לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קל
שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה ככוד הרב האברך כמדרשו חוב"ק יראת ה' אוצרו כש"ת מו"ה משה טויבער נ"י אב"י ק"ק פ"ק יצ"ו הנה ע"ד שכירות רשות מבע"מ שהוא לקיטו ושכירו של מלך שצריך לחדש השכירות בעת שהועמד מלך חדש להלכה אין נ"מ בתשובתי מאח' כי בט"ז וח"צ ומהרמשי"ק סי' קפ"ב כתבו כן להלכה למעשה וכבר נעשה מעשה פשיטא דיש להחמיר אפי' בעירובי' ואם כי בתשו' שבו"י ס"ב סי' ז' כתב דנוהגי' להקל וכן הסכים בס' עצי ארזים סי' שפ"ב עיי"ש ראיותיו הנשגבות מ"מ כיון שכבר נהגו להחמיר אין ברצוני להקל ובגלילות אנו אי"צ לזה כי רוב מקומו' ה"ה בלי תקון ערובי' כידוע וראיתי כי כת"ה צלל במים אדירי' בשכירו' ולקיטו אי משום בעלים או שליחות ועד"ז הרב' להקשו' היאך שייך שלוח' בע"כ וגם משום דנה דאיהי ל"מ למעבד וכו' והנה ראיתי בת' מהרי"ט סי' צ"ד ח"א דשנה וחזר כ"פ דטעמי' ושגם שכירות הכל מטעם שליחות ולא הביא כלל דברי רש"י ז"ל דף ס"ו וצ"ל דשאני שליחות דנכרי משליחות דישראל דגבי' לא אשכחן הני תנאי' שכ' בשליחו' ישראל ודבר' מ"ב ומג"א סי' תמ"ח ודברי ב"ש באה"ע ידועי' ועיין בעצ' ארזים דהוכיח בראייות דמ"ד בגמ' דשאלת מקום מנכרי הוה כשכיר' ולקיטו אינ' ממש עי"כ שכירו ולקיטי וע"כ צריך עירוב והנחת דבר במקום הנ"ל בזה ג"כ מתיישב במ"ש כת"ה ואגב אציע לפניו איזה דברים אשר ל"ז להבין דברי מהרמשי"ק באות' תשוב' וגם דברי ט"ז ומג"א קשי' לענ"ד להבינם במ"ש בדברי הרא"ש ר"פ הדר שהביא דברי מהר"ם דיכול לחזור בו ומיישב בזה דלא תקש' מדברי רש"י ז"ל במ"ש דע"י שצריך לשכור ממנו כל עש"ק טריח' לי' ויוצא ולדברי הר"מ דס"ל דיכול לשכור ממנו לכמה זמנים ל"ל הכי ותי' דהיינו אם חזר בו ע"כ דואג דילמא יחזר הגוי ועיי"ש בהגה"א שכתב וא"ז פסק דצריך לכל עש"ק לשכור דאל"כ ישכור לשבתות הרבה ואין כאן טירח' ודברי א"ז ודאי נאמר' אפי' בקביעות זמן דאל"כ הדק"ל וכמו עובד' דת' הרמב"ן סי' פ"ז דשכרו מן הגוי לחמשים שנה וגם הלשון לכמה הרב' שבתות הכי משמע וא"כ מוכח דס"ל להרא"ש דגם בקביעות זמן יכול לחזור וגם לשון הרמב"ם הכ' משמע דמדמי לי' למערב ע"ח דמערב לכמה שנים בעוד הערוב קיים והתם ודאי יש קביעות זמן דלקלקול הערוב ודאי תלוי ועומדי להתקלקל וידוע דברי מהרי"ל במ"ש לקלקול האוכל הי' מערב כל עש"ק וכן אנו נוהגי' עיי' שלה"ק ות' מהרי"א והטעם דהשכיר לזמן יכול לחזור נלענ"ד כמ"ש בתו"ש דגזר' חכמים כך דאל"כ ישכור לזמן מרוב' ובת' מהרמשי"ק השיג עלי' דהא לא מצינו בזה שגזרו חכמים וכן הקשו בעצי ארזים עלי' דלא נמצא בפוסקי' ראשונים ולפימ"ש לעיל פשוט הוא דאדרב' כל עצמ' של הר"א והרא"ש עלי' קאי ליישב שלא יהי' נגד דברי רש"י ז"ל והא בא"ז כתב כן להדי' ע"כ לענ"ד דברי תוס"ש ברורי' בטעמן וגם ראיתי מ"ש בת' מהרמשי"ק בטעם הדבר שיוכל לחזור גם בתוך הזמן משום דסתמ' לא השכיר רק לשבתות השנה והוה כמ"ש רפ"ג מ' קדושין במקדש לאח' ל' יום מקודשת ויכול מ"מ לחזור עד זמן ההוא דקיי"ל כר"י דאתי דבור ומבטל דבור ולענ"ד הדק"ל לר"ל דס"ל אין דבור מבטל דבור א"כ אין יכול לחזור בו א"כ לר"ל חזר החשש למקומו והא ר"ל ס"ל לקמן דף ס"ה בפשיטות תקון שכירות אלא דהי' מספק' לי' אם יכול להשכיר משוכר דיכול לסלוקי לי' בתוך הזמן לדברי תוס' אתי שפיר כמובן ודאתי' עלה מדברי ת' הרמב"ן סי' ר"ז שהק' באלי' רבה ע"ד ט"ז מ"ש בטעמי משום דחוזר לבעלי' ראשונים והא בתשוב' הרמב"ן כתב בפשיטות כיון דכבר השכירו לו אינה יכול לחזור ולא זכר מדברי ט"ז א"כ משמע להדי' דאין יכול לחזור בתוך הזמן מטעמי דידי' והנה לענ"ד מלת לחזור וחזר וכיו"ב יש ב' פירושי' א' חזר' מדבריו הראשונים ועוד פ' ב' דהדבר חוזר למה שהי' פ"א ועתה נשנה פעם ב' או יותר וכמו חוזר חליל' וכמו דאמרינן בעירובי' מבטלי' וחוזרי' ומבטלי' ודאי אין זה כמו חזר' ממש כתוה' על הראשונות והרמב"ן בעצמ' באות' תשוב' דאם כלה זמן השכירות חוזר ושוכר וא"כ ה"נ פירוש' דאין יכולי' לחזור ולאסר כלומר שיחזור הדבר כמו שהי' קודם השכירו' אבל לעולם איכ' למימר כמ"ש הט"ז בטעמי' או כמ"ש הלבוש כידוע ע"כ לענ"ד בדברי ת' הרמב"ן אינו מוכח פי"ז דלא יוכל לחזור בתוך הזמן ומה שהשכיר' לאחרים אינ' מוכח דחוזר בי' כמ"ש באחרונים דהשכיר מה שיש לו המגיע לחלקו אבל באומר בפירוש שחוזר משכרותי'י"ל דיכול לחזור וכסבר' תו"ש כמ"ש ומ"ש הב"ח מדברי הירושלמי דס"ל דבשכירו' אינ' יכול לחזור הדבר פשוט לדברי ירושלמי אינ' בטעמו משום שלא ילמוד ממעשים אלא הטעם גופ' דבטול רשות לא מהני דילמ' את' לחזור כמו שישראל יכול לחזור ובשכירו' אינ' יכול לחזור ואם חוזר ומשתמש אינ' רק כגזיל' וא"כ ס"ל בטעמי' שלא יבא לידי מכשול עי"כ וכ"פ בעצי ארזים ז"ל עיי"ש. והנני לסיים בכל חותמי ברכות וישועות ישראל במהרה. ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: