לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן לה
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון המפורסם צ"ת וכו' כקש"ת מהו' שאול ר"ב נ"י אבדק"ק ראצפערד יצ"ו:
אחדש"ה הנני ע"ד אשר ענותנותו הרבני להציע לפני לעיין בעניני' דאתת' עגונ' מ' אדל בת השו"ב שהית' אשתו של ר' הינך (הערמאן פריעד) ע"ה אשר נשלח למלחמ' לארץ רוסי' ותמיד קבלה מכתב מכתבי' ופסק' לאח"ז ודרשו אצל העמטער והשיבו כי לא נודע איו כי נאבד ולאח' המלחמ' כאשר באו השבוי' לבית' הגיע לה ידיעה מכמה אנשים אשר אמרו שראו כי נפצע במלחמ' ע"י שוסס ונפל לארץ ומפני קושי' המלחמ' נפל לשבי' ולא ראו מנה נעשה עמו רק זאת אמרו ששמעו מכמה אנשי' יהודי' וגוי' שמת אבל יותר לא ידעו לומר וקבלה כמה מכתבי' מהאנשים שהי' מכירי' אותו ואמרו כן' וכן אמר איש א' מהימן בתורת עדות וכן לפני הדר"ג הגב"ע מהרב מוה' שלום נח ראב"ד דשם שהעיד בפניו איש מהימן משם שאמר כן ויותר אינ' יכול לומר רק איש א' בשמו ר' יוסף חיים עקקער שהוא יודע עדות ברור וכי שמע מערל מסל"ת ממש כי מת הנ"ל והיום הוביל' אות' לקבור' והנה הד"ג מהדר ומהפך בדברי עדות של זה אם כי חשוד דאוריית' עפ"י מ"ש בח"מ סי' ל"ד נו"כ בפלפול עצום להכשיר עדותו ואיני יודע מפני מה אינ' נראה לו להספיק בעדות האשה עצמה ששמע' מיהודי' וגוים וגם קבל' מכתבי' כנ"ל והא בסי' י"ז סעי' ח' דעד שאמר לאשה בעלך מת בינו לבינה א"צ שוב לעדות אלא באה לב"ד ואמר' מת בעלי ושם ברמ"א וב"ש דא"צ הב"ד לשלוח אחרי' והוא מגמ' ערוכ' מס' שבועות דף ל"ב עיי' בביאור הגר"א ואם משום דלא הזכיר הקבור' וניחוש שאמר בדדמי חדא דבב"ש ס"ק קנ"ג בשם כמה בעלי שו"ת דא' בשם שנים הוי כמו שהי' השנים בפנינו ול"ח בדדמי ועכ"ח מיש ב' שאמרו ששמעו שמת אפי' ק' כחד דמי היינ' העדות שבפנינו אבל בשם רבי' הא מביא דברי ב"ש סמוך ונראה לעיל מניה והיאך יסתור דברים שכתב מניה ובי' ע"כ לענ"ד יש לסמוך על עדות זה ועוד סניף מ"ש בתה"ד דעדות ששמע מגוים וספק אם הי' מסל"ת תולי' לומר שהי' מסל"ת ובמסל"ת הא איכ' דעת המרדכי דמסל"ת בגוי אצ"ל קברתי' ועוד הא איכ' דעת מהריב"ל דעד מפי עד וא' מהם עכו"ם מסל"ת ל"צ לומר קברתי' דאנן קיימ"ל כת' הר"ן דקברתי' לאו דוק' דגם הזזה וטלטול' ממקומו די ע"כ י"ל דעד ראשון הזכיר' דדוק' קברתי' דהוי דבר רשום הי' מזכיר אבל הזזה וטלטול לא חש להזכיר' ובדאיכ' א' מסל"ת ג"כ בעדים דיש תרתי לטיבות' יש לסמוך בזה עיי' בק"ע אות מ"ח ואות רצ"ג:
אך בנ"ז יש לדון במה שאמרו השבים מהשבי ששמעו מכמה אנשים יהודי' וגוים שמת והא בת' חת"ס סי' ע' שחשש לדברי המבי"ט ח"ב סי' ע"ח דפעמים אדם מתעכף וחולש' גבר' עלי' וקרוב למית' שיחת אנשים ונשים שמת ואח"כ קם וחי' וכן אם נעלם זמן רב דומ' משום דמת וס"ל למרן חת"ס לחלק בין שמע העד מרבים אז יש לחוש לחשש' ראשוני' אבל שמע מיחיד לא שייך חשש הנ"ל בזה מפרש דברי הרמב"ם פי"ג מה' גירושין במ"ש אפי' שמע מאשה ועבדי', אך עיינתי בת' מבי"ט אשר השיב על עובד' דידי' ושם נאמר ג"כ ששמע מיהודים ונכרים משמע מרבים גם מ"ש במתניתן דף קכ"א אפי' שמע מנשים אומרו' משמע מהרבה נשים דאין לומר דעל נשים דעלמ' קאמר דלא שייך בזה תיבת אומרו' ודומי' תינוקות מקוננות דלאלתר מקבלי' עדותן עיי' בסעי' י"ג בחמ"ח וב"ש שם דמוכח שפיר בגמר' דאייר' בתינוקות רבי' ע"כ הי' נלענ"ד דלאו ברבי' ויחיד תלי' מילת' רק שיזכיר איז' שם לוי יהודים או נכרים וכמ"ש בק"ע אות רכ"ג ושאומרי' ברור שמת רק כוונת המבי"ט דקול הבר' לא מהני בלא שם לוי דזה ודאי לא שייך ברבי' וכבר בארתי בזה בתשוב' אחרת כיו"ב ומ"מ לא הי' ערב לבי לאמור דבר נגד דברי מ' חת"ס אך בנ"ז גם החת"ס יודה דהא פי' דבריו דלא שייך חששא הנ"ל רק כשהי' הקול במקומ' של מית' אבל ממקום אח' ל"ש חששא זו והכ' השבי' משבי' פשיטא דלא העידו שמת במקום זה דהא אינ' כאן ופשיט' דכוונתם שמת שם וגם כי נפצע ונפל לארץ ודאי לא הי' כו כח לחזור לביתו וגם קרוב לודאי שגם הוא נפל בשבי' וכמ"ש ר' יוסף חיים עקקער א"כ לענ"ד גם עדות זה די להתיר בפרט כמ"ש הדר"ג דיש סניף להתיר דכבר עבר' עשר שנים שאבד זכרו והי' שלו' ואהב' בינו ובין זוגתו וידוע דברי המבי"ט סי' שכ"ו דאפי' בעבר רק שנה שלמה ובת' ונ' חת"ס מצטרף לסניף להתירה ותמהני בדברי' הק' שכתב כי חלילה לסמוך בזה לבד והא במבי"ט ג"כ לא סמך עד"ז לבד רק בישנו עכ"פ קול הבר' שמת שכן הוא בת' הרא"ש בשם הגאון. וראיתי דברי הדר"ג בענין העדות של ר' יוסף חיים עקקער ע"ד מ"ש עלי' שמגלח זקנ' בתער והביא דברי ת' רע"א שסמך ע"ד הרמ"א בתשובו' סי' י' כידוע והנה כן הוא גם כן דעת התיו"ט מס' ר"ה מ"ח דאלו הן הפסולי' כלומר מדרבנן אם כי כמה דברים שהם עבר' דאוריית' כמו מלוי ברבית דחשוב שם והא ודאי פסול אלא דלא משמע לאנשי' כיון דמנפשי' יהיב והא סיים במתני' זה הכלל כל שאין אשה כשר' לה אף הן אינ' כשרי' דהוכיח מכאן בגמ' דפסול מדאוריית' אינ' כשרי' לעדות אשה והם כשרי' לעדות אשה וקשה כנ"ל הא עבר' דאוריית' ועכ"ח כדאמרן משום דלא משמע לאנשי' לעבר' דאינ' פסולי' מה"ת רק מדרבנן ופסול' דרבנן כשרי' לעדות אשה:
ראיתי עוד פלפול' העצום לענין נאמנות שעשה תשוב' קשה הדבר שהוא נגד דברי הגמ' ומ"ש ביו"ד סי' קי"ט ושם הביא דברי מהרש"ל בתקוני תשוב' בזמן דא"א לילך במקום שאין מכירים וכבר כתבתי מזה בס"ד בספרי הקטן חיו"ד סי' ה' וכבר נאמר בת' מ' חת"ס סי' ד' כיו"ב. והנה בת' מהרמשי"ק סי' מ' וסי' מ"א האריך לענין פסולי עדות בעל מלחמות ושם בסי' מ"א הציע הדבר לפני הגאון מאוה"ג מהו' יוסף שאול זצ"ל בעה"מ שו"מ והנה כ' שם בסי' מ' דאם אפשר להוציא ממנו העדות עפ"י מסל"ת למה לן לסמוך על שקיל וטרי' פקפוקי' ותרוצי' והנה בנ"ז שכתב אגרת להאשה שיודע עדות ברורה ממית' בעלה ויכול לשבע על זה ואם לא נשאל ממנה עד"ז הא ידוע דברי הרמב"ם פסק' בש"ע סעי' י"א מצא' בשטר איש פלוני מת ונודע שהוא כתב ישראל ונשיאי' את אשתו ובמ"מ וכ"מ מהדרי' למצא טעם שצריך לידע שהוא כ"י דאם הוא דרך מסל"ת אפי' כתב גוי תהא מותרת וכתבו דס"ל דדוק' אומר מסל"ת ולא כתב מסל"ת וכתבו שהוא חדוש דין וכבר ביארתי בס"ד שאין כאן תמיה' דהא צריך להבין אם הרמב"ם מפי עצמ' אמר' הלא דרכו לכתוב בלשון ויראה לי' או לכה"פ הי' לומר בדרך תנאי במד"א שהוא כ"י אלא דלענ"ד כי הרמב"ם העתיק דברי התוס' כדרכו בלשונ' שהביא ג"כ בהרי"ף והר"ן מס' כתובות וכן שם בתוס' דהוי כדברי התוספת' הנ"ל אם עדותו על השטר ומעיד בו לאחר כמה שנים והיינו כמו שנמסר לו עדות ולא ישכח בעת הצורך כותב על השטר להעיד מתוכו ונזכר מעצמו וכיון שנמסר לו לעדות פשיט' ופשיטא דאינ' רק בישראל דאין לך מכוון לעדות יותר מזה והיאך סד"א דאיירי בכתב גוי ע"כ כתב הרמב"ם בפשיטות ונודע שהוא סתם לשון שטר בדרך עדות הוא וז"ב לענ"ד בס"ד ולפי"ז איכ' למימר שוב דאם הוא דרך מסל"ת גם בכתב גוי מהני וכמקשי' המפורשי' לאמת דאין חילוק בין אמיר' לכתיב' בענין זה ועיין בק"ע דבן נוהגי' להתיר במצא' כתוב אפי' בלא קיום בזה העדות שא"צ לומר קברתיו דלפ"ד מת בשפיטאל ולא נהרג במלחמה רק נפצע במלחמ' כמ"ש ובל"ז דקיימ"ל כסבר' הר"ן דהזזה וטלטול הוי כמו קברתי' כמ"ש ג"כ בח"מ וב"ש ס"ל דמסל"ת באומר ודאי מת ל"ב קברתי' וגם י"ל כיון דחשוד מדאוריית' נאמן במסל"ת דלא גרע מגוי שוב גם כן נאמן בדרישה לפרש דבריו כמ"ש בסעי' ט"ו והוא מוכח ממ"ש בעובד' דפונדקי' סוף מס' יבמות דחשב' בכיי' שלה להעיד בלא שאלה והא אח"כ בדק' אות' והוציא' כלי' והראת' קברו כידוע ועוד יש צד היתר לפימ"ש ב"ש ס"ק צ"ד דאם כי ראו שירה בו חצים אין מעידין עליו אבל אם במקום שתצא נפשו מעידי' ולא מהני סכין מלובן והא בנ"ז הכל מעידי' שהגיע לו שוס בצד שמאלית אשה שם מושב' של הלב דהוי מקום שתצא נפשו כמ"ש המחבר סעי' כ"א בעוף אוכל ע"כ לענ"ד דצדדי התיר' באתתא דא יש לנו ידיים ורגליים להתיר' והנני בהסכמה אח' עם דברי כהדר"ג להתיר' אם יסכים אתנו מורה הוראה מובהק כמנהג מדינתינו לצרף דעת שלשה מורים להתיר' ואז הנני כמשיב' למכשור' להתיר' לכל גבר דיתוביין ופשיט' דצריכי' ב"ד של ג' לישב להתיר' כמ"ש בסעי' ט"ל דצריכי' רשות ב"ד ממ"ש לדעת פ"ת. והשי"ת יצילנו מכל מכשולות ויראנו נפלאות ידידו דוש"ת:
ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ק"ק מאד יצ"ו: