אור ברסלב
לבושי מרדכי על אורח חיים שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח › סימן קה

לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן קה

סימן קד

בהי"ת יום א' פ' וישב תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרבני החו"ב מו' דוב וויינשטיין נ"י מהעלמעץ יצ"ו. מעכ"ת הק' ע"ד הרע"ב במתני' דרחסג"ה ממ"ש ע"ד ר"ע דלא נמנעו הכהנים לשרוף ולהדליק שמן שנפסל בט"י בנר וכו' ופי' דאיירי בנר ש"מ והוה אבה"ט דחרב בכלל חלל אם אב אב ואם ראשון ראשון. וקשה טובא הא אין אדם וכלים מקבלים טו' מראשון רק מאה"ט והנה ראיתי בהג"ה מהרי"פ על המשניות דצצ"ל אם אבי אבות וכו' ודאי כוונתו מפני קושי' הנ"ל. ואפשר לי עוד לומר דהא הוא ממתניתן מ' פרה פ"ח מ"ה דאמ"ק ט' רק מאה"ט וע"י משקי' טמאי' מק"ט. והנה הוא מגזירת י"ח דבר כמ"ש במ' שבת פ"ק כידוע דמשקים הבאים מחמת שרץ אם כי אינ' רק א' לנו מא' דמשקים מטמאי' קלים גזיר' אטו משקים הבאי' מזב וא"כ י"ל דגזירה כעין דאורי' דאפי' משקים אם באי' מחמת טומאת מת אם כי אינ' ג"כ רק ראשון כמ"ש בכמה דוכת' מ"מ כיון. דעכ"פ חכמים גזרו שיהי' מטמאי' עשהו כעין דאורי' שיהי' כמוהו וכש"כ לפימ"ש התוס' בסוגי' דף י"ז ד"ה רביעי דאע"ג דקיי"ל בעירובין דף ק"ד כל שאין לו טהרה במקוה אינ' נעשה אה"ט היינו לענין שלא יטמא אדם וכלים אבל למנות ראשון ושני נעשה כמו אה"ט וא"כ השתא דגזרו חכמים שיהי' מטעם כלים ראוי' וראוי' שיהי' עכ"פ דין זה דהיינו שיהי' כמוהו. כ"ז אמרתי מסברא. אבל אח"כ ראיתי ומצאתי בת"כ פ' שמיני פ' ט' פלוגת' דתנ' דר"י ס"ל דמשקי' מטמאי' כלים ור' יוסי וריב"ק חולקי' עליו ולבסוף נאמר דברי ר"ע דס"ל דשרץ מטמא משקי' ומשקי' כלים וכלים משקי' עי"ש וראיתי בקרבן אהרן שהגיה משקי' אוכלי' משום דש"ס דילן מס' פסחים בסוגי' דר' חסג"ה קאמר דליכא תנא דס"ל משק' מטמא כלים וא"כ הגי' בת"כ על מכונו וצ"ל דפליגי אש"ס דילן. ותמוה בעיני כי התוס' דף י"ז הנ"ל והק"א לא הביא' דברי הירושלמי דשם ודאי א"א להגיה דהא מוקי לי' בפלוגתא דר"ע ור"י דלר"ע משקי' מאמת שרץ ג"כ מטמא כלי והא שם דר"י מודה לו בבאי' מחמת מת וא"כ לפי"ז י"ל דהש"ס דילן ג"כ לא קאמר דלא אשכחן תנא דיסבר משקי' מטמאי' כלים אלא במה דאיירו שם בענינ' דקרא אשר יפול וגו' דאייר' בשרץ אבל במשקי' הבאי' מ"מ איכא למימר דגם הש"ס ס"ל הכי וא"כ דברי הרע"ב בפירוש ראשון ראשון כמ"ש על מכונו והא דקרי לי' ראשון משום לענין לטמא אדם הוה ראשון כנלענ"ד: עוד הק' כת"ה על פיה"מ להרמב"ם. מ"ש במתני' ד' י"ט במ' יומא הפג אחת על הרצפה כלומר עמד על הרצפה שעה א' שהצינ' מפיג השינ' ובפסקי' ה' עבודת יוה"כ פי' מעט עי' בתוי"ט וכ"פ בב"ט ולא כמ"ש רשיז"ל הפיג שחוק ובגמ' אר"י על חד"ת א"כ משמע כפירשיז"ל ולמה לא מפרש הר"מ והרע"ב כמ"ש בגמ'. והנה עיינתי בהריטב"א על מ' יומא כי מ"ש ר"י בגמר' אינ' פי' של הפג אלא שהוא אמר להוסיף כי עוד אחת עשה דהיינ' אחוי קידה וזה רמז התנ' במלת אחת אם כן לשון הפג הוה כמ"ש הרמב"ם לכ"ע וכמו שדייק בלה"ק וז"ל ומשתמשי' בו במתני' כמה פעמים אשר בזה שולל הפיר' ברשיז"ל בפירושו והוא לדעת הערוך שפי' כי הפג הוא לשון יוני' טיול כמי שחוק. ולהרמב"ם לא ניח' לי' בזה לומר כי אינ' בלה"ק ומביא ראיי' מהשמוש בלשון זה במשניות לרוב א"כ ר"י דאמר על חדית ס"ל כמ"ש הריטב"א להוסיף בא והא דהרמב"ם לא הביא הך דר"י צ"ל דהוא בכלל מ"ש וממתעסקים עמו דג"כ לא פי' כלום במ"ש בגמ' דבשיר בפה הי' משוררי' לפני' אלא דס"ל דזה לאו דוקא רק כל התכלית הנרצ' להסיר השינ' בכל מה שבידם וכן סתים הרא"ש להסיר השינ' ע"י טיולים עי"ש: וע"ד קושי' לפימ"ש התוס' מ' כתובות ר"פ הכותב דנשים ע"י סכנת לידה מית' שכיח בה א"כ הא דאמר' לי' חכמים לר"י דאמר אף אשה אחרת מתקינים לו שמא תמות אשתו א"כ אין לדבר סוף דהא י"ל דאשתו מכבר שפיר חיישי' דמסתמ' ילדה כ"פ ושוב לא חלקי' משא"כ אשה שנושא עתה היה בתולה. והנה ראיתי בס' יד דוד שהביא קו' זו בשם מקום שמואל שכן הקשה הגאון מהר"א ברודא ז"ל (ומצאתי אח"כ שעמד בזה גם בס' אשכל הכפר עמ"ס יומא ותי' ע"פ סבר' שימ"ק דאין דעת התוס' לומר דמשו"ה שכיח דהא חזי' דרוב' אינ' מסתכן אלא כלפי מ"ש שם דלמא הוא ימו' תחילה בזה אמרי' כיון בדידה מסתכנת בליד' שכיח יותר מבאיש אבל פשיט' דלא מקרי עי"ז שכיח סתמ' ורובם חיים. דו"ש:

ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה