אור ברסלב
לבושי מרדכי על אורח חיים שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח › סימן מז

לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן מז

סימן מו

נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעתי אודות "עלעקטרישע בעלייכטונג" אם ונותר להניח פתוח הלאמפען מעש"ק שיאיר בליל ש"ק כי הגוים הפועלים צריכי' להרבות עצים בהסקתו למען לא יפסיק להאיר אך הרי ידוע שכל עצים שמרבים אינה בשביל כר מיוחד רק כל הנרות שרובן לגוים נתרבה אורן כאחד, וא"כ הכל נעשה בשביל הרוב כמ"ש בשו"ע או"ח סי' רע"ו. אמנם כיון דעושים גם בשביל ישראל שמשלם עבור זה הי' מקום לאסור. והנה גם בפה ק"ק בביה"מ של ספרדים נעשה "עלעקטרישע בעלייכטונג" כמתכונתו, ולא שאלו פי מקדם אם יאות עבדו מפני חשש נהנה מהדלקת נר. וגם מפני צווי ישראל לעשות מלאכה הנ"ל:

הנה מקדם צריך תלמוד אם הדלקת הלעקטער או כבוי הוי מלאכה דאורייתא. וראיתי בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) ח"ב סי' ע' אשר שם בא לדון בענין כבוי עלעק- טער אי הוי ד"ת. והביא דברי רש"י ז"ל שבת דף קל"ד בטעמא דכבוי גחלת של מתכת אינו מה"ת ומסקנתו דהוי חששא דאורייתא. ותמהתי שלא הביא מקור הדברים משבת דף מ"ב מכבין גחלות של מתכות בשביל שלא יזיקו בו רבים אבל לא גחלת של עץ. ורוב הפוסקים דטעמי' משום דכבוי של ומתכת אינו רק מדרבנן. רק שיטות הגאונים הביאם הרשב"א ז"ל דהוי מה"ת ורק מפני פקו"נ דהיזק הרבים התירו משום דגחלת של מתכת אינו ניכר לרבים וקרוב להיזק משא"כ של עץ אבל טעמם דהוה דאוריית' ומשום מלאכת צירוף כמבואר שם. וברמב"ם פי"ב ה"א הדבר מבואר על נכון דהמחמם המתכת עד שיהי' גחלת כדי לצרפו במים הוי תולדות מבעיר. ובראב"ד מחייב משום מבשל וע' בלח"מ שהק' מפ"ט דרמב"ם גופי' סובר דחייב משום מבשל ומחלק דבסוף שהוא צורף איכא משום ומבעיר ובתחילה דמרפי' הוה משום מבשל ובהלכה ב' נקט דינא דמכבה גחלת של מתכת פטור ואם נתכוון לצרף חייב וכו' ודברי הרה"מ ידועים דדוקא מכוין לצרף אבל בלא מתכוין אפי' בפסיק רישא פטור בזה ועיין בלח"מ. מ"מ מבואר דמכבה בלא צירוף וודאי דפטור לכו"ע. ותמהתי על הגאון מלבוב שלח הביא מזה מאומה:

והנה מעשה ומלאכת העלעקטורישע בעלייכ- טונג במקום זה הוא באופן פשוט החוטין של ברזל (שקורין דראטה) המה מקבלים. כח האש ממקום הפאבריק וע"י פתיחה ונעילה של השרויפען מדליק ומכבה הנה לענין מבעיר של המתכת כלומר הדראטה שהוא מאיר ע"י פשיטא דלא שייך בי' מלאכת מבעיר דהא אין כאן צירוף כלל. וברמב"ם ז"ל איתא בה"א דוקא במחמם כדי לצרפו בונים ואי משום מבשל כלומר דמרפי רפוי ג"כ לא שייך באש כזה. דאם הי' החמימות כ"כ עד דמרפי רפוי את החוט הנ"ל שהוא דק מאוד אם הי' עליו חמימות כ"כ פשיטא דלא הי' מעמיד א"ע אפי' שני ימים דהא אנו רואים אפי' עשת של ברזל שהוא בא בחמימות האש עד שנעשה כגחלת אם יבעירו בו אפי' יום א' ימס כמים וחוט זה עומד במתכונתו כמ"ש אלף שעות אפי' יבעירו בו תמיד בלי הפסק ובאמת אנו רואין כי הזכוכית שסביב הלהב של עלעקטיר אפי' חמימות אין בו רק כפושרין וא"כ ע"כ אין כאן כח אש כאש דעלמא שמאיר ואין בו לדון מלאכת מבעיר ומבשל כפל בחוטיי' ופתיל מתכת רק משום מוליד אש כמ"ש במס' ביצה דף ל"ג אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ומפרש בגמר' משום דמוליד ביו"ט וזה בודאי אינו רק מדרבנן כיון שאין כאן משום איזה מלאכה. וא"כ מי שפותח את השרויף להדליק העלעקטר אינו רק מוליד אש בחוטי הברזל הנ"ל:

ועתה הבא נבא לבאר בס"ד אי יש בו משום מלאכת אמירה דרבנן ומשום איסור דהדליק נר בשביל ישראל. עפי' מ"ש בגמר' מס' שבת דף קכ"ב ובאו"ח סי' רע"ו סעיף א' והנה בנ"ד ידוע הדבר להתירא דהוי ודאי רוב גוים דמותר. אלא דיש לגמגם קצת בהיתר זה עפי' מ"ש בתוס' שבת הל' שבת סי' רע"ו סק"ח דאפי' רוב גוים אם קצב לו שכר אסור דנכרי אדעתי' דישראל קעביד וכן בפרמ"ג במ"ז אוסר בצווי ישראל אפי' ברוב גוים כמו דמהני הוכחה להתיר' דהיינו ברוב ישראל אם יש הוכחה דעושה בשביל גוי דמותר כ"ש להיפוך לחומרא. אלא שמדברי הפרמ"ג אינו מוכח לאסור אך ורק אם הגוים לא אמרו מידי ורק עפי' צווי ישראל מדליק אבל אם כולם שווין בצוויין אמאי לא נימא דשוב הוי כסתמא דחבור' של נכרי וישראל דאזלינין בתר רובא דכאן ליכא הוכחה בצווי כלל. אלא שמדברי תו"ש שלא הזכיר כלל צווי רק קצב שכר וקבולת ומ"מ אוסר דליכא צווי כלל בהוכחה זו ומ"מ אוסר וי"ל דלעולם מחלקין וכנ"ד ששכר בקבולת בין מא"י בין מישראלים דאזלינין ב"ר אלא דמלשונו שסיים דודאי הדליק גם לצורך ישראל משמע דמודה ובא דגם לרוב מכוון אלא דמ"מ כיון דקצב לו שכר על הדלקתו גם לצורך ישראל מכוון א"כ מה תוסיף תת כח דהתירא אם גם הנכרים שכרו אותו מ"מ כיון דגם ישראל שכרו אותו ודאי מכוון לכל מי שנשכר להם. והוי דינא כמ"ש המג"א סק"ו וטוש"ע סי' תקט"ו סעיף ו' אם מכוון לצורך שניהם אסור וכן ראיתי בשו"ת מנהרמנשי"ק או"ח סי' קכ"ג וכל השאלה בענין הפרענומעראטציאן על הצייטובג מה דינו ביום השבת שעושין מלאכת הדפוס בשביל ישראל ג"כ ופלפל שם ג"כ בענין זה דהוה רובא נכרים. אלא שהביא ראי' לאסור היאך שהקדים כו שכר ממ"ש הרמ"א בשם רי"ו ורמ"ה סי' שכ"ה סעיף ד' דאע"ג דמותר לקנות פת שאפאו עכו"ם בשבת מ"מ אם הישראל הקדים לו מע"ש מחיר הפת אסור דגם בשביל ישראל עביד ודייק במהר"ם שיק הנ"ל אע"ג דרובא גוים והנה שם אינו מביא דהגוי הוא דעוסק במלאכת אפוי' כמו נחתום אלא סתם גוי שאפה בשביל עצמו אלא דהוא בלישנא דגם בשביל ישראל עביד דייק. אלא דהא יש לחלק כמ"ד לעיל דשם בסי' שכ"ה רק הישראל הקדים מעותיו ובפרע- נומעראטציאן הקדימו הגוים במחיר כמו הישראל לזה סיים שם דעכ"ח הכא הוי בשביל גוי ובשביל ישראל ואסור כמ"ש המג"א סק"ו ורמ"א סי' תקט"ו הנ"ל. ובאמת תמי' לי טובא על רבותינו הגאונים ה"ה התו"ש ועל המהר"ם שיק ביותר דנראה להם ברור דגם ברוב גוים אם מתכוון בשביל גוים ברובן ובשביל ישראלים במיעוטם אסור ה"ה דברי הסמ"ג שה ביא הב"י בסי' תקט"ו ובפירוש מחלק הב"י דלא אמר הסמ"ג רק דוקא בישראל וגוי או מחצה על מחצה אבל ברוב גוים אפי' נתכוון לכלם מותר דהא כל טעמא דסמ"ג משום דחולק על רש"י ז"ל בפי' א' דפ' כל כתבי קכ"ב דפי' דמחע"מ דהוי כספק נמי מכוין בשביל ישראל. והיא פירש משום דעל שניהם מכוון כמ"ש המג"א סי' תקט"ו שם א"כ כבר נאמר בברייתא דברוב גוים בכה"ג מותר. והרמ"א שהביא על דין מחצה על מחצה ה"ה דאם ידוע שאם מכוון על שניהם דאסור היינו דאשמעינן דל"נ כיון דמכוין לעצמו יהא מותר אפי' מכוין גם לישראל אבל ברובא י"ל לעולם תלינן כוונתו אחר הרוב. כמ"ש הב"י להדי' ותמי' שלא הזכירו דברי הב"י הנ"ל וכבר אמרתי דמסי' שכ"ה אינו ראיי' דשם לא נזכר כלל דין דנחתום וכמ"ש מדברי הב"י שהביא דברי רי"ו בשם הרמ"ה הנ"ל. ועו"נ לחלק בין הכא להתם דאיירו דרק הישראל הקדים מעותי' משא"כ בנ"ד בהדלקת המלעק- טער ובפרענומעראטציאן לדברי הב"י ל"ש בזה דינא דסמ"ג הנ"ל. ועוד אין אני יודע על מה לא נאסר שם בסי' שכ"ה מטעם דמרבה בשבילו דהא הרמב"ם פי"ו מה"ש מן המתירי' פת שנאפה בשבת ע"י גוי שאפה לעצמו מ"מ במכיר' אסור שמא ירבה בשבילו וא"כ הי' מקום לאסור גם בפרענומער אטציאן על צייט ונג דודאי מדפיס בשביל ישראל ג"כ יותר ויותר. אבל בנ"ד במלאכת העלעקטר כל חוטי הברזל נמשכין ממקום א' דהיינו הפאבריק המוליד כח העלעקטרישע בעלייכטונג והוי כמו נר לא' נר למאה ופשיטא דל"ש רבוי בשביל ישראל כמ"ש בגמר' דף קכ"ב הנ"ל וברמב"ם פ"ו מה"ש. והנה בנ"ד יש לצרף ג"כ התירא דטו"ז סי' רע"ו סק"ג בשם מהר"ם דאם הי' ניסוק האש מע"ש להתחמם כנגדו וכמעט שכבה באו העבדים והוסיפו עצים להבעירו דמותר כיון דהתחלה הי' בהיתר וה"ה בנר שדולק מע"ש ובא גוי והדליק נר שני דאוסר בשו"ע לאחר שכבה נר ראשון ובמקום עונג שבת מתיר הטו"ז וא"כ ה"ה בנ"ד שכבר נפתח כח העלעקטר מע"ש. אלא שאם יניחו מעבודתם במקום הולדת הל עקטר יכבה כידוע מ"מ כיון דעכ"פ התחלה הי' בהיתר מותר לצורך שבת וכ"ש בבית הכנסת ובביהמ"ד דהוי במקום מצוה ג"כ ומשום קבולת בבית ישראל ג"כ אין לאסור דהמלאכה לא נעשה בבית ישראל ועוד דהכל יודעין כ' הוא דרך קבלנות והיינו בהיתרא טפי' שעות דאם לא ידליק לא ישלם כלום כן הוא במקומינו כאן. ועוד במקומינו הוא על אופן זה היינו שאינו נעשה שום מלאכה ע"י הבערת עצים או ע"י דאמפף אלא ע"י נהר שוטף (וואססערפאלל) שאמת המים הנ"ל הוא מגלגל הגלגלים וע"י דחיקת העשת הברזל בברזל יחד נולד בה העלעקטיר א"כ לא נעשה ע"י אדם שום מלאכה רק ע"י המים והוה כרחיים של מים ואם עושים ע"י איזה פתיחה ונעילה כבר נאמר בס"ד דלפענ"ד דכל הדלקת העלעקטיר אינו רק איסור דרבנן והלא ברפמ"ג סי' רע"ו מתיר לאחרים כ"ש בכה"ג והלא האוסרים אינם אוסרים רק משום דהוי לצורך שניהם כמ"ש מדברי תו"ש ומהר"ם שיק הנ"ל. ועוד בביהמ"ד במקומינו בלא"ה דולקים כמה נרות כ"ז שהעלעקטיר מאיר גם הנרות מאירים ובכה"ג לכו"ע מותר אע"ג שמאיר יותר ע"י נר של גוי כמ"ש סי' רע"ו ואי משום מלאכת הגוי הא הוי ע"י קבולת ואין לאסור רק משום שהישראל נהנה ולא מהני קבולת כמ"ש הרמ"א סי' רע"ו וכיון שיש נרות אחרות ליכא איסור כלל כמ"ש. והנה במקום דליכא הני התירים כלומר שמבערים עצים לצורך תולדות העלעקטר וגם ליכא נרות אחרות כבר אמרתי דנלפענ"ד דברוב גוים ליכא איסורא לדברי הב"י סי' תקט"ו:

ועוי"ל להתירא עפימ"ש הפמ"ג עפ"ד חו"י אמירה דאמירה והביא' ג"כ במהר"ם שיק לענין דהבעלי מלאכות עצמן אינם עושין רק סתמא לאדוניהם ומ"מ סיים דמידי ספיקא לא נפקא והנה בת' חת"ס סי' ס"ו צירף כח' דהתיר' דברי חו"י עכ"פ אם אומר מע"ש ועיין במל"מ פ"ו היט מה"ש וע' דברי חיים סי' כ"ט וסי' ל' ח"ב דמשמע דהיאך דהפועלים מכירי' הגוי השותף אדעתי' דשותף גוי קעבדי א"כ כ"ש בנ"ד דעושי המלאכה עיניהם צופות אך ורק לבעלי הפאבריק אך שיש לחקור מי הם הבעלים של הפאבריק אם הם גוים דאל"כ י"ל לשאר דברים כמובן: וכעת נזכרתי על דברי הטו"ז סי' תק"ב סק"א דס"ל בדעת הרמב"ם דהך דאין מוציאין את האור מאפר ומים הוא מן התורה וא"כ ה"נ בנ"ד. אלא שמדברי הרה"מ פ"ד מה' יו"ט יש לדייק דאינו רק מדרבנן וכן פי' הראש יוסף וכמ"ש הרע"ב בפי' המתניתן דדמי למלאכה. ועיי' ת' כת"ס או"ח סי' ס"ז וגם לדברי הטו"ז י"ל דהא דס"ל דהוה אסור מה"ת היינו אם מיד בההוצאות האור מדליק ממנו נעורת וכיו"ב דהא צריך לבשל או להדליק אבל בההוצאות נצוצי אש בלבד אינו רק מדרבנן וכן ראיתי בפמ"ג סי' תק"ב. ועוד בנ"ד שכבר נולדו נצוצי האש מערב שבת שוב אין כאן משום מוליד רק כמוסיף כנלע"ד:

ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה