אור ברסלב
לבושי מרדכי על אורח חיים שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח › סימן לג

לבושי מרדכי על אורח חיים· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי ח"ב על או"ח · סימן לג

סימן לב

עוררני ידי"נ הרב הגאון המובהק כקש"ת מו"ה דוד ניימאנן שליט"א רבדק"ק פרעסבורג יצ"ו. ע"ד משקה חדש הנקרא "קאניאק" וכפי הנודע הוא נעשה ונגמר מיין ממש ומלאכתו כמלאכת היין שרף מהו ברכתו בופה"ג או שהכל. והאם ראוי' לקדש עליו ועל כי לא ראיתי באחרונים אשר יגלו דעתם בזה לכן אמרתי לגלות הנלע"ד והמורים נ"י יתנו עדיהם אם להצדיק או להשיג. והנה הגאון הנ"ל בתל תלפיות הראה מקום להרמב"ם פ"ז מט"א הביאו הפ"ת סי' צ"ב דבמשקים היוצאי' מהם כמותן. והנה הוא אהאי דינא שהוב' בש"ע יו"ד מת' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ו בשר שתלה למעלה מזיעת חלב דאסור משום דזיעת משקים כמותן כמ"ש במכשירין. ועי' בח"י סי' תמ"ב ובתשובת הריב"ש סי' רנ"ה, והסברא נוטה כן לחלק בין משקין לאוכלין דנשתנה מבריית' כמ"ש התוס' חולין ק"כ ד"ה לרבות או כמ"ש האחרונים דהוי לגבי אכילה שלא כד"א לכן אינו כמותו משא"כ במשקין שאין כאן שנוי' אלא דלכאורה צל"ע ממי חלב בפ' כ"ה דף קי"ד דחשיב משקין לענין הכשר כמ"ש במס' מכשירין, ולענין בב"ח אר"ל דאינו אוסר בבישול דבעי חלב אמו כמו שיוצא מאמו. ושם ברא"ש דקאי אוני חלב שהוסר' מהגבינה ע"ש. וא"כ מה ראיי' לענין זיעה לאסור בב"ח מדינא הכשר הא ראיי' שאין לדמות זל"ז, ואין לומר דהרא"ש בתשובה דן לאסור עכ"פ מדרבנן וזה, א"צ ראי' ס"ס אינו דומה לדין הכשר ועי' בחו"ד סי' צ"א סק"ט לענין ציר מבשר לחלב דמסקנתו אם אין נפלט שמנונית עמו לחלב צירו אינו אוסר ושאני בב"ח משאר איסורים עיי"ש:

ועוד י"ל דילמא משקין לענין הכשר דמרבינן בנדה נ"ה ושבת קמ"ג כל תולדות המים להכ' זיעתו כתולדתו ומנ"ל לענין איסור ועוד י"ל מחולין פ"ז גבי צבכתא דדמא דבעי כזית לאיסור כרת ורביעית לטומאת אוהל במראה הדם והא דם בכלל ז' משקין וא"כ לסברת הרא"ש לכ"ע היוצא ממנו כמוהו ואי משום דעתה נקרש והוה אוכל כמ"ש תוס' פסחים י"ז ע"ב וע' במג"א ר"ה כט"י מ"מ מסברא אין לחלק דהך אצללתא הוה ביה בעוד שהי' משקה ומה נשתנה אח"כ וע' חת"ס יו"ד סי' ע' שהביא הגמרא מנחות דמשו"ה אינו חייב עלה דלא עדיף מאבוה דלא חזי לזריקה ולסוף מהדר אאיסורא עכ"פ לאסור כשאר ציר היוצא מהאיסורים והביא ראיי' ממתניתין ס"פ כ"ה דקתני חומר בחלב מבדם ודם מבחלב והקשה בחי' הר"ן אמאי לא קתני שחומר בחלב מדם שחייב במבושל ומזה הוכיח דדם שבשלו לוקה עליו. ואי ציר היוצא מן הדם מותר קשי' נמי הך דלתני חומר בחלב מה"ד שציר היוצא מן החלב אסור והיוצא מה"ד מותר, ולדעת הרא"ש הנ"ל הא נהפוך הוא דציר משקה פשיטא דהוה כמותן, דאפי' זיעתו כמותן וא"כ להיפוך הוה לי' למתני חומר בדם מבחלב והי' מזה ראי' להפוסקים ותשובת אחרונים המחמירים בכל אסורי' היוצא מהן כמותן וכמ"ש ר"מ טיקטין (הנדפס אצל הרי"ף סדר נשים) ובחכ"א סי' כ' ובח"י סי' תמ"ב דסוגי' דחולין ק"כ עיקר דמרבינן מנפש המחה את החלב והה"ד צירן היוצא מהן כמ"ש המהרש"א שם ולא כנראה מסוגי' דפסחים:

וראיתי בפרמ"ג בפתיחה לאו"ח שיש ללמוד מתש' הרא"ש הנ"ל דאלו הי' חלב [בצירי] מזיע למעלה. לדבר היתר לא הי' אוסר דדוקא במשקין הוה כמותן. וצ"ע דאנן קייל"ן כהמחמירין ואוסרים יי"ש מתבואה חמוצה אפי' לענין חמץ שעבר עה"פ דמדרבנן וא"כ כ"ש חלב וצ"ל דהתם לענין משקין יוצא ממנו דלא הוה כזיע' בעלמא אלא טעם ממש כמ"ש החכ"צ אבל הכא הא באמת אינו אלא זיעה והא אדרב' זה גוף המחלוקה בין הפוסקים המחמירים והמקילים שאמרו אינו אלא זיעה בעלמא כלישנא דגמ' בפסחים כ"ד וברכות פ' כ"מ וכן במס' תרומה לענין תרומה וערלה אלא דהא ידוע דמלאכת היי"ש כן הוא בין ביורה פשוטה כבימי קדם וכ"ש בשלאכגען קעססעל וק"ו במלאכת אפאראטען ומאשינען הכל ע"י כח הזיעה העולה מבישול התבואה מתמצה ממנה ומתהפך ליי"ש וא"כ לכאור' שוב הכל חד הוא כלומר ע"י זיעה, על כן נלענ"ד לחלק בין זיעה לזיעה. דהחוש ומראה עינים מעידים דודאי זיעה הבאה מקדרה או יורה פשוטה ופתוחה לאויר וכגון הך דמ' מכשירין בזיעת המרחץ דזיעה הבא ממנו נחלש ופג טעמו מאוד אבל יורה טוחה וסתומה היטב וסגר בעדו אויר העולם ורק ע"י קנים עגולות ועקוונות הזיעה עולה ועי"ז מתמצה טעם וכח התבואה והפירור לתוכו זהו באמת חוזק טעם וחריפות הפירות עצמם וטעמם העיקר יוצא מהם זהו שחשבו כמשקה עצמה ולא כזיעה בעלמא כי אדרבא טעמם כחזק ביותר מהם והראיי' שהנשאר מתבואה ופירות שנעשה מהם יי"ש הוא רק פסולת וכבר נפסל מאכילת אדם ואינ' רק כפטום בהמות כידוע וכן אמרו בעלי המרקח' שכל דבר שנטל ממנו הרוחני' שקורין אאלקאל' נשתנה לפסולת אבל בלא זה והיינו מקדירה ויורה בעלמא ע"י זיעה בעלמא שעלה ממנו מ"מ נשאר בטעמו לעולם. וד' הפרמ"ג הנ"ל קאי אדינא דרא"ש והה"ד ביו"ד סי' צ"ב דחלב שנתבשל בקדרה ועולה הזיעה למעלה באויר מהחלב עד שהגיע לבשר זהו באמת רק זיעה בעלמא ובכגון זה שפיר מחלק הפרמ"ג לסברת הרא"ש בין זיעה היוצא ממשקין ליוצא מאוכלין אסורים כחלב דאם הוא זיעה בעלמא באמת אינו אוסר והי' מתיישב ג"כ במ"ש הרא"ש ראיי' ממס' ששם מכשירין לאסור בעלמא מדרבנן כנ"ל אלא דשאר הערות צל"ע. ויען כי לנידון דידן לענ"ד הוא שורש הלכה זו שממנו נלמוד ומה טיבו של הקאניאק לענין להיות היוצא כמוהו לכן הארכתי בו קצת:

והנה עפ"י סברא הנ"ל ולולא דמסתפינא הייתי אומר כי זה טעם של הגאונים ורש"י הביאו הרא"ש בב"ב דף צ"ו ותוס' שם ובברכות דף ל"ח ביין מבושל שאין מברכין עליו בפה"ג ואין מקדשין עליו וראייתו ממנחות דפסול לנסכים ובהרמב"ם ה"ט דנשתנה. וברא"ש ב"ב כ' סברתו ע"פ ב' משניות מס' תרומות פ"ב דאין תורמין יין מבושל על שאין מבושל דאי"מ מה"ר על היפה אלמא דהבשול משנה אותו לגריעותא מהא דאיתא פי"א דמבשלין יין של תרומה ואפי' לת"ק דאמר אי"מ היינו משום דממעטו, בירושלמי פריך לה ותי' כאן בבעלים כאן בכהן וי"א שם דמשו"ה הוה לגריעותא דנעשה חזק וחריף עד שמביא לכאב ראש, ובמהר"ם שיק סי' פ"ז תמה ע"ז דעינינו רואות שאינו כן ומחלק שם בין יין שלנו ליין שלהם, ואני שמעתי מכמה אנשים כי להיפך היא כי ע"י בישול טבע היין להיות נחלש ונוח יותר לשתות א"כ אין ס' לחלק בין יין ליין. ולהנ"ל היה מקום ליישב ע"ד חידוד כי בזמן הש"ס היה רוב בשולן ע"י סתימה וטיחה פי התנור והקדרה שלא יזיק האויר כמ"ש בשבת די"ח בכמה דברים דקשה להו זיקא והם היו בקיאין מאוד ואנחנו. לא נדע, ועי' יו"ד סי' ק"ח ומג"א סי' תמ"ז לענין ריחא מלתא גבי הטמנה כיו"ב וא"כ ביין שלהם שהי' מבושל עד"ז נשאר כל חזקו וטעם חריפתו ונצטמק וחלק המים נאכל ונשרף ע"י חמימות האש כידוע וע"כ היה חזק וחריף עד שנשתנה טעמו כטעם יי"ש וזה שנוי גמר לכן פסול לנסכים וס"ל להגאונים דהה"ד לקידוש ולענין בפה"ג כיון שנשתנה לגמרי וגם חוזק וחריפות שלו מזיק לחולי ראש והוה נשתנה לגריעותא וא"כ נרח' במנחות ובפסחים שאין לחלק רק בין בשול אש לבשול חמה י"ל דשוב לא פלוג כמו דמצינו כמה דברים לענין ברכות דומיא דירקי וסילקא דס"ל לרא"ש לעולם מברכין בפה"א כיון דרוב פעמים בשולם לצרכן ואפי' אם מבשל לפעמים לצורך מימיהן שוב לא פלוג ע' מג"א סי' ר"ה סק"ט דקייל"ן הכי וכן גבי שתיתא פי' הרשב"א פ' כ"מ כנ"ל עיי"ש והא דהקשו במפורשים הראשונים מירושלמי דפסחים פ' ע"פ דאיתא שם דיין מבושל מברכין עליו בפה"ג ומותר לקדש עליו דהא יוצאין בו ידי ד' כוסות. י"ל לענ"ד עפי"מ דאיתא ברא"ש ותוס' בברכות פ' כ"מ בסברת הרי"ף שפסק אפי' בתומי וכרתי דאיתא בגמר' דל"ח דנשתנה לגריעותא ולר"ח משו"ה מברכין שהכל תי' הרא"ש דזה בס"ד דשמואל ור"י פליגו ולר"י בכל שלקות שהכל לכן הכריע ר"ח דלא פליגו ור"י איירו בנשתנה לגריעותא אבל להמסקנא דליתא דשמואל שסמך אדברי ריב"י אלא כרחב"א בשם ר"י שלק' מברכין בפה"א וא"כ ל"צ להכרעת ר"ח ודעת הרא"ש דמ"מ כיון דסברת ר"ח נכונה יש לפסוק כוותי' ועכ"פ כיון דלר"י לכ"ע מברכין פה"א בשלקות אפי' נשתנה לגריעות' והא סתמא דירושלמי הוא ר"י לכן ס"ל ג"כ דעל יין מבושל מברכין פה"ג אבל הגאונים ורש"י ס"ל כדקייל"ן וכדעת הרא"ש דתומי וכרתי מברכין רק שהכל וכר"ח דסברתו דעכ"פ נשתנה לכן שפיר פסקו לדינא ולהלכתא דעל יין מבושל ג"כ מברכי' שהכל ולא פה"ג זה הנלענ"ד טעם הגאונים:

והנה לדינא המחבר פסק בג' מקומות דעל יין מבושל מברכין פה"ג בסי' ר"ב ור"ה ורע"ג, וראיתי בפמ"א סי' כ"א תמה עליו למה לא ניחוש לדעת הגאונים כמו במי צמוקים לדעת רשב"א ובצוקער לדעת הרמב"ם לברך שהכל עיי"ש שהמציא תקנה להחמיר לצאת כל הדעות ותי' ג"כ דברי המחבר דודאי בפה"ג יוצא לכ"ע דמ"מ פה"ג הוא ורק לענין ברכה אחרונה בשותה רביעית אין תקנה רק במעיו ג' לאידך דעות לכן לא החמיר המחבר לבטל ברכה מעין ג'. והנה במשקה קאניאק ל"ש סברא זו דודאי רובא דרובא אין שותין רביעית בב"א ולרמב"ם צריך במשקים שלא לשהות בתוך כדי שתיית רביעית וא"כ לדעת פמ"א הנ"ל ראוי' לברך שהכל לכ"ע לחוש לדעת אחרונים דברכה אחרונה בלא"ה ליכא כנ"ל:

וראיתי בת' מהר"ם שיק סי' פ"ד שתמנה על סברא דנשתנה לגריעותא דונה בכך דהא על יין גרוע ג"כ מברכין פה"ג והא דברכות ל"ח בדברים שנשתנה לגריעותא כגון תומי וכרתי דמברכין מה"ט רק שהכל שם משום שנבלע בהם טעם שלא נשתנה לגריעותא ועליו מברכין משא"כ ביין מבושל. ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים והא בתוס' שם בב"ב צ"ו לא הכריעו לברך פה"ג רק מה"ט דלא נשתנה לגריעותא וגבי תומי וכרתי מה טעם נבלע בה לברך הלא רק במים נתבשלו רק בתוס' שאמרו דעינינו רואות דגם תו"כ נשתנה למעליותא בבשול לזה קאמרי שהוא ע"י בשר שנתבשל עמהם וע"ז מברכין אבל בגמ' דאמרו סתמא דמברכין שהכל משום שינוי לגריעותא היינו ודאי בלא בשר וכי אז אין מברכין עליהם שהכל אתמהה, ועוד הא בברכות ל"ו גבי קמחא לר"נ משו"ה מברכין שהכל שנשתנה לגריעותא. וכן פסק הרי"ף וכן קייל"ן סי' ר"ח ושם לא נבלע בה דבר ולא הגריעותא לבד גורם אלא השנוי' לגריעותא דאז לאו במלתי' קאי ע"י השנוי' בבשול וכיו"ב ועיי' היטב בגמר' כ"ח ובתוס' בב"ב מ"ש אדברי בה"ג גבי דבש תמרים וא"כ להנ"ל בקאניאק דודאי נשתנה בחזקו וחריפתו ולהי"א הוא לגריעותא ולדעת פמ"א הנ"ל פשיטא דברכתו שהכל:

ועוד נלענ"ד עפ"י מ"ש הב"ח הובא במג"א ר"ד על ד' הרא"ש דס"ל דעל משקין היוצא מן הפירות ע"י בישול מברכין כעל עיקר הפירי ומ"ש שכר שעורים דג"כ בא מ"י בשול. ותי' דשם הטעם לא נשתנה כלל אבל שכר אין בו טעמו של הפירות והתבואה אלא ע"י מלאכה ואומנ' מעשה השכר נשתנה לטעם חדש וכן דייק לשון הרא"ש פ' כ"מ ועיין בבעה"מ פסחים פ' א"ע דף ט' בד' מיני מדינה דלא חשבינן להו לטעם כעיקר דטעם חדש הוא וזה כסברת הב"ח. וה"נ בקאניאק טעמו אינו כעיקר היין אלא טעם חדש ע"י חמימות ההבל נתהוה ממנו הזיעה ושוב נתהפך למשקה זו וטעמו ממש כיי"ש שקורין לאגער בראנדוויין:

ועוד נסתייע הגנ"י מד' התוס' והרא"ש גבי שכר שהקשו אמאי לא נברך במ"מ והנה בת' מהר"ם טיקטין הנ"ל הביא ג"כ ראיי' מדברי תוס' והרא"ש הנ"ל דע"כ לא הוה זיעה בעלמא דאל"כ מה מקשה דיברך במ"מ דאפי' אי זיין מ"מ כיון דזיעה בעלמא הוא אינו מין תבואה דלברך עלי' ברכתו זהו ודאי ראיי' לנ"ד אבל לענין שנוי אין מזה ראיי' דהא חזינן לדעת תה"ד לשי' רשי' בתרומה שמברכין עליו בפה"ע משום שלא נתמעך לגמרי ומשו"ה בפאוויטל של פירות דנשתנה ונתמעך לגמרי פסק לברך שהכל והביאו רמ"א סי' ר"ב וכל זה לענין שאר ברכות אבל לענין ברכת במ"מ אדרבא הא כל ברכת במ"מ בא משום השנוי דעל חיטין פה"א וקמחא שהכל ובמ"מ ע"י אפוי ובשול ומשו"ה בס"ד דקו' התוס' שפיר מקשו דלברך במ"מ על השכר דהשנוי אינו גורם כלל להוריד מברכתו אדרבה מעלה הוא לענין במ"מ אם הוא למעליותא משא"כ בשאר ברכות השנוי גורם דלאו במילתי' קאי כתה"ד הנ"ל. וראי' דל"ק להו משכר תמרים רק זה תלי' בדין ס' הרא"ש גבי מרק שהזכרנו לעיל:

ועוד נלענ"ד דהא אמרו ר"פ כ"מ דמשו"ה קבעי לי' ברכה מיוחדת דחשוב משום דמסעד סעיד וניהו דאמרו פורתא מסעד סעיד מ"מ ודאי דצריך עכ"פ שיעור רביעית דזה הוי מלוי אצטומכ' כדקייל"ן כר"מ ושבעת זו שתיי' ואיתא בתוס' יומא דזה שתי' רביעית ובברכות אמרו ולא לוגמיו. וניהו דעל כ"ש צריך ברכה לפניו מ"מ איתא בשביע' דרביעית עכ"פ אבל בקאניאק דלעולם אין שותין ממנו רביעית בב"א ורק דרך טעימה ל"ש מעלות מסעד סעיד וכ"ש למ"ד דברכה מעין ג' דאוריית' וקו"ח לר"ג ז דמברך על ז' מינים ג' ברכות ודאי צריך קרא כדכתיב ושבעת כנלענ"ד: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה