אור ברסלב

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן עט

סימן עח

שלום וישע רב על ראש ידידי וצמידי חוב"ק מלא וגדיש יראת ד' אוצרו מו"ה שמואל הכהן נ"י. מה שהעלת' מרגניתא טבא להעלות ערוכ' מ"ש רש"י ז"ל בערובין דף צ"ה לת"ק להוכיח זוג אין טפי לו דשבת זמן תפילין ואתי איסור בל תוסיף ועשוי עליו כמשוי, ובת' שאג"א הרעיש מ"מ משום אסור יהא חשוב כמשא והביא ראי' ממנחת ס"פ הקומץ דלר"י ד' מצות ציצית וקאמר דלדידי' א"ב דר"ה דגם בחסר ציצית א' אי"ח משום הוצאה וא"כ דעובר על בל תגרע ועד"ז הבאת דברי הרמב"ם פי"ט מהל' שבת הכ' כ' דה"ט דיוצא בטלית מצוייצת דציצית אינו כמשוי דע"י מצוה נעשה נוי לבגד וכמו תכשיט הה"ד הכא דלת"ק תפילין אינו תכשיט בעצם אך ורק משום המצוה והאיך דאיכא ב"ת וליכא מצוה שוב אינו תכשיט אבל איסור ב"ת אינו גורם המשוי וא"כ פשיטא דל"ק קושי' השאג"א דשם המצוה קיים וכן בזה השיב ע"ד המהרש"א מ"ש דלסברת ב"ת איכא למימר דגם לת"ק הוה תכשיט ולהנ"ל אינו תלוי זב"ז כן פתח בחכמה, והנה ודאי הי' סברא נכונה לאמיתו, אלא הא דנימא משום איסור ב"ת אין כאן מצוה תלי' באשלי רברבי דכן ס"ל להרמב"ם והרא"ש והרשב"א פליגי עלי' ותלי' בפי' הסוגי' מ' מנחות דף מ' ועיי' בש"ע או"ח סי' י' אלא דמשם יש לקיים דבריך. אך ראיתי לת' הרשב"א סי' תקל"ה הביאו ג"כ בכ"ת דיו"ד בסנהדרין דלרבנן דס"ל לולב אי"צ אגיד דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי דליכא ב"ת והא במס' סוכה אמרי' ד' מינים שבלולב אי"פ ואי'מ וכי תימא דשם איירי במינ' אחרים שוב קשי' מפ' המוציא תפילין דלמ"ד שד"ת עובר בב"ת בב' זוגות אם כי הוה מין א' ע"כ תי' דודאי איכא ב"ת אבל מ"מ מצוה קעביד לרבנן דהאי לחודא וכו' הא דמוציא תפילין אלמא דס"ל דב"ת אינ' מבטלים אם לא אגד' למצוה ואם נאמר דא' מה עכ"פ אינ' למצוה משום ב"ת כיון דהוסיף נגד מצות תוה"ק האיך יחשב למצוה א"כ בלולב נמי נימא הכי וצל"כ לדברי מג"א סי' ל"ד יעיי"ש, ועיי' בישועות יעקב ובדברי בנו הגאון ז"ל, נהירנא מצאתי סייג לס' הרמב"ם מ"ש בסברא דיוצא טלית מצוייצת ממש ביומא דף ע"ח מאמוראים שיצאו בדהוצי בדיקולי ושעם וכיו"ב ממ"ש הר"ן דלא הוה כמשוי לענין הוצאה ברה"ר אם כי אין דרך לצאת בכך בשאר ימים כיון דיומא כגרים משום איסור סנדל הוה כשאר מלבושים, אלמא דהמצוה עשהו מלבוש כמובן. וראיתי מ"ש לתרץ שיטת הרמב"ם במ"ש בנתכוון להיפך בע"כ לכ"ע אפי' למ"ד מאצ"כ אינו יוצא לידי מצוה, וקשי' עליו מסוגי' דבלשונות הש"ס אי מצ"כ ואי לעבור בעי כוונה הא יש תיקון דלכוון שלא לצאת וסברתך נכונה מאוד דל"א רק כגון מצה ותק"ש דיש זמן לפניו לצאת אח"כ משא"כ תפילין הא המצוה להיות עליו כל היום וע"י כוונתו יתבטל המצוה, וכבר זכה בסברא זו בישע"י סי' ס"ד ונכפל' במכתבו של בנו הגאון ז"ל עיי"ש. אלא שנדחק דהא מ"מ לא יתבטל בתפילין של זוג א' עכ"פ עיי"ש, ומקדמת דנא עלה בדעתי לומר עפי"ד הר"ן במ' קדושין דבמילה יש מצוה כפולה שיהי' בן ישראל נמול ועוד מצות המעשה חתוך ופריעה, ולזה י"ל גם בתפילין וציצית אם המצוה להיות עליו כל היום חזינן דרצון נותן התורה שיהי' ב"י מעוטר במצות עליו תדיר יום יום לזה לכ"ע אי"צ כוונה דס"ס הא ישנו עליו לעטר' מה לי בכוונתו וכי צריך לכוון למצות מילה כל רגע ורגע א"כ י"ל כיון דעכ"ח למצוה קיימא וא"א לומר דלאו מצוה קעביד ל"צ כוונת כלל אפי' במעשה, ובדרך זה אמרתי לתרץ מ"ש בט"א ושאג"א ממ"ד במס' נזיר בשנים שאכלו פסחיהם זה לשם מצוה וזה לשם אכילה גסה וקאמר ר"ל דמ"מ מצוה קעביד וקשי' עלה הא בע"פ מוכח דס"ל מצ"כ ולהנ"ל אתי שפיר דודאי דמלבד אכילת כזית ש"פ איכא מצוה שיה' כולה נאכל אי משום בל תותירו ואי משום מצות אכילת קדשים ולכן זה ודאי אצ"כ דס"ס לא נותר ממנו ע"כ עכ"ח למצוה קיימא ותו ל"צ כוונה כלל, כן י"ל ג"כ שיטת הרשב"ם וד"ל ותן לחכם וגו' וראיתי הפלפול עצום בת' בית נפתלי למר אביך הגאון הצדיק ז"ל בסי' מ"א בתשובה הנפלאה אשר שם בשם זקנך הק' הגאון העצום בעל קול ארי' סובב ע"ד תי' קו' הנ"ל. והנה ראיתי פלפולך העצום ע"ד קו' התוי"ט הלכתא אהלכתא דקיימ"ל הלכה רווח' שבת ויו"ט כז"ת ועכ"ז פסקו הרמב"ם וש"ע דדוקא זוג א' ב' זוגות לא, ובמג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ד תי' עפי"ד מהרש"א בסוגי' וסיים כמ"כ דאשה אם מצילה חייבת חטאת (וזה בל"ז קשה ממ"ש בתוס' שבת דף ס"ב דהוה הוצאה של"כ ועי' בישיע' סי' ש"א) והקש' עליו דהא מבואר בסוגי' דלמ"ד נשים סומכות רשות אפי' אי שבת לז"ת גם אשה מצלת ועי' בירושלמי מ' עירובין ובסוכה פ"ב ועי' שם בש"י, ואפשר לומר דהמג"א כתב לדידן דהא איתא בהר"ן פ"ה מ' שבת דבזה"ז טבעת בלא חותם לאיש וכן בחותם לאשה בזה"ז פטורי' דרק בזמן הש"ס הי' כן נהוגי' בתכשיטי והא חזינן זהו תכשיט לאיש ואשה בין בחותם בין שלב"ח ע"כ פטורי' והביא' באו"ח סי' ש"ג, ומעתה אם לקולא נשתנה ההלכה ע"י שנוי ומנהג הזמן כש"כ לחומרא דדוקא בזמן הש"ס הי' עוד נשים צדקניות שהי' מניחין תפילין במקומות התנאים דסברו שלז"ת ועי' ר"פ רא"ד מס' שבת במקומו של ר"א וכו' וכן במקומו של ריב"ב עי"ש, אבל בזה"ז אפי' אשה מאלף אלפים לא תמצא מנחת תפילין ולמה יהי' עדיף מטבעת של חותם בזמן הש"ס דלא הי' תכשיט מה"ט הה"ד תפילין או ציצית בזה"ז, זה לענ"ד פשוט, ומה שפלפלת בזה הענין עיי' בס' בן אורי שם בשם הגאון מהרוו' אב"ד ק"ק סערעד ז"ל. ולתרץ קו' תויו"ט עלה בדעתי לומר עפ"י מ"ש בש"ס ווילנא בתוס' ר"ח שהביא דברי הש"ס כל אבע"א וסיים אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא והוסיף אלו מלות ומתניתין דלא כר"מ וצ"ע מה שייכות זל"ז, אלא אם כן נאמר דאז פ"ק במה פליגי, ונלענ"ד עפ"י מ"ש מס' שבת דף נ"ט א"ל רבינא לר"א קמרא על גבי הימיינא מאי א"ל הרי המייני קאמרת ופי' רוב הפוסקים דלחומרא דאסור ושאני שאר מלבושים דשרי בכפילא משום קור וצינה או שאר הנאה משא"כ כפילות מלבושים ותכשיטים דל"צ כלל והביא הב"י סי' ש"א דברי ש"ל שפסק כן ומחלק במ"ד גבי דליקה דלובש מה שיוכל ללבוש דשאני התם דהתירא משום דליקה ועיי' בש"ע דפסק הרמ"א כפוסקים המחמירים ובד"מ עמד בתימה על הב"י דפסק דל"כ מפני השמטות הרי"ף והרמב"ם, ע"כ נלענ"ד דזה נמי ליסוד לענין היתר ואיסור להציל ב' זוגות תפילין דהוה כשני תכשיטין דלא צריך רק לאחד אלא דבגמ' מדמה הצלה דתפילין דרך מלבוש כמו בדליקה, והנה בדליקה סתם מתני' כר"מ אבל שם בברייתא הוסיף ר"מ עוד להתיר להיות פושט וחוזר ולובש ור"י לא התיר רק י"ח כלים ופסק הרמב"ם כסתם מתני' כת"ק ור"מ אבל תוס' היתר פושט ולובש דלא כר"מ ועי' בש"ע סי' של"ד, והנה בהצלת תפילין לת"ק ה"ה ההיתר לאידך גיסא להיות חולץ ולובש ורק זוג א', שאם יספיק' להצילם במשך היום יעשה כן וצ"ל עכ"ח דבהצלת תפילין הצלה קרובה יותר באופן זה דודאי אפי' זוג א' אשר גם עשרה פעמים וביותר בידו להיות חולץ ומניח משא"כ להציל בפ"א אפי' ביותר מב' זוגות א"א להיות לובשים זוגות תפילין ואפשר דגם ארבעה לא יעלה עלי' דרך מלבוש ועכ"פ להלכה לא התירו רק בחד אנפ' וכמו בהדלקה בפעם א' אפי' מלבושים דל"צ ובתפילין כמה וכמה פעמים בזוג א' אבל ר"מ דהוסיף להתיר בהדלקה גם בפושט ולובש אם כי לובש מ"ש כלבוש אפי' כפלות כלים שפיר קאמר הש"ס מתני' דלא כר"מ ולזה הוכרח לתרץ רבא אליבא דר"מ דא"א להציל יותר משום ב"ת דגם בחול אסור משום זה משא"כ לדברי ת"ק במתני' דשבת ל"צ להאי טעמא אלא דהוא כמו דליקה בחד אנפא דהתירא והכא בחד אנפא, והשתא לכ"ק כלל במה פליגי ת"ק ור"ג דהא שפיר י"ל דר"ג ס"ל כר"מ בדליקה וביותר מב' זוגות דהוא שלא במקום תפילין דלא הוה דרך מלבוש לה התירו והוי כמו טלית מקופלת במס' שבת דף קמ"ז עיי"ש, אך לר"מ גופא א"א בהתיר' דדליקה כמ"ש רבא דעובר בב"ת, וז"ש בגמ' באבע"א בתרייתא אי הכי לר"מ זוג א' נמי לא מ"מ הזכיר לר"מ לימא סתמא למתני' דת"ק אפי' זוג א' נמי לא אלא זהו מה דאמרן לת"ק אם אינו סתמא כר"מ יש אקומת' מרווחת וכדאמרן, ועכ"פ חזינן מזה דסתמא דגמרא ס"ל דלא כרבנן ועדיפא לי' לאוקמי למתני' דלא כר"מ עד דנימא דעובר בב"ת בלא כוונה ודלא כהלכתא כמ"ש הרמב"ן בסוגי' דמצ"כ ועי' בת' יד אלי' סי' ט', ומ"ש בתוס' ר"ח במסקנא דלא כר"מ וזה דשנינן מעיקרא דשו"ט בגמרא וא"כ יש ידים ורגלים שלא להתיר ב' זוגות להצלת תפילין בין זמן או לאו זמן תב"ש דלא נתיר יותר הוצאה לרה"ר מדליקה דהוא רק לחצר אחרת אלא דהצלות שונות ותרתי לא מקילינן וכדאמרן בס"ד ממתני' וגמ'. ק"ל לפי מ"ד בעירובין דף צ"ח לרבה דקורא בספר ונתגלגל אם באסקופ' נדרסת כ"ע מודה לר"ש דאין שום שבות עומד בפני כתבי קדש, עי"ש בהרא"ש בשם הרמ"ה דפסק כוותי' דאפי' רק אוגדו בידו גולל' אצלו אם כי דיש לגמור להוצאה דאורייתא ובתוס' מס' שבת דף ס"ב מקשין דהוצאת תפילין הוה הוצאה דלאחר יד בראשו וידו ותי' כיון דיכול לבא לידי חיוב חטאת היכא דמוציא בלא שינוי לא שרינן משום בזיון, ולהנ"ל תקשה דהא ודאי מציאת תפילין בשדה וכיו"ב וי"ל לבזיון דעכו"ם וכלבים כמ"ש ברפ"ק מ' ביצה פשוט דהוה כמו אסקופ' נדרסת והא במ' ידים פ"ג משמע דתפילין כמו כתבי קדש למה אינו בכלל אין שבות עומד בפניהם וצל"ע. אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה