לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קמט
שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החריף ובקי ירא ושלום כש"ת מו"ה שלום פריעה מאנן נ"י אב"י ק"ק טשאפ יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ בא לידי ע"ד שאלת חמץ שע"ע ה"פ ותמיה' אשר מקדמי דנא לא הציע הדברי' פני הרב אב"ד מרי' דאתרי נ"י כי לא יאו' להורו' באתרי' כמ"ש בת' מהרי"ק הובא ביו"ד סי' רמ"ה ויען כי הדבר לצורך כעת עתה באתי ובתנאי שיסכים הגאב"ד נ"י, וה"ה מי שבא לו על מסילת הברזל סחור' ובתוכ' ג"כ מלילו' צוקער שקורי' קאנ דיטען וזה הי' בער"פ לאח' זמן אסור' ובתוך הפ' באה במכתב פאקטור' שיש בתוכ' קאנ דיטען הנ"ל לא עלת' על דעת' בשעת מכירת חמץ וממילא לא הוה בכלל המכיר' ורק זאת אמר לנכרי הקונ' כי אולי שכח איז' דבר להזכיר בשטר מכירה יהי' נתוני' לו במתנה ומעכ"ת הזכיר תשוב' ערוגת הבושם סי' קי"ד אשר שם נאמר כי הקאנדיטען לאח' החקיר' נודע שהם חמץ גמור כי מערבי' בתוכ' קמח וראיתי מעכ"ת צדד כמה צדדים להתיר א' כי י"ל דהצוקער מהפך הקמח לצוקער כמ"ש בת' הרא"ש לעניי דבש שמוב' במג"א וט"ז סי' תס"ז דעת הרר"י במוסק ודברי המג"א סי' רט"ו וח"י ידועים והנה בת' מרן הח"ס סי' קל"ה נראה כמסופק בזה אם הצוקער טבעי' כטבע הדבש להפך וגם כי סברה זו אינו מוסכמ' מהפוסקי' כמ"ש המג"א סי' רט"ו הנ"ל מ"מ מצטרף לסניף בתשוב' הנ"ל אלא שיש לדון בד"ז כי אפשר דוק' בדבש והוטצוקער דפשיטא דאינ' רק דבר מועט שמערבי' בו י"ל כן אבל בנ"ז מי יודע כמה קמח מערבי' בקאנדיטען הנ"ל ופשיטא כי במעט צוקער אין די כח להפכ' ע"כ טעם זה קליש להיות לצרף להתיר' והנה בערוגת הבושם החמיר בזה אחר החקיר' שיש בודאי קמח בתערוב' הצוקער וחידוש בעיני שלא הביא דברי שע"ת סי' תמ"ב בריש הסימן בשם ת' פנ"י שהי' עובד' במיני פירות שקדים וכיו"ב שמחפ' מלילות בצוקער ושאלו להאומן ואמר כי בטח יש בתוכ' קמח כי א"א לחפות דברים הנ"ל בלא תערוב' קמח כלומר שעי"כ מתדבק הצוקער היטב והשיב להתיר' כי הוה מי פירות עם מים שאינו רק נוקש' כמ"ש בסי' תמ"ב ובנוקש' הא מדרבנן ואינו עובר בב"י ומותר לאח"פ כמ"ש הטור בסי' תמ"ב וכן בש"ע שם ובשע"ת רמז במ"ש סי' תס"ב בשם הנוב"י מהדו"ק סי' כ"ב שהוכיח בראיות נוכח' דע"כ אי מי פירות עם מים הוה רק נוקש' אז עכ"ח נוקש' דאוריית' כמ"ש במ' מנחות דף נ"ז דדריש מתקריבו לרבות מנחת נסכים לחמץ ופריך בגמ' מ"נ מי פירות נינהי ואין מחמיצי' ותי' ר"ל ריה"ג ס"ל מ"נ מגבלי במים וכשרה ואם דמ"פ עם מים נוקש' נינהו מדרבנן מה מתרץ ועכ"ח או דס"ל נוקש' דאוריית' או דמ"פ עם מים הוה חמץ גמור א"כ בנ"ז ליכ' התיר' כיון דהוא מן התורה ולשיטת רש"י והרמב"ם וכמ"ש בש"ע דעובר ג"כ בב"י לאחה"פ אסור בהנחה וראיתי בפמ"ג סי' תס"ב דהעלה דבר חדש בדעת הטור דמ"פ עם מים הוה נוקש' וליכ' כרת משמע דלאו איכ' או דאסור מה"ת והא בסי' תמ"ב פסק דנוקש' מדרבנן ועכ"ח לומר דאיכ' תרי גוונ' נוקש', נוקש' דפ' אי"ע היינו ג' אומניות דהוה משום דלא גמר גמר חמוצו וחמץ רע כמ"ש רש"י והר"ן זהו רק מדרבנן לר"י ולר"מ מה"ת ונוקש' זו דהיינו מ"פ עם מים דאין מחמיצין לעולם הוי מה"ת וכן בס' מקו"ח הביא דברי הנוב"י הנ"ל ופלפל ע"ד ולבסוף מסקנת' דמ"מ נוקש' זו מה"ת דכל טעמי דנוקש' כמ"ש רש"י ז"ל דהוה חמץ רע משא"כ נוקש' דמ"פ עם מים וסברתו נלענ"ד דכך היא בכל לחם חמץ אשר לא נחמץ לגמרי ואופי' אות' הלחם רע לאכיל' כמו שעינינו רואות ושאר לחמים עם מי פירות טוב ומוטעם לאכיל' ואפשר לצדד ולומר לפימ"ש בתוס' בסוגי' דנוקש' ד"ה מאן תנא וכו' דמשמע משמעתי' דאי לאו קרא אפי' איסור ליכ' עיין במהרש"א ופנ"י וק"ל ממ' חולין שאמר הרי עלי וכו' י' חלות לתוד' או מחמץ או ממצה והביא נוקש' אי יצא וקאמר אי דר"מ לר"מ כיון דלקי עליו ודאי חמץ הוא ואמאי פשיטא דילמ' רק גבי פסח גלי קרא ומ"ל לילף לענין תודה ותי' דאיכ' שום דרש' לענין מנחות ועיין במהרש"א ובפנ"י די"ל דאיכ' ג"כ ילפות' דכל דכתב כל שאור ל"ת ולקמן דרשינן לענין ערובי' הה"ד לענין נוקש' דרשינן כמו גבי חמץ דילפינן מכל וכן במנחות דעובר בלאוי' אם עשא' חמץ דרשי' מרבוי' דמנחת נסכי' דף נ"ז שם ולפי"ז י"ל ניהו דס"ל לרש"י והרמב"ם וכן בש"ע סי' תמ"ב דכשם שאסור תערוב' חמץ באכיל' מה"ת ה"נ לענין ב"י ואלו עוברי' בפסח בב"י קאמר וא"כ הה"ד נוקש' לתנא דמתניתין דלדידי שקולי' הם והיינו בטעמי' כמ"ש בפרמ"ג בפתיח' לסי' תמ"ב דילפינן ביעור מאכיל' כב"ה מ' ביצה ובפנ"י משום דרש דלעיל דאיתקש אכיל' חמץ לביעור ע"כ גם לענין תערובו' ונוקש' למאן דאית לי' דהוין מה"ת אין היקש למחצה לענין ב"י ועוד יש להוסיף דהוה מוקש' בקרא שבעת ימים שאור ל"י וגו' כי כל אוכל חמץ וכן במחמצת דילפינן מכל דכתיב גבי' כמ"כ כ"כ אוכל מחמצת הוה כמו הקיש' משו"ה ס"ל דעובר ג"כ בב"י אבל לדידן דנוקש' מדרבנן ולא מרבינן לי' מכל וככ"א דדריש רק לענין תערוב' משום דקתני בבריית' רק תערובו' כדתני' כוותי' דר"י ובתוס' שם דל"ל דאית לו כש"כ דא"כ הוה לי' לאשמעי' דלית בי' כרת משום דמפרש כל ד מיני מדינה והשמיט נוקש' ואם נאמר כמ"ש בפר"מ ומק"ח דמ"פ עם מים הוה מה"ת נוקש' דידי' אמאי לא חשוב האי נוקש' ועכ"ח דלא ילפינן רק ממ"ש לענין מנחות כמ"ש בפנ"י ולא נאמר בי' כי כל אוכל פשיט' דליכ' כרת וא"כ שוב ג"כ אנן נאמר כיון דלא נזכרה במקראות של פסח שום לאו לית לן הקיש' לענין ב"י ממיל ג"כ אין הקיש' ללמוד זה מזה וממילא גם לשיטת רש"י והרמב"ם ליכ' ב"י אפי' בנוקשה דמ"פ הנ"ל וכיון שכן אפשר דלא קנס' לאחה"פ ועוד י"ל כיון דחשבינן לי' נוקש' דמי צוקער הוה מי פירות ועם מים והוה נוקש' ושוב נתעריב בתוכו הקמח א"כ הוה נוקש' ע"י תערובו' ולכ"ע אינו עובר עליו דרק לר"א שהוסיף תכשיטי נשים לסברת הר"ן הוסיף תערובו' נוקש' והא בסי' תמ"ב קיימ"ל להדי' דנוקש' ע"י תערובו' אינו עובר עליו עיי"ש ותמיה' בעיני כי בערוגת הבושם לא הביא דברי שע"ת בשם ת' פנ"י הנ"ל, ושוב ראיתי בפמ"ג בפתיח' כוללת לה"פ בפ"ב דבר חדש דהמחבר בסי' תמ"ב שפסק דעוברי' בב"י ובנוקש' פסק דאינו עובר ומותר לאחה"פ י"ל דס"ל דהכל מה"ת רק בתערובו' לענין ב"י ל"צ קרא דס"ל כדעת הרמב"ן בכ"מ דלענין ב"י ל"צ כדי א"פ דעכ"פ כזית בבית' וממיל' מצורף ורק לאכיל' צריך קרא ובנוקש' ס"ל ג"כ פר"מ דדריש מכל לרבות נוקש' לאכיל' אבל לענין ב"י י"ל דס"ל כתוס' והר"ן דלאכיל' אתרבאי' ולא לענין ב"י ע"כ מותר לאחה"פ והנה שם חשוב מ"פ עם מים הוה נוקש' וכן בסי' תמ"ג מצדד בלעקיך דהוה נוקש' לענין אם שכח למפר' ואם כי ס"ל בסי' תס"ב דמ"פ עם מים הוה נוקש' מה"ת כנ"ל מ"מ לפימ"ש כאן שפיר דלענין אכיל' הוה מי פירות עם מים גם לדעת הטור מה"ת מ"מ אינו עובר בב"י דכאכיל' אתרבאי' דאינו רע כמו שאר נוקש' מ"מ אינו בב"י וכן ראיתי בס' מעדני שמואל על ס' קשו"ע מלקט כולי' הלכו' פסח ומביא חבל הנביאי' פוסקי' אחרונים דלענין מ"פ עם מים הוה נוקש' לענין היתר לאחה"פ וכן הקילו בכעקיך הנ"ל מה"ט כשכ"ל בנ"ז אם יתודע כי המים אינו בתוכו יותר מהצוקער דאם המים יותר מהצוקער מחמיר בפמ"ג לומר דהוה חמץ גמור וגם צריך להתודע ע"ד תערובו' קמח אם מערבי' מיד בתוך מי צוקער דאז שפיר הוה מי פירות עם מים אבל אם שורי' הקמח במי דעלמ' עד שנעשה בצק לדבוק פשיט' דיש לחוש לחמץ גמור ולענ"ד יש לשאול לאומני' הבקיאי' ועוסקי' במלאכת קאנדיטען הנ"ל ואפשר עמית' הרבני הגדול מו"ה אנשיל בעק נ"י בק"ק מיהאליפאלי בקי בענין זה כי כמה שנים הי' עוסק במלאכ' זו גם אבותיו ע"ה וכן קרובי' בק"ק טאפאלטשאן עוסקי' באומנות הנ"ל והפירמע שלהם געברידער לעווין נ"י טאפאל:
טשאן והם יו"ש ומ"ש מעכ"ת דלא עלת' על דעת' ולא ידע כלל דהקאנדיטען בתוך הסחורו' ונשאר על האייזענבאהן ומשו"ה מצדד דלקני' הגוי מהפקיר' ולא אדע במה קנה בין ידע ובין לא ידע וכי באמיר' לבד קנה כיון שאינו בחצרו וגם לא אמר לו שיקנה באגב קרק' וכי בדברים לבד יקנה והנה מעכ"ת אינ' מבאר למה לא עלת' ע"ד דאם עשה בשטעללונג ורק שלחו לידי ברגילות לשלוח לידו סחור' זו בזה ישנ' מחלוק' באחרוני' אם קנה כלל בנשאר על האייזענבאהן בת' נטע שורק סי' ל"ה דאינו קונה עד שיפד' הסחור' דאין זה קנין אפי אם שלח כסף אינו רק חיוב ולא קנין כיון דמצי לשלוח לידו איזה דברים שירצה המוכר ולא מסיים סחור' זו וכמ"ש בחו"מ סי' ר"ט וכן דעת מהרמשי"ק סי' רכ"ה רק דעת ת' ערוגת הבושם שקנה מטעם דרך התגרי' וכמ"ש סי' ר"א וכבר נסתפקתי בספרי לב"מ חח"מ אם שייך כלל דרך התגרי' בחיוב ובת' נהרי אפרסמן ראיתי דדעתו כי הסחור' נקנה לקונה משעה שנשלח לידו ולא אדע מנ"ל הא ושאלתי לסוחרי' והשיב' לי כי אם עשה בשטעככונג ואינו מוצא שום סיב' כגון ביוקרו וזולא או סיב' אחרת כל דהו אינו יכול לחזור בקנינו ואז בודאי קנה עכ"פ בדרך התגרי' ואסתימט' כמ"ש בסי' ר"א הנ"ל אבל אם לא עשה בעשטעכלונג בידו לומר שאינו מקבלי' ולא קנה כלל א"כ כש"כ בנ"ז ודאי י"ל דאסור' לא ניח' לי' דלקני' וכ"כ בת' מרן חת"ס סי' קל"ד דמי שנשלח לידו חיטי' ובתוכו חיטי' חמיצ' שבאו בספינ' פסק ג"כ דאין כאן קנין וקנין בטעות הוה כיון דבש"ע סי' תס"ז מבואר דחיטי' הבאי' בספינ' אין לחוש משום חמץ ע"כ לא עלת' על דעת' שישנ' בתוכ' חיטי' מחומצ' והנה כמו דאמרינ' במ' ע"ז בקנה גרוטאות ובתוכ' אלילי' דלא קנה ולענין זה מעכ"ת מבפנים לידע ולהודיע דאם עשה בעשטעלפונג על הקאנדיטען אינו דומי' כלל למ"ש בעובד' דחת"ס אבל בלא עשה בעשטעללונג לענ"ד דלא קנה וכהנ"ל. ומענין נוסח שטר מכיר' לא הזכיר מעכ"ת אם כתוב בו כמו שכתוב בשט"מ הנוהגי' עתה שמוכר לגוי כל חמץ הנמצא ברשותו ומה שהוא על הדרך דמזה דברו בת' נהרי אפרסמון ובת' שערי צדק ואין לי לדין בי' כיון שאינו מבואר בדבריו נוסח שטר מכיר' בזה וע"ד החומץ כתב בת' מהרמשי"ק שיש בו חלק שמונה ממאה משפריט ושפריט גופ' בזה"ז רוב' קטניות ובת' אמרי אש וכן בת' בית שלמה מקיל' בזה בכמה תשוב' להקל עכ"פ לערב' ברוב היתר בקאנדיטען שלוקח אחה"פ וגם יש לומר ולשאול כמה קמח מערבי' בו אם יש כזית כדי א"פ או אינו רק טעמי כלומר פחות משש' אבל אינו כדי א"פ דהיינו חלק עשירי אינו כדי א"פ ואינו רק טעמי ובטכ"ע יש מקילי' כמ"ש בח"י סי' תמ"ב וגם יש ליתן לטעום לנכרי מסלפ"ת אם טועם טעם קמח או לאו כמ"ש גם בת' מרן החת"ס סי' ק"ט ואפשר דהכ' יש לידע מכול' שתא דנאכלי' וממיל' נודע אם מרגישי' טעם קמח או לא כמ"ש בב"י סי' תע"ז בשם ר"ת לענין מי תותי' עיי"ש בכ"ז מעכ"ת מבפנים ועכ"פ בתערובו' הנ"ל ראיתי בת' ערוגת הבושם הנ"ל מ"ש בדברי מחה"ש סי' תמ"ח דחצרו של גוי אינו קונ' לו אם חצר משום שליחות אתרבאי דאי"ש לגוי וחדוש בעיני שלא הזכיר דברי קצ"ח סי' קצ"ד וכן מהריט"א פ' ו' בכורו' ומקו"ח סי' תמ"ח שהביא' ראיי' מגמר' ערוכ' מ' ע"ז דף פ"א דכלי' של נכרי קוני' לו ועכ"ח מטעם חצר כמ"ש בשמ"ק מ' בב"מ ועכ"ח שאני חצר שאינו גבר' ובר דעת ועכ"ח מותיב בי' לא שייך גבי' למעוטי משום שאינו ב"ב כמובן עיי"ש יש להתיר אם יסכים הג' אב"ד. והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דוש"ת ח"ק מרדכי ליב ווינקלער