אור ברסלב

לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן עט

סימן עח

לכבוד הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה

יצחק צבי יונגרייז נ"י (זצ"ל) אבדק"ק קאשדי יצ"ו

ע"ד העובדא מי שהוא קצר רגל ימינו ע"י שהי' לו שבר רגל והרופאים לא תקנו השברים להיות כאחדים וע"כ רגל ימין קצר והולך אנה ואנה ורק דרך מוטה בידו וכן גם בעקבו ואין כאן אחר מהו להיות החליצה כשרה ע"י הנ"ל להתירה לשוק, והנה כת"ה הביא נביאים רו"א הורים ומורים בענין זה בפלפולא רבה ולענין מעשה דעתו שהחליצה כשרה כיון שבידו למדחס כרעי' מארעא עכ"פ דרך מוטה ועפימ"ש בתשו' מהרשד"ם ומהרא"ש הביא' הב"ש סי' קס"ט ס"ק כ"ה, ושוב הביא דברי תשו' דברי חיים ח"א סי' ק"ב אשר החמיר בזה ולעשות כמ"ש בתשו' שבו"י וש"י וכנ"י להתיר ביבם כידוע ושם הביא ג"כ תשו' מהרשד"ם ושאר אחרונים חולקים עליו, והנה בעניותי אין בידי לראות אינ' רק מדרבנן והביא ראי' מדברי ש"ג בהג"ה אלפסי דבאין אח אחר יש לסמוך לחלוץ אפי' ברגל עקומה ועכ"ח משום דרבנן ע' בלח"מ פ"ד מה' שט"ס ציון ש"ג הנ"ל ומ"מ הא גם בקרית ספר מהמבי"ט מצוה כ"א כתב להדי' שאינו רק מדרבנן וכ"נ מדברי כנה"ג ומדברי זכור לאברהם חאה"ע באות ח' הביא לעיין בב"מ מ"ש עליו במ"ש במהרשד"ם דכספיק' דרבנן סומך על המקילין וכדעת הראב"ד שהביא הרא"ש והביא בב"מ דברי הש"ך סי' ק"י דבאתחזק אסורא ספיקא דרבנן ג"כ להחמיר לפענ"ד י"ל עפי"ד הר"ש הידועים ברפ"ב דמ' מקואות דהיאך דהי' עליו טומאה דאורייתא ולאחר שנסתלק ממנו הדאורייתא נשאר עליו ספיקא דרבנן כגון שני מקואות א' שאוב וא' אינו שאוב וספק באיזה טבל לח מוקמינן אחזקת ט' דבלא"ה אזלי כי' חזקה קמיית' מכל וכל ורק נולד ספיקא דרבנן למ"ד שאובין דרבנן דסל"א לאוקים אחזקה קמיית' ומה שנולד דרבנן לית כאן חזקה כ"ש לומר אוקמי' אחזקה אבל אם מתחילה ל"ה עליו רק טומאה דרבנן שפיר מוקמינן אחזקה וא"כ בנ"ז ג"כ איסור יבמה לשוק כבר אזלי לי' ע"י חליצה זו א"כ הס' בדרבנן ולית כאן חזקה ולענין איסור דרב' הנ"ל וגם בב"מ עכ"פ מסיים להסכים עמו מטעמי' אחרונ' שאפשר למדחס כרעי' בדחק, וגם בתשו' מרן חת"ס ח"ב סי' ס"ט הביא דברי מהרא"ש בינ' שאמר דהרמב"ם יחיד בהלכה זו דמהלך על אצבעות הוה כמו רגלו הפוכה וסיים דראוי לסמוך על הפוסקים שחולקים בזה על הרמב"ם, ומעתה כיון שבב"ש מביא דברי מהאר"ש וכן בב"מ וחת"ס כתבו לסמוך עליו וכן בס' ישויע"ק כ' דבא"א ליבם יש לסמוך על דברי הראב"ד ע"כ לא זכיתי לראות דברי האחרונים החלוקים על תשו' מהרשד"ם:

ועוד עיקר הוראה זו להתיר לי' בנדון כזה הוא שבו"י ח"ג סי' קל"ד ושם הסיב לגאון אחד אשר העיר עליו למה לא סמך ע"ד מהרשד"ם שהביא הב"ש אך בדק בחגר הנ"ל של"ה שום אפשרות לחלוץ דעד ארכבותיו הי' העקמימות וא"א לדחוס כרעי' בשום אופן ובסי' קל"ז שנשאל ע"ד חגר שבידו לדחוס ע"י הדחק הסכים להתיר ע"י חליצה, הרי קמן כי גם לפניו ה' הבחירה יותר באפשר לסמוך על תשו' מהרשד"ם, וע' בת' שו"מ ח"ג סי' כ"ה שנשאל ג"כ על כי"ב והשיב ג"כ בפלפול עצום דכיון שאפשר למדחס כרעי' עכ"פ ראוי לבילה הוי והביא שם דברי הרא"ש מ"ש עם דברי הראב"ד וחידוש שלא הזכיר שם דברי מהרשד"ם ומהרא"ש שהביא בב"ש וראיתי שם מ"ש על רש"י ז"ל שמפרש דוקא בהתהפך העליון למטה שאינו דורס בעקב וכנף הרגל ולא כהרמב"ם דמהלך בראשי אצבעותיו ג"כ בכלל דלא מדרס על ארעא וא"כ מה מקשה מסמיכי' רגלים דכשר לחליצה ורש"י ז"ל באמת הוסיף לפרש בד' ק"ג ורגלים עקומי' אבל מנ"ל לומר כן, ולענ"ד דרש"י ז"ל כוון למ"ש במתני' פ' במה אשה דאיירי בשתי רגלים הסמיכות וגורר עלי' ע"י הילוך בידיו וא"כ ממילא ההליכה ברגלים להיפך ע"י גרירה זהו מ"ש עקומות כלומר שעי"כ נתעקמו רגליו מעליון לתחתון כמובן, והנה ראיתי כת"ה העיר בדברי הרמב"ן מ"ש ע"ד בעה"מ בטעמי' שאינו מדרס אארעא דרך הלוכו וא"כ אינו מועיל אשר בידו למדרס אארעא דרך ודאי כי דא עקא בנ"ז לעשות מעשה נגד דעת הרמב"ן רק ראיתי בתשו' רע"א סי' צ"ח שהעיר ג"כ בדברי הרמב"ן הנ"ל וסיים כי גם להרמב"ן אינו ברור סברא זו דהא השיב עוד מדברי שו"ת בגמ' ע"ד בעה"מ מ"ש בגמ' מהרגלים למעוטי' בעלי קבי' אלמא דגם לפניו ל"ה מוחלט טעם הנ"ל ובאמת הרמב"ן נקט דאי אפשר לדחס דרך הלוכ' ואפשר בנ"ז גם כי הלוך על ראשי פסיעות מ"מ דרך מוטה ואפשר דגם בהליכה דרך מוטה יכול לעשות שלשה פסיעות ע"י דרך מוטה ויש לצאת גם לידי סברת רמב"ן הנ"ל:

והנה כל המחלוקת נראה כי תלוי בנחתך מארכובה ולמטה דהרי"ף ודעמי' מחמירים לפסול ולשי' רש"י ודעמי' להכשיר וכ"נ מדברי הגר"א ס"ק קי"ז דהא שהחמיר הרמב"ם במהלך בראשי אצבעות הוא כשי' הרי"ף נראה דעתן כיון דטעם משום דאין אפשר לדחוס בכרעי' וגם אין בידו לדחוס שפיר ומהלך בראשי אצבעות לא עדיף מיני' עפ"י טעם הנ"ל, והנה בתוס' הק' א"כ האיך תניא בברייתא דחליצה בקב הקטע ותי' דהיינו באחר כמ"ש בגמ' בסמוכו' וק"ל טובא דהא בגמ' שבת פ' ב"א פי' בתוס' כמו ברש"י שהקב הוא דפוס אשר חוקק בקב לראשי שוק' דמשמע בהדיא שאינו חוקק יותר ופשיטא דכן הוא למה לי לחקוק לכולא רגל שאינה מכוון לראשי שוקיים וא"כ האיך אפשר בחקוקה זו לאחר פשיטא ואינו למידת הרגל שום אדם וגם אינו מכסה רוב הרגל וגם לפי' הרע"ב במתני' במס' שבת פי' כן. ובמס' יבמות במתני' למטה מארכובה פי' כמ"ש בירושלמי דהיינו הקשירה משמע דס"ל כהשי' דבנחתך ליכא לאוקמי' דפסול ע' בתוס' רע"א שם והאיך אפשר לומר כן דאז צריך לפרש הברייתא קב הקטע לאחר וזה לענ"ד א"א דבסמיכו' שפיר י"ל דהם של עור ועושין אותו כמו מנעלים ע' פירש"י ז"ל במס' שבת אבל בקב של עץ שגבו ממני להבין דבריהם הקדושים. וע' בתשו' מרן חת"ס סי' ס"ט שפירש פי' חדש בדברי הרמב"ם וכבר גליתי דעתי שלא יתן מקום סמיכה ע"ד וכאשר יורה משמים כטוב יעשה, ולענין אטר ע"ש בתשו' שבו"י סי' קל"ד שנשאל ג"כ בענין זה והשיב בפשיטא דכיון שעיקר רגל ימינו אין זה איטר, ומ"ש כת"ה דברי הגאון מהר"ז כעת חפשתי ולא מצאתי ספר הנ"ל ובספרי בס"ד הבאתיו באורך

ידידו דוש"ת:

ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו (ששה תשובות אלו נשמטו ממקומם ולכן הצגתיו פה)

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה