לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קסד
לחיים טובים ומתוקים תכתב ותחתם כבוד הרב הגדול וכו' מו"ה שמואל הכהן נ"י עד"ת ראיתי כי היטב עיניך רואות במה שהק' בס' עץ חיים להגאון מהר"ח אלפאנדרי פ' אמור בדברי הגמ' מס' סוכה דף ל"א מחלוקת ר"א וחכמים בסוכה גדולה והק' מקרא דנחמי' דעשו קהל הבאים משבי הגולה סוכות על גגותיהם וברחוב בית אלקים וברחוב שער המים הרי עשו סוכות ברה"ר. ותי' בחת"ס ח"ו פ' לולב הגזול שי"ל בזה מאי דכתיב שם כי לא נעשה כסוכות הזה מימי יהושע בן נון דהנה מג"א כ' את"ל דישראל מוחלים ונ"ר גוים אינם מוחלים וי"ל דבא"י אין לנכרים כח להפקיענו ממצותינו אך יש לחוש לישראל גופיהו יש ויש שאין לבבם שלם כל כך ואינם מוחלים חלקם ברה"ר להיות נדחק בצאתו ובואו מפני קיום מצותו של חבירו וישראל שיש לו חלק בארץ בודאי שמעכב והנה אפי' בימי יב"נ יש לחוש להנ"ל שהרי עבר בים צרה עם שבט דן ופנחס אמר להם עון פעור עדיין לא הוטהרנו ע"ש בס' יהושע ע"כ לא יכלו לעשות הסוכה ברחוב ולא מצא להם די לעשות סוכות משא"כ בימי עזרא ששבו בכל לבב והתודו כולם כמבואר בפסוק עד שבר"ה אמר להם אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אז בסוכות שאחריו עשו כסכות הזה עכ"ד החת"ס. וק"ל לכ"ת דכ"ז ניחא לחכמים דמכשירין בל"ז בדיעבד דקרקע אינו נגזלת והוי סוכה שאולה וכשירה אבל לר"א הא בעינן שלכם ושאולה פסולה וכן לדידי' קרקע נגזלת ומחילה בסתמא אינו עושה קנין דהיינן שנאמר דדעתי' להקנות לחברו להיות יוצא י"ח כן תו"ד, זה ודאי צריכ' עיונא. וראיתי בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' קכ"ד שהאריך מאוד בדברים נחמדים כדרכו בקודש וע"ד גדולת' שהק' שם קושי' עץ חיים מפי עצמו וע"ז תי' לפי המג"א דישראל מוחלים זל"ז הקשה מחו"מ סי' ע"ג סעי' י"ט דמה שברשות' של אדם בעין לא מהני מחילה לחברי' וכיון דקרקע אינו נגזלת לא שייך בי' מחילה ושוב חידש דתלי' במחלוקת מ"ש במס' יומא דף י"ב אי ירושלי' נתחלק' לשבטים או לא נתחלק' ולמ"ד לא נתחלקה הא הכל בשותפות וסוכת השותפו' פשר כמ"ש בתוס' דף כ"ז ובת' הריב"ש הובא בש"ע סי' תרל"ז, אלא דקשי' לי' לר"א דלדידי' סוכת השותפין פסולה כמ"ש בתוס' דף כ"ז דדומי' דאתרוג בעינן לדידי' א"כ האיך יפרש פסוקי דנחמי' ותירץ לטעמי' כיון דלר"א קרקע נגזלת הוה כשאר מטלטלים ביד הזוכה ומהני שוב מחילה כתדה"ק, והנה מ"ש לסברת המג"א דלא מהני מחילה מה שהוא בעינ' ביד בעלים, לא זכיתי להבין דהיינו אם באנו לזכות לחבריה ולהקנות לו מה זו מחילה מה שביד המקנה וכי מחילה עושה קנין, אבל הא לרבנן קיימינן דלא צריכי שיהי' שלו דסוכה שאולה ג"כ כשרה ורק משום לכתר לה ומשום ברכה, הא לזה ודאי מהני מחילה דל"צ לן רק שלא יקפידו וכמ"ש במס' מגילה דף ח' דריסת רגל לא קפד' אינשי וכי צריך לזה קנין רק שיהי' מותר לדרוס ולילך עלי דרך של חברי' והכא משום דבר מצוה כשרים שבישראל לא קפדי וכמ"ש בחת"ס דעשו תשובה שלמה בזמן ההוא. ולענין מ"ש כת"ה דמחילה בסתמא אינו עושה קנין, ודאי זה מסברא, וכבר האריך בענינו של דבר בהל' ציצית סי' י"ד סעי' ד' ובמג"א שם ועיין בטו"ז סי' תרל"ז ובסי' תרמ"ט ועיקר סברתם היכא דמיעוט' תורה בפירוש לא אמרינן מסתמא דמהני להקנות לו וא"כ לר"א דממעטינן מקרא דתעשה לך למעוט' שאולה וגזולה ודומי' דאתרוג והא בסי' רמ"ט פסק דביום א' לא יטול שלא מדעת' והנה לענ"ד לפמ"ש בשואל ומשיב דלמ"ד דלא נתחלקה ירושלים לשבטים דאז הוי סוכת השותפין והא במס' בב"ב דף קל"ז אמרי' באחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית ונטלו אחד מן האחים לצאת אם מצי לאכל' ופירש כגון שיש עוד אתרוגים לכל או"א יוצא בו אפי' שלא מדעתן דחלקו נוטל והם אינם מקפידים כיון שישנם אתרוגים בריוח וא"כ הה"ד בשותפין חלקו הוא נוטל וחבירו נוטל מקום אחר לסוכתו ופשיטא דלא יקפידו כהנ"ל, אם כי קיימ"ל בח"מ דחלוקת השותפין שלא בפניו צריך ב"ד דאל"כ אמרי' לי' מאן פליג לך לזה י"ל דילמא באמת יעשו כן עפ"י ב"ד, ועוד לענין מצות סוכה הוי כמו מטבעות דזוזי כזוזי דאמרי' בב"מ דף... דל"צ ב"ד, וה"נ מה יתרון שטח קרקע זו או זו למצות סוכה ממילא הוי כולה שלו וגם לר"א יצא ידי מצות סוכה כנלענ"ד. ועיין באורחות חיים חדש בהגה' הגאון מהרש"ם שהביא ג"כ דברי חת"ס הנ"ל ועוד ספרי אחרונים ושם בשם ס' המנהיג קושי' זו מ"ש בעץ חיים מפ' דנחמי' ותירץ דבירושלי' נעשי' כאכסנאים בחג ככל האורחים ומותרים לעשות סוכה וזה יועיל לתרץ לדברי חכמים ולר"א צ"כ כמ"ש בתוס' מס' סוכה דף כ"ז לר"א וכי ככל בני בית צריכ' סוכה ככל אחד ואחד משלו ותי' דתשבו כעין תדורו מרבינן דסגי לכל ב"ב ואפשר הה"ד לאורחים דמצוה לשמח העניים מה"ת הוי בכלל ב"ב, ואפשר דזה כוונת בעל המנהיג דכל או"א נעשה כאורח לגבי חבירו, ועיי' במקור חיים בהגה' על ש"ע ש"ע או"ח סי' תרל"ז שהביא שם התוספת' מס' בב"ק דנתנו רשות להעמיד סוכה על פתחי החניות ושם בפי' מג"א דצ"ל דלב ב"ד מתנה עליהם, ולמד היתר לענין העמדת סוכה ברה"ר עיי"ש. עוד ראיתי במכתבך מ"ש בסוגי' דבל תאחר ר"ה דף ה') מ"ש רש"י ז"ל יכול שיהי' בכור אחר שנתו כפסולי מוקדשים ת"ל ופירש"י ז"ל דליכא שנה בלא רגלים ברוב השנים, ותמה על פי' בפ"י דהא לקמן מסקינן דבשנה לבד ג"כ עובר ודעתך לחלק בין מצות עשה לל"ת דב"ת. וכבר עמד עד"ז ג"כ בט"א לתרץ דברי רש"י ז"ל אלא ה"ה תוספת' מפורשת בפ"ג דערכין דשנה בלא רגלים עובר בב"ת ועיי' בבעל המאור בסוגי' ואפשר לומר עפימ"ש עוד בט"א מנ"ל ממקר' דשנה בשנה דעובר בב"ת דלמא דוקא לעשה הוא דכתיב ותי' דממילא שמעי' כמ"ש ר"מ מוהבאתם שמה ורק דחכמים פליגי בזה דמשו"ה פרט קרא ב"ת לג' רגלים להוציא מסברא זו משא"כ לענין שנה עיי"ש, ולענ"ד י"ל כיון דבספרי דריש מרבוי דכל הבכור לרבות גם שאר קדשים וכמ"ש בתוס' ובשאר קדשים מפורש לאו דב"ת דכי תדור נדר עקרו בנדב או נדר בקרבן א"כ למוד סתום מן המפורש דלא תאחר כמו שקאי על חגים ורגלים כש"כ מה דמפורש בהדי' דזמנו בתוך שנה אבל השתא דקאי דרק בבכור כתיב הקישא למעשר ולא לשאר קדשים הי' ס"ד ג"כ דלא דרשי' לרבות מכל הבכור שאר קדשים ורבוי דכל הא דריש לי' ג"כ בספרי לרבות בע"מ דזה ודאי ל"ש בקדשים וכיון שכן הדרא סברת הטו"א לאמור דלא עבר בב"ת בשנה בלא רגלים אבל למסקנא דאפי' שאר קדשים דומי' דבכור לא מפסל' משום ב"ת אלמא דבחדא מחתא מחתינהו הה"ד דלאו דבב"ת קאי על כולהו, ורק בס"ד פירש"י ז"ל דאיכא משום דבל תאחר דרגלים לבד ברוב שנים. ובפשיטות יי"ל מ"ש רשיז"ל דקאי דברי הבריית' אבל תאחר דרגלים דהא י"ל דהתורה קפדה לענין הקרבת בכור בתוך שנתו הוא כמו בקרבנות דכבשים בתוך שנתו דוקא כמו חטאת ופסח וכיו"ב ואם עבר' שנתו נפסל וא"כ הו"א דגבי הקרבת בכור ג"כ קפיד רחמנא בזה וקמ"ל דאינו נפסל מדהוקש למעשר דלא קפידי רק למצוה, וק"ל לרשיז"ל מנ"ל דלא נפסל משום בל תאחר דהוי בעבר' דל"ת וכמ"ש במס' זבחים דף כ"ט ע"ב עיי"ש בהגה' הב"ח. ע"כ פי' רש"י ז"ל דגם מזה הוציא' הקרא דהא ברוב שנים אינו בלא רגלים, וכוונת רשיז"ל לפרש מסקנת הברייתא דיליף להתירא אלא כיון שכן גם בת"ד קאי אתרווייהו, ועיי' בפי' רש"י ז"ל מס' זבחים דף כ"ט שם פירש כפשוטו דאחר' יותר משנה, ידידך דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: