לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן מד
בהי"ת אול"י ג' פ' וישלח תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו:
שוכ"ט על ראש חביבי הב' החו"ב יו"ש בנש"ק מו"ה אברהם ליב כ"ץ שווארטץ נ"י. עתה באתי במ"ש נפשך היפה כי כן נוהגין בגלילות העליון להיות נחמי' תבשילי' כנהוג שהנכרי' מעמידי' התבשילי' שנצטננו לגמרי על תנור בית החורף ע"י הפסק דף מתחתי' הקדר' ואח"כ מסיק התנור כנהוג וראית בס' חיי אדם במנהג היתר הנ"ל והנה היתר מנהג זה הובא בש"ע או"ח סי' רנ"ג ברמ"א בסופו בשם תה"ד מטעמי' דאע"ג דעכו"ם שעשה מלאכה או בשל בשביל ישראל אסור כמ"ש בכמ"ק מ"מ הא הגוי אינו מתכוין לבשל ולחמם רק להסיק התנור לחמם הבית בימי קור ואם, כי דהוה פסיק ריש' באמיר' דלגוי מקילי' בפס"ר כמ"ש בסי' שי"ד בשאר אסורי דרבנן ובאמיר' קיל טפי. ועתה תסובב שאלתך דבבית אביך הגאון הצדיק ז"ל לא הי' נוהגין בהיתר זה כלל וכן נהגת בבית אבותיך הצדיקי' א"כ האיך תעשה בגלילות הנ"ל שא"א ע"י הטמנה וגם משום יהוד' אם מותר לך ואם לאו משום אל תטוש ת"א ע"כ תשאל חו"ד. והנה בודאי שיש בזה ב' חששות א' משום אסור בשול בדברים לחים כגון רוטב וכיו"ב דדעת המחבר ורמ"א בסי' שי"ח סעיף ד' וסעי' ט"ו דבדבר לח יש בשול אחר בשול אם נצטנן כדעת רש"י בפ' ב"מ דהא דתנן במס' שבת דף קמ"ה כל דבר שבא בחמין מלפני שבת שורין אותה בחמין בשבת אפי' בכ"ר ומסיק בגמרא כגון תרנגולת' דר"א דמבשלי' אות' כ"פ לרפואה הוא דוקא בדבר יבש כמו האי תרנגולת' דאפי' בנצטנן שרי אבל בדברים לחין שייך בשול בנצטנן וכן הסכים הרמ"א שם רק בעודן חמין קצת כשמביאי' התבשילי' מבית שהי' טמונים שם גם כן המנהג להתיר להניח' על התנור בית החורף אבל בנצטנן לגמרי אסור לבד מדעת הרשב"א דס"ל דבשום דבר לא שייך בשול אחר בשול, הא חדא. ועוד יש בזה איסור משום שהיי' בתחילה בשבת דאסור אפי' בדברים דלא שייך בשול כמ"ש בסי' רנ"ג וסי' שי"ח הנ"ל סעי' ח' עיי"ש במג"א והוא משום גזירה שמא יחתה בגחלים אלא דבזה מהני כשמפסיק דף בין הקדרה לתנור כמ"ש מג"א סי' רנ"ג ס"ק ל"א דהוה הכיר' ולא חיישינן שמה יחתה, והנה בדין א' דהיינו התיר' דהגוי שמעמיד הקדרה על התנור קודם שמסיקים נחלקו בזה הטו"ז ס"ק י"ח והמג"א ס"ק מ' דהטו"ז ס"ל בדעת רמ"א דקאי אדסמוך לי' דאם לא נצטנן לגמרי דאין בו משום בשול. עכ"פ לדעתו בסי' שי"ח כמנהג דעלמא ורק בתה"ד מתיר אפי' נצטננו אלא שהקשה על סברת תה"ד מה לא נתכוון שייך בזה דהגוי מתכוין על שניהם יחדיו. וע"כ סיי' דשומר נפשו אל יסמוך על היתר זה ודעת המג"א דהרמ"א קאי אדלעיל מניה כלומר כיון דאמירה לגוי אסור א"כ אסור לומר לגוי להעמיד' על התנור אחר שנתקר' ע"כ מעמידים קודם שהוסק ומותר משום דאינו מתכוין. והנה דעת הגר"א וכמה מן האחרונים להחמיר כדעת הט"ז ורק מ"ש כי כן החמיר בת' בית שלמה ות' אבני צדק. הנה בת' בית שלמה לא מצאתי כלום מזה רק בת' אבני צדק בסי' כ"ו מצאתי במה שהשיג על ת' בית אפרים סי' כ"א במה שהתיר בדיעבד אם אפי' ישראל העמיד הקדרה קודם שהסיק הנכרי התנור עד"ז מסיק לאסור. אבל אם הגוי העמיד התבשיל אדרבא שפשוט בעינ' להתיר כדעת המג"א אך מה שכתוב שם דמה שנוהגין להפסיק דף בין הקדרה לתנור הוא משום לצאת ידי ט"זוהגר"א. לא זכיתי להבין מה מועיל הדף לענין אסור בשול דהא פשוט לכל דתולדת האור כאור כמ"ש בכמה משניות מס' שבת פ"ג אין נותנין ביצה בצד המיחם. המיחם שפנהו ל"י לתוכו מים וכיו"ב והפסיק דף לא מהני רק לענין היכר משום תחילת שהיי' בשבת ומשום גזרה שלא יחתה בגחלים כמ"ש המג"א סי' רנ"ג ס"ק ל"א הנ"ל. והנה בת' בית אפרים סי' הנ"ל תירץ קושי' הט"ז בטוב טעם דמ"ש דהגוי מכוין גם להחם התבשיל ויש בו משום בשול דהא סתמא מעמידים הקדרות שיחמו ולא צריכי' שיגיעו לבשול יד סולד' והא ביד ישראל לסלק הקדרה רק בעודן חמים שראוי' לאכול ולא יגיעו לבשול א"כ מהיכ' תיתי' דהגוי יכוון דוקא לבשול וא"כ שוב אפי' מגיע' לבשול ס"ס אין כוונת הגוי לזה דכל עצמ' אי"צ לכך והיא סברא נכונה. אלא דזה שייך במדינת פולי' וכן גלילות אלו שנוהגים לשתות קאפפע או טהע כאור הבוקר לפני התפלה או באמצע היום שלא בקביעות הסעודה דסתמ' אי"צ רק לחמם עד שלא יגיע לבשול. וכן אני נוהג בזה לבד במעט קאפפ לפני תפלת שחרית כי מהידוע שצורך גדול הוא להכן. וקודם הסקת התנור וע"י גוי ובהפסק דף ודאי יש לסמוך ע"ד בית אפרים מבלי חשש' אבל במקומות שנוהגי' לחמם לסעודת שחרית וצהרים בכל התבשילי' שהם לסעודה קבוע לא שייך היתר הנ"ל כי לפני אור הבקר מעמידים שם הקדרות ומסיקים התנור וידוע להם כי ע"ד שעה ושתיים לא יבאו לידי סעודה מפני סדור התפלה א"כ פשיטא ופשיטא להם כי עד זמן ההוא ודאי יבאו לידי בשול כ"פ עד שיוכרח לשנות מקום התבשילי' הולכה והובאה שלא ישפכו ע"י רתיחותין כידוע. מכש"כ מה שעושים ע"י ערמה לסעודת הצהרים שמניחי' לקרר התנור ואז מעמידים הקדרות ושוב מסיקי' התנור וערמה כזו ודאי אסור אפי' בדרבנן כמ"ש במס' שבת דף קל"ט ע"ב דדוקא בת"ח מותר להערים בדרבנן. וכתב במג"א סי' של"ט ס"ק י"ג דבזה"ז דליכא ת"ח אסור להערים אפי' בדרבנן:
והנה לדינ' מי שמחמיר כדעת האוסרי' וכש"כ אם נעשו כמו שאמרנו מהו לענין דיעבד לאסור התבשילין. והנה במג"א סי' רנ"ג ס"ק ט"ל הביא בשם האגודה מעשה בשפחה שהטמינה התבשיל משחשכה ואסרו התבשי' שהי' צונן והתירו הבשר שהי' ראוי' לאכול צונן. ובפרמ"ג הוסיף בתתיר' דהתבשיל שהוא לח יש בשול והבשר שהיא דבר יבש אין בו בישול. וגם ראוי' לאכול צונן אלא דהקש' לנפשי' דהא הרוטב נבלע בבשר ועד"ז חידש די"ל מעשה שבת לא נאסר בתערוב' רוב היתר דהא רק משום קנס לאסור בדיעבד וכמ"ד לענין חמץ שעבר עליו הפסח דבתערובות לא קנס ר"ש וע"ז קאמר שוב דהוה בורכי' דהא בסי' שי"ח הוב' במג"א דעת הרשב"א דמבשל בשבת אפי' קדרה צריכה הגעלה והא ודאי יש רוב במה שמבשלי' אח"כ בחול עיי"ש במ"ש עוד. ולענ"ד י"ל במ"ש המג"א סי' שי"ח ס"ק מ' דבדבר יבש דאין בו משום בשול אפי' אם עתה יהי' נמח' ע"י חום ויהי' כמו דבר לח מ"מ דיינינן לי' כמעיקר' דדינו כדבר יבש ואין בו משום בשול כמ"ש רש"י ז"ל במס' שבת דף קמ"ה בתרנגולת' דר"א גופ' שהי' נמח' מאליו ומ"מ לא שייך בי' משום בשול אחר שכבר נתבשל. וא"כ בנדון זה ג"כ דהא טעם הרוטב אין בה אלא טעמ' דבשר עצמו והיא היא שנמחה מן הבשר דהי' מעיקר' יבש ואין לחוש רק משום המים שע"י נעשה רוטב והא מים לבד לית בי' טעמ' כלל כמ"ד בחולין דף צ"ז בביצה טמאה שבשלו עם ביצות טהורות דאינו אוסרות דכמי' ביצ' בעלמא ועיי' ביו"ד סי' פ"ו א"כ מדמינן טעם היוצא מביצה שאינו רק כמים א"כ משמע להדי' דבמים ליכא טעם וכמו שעינינו רואות שאין בהם טעם מוטעם. וא"כ י"ל דאפי' באינו מינו כמו בבשר כיון דליכא טעמי' בטל ברובא ועי' בכו"פ סי' פ"ו הנ"ל ס"ט דבטל עכ"פ בעשרי' ול' ועי' בט"ז ופר"ח סי' ק' גבי גיד הנשה שנמוח לדידן דס"ל אין בגידין בנו"ט כי מדינ' אפי' בא"מ יתבטל ברוב כיון דליכא בי' טעמי' לעולם לא שייך אפי' למגזר כמ"ד גבי מב"מ בלח דגזרי' אטו שלב"מ דשם שייך עכ"פ טעמא באינו מינו אבל הכא לא יבוא לעולם לידי נתינת טעם וא"כ ה"נ במים בעלמא והא דקיי"ל במס' ע"ז וביו"ד סי' קל"ה דמים ביין בנו"ט היינו בלח ויין דאיכ' הרגשת טעם מעט וגם פשיטא דבמעט יין ליכא טעם כלל ואדרב' קיי"ל כרב' כל חמר' דלא דרא על תלת. ועכ"פ בטח כי בבשר שבלע בו הרוטב נגד המים שבו ודאי איכ' כ"כ עד שכא נרגש בו טעם מים כלל. וזה אצלי דבר חדש בעזה"י כי בזה יובנו ג"כ דברי הגמר' במס' ביצה באשה ששאלה מחברת' מים ומלח דפריך בגמ' דיבטל המים ומלח לגבי עיס' ומה פריך דהא הוה מין בשאינו מינו ובל"ס ליכא ששים בעיס' דא"א ללוש במים מועטים כ"כ וע"כ פשיטא להו דליכא טעם מים כלל אע"פ שהעיס' מיתקן בכך מ"מ ליכא טעמ' ועיי' בפרמ"ג סי' שצ"ז מ"ש דשאני תחומין דלא שייך חיך אוכל יטעם וראוי' להתבטל כונו יבש ומסוגי' הגמר' והמפרשי' לא משמע כן ולענ"ד כמ"ש דאין בזה טעם כעיקר דליכא בי' טעם מים אלא די"ל כמ"ש בעל המאור בר"פ אלו עוברי' בהני ד' מיני מדינ' דלית בהו משום טע"כ דנשתנו טעמן ואין בהם טעמן דמעיקר' ובפרט במים איכא למימר דבעשר חלקים בשר ודאי לית בי' טעמ' ופשיטא דבבשר לא נבלע יותר א"כ שוב י"ל דהיינו טעמי' דהאגודה שהתי' הבשר ולא חששו משום בליעת הרוטב, ומה שהקשה הפרמ"ג מדברי הרשב"א שהובא במג"א סי' שי"ח מתורץ בפשיטות דהכלי שבשלו בו ממש באסור דמסתמא איירו בתבשילי' בשר וירקו' ושאר דברים דודאי אית בי' טעם ממש ולא שייך בי' בטול ברוב ע"כ מצריך להו הגעלה כנלע"ד בטעם התיר הבשר אפי' הוחם ברוטב דכל עצמ' הוה דבר יבש כמו שאמר המג"א סי' שי"ח ס"ק מ' הנ"ל וטעם המים כבר נתבטל מכל כל בין בטעמן בין ברוב בשר כנ"ל ואם תקש' על סברא זו ממה דפסקינן ביו"ד סי' ק"ג וסי' צ"ד בקדרה שאינו ב"י אם בשלה בה מים בתוך מעל"ע שוב צריך להמתין מעל"ע ולחד דעה לינת לילה עכ"פ והטעם בב"י משום דהמים נעשה כנבלה מבליעת אסור וא"כ שוב בלעה הקדרה מהמים שנעשה נבלה בתוך מעל"ע. אינ' קשה דשם כיון דחשבינן המים כנבלה מטעם שבלעה אסור ובליעה זו מיטעם הוה וכיון נעשה עי"כ נבלה חשבינן המים גופ' שיש להם טעם מעצמן משא"כ הכי דהטעם של בשר אינו אוסר כיון דהוה דבר יבש. ובלא"ה הקשה השיך סי' צ"ד ס"ק כ"ב אהך טעמי' דהא הטור וב"י וכמה ראשונים ס"ל דל"א חתיכה נ"נ רק בב"ח ועיי' בכו"פ סי' צ"ד בסופו והדברים נכונים:
ועתה נבא לענין נדון זה אם צריך לנהוג כמנהג האבות ואם יש להם התר' עפ"י פתח וחרטה ישנו מחלוקת גדולה בין האחרונים. ובפר"ח או"ח סי' תצ"ו קונטרס מיוחד בכמה כללים ודעתו להקל בכמה דברים א' נגד דעת מהרשד"ם בת' סי' ונ' דס"ל אם נהגו במנהג כדעת א' מן הפוסקים אין להם התר' וכמ"ש המג"א ג"כ סי' תקנ"א והוא ס"ל דיש להם התר' והיינו רק כמו חד בדרא בזה"ז שבידו להביא ראיות נגד דעת המחמירי' עיי"ש ובת' דברי חיים לענין אווזות המפוטמים וכן בת' אבני צדק יו"ד סי' צ"ג דאין להם התר' משום דקבלו עליהם כדעת הפוסקים המחמירים. ובת' דברי חיים סי' ט"ל עוד מחלק האיך היתה הקבלה אם משום חומרא בעלמא ופרישות או כדעת הפוסקים ועוד מחלוק' הפר"ח ושאר אחרוני' אם מנהג שיש משום גדר וסייג אי מהני התר' דביו"ד סי' רי"ד פוסק כדעת הרא"ש פ' מקום שנהגו דמהני התיר' ובסי' רכ"ח סעיף כ"ח פוסק כדעת הרמב"ן ורשב"א וריב"ש דלא מהני התר' ועיי' בחת"ס או"ח סי' קכב שמתרץ קושי' הפר"ח בכמ' אנפין ועי' בחות יאיר סי' קכ"ו דדעתו דתלי' במקום אשר שם נקבע המנהג דאז אין כאן התר' לא להם ולא לבנים והיינו טעמי' דבני ביישן בפ' ינקום שנהגו דלא מהני התר' ועי' בת' זכרון יוסף סי' י"ד ח' יו"ד מ"ש עלי' ולענין אי מהני התר' לבנים ג"כ דעת הפר"ח דמהני התר' והיינו אם נהגו כמנהג אבותיהם לעשות או שאבותיהם הנהיגו לנהוג כן אבל אם לא הנהיג' ולא קבלו עליהם לעשות כן אי"צ לנהוג כמנהג אבותיהם ועיי' בת' חת"ס סי' הנ"ל ובת' ד"ח סי' מ"ח וה' אבני צדק סי' צ"ג. ואחר אחרון אני בא בת' מהרמשי"ק או"ח סי' רמ"ט בשאלת בחורים שלא אכלו אצל אבותיהם שטאפשמאלץ ובבואם לישיבה שאוכלים שם ואין מוחי' בידם לנהוג כחומר' שיצאו משם ועי"ש תשובה ארוכה ומסיק להתיר' דאין כאן משום מקום גורם כדעת הפר"ח רק כיחידי' שקבלו וגם לא שייך שהנהיגו בניהם לעשות כן רק כיון שסמוכי' לשלחן אביהם ממילא הי' הדבר שלא אכלו רק מפיטער שומן. ועיי' במג"א סי' תס"ח סק"ד וצ"ע כי לפ"ד פסקי ש"ע מסי' רי"ד וסי' רכ"ח בפשיטות מתיישבי' דבסי' רכ"ח אייר' במנהג חשוב עפ"י ת"ח כמ"ש התוס' והרא"ש בפ' מ"ש ועי' במחה"ש ואפשר דזה כוונת חת"ס סי' קכ"ב הנ"ל. (ועי' לקמן סי' נ"א):
ועתה בנ"ד צריך לידע בנפשי' אם אביו הגה"צ ז"ל הנהיג הבנים לעשות כמנהגו ודאי יש בזה משום אל תטוש ת"א והכי כול' חומר' אית בי' משום סייג וגדר וגם דהא יש פוסקים האוסרים ולא מהני התר' אלא שי"ל לפימ"ש לעיל דבדיעבד מותר הבשר כדעת אגוד' בסקט"ל א"כ י"ל כי האבותיך הגז"ל רק מפני הרוטב שהוא לח נהגו שלא לחמם כלל ורק ע"י הטמנה מפני הרוטב לכבוד ש"ק וא"כ יש לך להתיר בדיעבד לאכול הבשר וא"כ תוכל לבקש מהם כי כבדך יעמידו על התנור בשר צלי קדר (בראטען) וזה ודאי מותר לכ"ע ע"י הפסק דף הנ"ל. וגם כי ספיק' דרבנן הוא כמ"ש בחות יאיר סי' קכ"ו הנ"ל וכן בת' דברי חיים דילפית' מאל תטוש ת"א אינו רק אסמכת' וא"כ לענין הבשר י"ל לכ"ע אין פוסקים לאסור אבל המרק ורוטב לא מצאתי מקום להתיר באופן אם הנהיג משום קבלת האבות ולא כנידון דהמרמשי"ק:
או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: