לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן טז
שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החריף ובקי ירא ושלם כש"ת מו"ה צבי כ"ץ נ"י אחדש"ה ועתה באתי ע"ד מ"ש לפניו במי שעמד בפד"ז וענה עם הקהל ברכו כמ"ש בסי' ס"ו דאפי' בק"ש כש"כ בפסד"ז ובתוך כך שכח והתפלל עם הצבור ברכת יוצר המאורות ונזכר בתוך כך שלא אומר ישתבח אם הי' מותר להפסיק בין הפרקי' ומע"כ דעתו לפשוט במ"ש בהג"ה שאין לומר יתברך וישתבח במפסיק באמצע הפרק משמע דבין הפרקי' מפסיק אם כי לא נזכר בגמ' וישתבח ודאי לא גרע ממנה אם כי ג"כ לא כזכר בגמ' כמ"ש במג"א סי' נ"א ובפרמ"ג בכ"מ. והנה לענ"ד מתרי טעמי' אין להפסיק אפי' בין הפרקי' חדא לפימ"ש בתוס' פ' כ"מ ד' מ"ו דברכת ישתבח מה"ט אין פותחי' בברוך אם כי דארוכ' הוא משום דהוה סמוכה לחברת' ב"ש ובפסוקי דזמרי לא הוה הפסק ומה"ט אמת ויציב אי"פ בברוך דסמוכה לאהבה רבה וק"ש לא מפסיק וטעמי' שכך נתקן בלפניה ואחריה כמ"ש הרי"ף דמה"ט אין לאשתעוי ביניהם וכל זה לענין פסוקי דזמרי דעד"ז נתקנו משא"כ אחרי שהפסיק בברכת יוצר המאורות דעד"ז לא נתקן בכגון זה והוה הפסק והאיך יאמר אם בברוך יוצר המאורות האיך נשנה ממטבע שקבעו כבר חכז"ל ובלא ברכה הוה הפסק בין ב"ש וללא הוה סמיכה ויעבור על מ"ש דארוכה פותח' בברוך וס"ס מעיקרא לא נתקן רק להיות נסמך אל ברכות ב"ש ועיי' שם בתוס' יותר מזה לענין ברכה התורה דאין לשנות ממה שתיקן מעיקר התקנה כנלענ"ד ועיי' בסי' נ"ג דאם בא לביהכ"נ בזמן שאומרים ישתבח לא יאמר עמהם דאין לומר ישתבח בלא ב"ש ועיי' במג"א סי' תכ"ב דמותר לומר הלל עם הצבור דבל"ז מוסיפי' מזמורי' בשבת ויו"ט בפסד"ז רק לא יברך על ההלל דמברך שני פעמים כיון שאומר ב"ש וישתבח כמ"ש לענין הלל והגדת פסח עיי"ש וא"כ ה"נ הוה כב' חתימות זה אח"ז ועיי' בספרי בס"ד באו"ח סי' קי"ב עיי"ש. ולענין אם רשאי להפסיק והנה בסי' קכ"ד דעת מג"א דלומר ב"ה וב"ש אין להפסיק במקום שאינו רשאי להפסיק אפי' בפסד"ז משמע כיון שאינו. נזכר בגמ' ואם כי היא בטור בשם הרא"ש וברכת ב"ש וישתבח נאמר בהרי"ף מ"מ אינו יודע עד מה לחלק ביניהם ועיי' בפ"ח וט"ז והכה לענין עניית אמן שהביא הרמ"א בסי' ס"ו דלשאר ברכות אין להפסיק שם בהגה' רע"א וכן בפרמ"ג סי' נ"א דבין הפרקי' שרי להפסיק גם לשאר אמנים ושוב כתב דבהרמ"א כתב שם דכ"ש באומר תחנוני' דרשאי להפסיק באלו ב' אונן דמשמע דבשאר ברכות אין להפסיק וסיים דאפשר דתחנונים חמור מפסד"ז ומעתה י"ל אם יפסיק בין הפרקי' לפסד"ז או לא ובה' קה"ת סי' קל"ה במג"א ס"ק ו' משמע דחמור מפד"ז לענין קריאת הכהן והא קריאת הכהן ודאי מוזכר בגמרא ובמג"א ס"ק ח' אדברי המחבר שפסק כמ"ד דאינו מפסיק הביא דברי הרשב"א דכא דמי לתפילי' דצורך ק"ש הם והא ההפסק וברכה על התפילי' הביא' המחבר בבין הפרקי' א"כ משמע דכדברי' הכהן אינו מפסיק בין הפרקי' א"כ ודאי מוכח דחמור מפסד"ז ויש לעיין בבכור שור מ' ברכות ד' י"ג בהשיגו ע"ד מג"א סי' ס"ו ס"ק ה' דבשמע קול רעמים ג"כ מפסיק כמו ברכו וקדיש והשיג דהרא"ש דמתיר להפסיק אינו מטעם ק"ו נשואל מפני הכבוד דק"ו פריכא דכאן עוסק בשבחו של הקב"ה והדיוק של הרא"ש רק משום דקיימ"ל כמ"ד ביהשי"ר בתפיל' ש"ע אינו מפסיק משמע דבק"ש וברכותיה מפסיק ומנ"ל דלשאר ברכות מפסיק והראי' דפסק הרמ"א דרק דלשני אמן מפסיק ושוב סיים דמברכת תפילי' אין ראי' דצורך ק"ש הוא והא ברכת התפילי' איירי בין הפרקי' א"כ משמע דלדידי' אין חילוק בין הפרקי' או באמצע ועיי' בנוב"י מהדו"ק או"ח סי' מ"א דנראה שלא הכריע בין פסק המג"א ובכו"ש כמ"ש בשע"ת והא ברכת רעמים ודאי כתיב בגמ' ומ"מ לדידי' אין להפסיק ועמ"ש הפרמ"ג והגה' רמ"א דמתירי' להפסיק לאמן גם בשאר ברכות אין ראי' לנדון זה דעניית אמן חמור מאוד כמ"ש בפרמ"ג סי' נ"א ובסי' ס"ה דצריך לאמן מ"ש בצבור בברכות ומה"ט מיישב במ"ש המחבר דגם לפסוק ראשון בק"ש אין להפסיק אם כי לאמן מפסיק ולדברי הגה' רמ"א דעניי' לקדיש וקדושה הוה כמשיב כיון שהצבור עוסקי. בי' א"כ לכאורה גם עניית אמן בכלל וצ"ע ועכ"פ לדברי בכו"ש אין להפסיק וכיון שאינו מכריעי' שוא"ת עדיף כנלענ"ד. מ"ש לענין מי שאמר הלל ביום אחרון של חג ונשקע החמה קודם שסיים אם יאמר יהללוך לענ"ד אין לומר דהא בגמ' אמרינן במ' סוכה מקום שנוהגי' לברך וכו' ותלי' במנהג וידוע דברי בה"ע דס"ל דבקריאת המגילה לא חשוב בין הברכות ברכ' אחרונ' כיון דבממנהג' תלי' לא קאי עלי' ונהי' לענין הפסק לא קיימ"ל כוותי' כמ"ש בת' נוב"י הנ"ל מ"מ על סברתי' אינו במחלוק' ובכגון זה לא נהגו דמי הוא שיאחר כ"כ באמירת הכל כנלענ"ד ויש לחוש לברכה לבטלה וגם משום מ"ד במ' שב' דנקט דכל האומר בכל יום וכו' ומשום אין אומרי' הלל בלילה כמ"ש הרמ"א בה' פ' בסדר הגדה עיי"ש וכיון שהגיע ליהללוך אחר שנשקע החמה ודאי אמר מתחיל' כל ביה"ש ומי שמע כזאת ויה"ר שנשמור חקיו כמ"ש בתוה"ק לעולם ועד. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל כא"נ הטהורה ונפשו ידידו דוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד: