אור ברסלב
לבושי מרדכי על אורח חיים שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח › סימן סד

לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן סד

סימן סג

ב"ה אול"י ג' פ' תבא עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרב החריף ובקי וכו' מו"ה ישעי' קליינמאנן נ"י בסאטמאר יע"א. במ"ש ע"ד הלכה בענין חצר ביהכ"נ שישנו בו פלומפ למען רחיצת ידיים וממנו חריץ לרה"ר אורך כוי י' אמות ורוחב ב' אמות אשר לתוכ' נוטלי' ידיים לתפלה וממנה מושכי' המים חוצה לרה"ר ועתה דעת מים דהיתר' של זה תלי בפלוגתת רש"י והרשב"ם במ' ערובין ד' פ"ח ע"א בביב הקמור דראב"י מתיר לשפוך לתוכ' מים ורוב הפוסקי' קיימו כוותי' ולדעת רשיז"ל צריך שיהי' דע"ד כמו חצר ולהרשב"ם אי"צ אלא דשם פירש' המפרשי' דהביב מקומ' ברה"ר רק פיו פתוח בחצר כמ"ש בפי' המ"מ וש"ג וכ"כ הר"י על הרי"ף ובנ"ד שהחריץ בחצר אינ' מבואר בגמר' היאך דינ', והנה מפלוגת' חכמי' שאמרו אפי' גג וחצר ק' אמה לא ישפוך על פי הביב מיירו שהביב בחצר כמ"ש בקול רמ"ז ודייק כן מפירשיז"ל בשני מקומות בסוגי' הנ"ל עיי"ש אלא דמ"מ בדברי ראב"י אינ' נזכר ביב כזה ואם צריך דע"ד לדעת רשיז"ל, ולכאור' י"ל דלהכי פי' המפורשי' הנ"ל דאיירו שהביב עיקר' ברה"ר דאם הוא בחצר אינ' מדין זה לא לשיטת רשיז"ל דמצריך דע"ד ולא לשי' הרשב"ם דמצריך עכ"פ ד"א קמור ברה"ר אלא כיון דבחצר הוא ה"ה בכלל עוקה דמוזכר ברישא דאי"צ רק מחזיק סאתיים שהוא חצעצ"ח אמ' ברום ג' חומשי' כמ"ש הרמב"ם הביא הרמ"א סי' שנ"ז והא דהזכיר' החכמים ביב בחצר ובגג היינו שכך שמו ואסרו משום דמקלח להדי' לרה"ר אבל לעולם לראב"י דלא חייש להכי דינ' דעוק' כמו ביב לענין היתר' אעפ"י שמקלח להדי' לרה"ר אבל לענין שיעור' בגדלות י"ל דאי"צ רק להחזיק סאתיים והא ראי' דלעיל מני' באות' דף אמתניתן דגזוזטרא יש תרי לישנ' בעשה מחיצה למלאות מים מאמת המים שעוברי' בתוך החצר דל"ק אוסר לשפוך ופרי' בגמר' מ"ש מעוקא התם תיימ' מי' הכא לא תיימ' ול"ב מתיר לשפוך דהוה כמו עוקא ועיי"ש בתוס' שהקשו דהא אמת המים דין כרמלית והא בכחי בכרמלית לא גזרו והכא משמע דגם בל"ב טעמי' דהיתר' משום שאינו חושש שיצא המים חוצה, והנה הרמב"ם בפ' ט"ו מהל' שבת פי' הטעם משום דהוה כרמלית וקשה ע"ד דהא לישנא דגמרא כפירשיז"ל דייק' דהא תולה טעמי דהוה כעוקא ובעוקא הא לאו מטעם כרמלית דהא אפי' להלוך לר"ה מתירי' במתני' דלקמן מטעם דמחזוקי' מים כשיעור שאדם צריך ואינ' חושש שילכו לחוץ אלא די"ל דהרמב"ם שפסק כחכמים דפליגי אראב"י ואוסרי' לשפוך לתוך הביב ואמת המים ודאי דומה לביב ובגמ' דתולה התיר' משום עוק' היינו לראב"י שמתיר לביב וממילא בחצר דין עוק' יש לו דאינ' מפסיד חצרו ודאי דמתחזק אפי' פחות מד', ומעתה בנ"ד שהחריץ בתוך החצר לראב"י שמתיר בביב הה"ד דיש לו דין עוק' ואורך י' אמה ורחב אמה ודאי יש לו שיעור' דעוק' ועוד יותר כמובן. אלא דבקל יש לנו להשיב עד"ז דשם באמת המים אינ' חושש שישארו ולא יצא החוצה דודאי לא ישפכו על גדותיו משא"כ חריץ זה דכל עצמ' הא אינ' עשוי' אלא שלא יתקלקל החצר אפשר דיש לאסור ועי' בפרמ"ג סי' שנ"ז שהביא הך כבאמות המים הנ"ל דאם המים שבאמה צלולי' וצריך להם להשתמש ודאי ניחא לי' שיצא החוצה דיש לאסור דהא וודאי ניח' שלא יתערבו השופכי' שלא יעכרו מני האמה, אלא דמ"מ נלע"ד דאין לחלק בהכי דהא סוף כל סוף חריץ זה מחזקת שיעור' דעוק' וכי משום שהוא פתוח לרה"ר יחזור לאסורי ותדע דהא אם יסתום הפתיח' ודאי יהי' מותר אם כי ברוב מים הנשפכים לתוכ' יעלה ממעל גדותיו מ"מ לא חלק' חכמים כמ"ש לקמן דאפי' כור וכוריים שרי כמ"ש רשיז"ל לעיל גבי אמת המים דאפי' נפקי לברא לא נתקיימ' מחשבתו דהוא לא להכי אכוון וא"כ ה"נ כיון דלראב"י מתיר לשפוך לביב שהוא מקלח להדי' לרה"ר ושהוא ברובא ברה"ר הה"ד חריץ שהוא בתוך החצר דין עוק' יש לו אלא דלפי"ז יצא לנו דרך חדש לחלק בין חריץ לגומ' דהא עוק' שהוא גומ' אין חילוק בין בתוך החצר בין בחוץ לחצר רק לענין שצריך קמור כשהוא חוצה ובביב רק בזמן שהוא ברה"ר חוצה יש לו דין ביב שצריך ד"א למר כדאית כפי' ולמר כדא"ל ובתוך החצר יש לו דין עזק' ואין צריך רק שיחזיק סאתיים ושוב ראיתי במג"א סי' שנ"ז ס"ק י"ג שמחלק בין ביב לגזוזט' באמת המים הנ"ל דהתם אינו מתכוון שיצא לחוץ משא"כ הכא והוא מת' הרשב"א הביא' הב"י ואפשר דגם הוא לא אמר להחמיר בכרמלית אלא בביב הנ"ל שהוא חוץ לחצר דמיד נשפכי' לחוצה משא"כ בחצר כנ"ל אפשר דמודה דדינ' כעוק' לענין שאי"צ דע"ד וכן דייק' הך דביב דאין שייכי' לדינ' רק אם הוא ברה"ר דנתן בו תוארו קמור משמע דא"א בלאו"ה וה"ט דלדידי' בחצר דאי"צ לקמור והו"ל דין עוק' וכן דייקא ת' הרשב"א הנ"ל מיירו בסלון של אבן שמסתמא אינ' רק סמוך לגדר החצר כמובן ע"כ אין דינ' כעוקא, והא בגמר' גם לכ"ק גבי אמת המים אינ' מחלק רק דבעיקא תיימ' מיא ובאמת המים לא תיימ' אבל בנדון זה דאינ' רק לרחיצת הידים ובל"ז אין מים כלל בחריץ פשיט' די"ל דתיימ' מיא משא"כ באמת המים אשר בלא מי שופכין יש בה מים ולא שייך תיימ' מיא ודו"ק, והנה בלא"ה בזה שישנו ב' אמות רוחב וי' אמות אורך א"כ כבר הוא כשיעור דע"ד ויותר, והנה בלאו"ה הא בזה"ז ליכ' רה"ר אלא שהרמ"א החמיר גם בזה"ז בתוך העיר י"ל דבאופן זה יש לתמוך אהמקילי' ועוד לפימ"ש המג"א ס"ק ב' דה"ט שמותר לשפוך למחזיק סאתיים אפי' כמה כורים שהוא רק לזכר שלא ישפכם להדי' לתוך רה"ר וע"כ אפי' נתמלא' מים מע"ש מותר וא"כ י"ל באמת המים זה היכר יש כאן דהא עכ"ח צ"ל דשוב לא מחלקין כיון דעכ"פ איכ' בחצר מקום להנחת מימיו ועל שטח הקרקע ואיכ' גם בזה היכר' ששופך ושונה וא"כ חריץ ג"כ לא גרע ועדיפ' מיני' דעשא' בידים. ועתה נבא בס"ד להשתעשע בדבריו דדברי ראב"י אינ' נאמרי' רק בחצר שאין דע"ד שא"ר לזלוף וכמ"ש ג"כ בתפא"י אבל בדע"ד לכל הדעות מותר ומחדש בזה דבר חדש דבגמ' דקאמר נ"מ בין לטעמי' דרבה משום זלוף ובין טעמי' דר"ז משום דתיימ' מיא ואמאי ל"ק ג"כ להיפך לקולא אליב' דרב' וכנד"ד וכיוצא אלא ודאי דר"ז רק להוסיף ולהקל בא אבל האיך דשייך זלוף ג"כ מודה, והנה ודאי אם הביב בחצר דשייך זלוף שפיר קאמר אבל אם הוא ברה"ר כמ"ש הנ"ל והוא שופך לתוכ' מה זלוף שייך במקלח מיד לרה"ר אלא משמע דהכא טעמ' אחרינ' איכא משום יציאת' לרה"ר ולרשיז"ל צריך שיעור לבלוע ולא יצא לרה"ר מתוך הביב ולהרשב"ם משום היכר' והא לעיל בהני תרי לישנא גבי גזוזט' סתמ' קאמר בס"ד דלר"ה דבאמת המים אסור לשפוך ומשמע דאין חילוק בין חצר לחצר שעוברי בתוכ' אמת המים הנ"ל ובגמ' דפריך דהוה עוק' לרבותא מקש' אפי' אין כאן ד"א אבל האיך שייך לאסור בסתמ' ועוד חכמים דפליגי אראב"י לפ"ד כ"ת יפלגו בתרתי דלראב"י בחצר של ד"א כ"צ שיעור ד"א לביב ולחכמים אפי' בחצר וגם הביב בראוי' לזלוף וכהנ"ל יאסרו ואפשר דגם אליבא דרבנן קאמר דאמר' אפי' ונא' אמ' או אפשר דלא ס"ל כס' קול רמ"ז, ועיי' בס' יד דוד שמפרש בטעמי' משום חשד' וכמו שאמר בגמר' דיאמרו צינורי של פלוני מקלח מים לרה"ר וזה שלא ברבה ולא כר"ז ותי' בזה קושי' תוס' יו"ט אלא שכבר י"ל דלא איירו להחמיר דוקא שלא בחצר אבל בחצר כבר י"כ כמ"ש לעיל וגם כמ"ש כ"ת דעכ"פ ראוי' לזלוף. ומ"ש כ"ת דר"ז בא להוסיף קולא וגם אית לי' דרבה עי' בישועות יעקב סי' הנ"ל ג"כ עמד בזה דהיינו דאם יש ברחבו יותר על ארכו דרך הלוכו לרה"ר עי"ש דלרבה הוה לקולא ולר"ז לא תיימ' מי' במהלך דרך קצרה לרה"ר וכוון לדעת גדולים. ומ"ש מעלתו לענין מחלל שבת בפרהסי' אם יש לו דין עכו"ם גם לענין זה דאינ' אוסר בשכירות דעל דעת זה לא השכיר רשותו להיות אוסר עליו כמ"ש סי' שפ"ב והנה לענ"ד תלי' באשלי רברבי דאבן עוזר ג"כ דן בזה לענין אם ישראל כזה דר ביחידי דבעכו"ם אי"צ כלום כמ"ש בר"פ הדר ונ"מ בישראל מחלל שבת ל"ש קולא זו דשם משום דנכרי חשוד לשפיכ' דמים ל"ש דידור ישראל עמו ביחידות משא"כ בזה אע"ג שחטא ישראל הוא עיי"ש בש"ע החדשים בהג"ה רע"א שהביא דעתו אבל בנשמת אדם כלל ע"ה סי' כ"ו משמע דלגמרי גם לקולא יש לו דין נכרי ועי' ברא"ש פ' הדר סי' י"ג ובקרבן נתנאל שם ס"ק א' וס"ק י' ועי' בת' תשורת ש"י סי' שי"ח דדעתו ג"כ להקל ולומר כל הקולי' דשייכים בנכרי שייך נמי במחלל שבת וכמ"ש ברי"ו הביא' הק"נ הנ"ל ועי' בתו"ש שם סי' שפ"ד שחקר לענין שכירות בפחות מפרוט' דמהני בנכרי משא"כ הכ' דהא עכ"פ מדת ישראל יש בו שאינו חשוב אצלו או דלמא לא חלקו חכמים, והנה לענין נדון כ"ת לא ראיתי בפי' בפוסקי' שעומדי' עד"ז אלא שבלאו"ה קולא גדולה היא גבי נכרי ג"כ וכמדומה לי שראיתי בהגר"א דהך דינ' ל"ש אלא בשכירות שלא לזמן קצוב דיוכל לסלקו בכל עת משא"כ בשכירות לז"ק וזה ל"ש בשכירות בזה"ז. ומ"ש כת"ה מת' בית היוצר שפקפק בזה אי מהני שכירות גבי ישראל מחלל שבת כמו בנכרי להתיר טלטול בחצר וכ' הביא דברי הרמב"ם ותמהני הלא מפורשת הוא בר"פ הדר ממעשה דר"ג דאמר מהרו והוציא' הכלים עד שלא יוצא הצדוקי ואסר עליכם דמזה הוכח' דצדוקי אינ' כנכרי דאי כנכרי הא לא מהני ביטול אלא שכירות ובשכירות אינ' אוסר במחזיק רשות לאחר השכירות ורק בבטול רשות הכי הוה ועכ"פ נראה להדי' דאי צדוקי כנכרי ודאי דמהני שכירות ועי' בקרבן נתנאל שם, ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער' ח"פ מאד:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה