לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן נג
בהי"ת י' ג' פ' שמיני עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה כבוד חתני כבני הרב הגאון המפורסים כש"ת מו"ה יוסף צבי שליט"א אבדק"ק גאלאנטא יצ"ו. אחדש"ה. מאז קבלתי תשובת' הרמה ע"ד הספק בידי ביציאת ב' כובעים. והנה ראיתי דברי' צולל במים אדירים וכמה טעמי' לשבח להתירו וללמד זכות בראיות מוצקות. והנה כן נראה מדברי הלבוש סי' ש"א דטעמי' דכובעי' ומצנפת שלנו משום דרכן בכך דאסור לילך בגלוי ראש ונראה ג"כ שמפרש הך דכובע בגמ' פ' תולין דמחלק בין מהדק' ואינו מהדק הוא כובע על המצנפת אלא שכל זה בתר רישא גריר' מ"ש בד"מ בשם א"ז שכן דרכ' בחול. אבל באין דרך לצאת הביא הדר"ג כמה ראיות דמותר לצאת. הנה מ"ש הראי' מיציאה בשק מפני שכן דרך הרועים הנה שם הוא רק לענין דיקרא מלבוש לאפוקי תיבה ולבדי' קשין שאין דרכן להיות מלבוש דאסורים אפי' אינו פי שניים אבל ב' מלבושים שאינו מפני הנאה והגן מפני הקור כמ"ש התוס' לענ"ד אין משם ראי' ודאי מצינו בדברים שצריכים לו וא"א בלאו"ה כגון חיגר שאינ' יכול להלוך כלל בלא מקל מותר לילך ולצאת בו וכן בעל חטטין שמותר לצאת בפשתן סרוק וצמר מנופץ על ראשו כמ"ש סי' ש"א סעי' כ' אבל מי שא"צ ל"א מגו הנ"ל וצריך לסברתי' דמשום שצריך להיות בכסוי ראש והוא מן הזהירי' וזריזי' ואינ' רוצה להיות אפי' רגע כמימר' בלא כסוי לא גרע מהני דאמרן אבל מי שאין דרכו בכך כלל מנ"ל. ומן מלבוש הרועים לענ"ד אין ראי' כנ"ל:
והנה שמחתי מאוד כי עכ"פ למד זכות ודי לסמוך מי שדרכו בכך כי מזמן כביר עלה ספק זה בלבי וע"כ כשאני נזכר בצאתי בחוצה בש"ק אני מסיר המצנפת הקטנה ומקצת בני תורה הי' תמיה' בעיניהם עד"ז אבל לא שאלו אותי מה זאת רק פ"א אמרתי הדברים לפני א' מן התלמידי' ומדברי תו"ש הנ"ל ושמע א' מבני ביהמ"ד מזה כונו כן עשה להכין לו מצנפת בביהמד"ר ובל יוצא החוצה על ראשו והגיע הלכה זו לב"ת א' וצווח ע"ז ככרוכי' וכמדומה שתלו עצמ' מהדיוק בד"מ שכן "דרכו" או הגירסא שכן אדרכן' וזה אינו דיוק כמובן ומעתה כת"ה עשה השלום בין ת"ח (שוב נתוודע לי כי כמ"כ כתב להתיר' בספר טוב טעם ודעת מהדו"ק. ויען כי אין הספר תח"י לא אוכל לדון בדבריו):
וע"ד בקשתו לחוות דעתי בענין חקיקת אבנים לקבר עכו"ם אם מותר להשכיר לאומן כזה דעתי כי אין צריך לדידי ולמטלא' ורב חילו לאוריית' עפ"י הלכת' לברר לאמית' (והארכתי בזה בתשו' במק"א) ולא באתי רק לעורר ממ"ש בגמ' ספ"ק דע"ז אפי' במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכ' ע"ז ועובר משום לת"ת בביתך ופסקו המחבר סי' קנ"א ביו"ד וברמ"א מקיל בדבר זה שאין דרך בזה"ז להכניס ע"ז והש"ך שם צוח ככרוכי' דהא חזי' שמכניסים ואפשר דבזמן הרמ"א ל"ה דרכן בכך והביא דברי הראב"ן ותוס' ספ"ק דעכו"ם ללמוד זכות על הנוהגין להשכיר לגוי, עכ"ז נלע"ד היינו דוקא אם השכיר רק לדירה אלא שזה הגוי דרכה להכניס לדירת ע"ז אבל אם כל עצמו הוא משום שכירות של ע"ז לא יגרע שכירת בית' וממה דפסקי' בסי' קמ"ג שאסור לבנות כותלו שסמוך לע"ז וכש"כ לבנות בית כזה כמבואר שם וגם כי אפשר דשכירות קיל מזה עכ"פ אין אתו ראי' וסבר' לחלק ס"ם מהנה' לע"ז והוה כשאר דברים שאסור אפי' למכור לצורך ע"ז ובית וודאי מותר למכור כמ"ש בסי' קנ"א דהוה תו שלו והיינו לבית דירה אבל לע"ז בכוונה זו וודאי יש מקום לאסור וגם יש להחמיר משום מסייע ומחזיק ידי ע"ע ועי' במהר"ם שיק יו"ד סי' קנ"ג שאוסר לבנות בית תפלה שלהם אפי' בכת שקורין קאלווינער מטעמי' שאין מחזיקים ידי ע"ע וכ' שם ג' חילוקים. ע"כ לא אדע שום היתר בזה לענ"ד:
והנני לסיים בכל חותמי ברכות חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: