לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קעו
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול הו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ ק"ק ערלוי יצ"ו ע"ד האתרוגים הארוכים שאין בעובי' כביצה צל"ע כי הדבר תלוי בגמר פירי ותלי' בסברא כי אם קטן משיעור הנ"ל אינה ראוי להגדל עוד ועיין בב"י וט"ז סי' תרמ"ח ס"ק י"ט בשם התו' דלהכי מכשרי רבנן אתרוג הבוסר אם הוא כשיעור' הנ"ל וא"כ הסברא מה לי אם כח החנטה פועלה זאת להבדל בשיעור' בדרך אורכ' או בדרך עובי' ויש ג"כ הסברא אם השיעור דוקא ולכאורה י"ל כמ"ש במ' כלים שיעור הכלים להטהר כמוציא זית ושיעורי דכלים של בע"ב כרמונים ושם ודאי תליא בעובי' כמובן דהא בארוך וקטן מהו שיעור' לענין יוצא הוא יוצא ויוציא אפי' ארוך כמה אם הוא קטן ודק ועיין בפרמ"ג ס"ס תרמ"ח דאתרוג פחות מאגוז י"ל, הטעם דלא מינכרא לקיחתו א"כ גם אם הוא ארוך אפשר דלא מינכר' לקיחתו אם הוא דק מאוד ועיין בת' מרן חת"ס או"ח סי' קפ"א אפשר דיש ללמוד מדבריו לכאן ועיין במ' חולין דף מ"ו גבי כבד דאבעי' לי' לר"י כזית מרודד כרצועה מהו ונשאר בתיק'. ב) הציע לפני קושי' הט"א מ' חגיגה הביא' בבית שערים סי' שכ"ט ע"ד התוס' מ' יומא דף מ"ח אשר דעתם דאפר פרה אין בו שום טומאה מה"ט אפי' הכשר חיבת הקדש לא מהנו וק"ל ממנחות דף ק"ב דפריך בגמ' לר"ש מ"מ פרה מטמאה ט"א דהא ס"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי ומשם להדיא דב"ט הוה ומעכ"ת שכל את ידו והביא דברי תוס' מ' חולין דף ל"ו והנה מיד עלה בדעתי דשם במנחות לא נאמרה רק לענין פרה דהוה באמת לפנינו אוכל רק מטעם כל העומד לשרוף כשרוף דמי נימא דל"ה אוכל לזה מהני חיבת הקדש אבל לא לעשות אפר כאוכל. ועכשיו ראיתי כי בת' בית שערים ג"כ עלי דרך זה וכן משמע להדיא מת' הרשב"א סי' ל"ב והנה בתוס' בב"ק דף ע"ז ביאר' ביותר דהיינו טעמ' בפרה דמהני חיבת הקדש גם כי למ"ד דקדשי בדק הבית הוא מ"מ כיון דתורה קראה חטאת וגם עושים בה עניני קרבן הוה כקרבן לענין חיבת הקדש משא"כ באפר' לא שייך הני טעמים וז"ש בתוס' מ' יומא דלא שייך באפר' חיבת הקדש למה יקרא הקדש, ולהסביר יותר י"ל לפימ"ש באחרונים למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי היאך אפשר לעבור בב"י בחמץ דבעי כזית דכיון דעומד לשרפה בציר לי' שיעור' עיין בת' מהרמינ"ץ סי' ה' ועיין בת' שער אפרים סי' א' ות' ח"צ סי' ס"ב ועכ"ח צ"ל כמ"ש בת' האחרונים ורגיל בפי חכמים דלענין זה עצמו לא שייך לומר כשרוף דמי דבאופן כך חייב' תורה ועיין בקול ארי' סי' ט"ז דאם נאמר דליכא שיעורי' משום השרפה א"כ לא יעבור בב"י ולא יהי' עומד לשרפה ועד כאן לא אמרינן העומד לשרוף כשרוף דמי רק בדברים אחרים שנוגעים לענין זה כגון הכא לענין טומא' אוכלים בפרה דלגבי זה הוי כשרוף ולא יהי' מטמא אבל מה שנוגע לפרה עצמ' לא שייך כשרוף וכן בכל דוכתי' לענין העומד לפדות כפדוי וכיו"ב דוק ותשכח ע"כ שפיר אמרינן גבי פרה דשייך בי' חיבת הקדש דהוי מעשיה כמעשה הקרבנות וגם מועלי' בה ומעתה אם נימא כל העומד לשרוף כשרוף דמי ויהי' כאפר ממש ואז הוא חול ולא שום מעשה קרבן א"כ הוי כל העומד לגבי עצמות הדבר וזה לא אמרינן וכי נימא דלא ימעלו בעולה משום דעומד לשרוף ואין מועלי' באפר' ואחר שהורם וכיו"ב כמה דברים סברא זו לחלק ביניהם ע"כ לענ"ד לא קשי' עליהם מסוגי' דמנחות הנ"ל. ג) מ"ש כת"ה להסתפק בשנים שעשאו מלאכה בשבת דפטורים כמ"ש במ' שבת דף צ"ב וילפינן מקראי דבעושת' וגו' אם אחד מהם אינו בר חיובא מהו כגון גוי או קטן להבדיל והביא בשם ישמח לב שעמד על החקירה זו בשם אמרי בינה ודעת כת"ה דאין חילוק דעכ"פ לאו אורח' בהכי ולענ"ד ג"כ כדעת כת"ה והראי' מדברי תוס' מ' שבת דף צ"ד שהקשו למה נושא חי פטור דהרי נושא את עצמו עכ"פ הוא ג"כ נושא ואפי' במשא קטנה חייב ואי משום שניים שעשאו מלאכה הא הוי זה יכול וזה אינה יכול ואי נימא היכא אינו בר חיובא לא נאמר כלל זה הוי לי' למימר בפשיטות דהרי הנושא אינה בר חיובא דמה שנושא את עצמו לית' בכלל מוציא ולא בכלל מעביר וגם כי עיקר חי' נושא את עצמו נאמר בקטן עיין בגמ' ותוס' שם ובריש פ' ר"א ובפ' נוטל אדם את בנו ואין בר חיובא ולמה השיבו התוס' מכל זה דליכא למימר משום שנים שעשאו מלאכה ש"מ דאין חילוק בסוף פ' מפני' אשה מדדה את בנה רי"א וכו' אבל אם פי' גורר אסור ושם בר"ן דל"ל דחי נושא את עצמו כיון דאינו יכול להיות נוטל אחת ומניח אחת ורק גורר דהוי כחולי ומשמע דלגדול יותר פטור מטעם חי נושא את עצמו אם כי הוא קטן וכן בתוס' ריש פ' ר"א מוכח כנ"ל כמ"ש כת"ה. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: