לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תליתאי· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן י
להרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה זאב צבי הכהן קליין נ"י רב דקהל "עדת ישראל' בערלין יצ"ו. יק"מ בא לידי ע"ד ירקות (ר"יבען שפ"ינאט שפארג"ל) אשר ע"י דאמפ"ף העולה מן המים נתבשלו כמאב"ד אם יש בזה משום בישול עכו"ם והביא כת"ה דברי שם ארי' כמובא בדרכ"ת סי' קי"ג לענין היתר צוקע"ר באופן זה וסברתו דלא עדיף האי דאמפ"ף ממעושן דלית בי' משום בישול עכו"ם אם כי לענין שבת ודאי אסור מ"מ לענין בישול עכו"ם דרבנן יש להקל. והנה בשבת פשיטא דהמבשל בתולדות האור דחייב כמ"ש במס' שבת פ"ג בכמה משניות ובמתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ומסיק בגמ' דאם גלגל חייב חטאת וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' שבת דתולדות האור לכ"ע כאור, והנה לענ"ד קשה לסמוך עד"ז דא"כ בזה"ז דרובם ככולם מבשלים ע"ג כירות ותנורים של מתכות (שפארהער"ד) וכיו"ב הא הטסין של מתכות מפסיקין בין האש לקדרה והוי רק תולדות האש כמו מיחם וכי בטל בזה"ז איסור בישולי עכו"ם חלילה לומר כן ע"כ לענ"ד דלענין זה אין חילוק בין תולדות האש ובין אש עצמה והא ראי' מדברי רמ"א סי' קי"ג הנ"ל דפסק ואמר דכבוש אינו אסור משום בישול עכו"ם והא כבוש לענין שבת ודאי אסור מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פכ"ב ובש"ע סי' שכ"א לענין מליחת צנן דהוי משום כובש כבשים וכובש אסור דהוי כמבשל בכ"ף הדמיון א"כ פשיטא דפטור וא"כ לאשמעינן הרמ"א רבותא יותר בישול בתולדות האור אם כי חייב לענין בישול בשבת, ע"כ לענ"ד פשוט דאין לסמוך אהאי סברא כלל אם כי הביאו בדרכ"ת הנ"כ ואפשר שהביא' דסמך אמ"ש בס"ק ט"ו לענין צוקע"ר דאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת כידוע וכן רמז ע"ד הנ"ל, ועוד דברי השם ארי' תמוהים בעיני שחושב דאמפ"ף לעשן ע"כ עשה ק"ו הנ"ל, אבל לענ"ד דאמפ"ף אינו בכלל עשן ואינו כן דודאי הבל שעולה מן המים הוא זיעה כמ"ש בשבת דף מ' ע"ב אמבטיאות של כפרים איידי דזוטרין נפיש הבלייהו ופרשיז"ל ומזיע וע' מכשירין פ"ב ועיי' רמ"א סס"י צ"ב כי דרך בישול שמעלה זיעה והכל מהבל חמימות האש וזה עיקר בכל הבישולי' אבל עשן ממש לעולם אינו מזיע, וראיתי בערוך תיבת הבל מעתיק רוי"ך דאמפ"ף אפשר דהבל גם רוי"ך מקרי אבל פשיטא דעשן ממש או מעושן אינו נקרא על שם דאמפ"ף ומעולם לא נשמע שיתלו בשר בתוך הדאמפ"ף ולא יצלח לשום אכילה ע"כ היתר הנ"ל ממילא ליתא כמובן, וע' בירושלמי נדרים פ' הנודר מן המבושל דשם איבעיא דלא אפשטא במעושן ממש כש"כ דלא נלמוד לענין זה. ומ"ש היתר שני לסמוך ע"ד הרמ"א שם סעי' ט' דאפי' בישלו העכו"ם כמאב"ד וגמרו ישראל מותר והוא מחלוקת הרשב"א והרא"ש וסמך הרמ"א אדברי הרא"ש וע' בפ"ת שהביא דברי שלה"ק ד' ט"ו דיש להחמיר כמהרש"ל דלא מהני אחר בישול כמאב"ד וכל זה אם צריך עוד בישול בעצמו אבל אם צריך רק לתקנו במלח ושומן וכיו"ב לא אדע מקום התירא וכי אם לא מלח העכו"ם התבשיל לא יאסר משום בישול עכו"ם והא בש"ע סעי' י"ב דדגים גדולים מלוחים אם כי נאכלים ע"י הדחק לא שונה אכילה ע"כ אם בשלן העכו"ם אסורין ועיי' שבת דף ע"ו דהוא מחלוקת ר"י ור"ל ור"י ס"ל דאכילה ע"י הדחק לא שונה אכילה וקיי"ל כר"י כידוע רק הרמב"ם בפי"א מהל' שבת גרס ר' אושעי' במקום ר"ל ופסק כר"א אבל בש"ע פסק כר"י אבל היכא דראוי לאכילה רק שיותר טוב ואכילה חשובה ע"י תיקוני' הנ"ל לא אדע מקום התירא וע' בדרכ"ת ס"ק ע"ח שהביא דברי ישרש יעקב עמ"ס יבמות שתמה ע"ד הרמ"א מ"ש דבשר מלוח אינו נאכל כלל כמו שהוא חי ע"כ אסור בבישול עכו"ם ומציין בש"ע תוס' פ' החולץ דהא בתוס' שם מבואר דבשר מלוח ראוי לאכילה אלא שאינו אכילה חשובה משו"ה יש בו משום בישול עכו"ם והנה בנ"ז כת"ה בפנים ע"ד שהוא להיפוך ואם אכילה חשובה הוא בלא תיקון פשיטא דאין בו משום בישול עכו"ם ואין בידי לדון בזה מהיכן אדע מהות בישול הנ"ל ועוד העיקר אם הוי הבישול כ"צ בלא תיקון כי התיקון לא מעלה כלל. וע"ד מ"ש לסמוך על מ"ש בשם ארי' וזר זהב דבימי חכמים לא הי' עוד בישול כזה ע"י זיעה ולא גזרו עד"ז והנה הוא סברא בלי ראי' וכבר הוי בכלל גזרה כמ"ש לעיל דהוי תולדות האש דגם בימי חכז"ל הי' בישול כנ"ל. ועוד לפי"ד הרמ"א סי' צ"ב הנ"ל עיקר בישול בזה האופן דהיינו העלות הזיעה וכי מפני שינוי התנור נימא דל"ה בכלל הגזירה, ונהירנא כשהייתי בישיבת מ"ו הגאון המובהק זצ"ל הי' אפיית הפת על אופן זה דהיינו ע"י דאונפ"ף ולא התירו רק משום קול' דפת פלטר וכמדומה שהי' מוכשר ע"י השלכת קיסם ביד ישראל ע"כ לענ"ד אין כאן התירא כלל כנ"ל. ב) וע"ד הפליישקאנזערווע"ן הביא כת"ה דברי שו"ת אבני צדק דהתיר בשר הנשלח בתיבה ע"י קביעות במסמרים וקאנזערווע"ן הנ"ל המסוגרת לא גרע מיני' והנה כבר נאמרו אלו הדברים בתשו' שמש צדקה חיו"ד סי' ט"ו וג"כ דעתו דקביעות במסמרים הוי עכ"פ חותם א' וגדולה מזו אי' בתשו' עבודת הגרשוני סי' צ"ח דאם הפקק מהודק מאוד שיש טרחא יתירה להוציאה חשוב כחותם א' והביאו ג"כ בשמש צדקה הנ"ל לראי' ושוב ראיתי בדרכ"ת מה שהביא בשם ס' ערוך השלחן דפראפק' כמו שטאפפע"ר שצריך להוציא ע"י "שטאפפען ציהער" חשוב כחותם ובמקום דדי בחותם א' יכולים לכתחילה לשלוח ק"ו בנ"ז שצריך סכין או שאר כלי לחתוך בתוך המסגרת הבלע"ך ודאי חשוב כחותם א"כ שוב סגי בעוד חותם א' שיהא חב"ח. ג) וע"ד האוהרע"ן ע"י עלעקטע"ר אם רשאין להעמידו ולהכינו בעש"ק כדי שהוועקי"ר ידליק האור בש"ק וכ' מעכ"ת שכן הוא שם בכל בתי כנסיות דקהל ישראל, והנה לענין להאיר כבר הוא מוזכר בשו"ת מהרמשי"ק חאו"ח סי' קנ"ז ובסוף התשו' הביא דברי הראב"ד אהא דתנן במס' ביצה דף ל"ג דאין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן המים ורעפים דעת הראב"ד דאם עבר והוציא אסור להנות ממנו רק שהביא דברי מג"א סי' תק"א ס"ק י"ב דהנאה דממילא מותר והנ"ל שאינו נהנה רק בראיי' לאור' מותר וא"כ שפיר דמי במה שישנו בבתי כנסיות אוהרע"ן הנ"ל, אבל להחם תבשילין שיהנה ממנו דרך אכילה שהוא בממש הנאה כזו אינ' ממילא ואסור להנ"ל וא"כ מה יושיענו סברתי בספרי דכל עצמ' סובב התיר' להנ"ל להנצל מאיסור דאורייתא ולענין ראי' דהוי נמי כנ"ל וע"י התירא דרובם גוים אבל הנאה ממש הא בהוצאת האור גופא אסור להנות ולענין חולה שאב"ס יש מקום להתירו:
אך דיש מקום לתקן שיהי' התירו ברור אליב' דכ"ע כמ"ש במס' שבת דף קכ"ט חולה שאיב"ס אומר לגוי ועושה א"כ יערכו האוהרע"ן מעש"ק ע"י גוי דמותר עוד יותר מזה וע' באו"ח סי' שכ"ח, (וע"ל חאי"ח סי' כ"ב). וראיתי מ"ש בסוגי' דרוב וקרוב לתרץ דברי הרמב"ם הנה הוא דבר שכליי ונכון, ואסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: