לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן לב
בעהי"ת יום א' לסדר שלח שנת בעת"ר לפ"ק. שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הגדול האברך כמדרשו חו"ב צו"ע כש"ת מו"ה משה סופר נ"י אבן יקר ק"ק מיהאל פאלווא יצ"ו אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ואתו הסליחה כי לא באתי עד הלום להשיב דבר הלכה כי טרדותי מרובי' מכל צד וחולשי כחי לא נתנו עד כה ועתה באתי ע"ד ספיקות' א' במי שאכל בסעודה שארי מאכלים שעי"כ בא לידי שביעה אם מחויב בבהמ"ז מה"ת למאן דס"ל דבעי שביעה גמורה אם צריך השביעה מפת לבד והביא דברי שו"ת בית שערים סי' ע"ד ופרי שדה סי' כ"ז אשר באו לבית ספק הנ"ל בתמיה' על שני גדולי הדור שלא העירו כי הנהו שאלת הראשונים ואחרונים כ' בפרמ"ג או"ח סי' קפ"ד וז"ל ואני מסופק אם אכל פת ושאר דברים ושבע וא"י אם אכל כ"ש מפת וללבוש במסופק אם אכל כביצה אם מחויב לברך בהמ"ז ולכאורה וכו' וכו' וכ"ת כל ששבע אף לא הי' מפת זה אינו דא"כ אף כ"ש מפת ושבע משאר דברים וכו' ועיי"ש וכיו"ב בביאור מרדכי מ' ברכות פ"ז המציא בזה דברכת ואכלת ושבעת למר בכזית ולמר כביצה הוה דאורייתא כגון ששבע משאר דברים בתוך הסעודה וחידוש בעיני כמ"כ שלא העירו כי כן דעת בעהמ"א פ' כיצד מברכין שנתן טעם דלהכי דברים הבאים בתוך הסעודה אינה מברך לא לפניהם ולא לאחריהם דזה בכלל ושבעת וברכת דעלי' קאי דשביעה גם מהם מצורף ועכ"פ חזינן דלהפרמ"ג דפשיטא ליה דבכל שהוא אין סברא שיברך וי"ל דהוא לשיטתו בה' נט"י סימן קנ"ח בטו"ז שם ס"ק ג' דעל פחות מכזית אין צריך נטילה כלל כמבואר בסוכה ופי' הפרמ"ג מה זה שמבואר שם היינו דעל אכילת עראי אי"צ סוכה ולא תקנו נט"י רק בדבר שקובע לסעודה ופחות מכזית אין שם קביעות ואם נאמר דבאכל שאר דברים ופת כ"ש ושבע ממנו צריך ברה"מ מה"ת אין לך קביעות גדול מזה וא"כ משכחת לה דפחות מכזית פת יהא צריך נט"י ובמחבר פסיקא לי' דאין שום נט"י לפחות מכזית ולענ"ד להלכה וודאי יש להחמיר מכל צד דלענין להוציא אינה יוצא י"ח במי שאכל פת כדי שבעו ולענין ספק יאכל עד כזית להוציא נפשו מספיקא ועיין בסי' קצ"ח ובמג"א ס"ק י"א שם מ"מ הספק במי שאכל פחות מכזית דלדעת מג"א בסי' ר"י צ"ל בנ"ר לסברת כנה"ג והאחרונים פקפקו אם יוצא בבהמ"ז עיין בישו"ע וצ"ל דלאחר ששמע ברהמ"ז מאחרי' יאכל שאר דברים ויברך בנ"ר אם אין בידו לאכול פת עד כזית וצ"ע גם בכזית להוציא אחרים דהא בביאור מרדכי הניח ג"כ בצ"ע אי הוה מה"ת אם כי למדנו דדעת בעה"מ דהוה מה"ת כיון דטעמא קאמר דמשו"ה דברים הבאין בתוך הסעודה אי"צ לברך לא לפניה ולא לאחרי' ובתו' והרא"ש פי' כ"מ אמרו טעמיי אחרי' ודלמא פליגו אדבריו. וראיתי מ"ש מעכ"ת בדברי הריטב"א דסוכה ד' כ"ג שפי' בטעמי' דבהמה ואילן פסול לסוכה לר"י משום דבתוך ז' הוה שבת ורבנן גזרו אי"ע וכו' והקשו בשם הג' ר' ליב פר"מ רב"ד ק"ק פ"ב יצ"ו וכן עמד בזה הפרמ"ג סי' תרכ"ח למה נטה מפי' רש"י דהא ביו"ט א' ג"כ אינה ראוי' והנה באמת הריטב"א לא פי' כלום:
במתני' דקתני בי' אילן וגמל רק אברייתא דגמ' קאמר מ"ט דר"י חג הסוכות וגו' סוכה הראוי' לז' שמה סוכה וכו' וזו אינ' לז' רצופין שהשבת בא לעולם בתוך ז' ובהמה אינה ראוי' לשבת וכו' עיי"ש הנה תרתי יש להעיר דגבי אילן לא פי' כלום וכן דייק בהמה ועוד שאינה ראוי' לשבת ע"כ לענ"ד דהא טעמי' דאין משתמשי' בבהמה דגזרו על משתמש בבע"ח ועיין מג"א סי' ש"ה וסי' רמ"ו אי כולי' טעמי' משום אין רוכבין ע"ג בהמה דקתני במתניתין פ"ה דמ' ביצה ולע"ד י"ל דחילוק יש בין בהמה טמאה לבהמה טהורה ביו"ט דבהמה טהורה ביו"ט שעומדת לאכילה או למ"ד דל"ל מוקצה אפי' בכל בהמה טהורה ואי בעי לשוחטו ולאכלה הא עכ"ח משתמש בה ג"כ למען לשוחט' ועכ"ח דבזה לא גזרינן וא"כ אפשר דבזה לא גזרו חכמים שימוש בע"ח או כגון שע"י שעושה סוכה ע"ג הוא מאוסר' בחבלי' וראויה לשוחטה א"כ הוה ראוי' ליו"ט ואין כאן משום אין עולי' ע"ג בהמה וע"כ בגמ' לא נקט גמל משמע לי' אפילו בהמה טהורה ע"כ פירש"י משום שבת ודאי אינה ראוי' ועוד אפשר לומר דס"ל כטעם הירושלמי דטעמי' משום שביתת בהמה אין רוכבין וס"ל להריט' כדעת השב"ל שהביא הרמ"א סי' רמ"ו דאין שביתת בהמה ביו"ט ובמתניתין דקתני במ' ביצה אין רוכבין גם ביו"ט דלמא כמ"ד משום תחומי' וכמ"ד דאוריי' ולפי הירושלמי מפרש כן ועיין במג"א סי' ש"ה וסי' רמ"ו. וראיתי מ"ש מעכ"ת אדברי פרמ"ג בפתיחה בבשל בשר עוף בחלב דרבנן אי לקי דאינ' ראוי' לאכילה ומעכ"ת הביא בקיאות' נפלא אי דרבנן עשה וגורם לדבר דאורייתא ובגוף הדבר לענין יו"ט כבר האריך בזה בטורי אבן ובברוך טעם כלל גדול בזה ורק מ"ש כת"ה מדברי תוס' במבשל גיד בברייתא מ' ביצה דף י"ב דאפיק הבערה ובישול לב"ה דאית לי' מתוך ופי' בתוס' דהוה צורך קצת כיון דדעתי' לאכול וא"כ האיך משכחת מלקות ואפשר לומר דאיירי בבישל לאחר אכילה צהרי' לדידן דקיימ"ל כרבה לא לקי מטעם הואיל ומקלעי אורחי' חזי לי' וכיון דכאן אסור עכ"פ מדרבנן לא חזי' אפי' לאורחי' או שבישל לגוי דאסור משום לכם ולל"נ ומ"מ לא לקי מטעם מתוך והואיל והכא דלא שייך מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שפ"צ דהוה תרתי לריעותא דלאותו צורך גופא אינו צורך כלום ודוק ותרי מתוך לא אמרינן כמ"ש במהרי"א הביאו בב"י וטו"ז סי' תק"א עיי"ש. ומ"ש מעכ"ת ע"ד שו"ת בית יצחק סי' ל"ד לחדש דבהוצאה לא שייך מקלקל ומחלק שם בין שאר מלאכה להוצאה והביא ראי' ממ"ד מ' שבת דף צ"ד דבעי' מיני' רבא מר"נ כזית תרומה שזרק לבית טמא ואיירי בתרומה טהורה כמ"ש בתוס' שם דעי"כ בא איסור תרומה טמאה והא הוה מקלקל התרומה ש"מ דשאני הוצאה לענין זה ומעכ"ת הביא דברי הגמ' מ' שבועות דהוה אוכל ראוי' רק ארי הוא דרבעו עלה, והנה באמת דברי הגאון צריכין עיון דהא במ' שבת דף צ"ב המכוון להוציא לפניו ובא לו לאחרי' פטור ופירש רש"י ז"ל דהוה מתעסק ובפ"ק בתוס' גבי לא יצא החייט במחטו שמא ישכח ויצא פי' בתוס' דאם לא ידע שיש בבגדו מחט אינו חייב דלא הוה מלאכת מחשבת וכמתעסק והא במ' כריתות דף י"ט אמרינן הנח לתינוקות כיון דמקלקל חייב מתעסק נמי חייב אלמא דתלינן מתעסק במקלקל א"כ ה"נ אם מקלקל בהוצאה חייב מתעסק נמי חייב ולמה פטור במתניתין בבא לו לאחרי' ע"כ קשה לומר חידושו מה דלא נשמע מגמ' וראשונים והנני לסיים בברכה ידידו. דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד: