"ת בי"צ יו"ד ח"א סי' פ"ד וצ"ע ואכמ"ל], ואפשר לומר בטעם הדברים דמה שבא ע"י נס ל"צ עישור דהוא כשל גבוה שבא מלמעלה כמ"ש במ' פאה פ"ד דמירוח הקדש פוטר מן המעשרות וכמ"ש במס' מנחות דף ס"ו דבשל הקדש ל"ש עישור וכל המיני' תרומה וחלה וכיו"ב פטור של הקדש וזה הטעם דתוספתא הנ"ל, וכמדומה לי שראיתי בס' כ"ש לחקור אם יוצא בשמן שבא ע"י נס להדליק למצות מנורה ע"כ הי' מנותר קנקנים דוקא והא במנחות שם מספקינן דכמו דמירוח הקדש פוטר כן מירוח נכרי פוטר והא אאע"ה שהביא משלל נכרי דאפי' דגן תירוש ויצהר הי' פטורים מן המעשר ועכ"ח לא הי' לשם חיוב מעשר רק לכבודו של מ"צ משא"כ ביצחק אע"ה שנא' ויזרע יצחק וגו' דייקא שכל הדברים ששייכי' למצות תו"מ עשה שהי' קנין שדה בארץ וימצא מאה שערים דהיינו ע"י מירוח וכדרך דורות הראשונים שהכניסו פירותיהם דרך שער לחייבן במעשר כמ"ש במס' ברכות דף ל"ה וכ"מ ע"כ ממנו התחיל המצוה של תו"מ ונשנה בסיני ובזה מדויק שפיר מ"ש בפ' הנ"ל ויזרע וימצא כנ"ל, וכעת אין אתי להאריך עוד. ב) מ"ש בשם רבו הגה"צ אבדק"ק פאקש ז"ל שהי' מסתפק אם לצרף מצה ללחם משנה כיון דאינו ראוי לאכילה בער"פ שחל בשבת ומעכ"ת השיב דבל"ז אסור משום מוקצה, והנה מדברי פרמ"ג סי' תמ"ד סק"א נראה דדוקא מצה של מצוה אית בי' משום מוקצה דאינו ראוי לאכילת גוי ולא לאכילת עופות אבל שאר מצות יכול להאכיל לעופות, וכן ראיתי בס' מעדני שמואל בשם א"א להגה"ק מבוטשאטש ז"ל דבשאר מצות יש להקל משום מוקצה א"כ נשאר ספק הנ"ל, ומ"ש בשם ברכ"י לענין ברכת המוציא ברקיקי' לא מצאתי, ואני העירותי ע"ד המאשי"ן מצות שהם דקים מאוד עד שלא נשאר תואר לחם האיך יברך וגם לא מקרי לחם עוני אבל מה שהוא ע"י גלגולי וועלקער האלצע"ר יש בהם תואר לחם. ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: