אור ברסלב

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן קמ

סימן קלט

ברכת כוח"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החוב"ק ירא ושלם כש"ת מו"ה יעקב קאפל נ"י ק"ק טאלע יצ"ו. אחדש"ה וראיתי מ"ש ע"ד רש"י ז"ל מ' ברכות דף י"ב שמפרש עול מצוות דלא כמ"ש בג"מ מקרא דוזכרתם וכו' ונקט ועשית' וכו' ודאי צ"ע רב ונלענ"ד דלפני רש"י צ"ל הי' כמ"ש בילקוט בשלמ' הני תלת' מפרש' עיי"ש פ' שלח ולא נזכר שום פסוק ע"כ פירש"י ז"ל מעצמ' כפשיטו' ומ"ש ע"ד הררי' מ' ברכות בדברי' התלוי' בדיבור לכ"ע מצ"כ כבר האריך בזה בט"א מ' ר"ה עיי"ש. ב') ע"ד פסקי דתוס' מ' תענית סי' ח' עיי' בדברי מרן חת"ס ח"ו סי' ס"ו מ"ש על דבריהם ועיי' בב"מ כ"ג כ"ד מ"ש מדברי המדרש איכ' דר"ח ס"ל דכגרוגר' משיב נפש דברים של טעם הם וגם י"ל דמתיב' דעתי' הוה טפי מלהשיב נפש כמובן. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל במהרה כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קמ"א שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה שמואל נ"ל נ"י אבדק"ק טאלטשווא יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי וראיתי במה שענותנותו הרבני בש"ח עם תשו' שלמה במי שסמך על אשתו במכיר' חמץ הנהוג והיא שכח' מתוך טרדות רבות וביו"ט נתודע לו מהנ"ל ומסר להערל השטר כאשר דבר אתו מקדמ' דנא שיקנ' חמצו כמו כל השנה והדברי' שיש בהם חמוץ הוא כמו ק' ליטער רום ושק קמח' ולפני כת"ה ספרי צדיקי' פתוחי' לפני' והראה לדעת ולהדר על צדדי היתר וגם עשה מסברות גדולי אחרונים כללי' ופרטי' והנה לענ"ד אין לנו לחדש דבר בענינים אלו רק מ"ש בשו"ת גדולים המפורסמים בזמנינו בפרט מה שחדש כת"ה דכיון שנתרצו הקונ' והמוכר מקדם להעמיד על מקח זה אם כי דברים בעצמ' ננהו ולא קנין הוא כמ"ש בגמ' בפ"ד מ' בב"מ דאפילו מחוסר אמנ' אינ' לכמה ע"ד וכ"פ בסי' קפ"ט עכ"ז במסירת שטר הוי קנין למפרע לענ"ד א"צ לסתור חדוש זה מ"מ ה"ה דברי הגמ' בב"מ בפ"ק דבלא קנין חין כותבי' ששר ככו' בלא מכוה משום מוקדם וכן קיי"ל בח"מ סי' ל"ט דבלא הקנאה צריכי' העדי' לראות מסירת השטר והוא קנין שיעבוד ודאי קל הוא מקנין חפץ דהא יכול להשתעבד ולחייב את עצמ' עפ"י שטר בעדים וכן לענין דשלב"ל כמ"ש בסי' מ' בב"ב ועיין בח"מ סי' ר"ט ברמ"א סעי' ד' דפסק כן אלמ' דלא מהני מסירת השטר להקנות למפרע כש"כ בקנינים בעלמ' שרק לאביי דס"ל עדי' בחז"ל נקנה מזמן חתימת העדים ובעובד' כזו איתא בשו"ת הרי בשמים סי' כ"ט שהי' השטר מכירה ע"י עדים החתומים בזה דן להקל וכת"ה לא פירש במכתבו אם הי' הש"מ בחתי' עדים או כאשר נהוג עתה בכת"י המוכר לבד וגם מטעם הנ"ל לא מהני מכח קנין אודית' דצריך ג"כ לעדים כמ"ש במס' סנהדרי' ובסי' ט"ו ובלא"ה ידוע שמפקפקי' האחרונים בזה ועיין בחת"ס ביו"ד לענין הלכות מכיר' בכור בהמ' עיי"ש ע"כ לענ"ד בנ"ז אין לצרף רק מ"ש שסמך על שליחות אשתו דבעשה שליח למכור חשוב לי' בת' מרן חת"ס באו"ח סי' ק"ט וסי' קל"ג לאונס דלא שייך בי' שום ערמ' ולא קנסינן לי' דזה דומה ממש למ"ש בת' מנח"י ולענין מ"ש במנח"י ונוב"י מראה מקום בש"ס הוכיח הרמב"ן דגם באונס קנסינן לי' הכל מביא ברמב"ן דיליף מהא דגזל חמץ ועעה"פ דאומר לו הש"ל דאומרי באה"נ הל"ל הרי דגם באונס אסור בהנאה עיי' בת' אמרי אש סי' ל' שהביא דברי הרמב"ן לסתור דברי המב"י סי' כ' שהרא' שם נפלאות כידוע ולענין אם בטל ג"כ הביא ראי' משם וצל"ע דלר"י דבר שאינו ברשותו אינו יכול להפקיר ולר"ל יכול להפקיר כמ"ש בב"ק דף ע"א בשמעתת' דצנועי' ואפשר דגבי חמץ סגי בגלוי מלת' בעלמ' כמ"ש הר"ן והנה לעיקר הלכה למעשה מ"ש כת"ה לענין השפריט שבמשקה רום דהשפריט בזה"ז אפשר דגם כן אינ' חשש' בכל לתבואה חמוצה והנה כבר נתעורר בזה בת' מרן חת"ס סי' קל"ג ובת' מהרמשי"ק סי' רי"ח ושם ג' טעמים להחמיר חדא דהוי החמץ בתבואה חמוצה דבר המעמיד ול"ב ועוד דהזיע' המעלה שנתהוה ממנו השפריט הוי תחילת ביאת' לעולם ע"י תערובות דל"ב כמ"ש המרדכי כידוע ושלישי' די"ל דהזיע העולה מן התבואה חמוצה הפך הזיעה משאר מיני' כמוה' ועל סבר' זו תמה במהרמשי"ק דלא מצינו בשאר מיני' נגררי' אחר החמוץ רק אורז כמ"ש בירושלמי הביא' הרמב"ן בה' חלה עיי' בסי' תנ"ג והנה בזה לא זכיתי להבין דברי' הקדושי' מה גריר' חמץ שייך בדבר המשקה היוצא וכי זה אסור משום דמתחמץ או בא לידי חמוץ זהו רק יוצא מן איסור חמץ אבל השפריט שכבר נעשה לא שייך בי' דמתחמץ או בא לידו חמיץ דנימ' בי' טעם גריר' כמו עיסת אורז שיש בו טעם דגן דעיסת אורז נגרר אחר הדגן ומתחמץ ודבריו הק' נפלאו ממנו אלא שגם דברי מרן חת"ס קשה לענ"ד להבינם מנ"ל במשקה היוצא נימ' סבר' זו דמהפך ואפי' אם מהפך כל המיני' לשפריט ס"ס אינ' דבר היוצא מן האסור חמץ ושאני חמץ עצמו או נבלה גופ' שמהפך לשכמוהו ואפשר דזה כוונת המהרמשי"ק אלא דלא הוי לי' לתלות הסבר' בעיס' אורז דשכ' ושכ' הוא והנה בת' א"א סי' כ"ט נשאל בעובד' כזו לענין שפריט כנ"ל ועמד ג"כ על החקיר' שנתודע לו שיש ו' חלקים תפוחי אדמה וא"כ לית בי' כאכ"פ ואם כי דהוי דבר המעמיד ולשיטת המרדכי הוא מה"ת דל"ב ויש לסמוך על שאר דעות דהוא מדרבנן והתיר ע"י ביטול ברוב והשלכת הנאה ליה"מ מה שמגיע לחלק תבוא' חמוצה והנה מה שלא העיר' משום טעם כעיקר נראה לומר דס"ל דעיקר כדעת הח"י בסי' תמ"ב דכ"ע בב"י וגם במקו"ח סיים דמסתבר כס' הח"י ובת' מרן חת"ס סי' ק"ח וק"ט שחולק שם ע"ד ודעתו כדעת הפ"ח וחמד משה מ"מ בסי' קל"ג גופ' נראה דאם הי' ברור לו שאין בראזאליע כדא"פ הי' מיקל מצד זה ע"ש והא בלא"ה כל הרעש הוא לפי שיטת רמ"ך שהביא במ"מ וכ"מ והובא במג"א סי' תמ"ב והסביר בפ"ח דהמ"מ לשיטתו דס"ל טע"כ ל"ד ע"כ בעי כדא"פ והרמ"ך ס"ל טע"כ מה"ת ופן הסביר בחת"ס ג"כ והא לפי דברי המחה"ש סי' תמ"ב ס"ק מ"ה בפי' דברי המרדכי דבתערובו' שבא לעולם לא שייך בטול והנה כל זה להיות מתבטל לגמרי להתיר' אבל פשיט' דזה אינ' גורם להשלים השיעור מה שצריך לשיעור' ופשיטא דאם אין בו כבכא"פ דלא מחייב מלקות מה מועיל שאינו מתבטל ס"ס ליכ' שיעור' ובדברי המרדכי דאיירי בראיותי' מיבמ' שרקק' דם ורוק וכן בזה דלא תלי' בשיעורי' הנ"ל שפיר נימ' דל"ב אבל לענין שיעורי' דכא"פ ודאי דלא מפסיד מה שאינ' בטל ולולא דממסתפינ' הייתי אומר בענין יי"ש ושפריט דהחמירו בת' ח"צ ות' מהרמ"ט שבסוף ס' נשים דודאי כל היוצא באופן זה הוה כמוהו כדדרש' דנפש לרבות השות' והא לפי דברי חוו"ד סי' ק"ה שחדש דטעם כעיקר תלי' בזה דבכל דבר שהמשק' היוצא כמוהו טע"כ מה"ת ובדברים שאינ' כמוה' גם טעכ"ע לא אמרינן בי' מה"ת עיי"ש דכיון בכמה דברי' לדברי חידושי הרשב"א בסוגי' דזרוע בשלה במ"ש לר"י דס"ל מב"מ ל"ב לדידי' ל"ל דאית לי' טעכ"ע משו"ה דאוריית' דכיון דאינו בטל הוה כבעינ' וכשאר משקים היוצאי' דהוין כמוה' עייש"ה דוק ותשכח. ומעתה לפי"ד הבעה"מ בסוגי' דטע"כ דה"ט בד' מיני מדינ' דלא אסרינן לכ"ע משום טע"כ דטעמן נשתנה והיכ' דנשתנ' לא שייך טע"כ וזה טעמי' של הב"ח בשכר דלהכ' לא מברכי' עלי' במ"מ דטעמו נשתנ' ועיין בספרי הקטן לב"מ או"ח סי' ל"ג וסי' ל"ד שהארכתי בזה בס"ד והא עינינו רואות כי היין שרוף וכש"כ שפריט דנשתנה טובא מטעם החמץ ע"י מלאכת הבשול והזיעו וכש"כ ע"י שלאנגען קעססעל והאפאראטען ומי יאמר בין השותי' יי"ש שמרגישי' טעם חטי' חמוצי' והראיי' מדברי' הריב"ש בתשוב' סי' רנ"ה במשקה אגוא' שהוא ג"כ יי"ש כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קכ"ג מהדר אאסור' אע"ג דנשתנה לגמרי ועד"ז קאמר דמ"מ אסור כמו ע"ז דאפי' אפרן אסור ולא מהני נשתנה והה"ד יי"נ דהוא משום לת' דע"ז ולמה לי' כולי' האי תיפוק לי' משום טע"כ אלא עכ"ח כיון דטעם של יי"ש נשתנה טובא אין זה טעמו ולא ירדתי לסוף דעת ת' מהרמ"ט שבסדר נשים שאוסר יי"ש מתבואה חמוצ' משום טע"כ ולהנ"ל הא מוכח גם מדברי ת' הריב"ש הנ"ל דס"ל כדעת בעה"מ היכ' דנשתנה טעמו לית בי' משום טע"כ וידעתי כי שיטת רש"י אינ' כדעת בעה"מ שתי' בסוף הסוגי' דטע"כ במ"ש חכמים על ר"א בכותח הבבלי משום דל"ל טע"כ דאוריית' וידוע מ"ש בזה בת' חת"ס יו"ד סי' צ' דא"כ מה ס"ד דר"נ דר"מ אית לי' נוקש' ותערובות לית לי' הא ר"א ס"ל נט"ל אסור וא"כ שפיר יליף מג"נ דטע"כ דאוריית' דהא לדידי' ליכ' חידוש ועיי"ש דסיים דלא מצא תירוץ לקושי' הנ"ל ולדברי בעה"מ הכל על נכון ומעתה כיון שיש לנו דעות הראשונים ה"ה בעה"מ והריב"ש וכ"ד הב"ח דבנשתנה לא שייך טע"כ וממילא אין היוצא מהן כמותן למה נחמיר כ"כ ביי"ש לענין חמץ וכש"כ בחמץ שעעה"פ ושוב עיינתי בת' ח"צ סי' כ' מ"ש דאם כי בריב"ש לא החמיר רק ביי"נ משום דע"ז אפי' אפרן אסור מ"מ משאר ראייות שהביא משמע דבכל אסורי' ג"כ כך הלכה ואני לא מצאתי בריב"ש רק הראיי' מ"ש מטיפת חלב שנפל' על החתיכ' דבכיס' ונעור הכל אסור משום דהבל הבא בחתיכ' מבלבל הכל וכ"כ הר"ן והיינו שמביא ראי' דזיע' הוי כממש ולא פירש' בעלמ' אבל לענין השתנות אין מזה ראיי' דמה השתנות נעשה בהבל שמבלבל החתיכות שבקדרה וכי יש בזה איז' השתנות כמו ביי"ש שנעשה מיין ועכ"ח לזה צריך ראיי' מע"ז דגם אפרן אסור דאל"כ לא הי' לנו לאסור כמ"ש שם שנשתנה טעמו ומראה שלו וע"ז הביא ראיי' מע"ז ושוב קאמר מ"ש שאינ' רק זיע' ואין בו ממש משמע להדי' שמחלקו לשני חלקי' אי משום דנשתנה ושוב קאמר דאפי' נימ' דשינוי ג"כ אסור דהוי כאפרן היינו אם בא מן הממש אבל כל היי"ש אינ' עולה רק מן הזיע' עד"ז צריך ראיי' דזיע' הוי כממש וא"כ בנ"ז. דטעם חמץ ודאי נשתנה מנ"ל באסור חמץ דהיינו בשפריט שנעשה קודם הפסח והנה חליל' לי לחדש דבר להקל במקום שהחמיר' רבותינו עכ"ז ודאי ראוי' לסמוך בזה אדברי ת' אחרונים במ"ש בת' א"א שזכרתי כנ"ל. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה