לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן כז
להרב הה"ג וכו' כש"ת מוה' מנחם יהודא אדלער (נ"י) ז"ל אבדק"ק סערעדנא יצ"ו. הנני במודע כי כייק"מ בא לידי ותמוה בעיני כי עלה ע"ד כת"ה כי ערב לבי לחלוק על הגאון ז"ל המתיר מה אני אפי' להחמיר רק אחרי כי כת"ה הציע לפני דבר הלכה במ"ש כבר בספרים ודאי כוונתו להדר עוד אחרי סניפי' התירא ע"כ הצעתי לפניו מה שנלע"ד להעיר בדבריהם הק' ועתה באתי שנית ונתתי להעתיק דברי הריטב"א במס' יבמות שהביא בתשו' אמרי אש סי' ס"ח בקיצור ע"כ עלה ע"ד כת"ה דמוך בשעת תשמיש אסור לשיטתו ג"כ רק משום לתא דידה ומדברי העתק יש ללמוד כי נהפוך דעיקר משום לתא דידי' משום דעבדה מעשה בהנ"ת המוך וגם היא ברחמה וע"כ כך כיון דמ"מ מזריע על מוך הוי כמו על עצים ואבנים ואיתא משום לתא דידי' ג"כ ולאחר התשמיש בשאר הנשים הוי רק משום לתא דידה זהו מ"ש, ובכיתא המוך בשעת תשמיש איכא איסור משום דידה דהבעל בהיתר שימש והא היא משחית' ע"י מוך, וע"כ מקש' שפיר בקטנה ומי שאין הזרע מוליד מה השחתה עבדה, וא"כ בנדון זה שמטיל באמת על עצים ואבנים ודאי עוד גרע ממוך וכמו עובדא דתשו' הרא"ש הידוע. ומ"ש ע"ד הראי' ממס' שבת דף קי"א דגם בזקן איכא משום איסור סירוס משום דיש לו רפואה ה"ה בנ"ז, וכת"ה השיב דאם ע"י פרישות' אינו כספא ח"ו וכי צריך לבקש רפואות סמים רבים דודאי מותר דכל זמן שלא נתרפא לאו בר אוליד' ולאח"כ הא ישמש כדכ"א והא קטנה דלאח"ז בת אולידי היא ומ"מ פשיטא להו להגאונים ראשונים דאין בה משום השחתת זרע, והנה לפי"ד הדרא התירא דסירוס בזקן לדוכתא קודם שהוחזר לנערות ובגוי קאמר סתמא דבכל אופן אסור וע"כ צריך לחלק דשם בקטנה שיצא הזרע בהיתר כדרך כ"א ואין דנין רק אם אסור להשחית טיפה זו וע"כ שפיר הקשה משא"כ בסריס והוצאת ז"ל שלכ"ד כל ארץ. וגם כי ידוע דהוצאה זו בגירוי דיצה"ר מצמד צמיד וגם מפסיד כחו של הבעילות להבא כמו בסריס ושם בטיפה שכבר יצא בהיתר ל"ש כל הנ"ל. ומ"ש כת"ה דאם נאמר דהוא אינו באסור שאינו בר אולידי מ"מ משום דידה י"ל דודאי ע"י קרוב' בא לידי תאווה וכו' ושוב כתב כי בנ"ז ג"כ אינו ב"ב דיצאו כ' שנים דלא ילדה והביא דברי הגמ' ב"ב ע' בזה בתשו' מהר"ם שיק חאה"ע מ"ש בזה, ושארית דקדוקים במ"ש לענין הליכה אחרי איש דלאיסור' כמו באיש אחה"א וכן הקשה מתמר הצדיקת, והנה נראה מכותלי דברי מר ניהו רבה מ"מ אינו בקי בעניני היצר והתאוות ידוע כי האשה אינה מתאווה בדרכים שהאיש מתאווה וגם ביאה שלכ"ד ידוע דהוי ענוי לאשה וע' בפ' בתרא דמס' יומא ומס' נדרים דף כ' כנ"ל והנוי ויופי דאיש אינו רק כגורם לעורר תאוותה ועיקר תאוותה טעם ביאה בגבורת האיש ויירת זרעו כמ"ש בגמ' מס' יבמות ובכ"מ, וקרוב ג"כ דהתיר' לה משום דסמוך לביאה וגם משום מרגשת דהאיש מתאוה לה ובאיש להיפוך כמ"ש בפ"ב דמס' יומא דאמר ר"ל טוב מ"ע מהלוך נפש דראיית עינים באיש יותר מגוף המעשה עצמו וד"ל. וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד מ"ש דמשום חומר חיוב מיתה לא שרינן דבר שא"מ כמ"ש במס' סנהדרין וכתב כי הרמב"ם והטור לא נקטו הך דר"י מס' נדה וגם בש"ע השמיטה והנה הרמב"ם הא נקט הך דר"י ור"א שם דהוי כש"ד ובמהרש"א שם דה"ה אחדי' בדברי ר"י רק שהפרי' בחומרא ש"ד וגם הא בש"ע נקט דברי הזוה"ק דחמור מכל עבירות שבתורה ודאי חי"מ בכלל אלא שהחמיר יותר והא חזינן דבגמ' ברכות דף י"ג דרשינן ול"ת אחרי לבבכם וגו' להשמר מתרי סרסורי דעבירה ובכתובות דף מ"ז דרשי' מקרא דנשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל וכו' ושלא יהרהר ביום לבא לידי טומאה בלילה וכ"ה במס' ע"ז דף כ' ע"ש וכולו ודאי לא עדיפא ממחית נפשי' לספיקא וכי דבר שא"מ בגוף המעשה ודאי דיבא לידי כך קיל מיני' ודאי הוא דבר הלמד מענינו, וגם מ"ש דאיכא לחלק בין ב"נ לישראל, והנה לא מצינו כן רק לענין מיתת ב"ד אבל בחומר איסור' שמצינו בב"נ האיך נאמר מסברא דנפשי' לחלק ביניהם ולא הי' הב"י מעלים ממנו כל הנ"ל ותימה בעיני מ"ש דה"ה דברי אגדה ולא ילפינן מיני' כמ"ש בב"ב וכ"מ ועיי' בנוב"י מהד"ת מ"ש עם הגאון מהרי"פ ז"ל בענין זה. וכל זה אם הי' דרך דרש וילפותא מריבוי או מיעוט אבל בנ"ז שמפורש בתורה מה יועיל מה שנענשו מה ענין זה לדברי אגדה בשאר מקומות וכבר נראה מדברי מהרש"א כי דברי ר"י באין חולק, וידוע מ"ש הרמב"ן עה"ת כי בני אבות הי' להם דין ישראל דאפי' גבי עשו נאמר במס' קידושין פ"ק דהוי כישראל מומר משו"ה יורש מה"ת ובניו מפני שהי' מנכרים ואוה"ע כתב במהרי"ט דאין להם דין ישראל ובפר"ד כתב דראיית הרמב"ן ראי' חותכ' ופשיטא כי אשת יהודא היתה מתגיירת כמ"ש במס' סוטה גבי תמר כיו"ב,ובעיקר הסברא מ"ש בתשו' א"א ומהרי"א לילף מדברי תשו' הרא"ש גבי אשה שהי' אוטם ברחמה והביא דברי השואל דמתכוון לביאה והוי כמו משמש עם קטנה ועקרה והשיב אע"ג דדש מבפנים כיון שתמיד זורע מבחוץ גרע ממוך וקרינן ושחתה ומלה זו לבד דייקי דאתי' עלה משום דבר שא"מ ופס"ר, לענ"ד קשה לומר דלזה נתכוון הרא"ש ואין דרכו לסתום כ"כ, ועוד מה שייטא לענין תשמיש עם הקטנה ועקרה וכי שם משום כוונה ואינו כוונה תלי' מילתא זה פשוט שהתורה התירה כמו כמה ביאות שאינן להוליד מעוברת ומינקת וכיו"ב, ועוד שרה אמנו ע"ה יוכיח עיי' בשלה"ק ואת בתי נתתי לאיש וגו' לומר דאיירי רק בקטנה. אלא דסברת השואל הי' משום דעכ"פ דש מבפנים ורק הזרע היוצא אין מקום להתפשט או לנוח מפני האוטם ע"כ חשוב כביאת קטנה ועקרה והשיב דעיקר תלי' בזרע היוצא ולדברי מהרי"א דהרא"ש לשיטתי' דפס"ר בשאר איסורין אסור משא"כ לדידן וכי נעקור הלכה קבוע בסי' קכ"ב שמביא דברי תשו' הרא"ש לפסק הלכה בלא חולק, ועוד באמת לא אדע האיך יקרא דשא"מ הא עצמה של כל ביאה וביאה הוא הכוונה להוציא הזרע או לשם מצוה לקיים זרע או מצות עונה או משום כדי למלאות תאוותו ולשמור מן החטא ומקבל עליו שכר ג"כ כמ"ש הרמ"א באו"ח סי' ר"מ כידוע. א"כ אין זה דשא"מ למה שעושי' גריר' כס' וכיו"ב רק הכוונות אינן מענין א' זה למען קיום וזה לבטלה וזה לא מצינו רק במלאכת שבת דהוי משאצל"ג כמ"ש במ"מ פ"א מה"ש שאין הכוונה לתכליתה וזהו קו' הרשב"א בפ' ראד"מ לענין מ"ש במקום בהרת דאינו מכוין לטהרת הצרעת והקשה מ"מ הא מכוין לחתוך ואינו רק כמו משאצל"ג דאינו רק בשבת ולא בשאר איסורים ובתשו' הגאון מהר"ש ז"ל אבדק"ק סעליש הרגיש בזה ושכל ידיו ברב חריפתו דכמ"ש הרשב"ם שם משום דל"נ בתורה להדיא לא תחתוך רק השמר וגו' וה"נ כיון של"נ בתורה להדי' לא תשחית לשי' ר"ת רק פו"ר ודעת ר"ת היאך דמוציא הזרע מוזהר להוציא למען קיים אשר בזה מתורץ קו' המל"מ על ר"ת כי מי שקיים פו"ר מותר בהשחתה והנה המעיין במל"מ שם פ"י מה"מ יראה שאין קושייתו על ר"ת מפרש כן דברי הרמב"ן דס"ל דגם אשה מוזהרת על השחתה דכולם נלקו בדור המבול ופי' בחד פירוש' כלומר אפי' מי שקיים פו"ר ועוד פי' שני דכולם נלקו כלומר גם נשים. וכל זה בב"נ דלא מצינו דהוזהרו על השחתת זרע כמ"ש שם במל"מ אבל בישראל מעיקרא לק"מ כמ"ש בתוס' לענין סרוס במס' שבת דף ק"י דמ"מ משום בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך גם מי שקיים פו"ר אסור מה"ט ובאשת ר"ח אמרי' במס' יבמות דף ס"ה משום דלא מיפקדה היתה מותרת לשתות כוס עיקרין ולא קאמר דכבר קיים פו"ר כדמוכח שם וכ"כ בתוס' הרא"ש במס' נדה דגם לר"ת אסור ומוזהר על השחתה מה"ט, וכבר כתבנו לעיל דלענ"ד מ"ש מקרא דלא תתירו ומקרא דונשמרת מכל ד"ר הוי במקום אזהרה בל"ס ע"כ גם המל"מ העמיד הקושי' רק מב"נ ועוד הא מדברי הרמב"ן שהביא בשטמ"ק מס' כתובות מוכח דתי' שני עיקר דכל קו' הרמב"ן על ר"ת מדנלקו גם הנשים דכל בשר כתיב וודאי גם הנשים בכלל וא"כ האיך נבנה יסוד התירא ע"ד כמ"ש בשאר מקומות בפוסקים היאך דאיכא לתרץ בב' אופנים לא סמכינן אחד טעמי' לחוד. ומ"ש כת"ה להשיב ע"ד מ"ש בענין מתעסק דבריו כנים ונכונים דכל מה שהוא אינו מכוין לענינו של דבר קרי לי' מתעסק שם, מ"מ י"ל ממ"ד במס' פסחים דף ל"ג לחלק לענין מעילה ושאר איסורין דאם מתכוין. (חסר סיום התשובה):