לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן ג
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרבני הגדול חו"ב יו"ש הנגיד
המפואר כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י הנה באתי ע"ד אשר מעכ"ת הביא מחלוקת הבית יעקב ות' שאג"א בענין ברכת עטיפת ציצית כי דעת הבי"ע עפ"י סברת תוס' מ' יבמות ד' צ' אין מצות ציצית אלא אחר עטיפה אבל בזמן עטיפה לא חל המצוה דמשו"ה הוה שוא"ת לגבי סדין בציצית וא"כ לפי"ז אין לברך קודם עטיפה כבשאר מצות דבזה הוה עובר דעובר לעשייתן, השאג"א האריך פלפול רב ע"ד התוס' והוכיח ממס' מכות גבי הי' לבוש כלאים דחייב כל שעה ושעה בהתרה למלקות דחשיב מעשה ע"י תחילת לבישה והה"ד לציצית ומעכ"ת הביא דברי הריטב"א שם ומכמה מקומות כגון ישיבת מצרים קניית חמץ ועוד משאר הלכות דאין למדין מכלל זה ומחלק בין זה לזה בסברות נכונות עמוקות והנה כל חזיון הזה מצאתי בס' ארצות החיים להגאון ממרוו"ל מלבי"ם ז"ל עיי"ש דברים היקרים וכ"ה עפ"י דברי הריטב"א הנ"ל מ"ש במ' מכות ד' כ"א ע"ב בשם פר"מ בע"ש ר"א בלובש כלאים אפי' רק שהה בלבוש כבר חייב מלקות על כל התראה והתראה ואמאי הא לית ביה מעשה ותו כיון דהי' יכול לפשוט ואינו פושט חשבינן ליה כעושה מעשה ולובש' עתה יען שהחילתו הפי' ע"י מעשה וכל זה בכלאים כיון דאם פי' לובשו עתה מיד הי' חייב אבל בציצית דגם אם לובשו עתה אינו בחיוב מצות בשעת לבושו לדברי התוס' ד' יבמות הנ"ל ושוב הוה כמו שוא"ת ומיושב קושי' השאג"א מלבוש כלאים ומנזיר ששהה בבית הקברות ובזה מיישב ג"כ דברי הרמב"ם בה' מלכים פ"ה ה' ח' בענין לאו דישיבת מצרים דאם נכנס לסחורה דאין חייב על הכניסה ושוב אפי' יושב שם להשתקע אינו במלקות כיון דהכניסה הי' בהיתר וישיבתו שם לא הוה במעשה וקשי' ג"כ מלבישת כלאים הנ"ל ולסברה הנ"ל מתיישב ע"כ כיון דאם יצא ונכנס שוב ג"כ לא הי' מתחייב על הכניסה ע"כ המעשה מתחילתו אינו פועל להיות כמעשה מלבד מ"ש מעכ"ת דבקונה או מחמץ חב"פ דחייב מלקות להרמב"ם ומשמע דאח"כ בשהיותו אינו חייב ומ"ש מכלאים ולענ"ד יש לחלק דבכלאים עיקר כולו ע"י מעשה דא"א ללבישה בלא מעשה וגם הלאו נאמר על המעשה ל"ת ולא יעלה אבל שהיית חמץ עיקרו בלא מעשה וגם הלאו נאמר על לשון לא יראה דהוה בלא מעשה ושפיר הסברא לומר דשם בכלאים המסובב נמשך אחר הסיבה וטפל לעיקר שנאמר בו משא"כ בשהי' חמץ הוה להיפך דהמעשה אינו רק במקרה בגוונא המעשה אבל רובו שלא ע"י מעשה ואין כח במעשה זו למשוך אחרי' ומ"ש אח"כ וגם כי שהשהי' שאח"כ אין לו שייכות למה שעשה המעשה דגם אם הי' מחמץ או קונה לפני פסח הי' מציאת הלאו ועיי' בנוב"י מהדו"ת סי' ע"ו ובאמת מ"ש מעכ"ת דגם בקונה ומחמץ קודם הפסח הי' חייב ע"י המעשה ומ"ש דאז ליכא שום חיוב חשבו לדוחק ולענ"ד אין זה דוחק שכן מצינו בכ"מ עיי' מ' שבת ד' ו' קל"ו ובמ' חולין ד' ע"ד ומדי דברי בו עם ידידי הג' מהו' חיים צבי דומ"ץ ק"ק פה נ"י העורני עד"ת שאג"א החדשות סי. ב' אשר האריך בפלפול עצום מדברי תוס' מ' שבועות ד' י"ז ומ' נזיר ד' י"ז גבי צריך שהיי' ומלקות בנכנס למקדש ונטמא שם כי היכי לענין קרבן צריך שהיי' וכן לענין נזיר בנכנס בשיד' תיבה ומגדל לביה"ק והא הוה אין בו מעשה וכקושי' הכ"מ וע"כ צ"ל דס"ל כר"א מ' מכות הנ"ל דנעשה מעשה מתחילה הוה השהיי' ג"כ נגרר אחר המעשה מתחיל' כמ"ש התוס' מ' שבועות ד' י"ח הנ"ל (וס"ל דגם דברי הריטב"א מ' מכות מתפרשו' הכי) וא"כ הוכיח דאפי' הי' המעשה בהיתר מ"מ בשהיי' באיסור נתחייב ע"י מעשה הקדום בהיתר הי' עייש"ה ומ"מ לענ"ד שפיר יש לחלק כמ"ש ע"ד הש"ס מ' שבת ד' ו' דקאמר אבריית' דת"ר המוציא מרה"י לרה"ר דרך סולם דהיינו מקום פטור חייב ופריך בגמ' האיך מצינו כהאי גוונא ורצה לדמות למעביר ד' אמות ברה"ר אע"ג דאם מניח בתוך ד' אמות פטור חוץ לד"א חייב והוה כמו דרך מקום פטור והשיב בגמ' דשאני התם דלכ"ע הוה מקום חיוב ורק דלהאי גברא פטור הוה משא"כ דרך סטי' דלכ"ע מקום פטור וא"כ ה"נ דלכל נזירי' הוה מקום חיוב וכן לכהנים ע"כ חשבינן למעשה אבל קנין חמץ קוד' פסח לכ"ע הוה זמן היתר כנ"ל גם צופה הייתי מ"ש ע"ד הנו"ב, מהדו"ת יו"ד סי' קפ"ח אהך מתניתין דמ' כלאים בצמר גמלים וצמר רחלים שטורפי' זע"ז מותר בשפ"ת משום בטול ובנוב"י הנ"ל דהיתר בהיתר ל"ב ות"י הוא ז"ל עפ"י טעמו של הר"ן במס' נדרים בטעמי' דדשיל"מ משום מב"מ פ"ב והא קיימ"ל כדעת המרדכי בבא בתערוב' גם דב' שיל"מ בטל והא לא נעשה כלאים רק על דרך שעוי טוי ונוז ובא האיסור בתערובת והיא סבר' ישרה ורק הלא מקשי' ע"ד מרדכי מגמ' במ' מעילה בהקדיש פרוטה מכיס ולא בטל ואמרתי לפי טועם הת"ח בטעם דדבר שיל"מ אי"ב רק מב"מ ומין בשא"מ בטל הוא שנקרא התערוב' על שם שאי"מ והאיסור כמאן דליתא דמי משא"כ מב"מ כגון יין ביין מים במים גם המיעוט כמו שהוא לא אבד שמו כידוע וכל זה אם הי' קודם התערוב' בפני עצמו אבל בבא לעולם בתערוב' לא הי' עליו שם מעולם כמו הגיגית מלא ענבים שבא תמצית היין בתערובת שאר יין מקודם שבת דאיירי בי' המרדכי אבל לדעת הר"ן מה חילוק בין בא בתערובת או שלא בתערובת ועיי' בת' רע"א סי' ר"ב וסי' קפ"ט. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד: