לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן סט
כבוד הרב הגדול מו"ה צבי יודא פוקס נ"י אב"ד ק"ק מ' קערעסטעש יצו. הנני ע"ד השאלה מי שיש מלאכת בעטאן שעושי' ממנו כסי לגגות וזה נעשה בבית אשר לו הוא ובקבלנות, וע"ד כי בביתו של ישראל אפי' בתלוש אסור כמ"ש בסי' רמ"ד הבאת דברי אורחות חיים שמביא תשו' בית יצחק ובשם מהר"ל אופן ההיתר להשכיר לפועלים ובלא ערמה, והנה עיינתי בת' הנ"ל לא נזכר ערמה, רק שיהי' שכירות גמורה ומפורסם ומיוחד לפועלים, ודאי כוונתו בלא ערמה, ובאמת כבר ישב על מדוכה זו בשו"ת שמלת בנימין שם ג"כ השאלה בענין פועלים בטבעות החגורות כמו גירטעל פאבריק נתן ג"כ עצה זו, ונראה שם דגם השכירות ליום השבת לבד מהני דשכירות ליומה ממכר, והנה בעובדא דידי' הי' דרך מלאכתן בכל המדינה בקבלנות מפורסי' לכל שאין לחוש אפי' לאורחים וכמ"ש בסי' רמ"ג, וזה יסוד גדול בהלכות זו, וזה הי' ג"כ סמיכת התיר' שכתבתי (בחיבורי ס' מ') וע"כ ענין ההיתר רק ליתר שאת לכן גם בשותפות מעט חלק בעלי מלאכות סגיא כי מלאכת הלבנים א"א בע"א כמבואר שם, משא"כ בעובדא שנאמר בחת"ס הי' להיפך ע"כ צריך שותפות כדרך השותפין וזה ודאי טעמו של מהר"ם שיק בדרעש מאשין שאין מצריך רק שותפות כ"ש, והנה בנד"ז לא פרשת דבריך האיך הוא בדרך העולם במלאכה זו, ומעתה אם כן הוא לענ"ד יש בו די סמך להתיר' עכ"ז טוב להשכיר כמ"ש בת' בית יצחק כי בט"ז מתדנזי' בשו"ת אם בבית ישראל מהני כל הנ"ל, ורק בת' שמלת בנימין התיר והתנה בסוף הספר שהמלאכה הוא בעיר קטנה ולא שכיחי' אורחים כ"כ וגם כי כל פרנסתו בעסק זו. וראיתי מ"ש ע"ד מה שהבאתי לחלק (בסי' הנ"ל) בין פועלים ובין קבלנות משום דבפועלי יום צייתי וכסברת פרשת מרדכי ופקפק דנכרי לאו דינא גמירי, לענ"ד אין לדין בידיעת הגוי רק האיך שהענין מסתב' לחלק בכך בכללו, ובאמת מה שאמרת לחלק דכאן תלי' בזמן מלאכה וע"י רוצי' הבעלי מלאכות מרווח ליה לבע"ב שיאמר קלו מעשיכם, הוא סברא נכונה, ובאמת כך מתאחד עם סברא דידי רק שלא הועתק כל הצורך בספר וד"ל כי ציית ולא ציית תלי' בזה. וראיתי מ"ש בת' דרך השטר שכירות, והנה בחו"מ סי' שי"ב מבואר האיך נקנה הבית בשכירות והוא כשאר מחובר בכסף בשטר ובחזקה עיי"ש. ושכירות בתים הללו מפורסם שנעשים אפי' בלא שטר, וגם לא אדע למה יגרע בעיני' לעשות שטר גם כלשון המדינה ומת' בית יצחק מבואר שמקפיד אך ורק שיהי' מפורסם. מ"ש עלי עמ"ש (בסי' י"ז) ע"ד עניני קדושה שצריך הש"ץ לאמור ולהשמיע קולו בקק"ק ואתה מזכיר לפני כי בעת הסתופפך בישיבתנו נהגתי להיפך והנה אמת הדבר ואח"כ תוה' הייתי על מנהג זה דהא בסי' נ"ז אפי' בברכה הלכה כי גם הש"ץ יאמר ברוך ה' וגו' וכן בברהה"ז יאמר המברך שלא יוציא א"ע מן הכלל וגם כי צריך להתנהג כעיקר התקנה מי שאינו בקי להוציא, ועכ"ח מ"ש במג"א סי' קכ"ה כי הציבור לא יאמרו נקדישך וכן בדברי קדוש קדוש היינו רק הציבור אבל הש"ץ יאמר הכל והוא כהקהל והא הגר"א מחזיק בדעת המחבר וכדברי מג"א ולא כהטו"ז וכתב הטעם דהוי כמו קדיש שהציבור אין עונין כל הקדיש רק אמיהש"ר, וא"כ דומה לזה הכא כהתם דגם הש"ץ עונה עמהם אמן ויהש"ר הה"ד הכא יאמר קק"ק ושאר קדושה שהוא עיקר, ואח"כ ראיתי בסידור יעב"ץ שציין בסדר נקדישך הש"ץ לבד וקק"ק העם עם סש"ז וכן כולו עם הש"ץ. אלמא דס"ל הכי דהש"ץ אומר כולו, ודברי המחבר ומג"א לא נאמרו רק כלפי מ"ש הציבור ע"כ העיקר כמ"ש שם לתשו' הנ"ל. או"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער: