לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן לא
להאברך החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה יעקב ר"ב נ"י בק"ק ערפויא יצ"ו. ע"ד שאלתו לענין המקוה בבאר עמוק מים חיים ונעשה חפירה [באזי"ן] סמוך למען הטבילה בחמין ויען כי הנקב אשר על ידו יסיקו אותה ממי הבאר הוא גבוה ולא יעלו המים של באר עד מקום ההוא ושפכו מים מן הוואסער לייטונ"ג לתוך הבאר עד שמגיעין עי"כ להנקב וע"י סילון של צעמעכ"ט נוזלים המים לתוך החפירה מקום טבילה וע"י שסותמים הנקב במגופה שאינו שוה ומצומצם לחלל הסילון שנראה לאחר זמן שנחסרה ונעשה שוה עם מי הבאר ועכ"ח זוחלין אם זה זחילתו ניכרת זו לא וכמ"ש בש"ע סי' ר"א סעי' כ"א וכדעת הרשב"א בתוה"ב שהביא כמה ראיות מוכיחות דדוקא זחילה הניכרת פוסל. והנה גוף התחבולה לטהר המקוה ע"י השקה כנ"ל כן הי' לפני בק"ק ברעזאווא יצ"ו אשר סמוך לשם ק"ק סעמניטץ שהועמד מקוה חדשה והי' ממש כעובדא זו רק כי הבאר נתמלא ע"י פלומ"ף שהי' קצת רחוק בחצר של בית הנ"ל ונשפך לתוך הבאר ע"י קנים והעידו אנשים מהימנים כי באופן כנ"ל הי' נעשה המקוה בזמן שהי' שם אב"ד הגאון הק' מהרי"א זצ"ל ואח"כ הועמד מקוה חדשה בק"ק ברעזאווא ונעשה ג"כ באופן הנ"ל אך שהי' תרתי לטיבותא כי הי' עפ"י עצת ארכיטעק"ט מומחה שצוה להיות באר עמוק מאוד אם כי הי' מים לרוב גם במקוה נמוך כי אמר שצריך להיות כמה וכמה מעיינות בתוך הבאר כי אז בטח כי מימיו יגיעו לנקב אשר ישקו הבאזי"ן וכן הי' שמצא ב' מעיינות והגיע לנקב הנ"ל די והותר וגם לא הי' צריכין לסילון כי הנקב עשה טוח ע"י צעמענ"ט וגם הבאר הי' רק בענין לבנים ותחת חומר או סיד וחול [מאלטע"ר] הי' אך ורק צעמענ"ט כדי שלא יתפשטו מי הבאר כמובן ועי"כ גם הנקב ממילא הי' צעמענטיר"ט שהי' בכותל עצמה המפריד בין הבאר והבאזי"ן כלומר המקוה, וע"ד המגופה אשר כמעט א"א להיות מכוון ומצומצם בזה הי' כורכים המגופה סביב סביב בסמרמוטין שהם פחות מג' אצבעות שאינו מקבל טומאה וליכא שום חששא וע' בתשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' רי"ב אשר תחילת תיקונם הי' באופן הנ"ל כלומר כמו בק"ק סעמניטץ וכמו עובדא שלפני מעכ"ת. והנה מהו זחילה ניכרת יש דעות חלוקות כמ"ש בדברי חיים בכ"מ בשם מעי"צ שצריכי' דוקא רוב מימי המקוה אבל כבר דחה דבריו, וראיתי בס' הנכבד גידולי טהרה עה"כ מקואות בשו"ת סי' ח' חקר בזה ומתחילה בדעתו שרואין התנועה כמו המקוה שנעשה כעין גומא אבל לבסוף מסיק לחלק בין מוציא משקה ובין כונס משקה כמ"ש במס' נדה דף דאתי טיף טיף זה כונס משקה ובטל מתורת כלי לענין מי חטאת ולענין צמיד ופתיל אבל מוציא משקה לבד אין ניכרת זחילה הוא. ועוד נותן שיעור כעדשה דבמס' בכורות דף ל"ז הוי מום ניכר ובתשב"ץ סי' כ"ז מיקל עוד יותר כידוע והנה בנ"ז מי הוא זה שיכול להביט ולהסתכל בכותל הבאר מבפנים אם הוא כעדשה ברוחב הסדק או אם אתי טיף טיף או לא ע"כ תע"ב להחמיר שלא לסתום הנקב בשעת הטבילה אם כי יש ג"כ צד להקל כשי' הרא"ש דבנשארו מ' סאה ליכא חששא משום זוחלין מ"מ חוששין לשי' הר"ש לכתחילה כמ"ש הרמ"א בסעי' נ', ובלא"ה פקפק הגידולי טהרה על היתר הנ"ל לסתום הנקב לאחר השקתו והכשר השאובין אלא בנ"ז ל"ש דהא אינו כולו שאובין דהכל ממי הבאר שכבר נכשרו השאובין בתערובות ממש ובזה גם הגד"ט מודה כמ"ש שם וכמ"ש מרן חת"ס הנ"ל, ואני הוספתי ליתר שאת לערב מי הבאר היטב ע"י מוט ארוך שיהיו מעורבים היטב דומי' מ"ש הט"ז באו"ח סי' תס"ז ס"ק ח"י לענין מים מיורה חמוצה שמי הגעלה נפלו לתוך הבאר די"ל דקוו וקיימי למעלה כמ"ש ביו"ד סי' צ"ב לענין ניער וכיסה כידוע, ועיין בספרי לבושי מרדכי מהד"ק (סי' קל"ג וסי' קמ"ב) וכמ"ש לעיל אם א"א ע"י סמרטוט פחות מג' אצבעות. וראיתי מ"ש מעכ"ת לחוש לדעת הרא"ה דלא מהני השקה אל המעיין רק מקוה למקוה שהוא מינו תמוה בעיני הלא לפניו שו"ת מרן חת"ס בסי' רי"ב מביא דברי הרא"ה ומבואר מדבריו כי דוקא במקוה שכולו שאוב ולטהר ע"י השקה כשפ"ה אבל היכא דנטהרו השאובין בתערובות מי מעיין ממש ל"ש כלל דברי הרא"ה, ואני עיינתי בשטמ"ק מס' ביצה במתני' ושוין שמשיקין המים בכלי אבן לטהרן שם הביא דברי הרא"ה אשר תי' בזה על הקו' בירושלמי בים שעשה שלמה דאי' במס' עירובין דף י"ד שכהנים טובלים בו הלא כלי הוא ותי' דרגלי השוורים הי' מנוקבים כמוציא רימון, והקשו הראשונים הא יש"ש הי' מעורב עם מי עיטם שהי' מעיין עד"ז תי' דלא מהני השקה כשפ"ה כקליפת השום רק במינו מקוה למקוה שזה באשבורן וזה באשבורן אבל לא למעיין דמטהר רק בזוחלין (נראה דלא כמ"ש בחת"ס דגם באשבורן מטהר גם לדעת הרא"ה וכן ראיתי בס' לו"ש דמדברי הרא"ה בשטמ"ק משמע דמעיין אינו מטהר רק בזוחלין ומסיק כיון דכל הפוסקים לא ס"ל כן אין לחוש לכך), וגם ראיתי בס' לו"ש הנ"ל דהפי' כך הוא כיון דמים שאובין שנטהרו ע"י השקה ודאי לא יטהרו במעיין בזוחלין רק במקוה ע"כ בשאינו מינו אבל מפורש בדברי הרא"ה דוקא בהשקה כשרה או קליפת שום אבל בתערובות ממש כמו נדון זה דכבר נטהרו השאובין במי הבאר המחוברין פשיטא דגם הרא"ה יודה וכי יחלוק על מתני' פ"ק דמקואות מ"ז מעיין שרבו עליו מים שאובין דמטהר עכ"פ באשבורן וכן מפורש בת"כ פ' שמיני במקרא אך מעיין ובור מקוה מים יהי' טהור וע' בתשו' מרן חת"ס סי' רי"ג מביא כל הפירושים שנאמרו ע"ד ת"כ ושם בת"כ יהי' טהור שאם טמא יטהרנו והכל מן המעיין מטהר רק דמרבינן מקוה מבור, עכ"פ חזינן דעיקר הטהרה נאמר מן המעיין ואם הי' דעת הרא"ה דאפי' בתערובות ממש אינו מטהר בשאינו מינו האיך נפרש דברי ת"כ הנ"ל ועיין בספרי לבו"מ מהד"ת [סי' ק"ג] הפי' לענ"ד בדברי ת"כ הנ"ל בס"ד, ומ"ש ע"ד חטיטת הצנור יעיין בתשו' מרן חת"ס סי' ר"א באה"ט. ב) וע"ד שנוהגין במקומו בעזרת נשים של ביהמ"ד לפי קשה הראות שאין שם רק חלון א' אומרים לנכרי בחול שידליק נר בשעת התפלה והביא עד"ז להקת נביאים אחרונים דמהדרי אהתירא ה"ה בשו"ת השיב משה וישיע"ק ועוד מזה בשו"ת, והנה בנר עלעקטע"ר אם הלהב אינו נאחז רק בחוט מתכות מה שקורין דראט"ה ביררתי בספרי בס"ד (מהד"ק או"ח ע"ש מסי' מ"ז עד סי' נ"א) דאינה מלאכת הבערה מדאורייתא כמ"ש במס' שבת פ"ב מכבין גחלת של מתכות משום הזיקא דרבים ולא גחלת של עץ וע"ש בפירשיז"ל דגחלים של מתכות אינן בכלל אש ועוד כמה ראייות ממס' פסחים פכ"צ לענין צלי אש וכן במס' יומא גחלי אש כולו נתמעט אפשר לומר דהוי תרתי דרבנן כלומר שבות דשבות דמתירין במקום מצוה וצורך גדול כמ"ש בסי' ש"ז, אלא שישנו עלעקטע"ר נאחז בפחמין או פתילה ובזה ודאי הוי דאורייתא ואפשר דיש לגזור הא אטו הא דלאו כ"ע ד"ג, והנה מעכ"ת ראו עיניו כל מה שנאמר בענין זה ע"כ א"צ להאריך ואסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: