לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן יא
לכבוד הרבנים הגאונים מהו'
יוסף שלמה רייניטין נ"י אב"ד דק"ק ספרדים וק"ק מישקאלץ ומהו' בצלאל נ"י אב"ד דק"ק טשאבא יצ"ו:
אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי בענין עגונ' אשר שאלתם חמורה כיו"ב צריכה עיונ' רבה ועוד אני בחולשי כחי ל"ע והי' ראוי' להיות נוח ידי מלהשיב בדבר חמור כמוה דלא צילי דעתאי כמקדמ' דנא ורק מפני יקרת כבודכ' ומפני שאמרו הראשונים רבותינו דמצוה לאהדורי בהתיר' דעגונה באתי לידי מדה זו וראיתי בגב"ע במ"ש מעכת"ה ע"ד הבע"מ ששאלו האשה של ר"י מ"מ הוליכ' כנתפס הווירטהס- הייזער קאהן והשיב כי כבר מת והוא הי' המורה חצו ושאלו מפני מה והשיב כי כך משפטם שהי' מונע לתת ולמסור הנשק (גע- וועהר) שלו אחרי בקשת ב' וג"פ ואמר כן כ"פ וגם אמר שמונח אצל הכפר אצל החריץ (arok) וזה הי' ביום ש"ק כ"ד אייר תרע"ט ובת"ב יצאו עפ"י הגדת הגוי שאמר שמונח בתוך קמת חטי' אצל הגן של אחי בנו של ר"י כהן ומעתה פלפו הרבנים הגנ"י אם זה הוי מסל"ת מפני השאלה אלא כיון שלא השיב מעל גוף שאלת' לא חשוב זה שאלה כמו אי' חברנו מס' יבמו' קכ"ב והנה לענ"ד כן נראה מדברי מהרי"ק ותשו' מהר"מ אלשי"ך סימן קי"א וכן נראה מדברי מהרשד"ם סימן ר"ד הביא' בתשוב' בית אפרים סימן ט' דאפילו אמרו לגוי כי יהודי א' מת שיראה להם עצמותיו ומתוך כך ספר להם מיתתו האיך הי' הוה מסל"ת כיון שלא הי' עצם השאלה אם חי או מת והביא שכן דעת תשו' פנ"י והדבר מבואר באר היטב בת' מהר"ם אלשיך הנ"ל בהראי' מפ' גוזל בתר' מבב"ק ד' קי"ד בנאמנות אשה וקטן דלאו בעלי עדות ננהו ורק מסל"ת ומוקי לי' שם שהיו הבעלים מרדפים אחריהם ומשמע בפירוש שידעו האשה וקטן שהבעלים מרדפים ופשיטא דהוי כשאלה בעלמ' ועכ"ז לא הוי כשאלה בעצם הדבר כש"כ שאלות דעלמא שאינו נוגע לידע ולהודע אם היהודי חי או לאו ומדמה לי' במ"ש במסכת קדושין מדברי' בענין קדושין ונתנה בשתיקה מקודשת ומענין לענין לא חשיב בעצם הענין הה"ד שאלה שהוא ענין בפני עצמ' אלא שאח"כ משתלשל מזה הענין עצמה לא חשיב כמשיב על השאלה דאיה חברנו הוה שאלה מה נעשה בו כיון שאינו כאן הוי כמסופקי' אם חי או לאו משא"כ שאלות אחרות וכש"כ בנדון זה דלאו שאלה האשה להאיך הוליכהו רק מפני מה ומה חטא ועד"ז ודאי כאומר מפי עצמו והוי כמ"ש בכה"ג הובא בבאה"ט דאם מדברי' דברים אחרים והוזכ' אותו איש כמו בחזקת חי ועל זה אמר הגוי שמת דהוי שפיר מסל"ת וכש"כ לפמ"ש בעצי ארזים דאיה חברינו ג"כ אינו רק ספק אם הוי מסל"ת או לא וכשיש אומדונות סמכינן להקל בזה וכש"כ בנ"ז דודאי ישנ' אומדונת טוב' ע"י הכרת הגופ' ובגדיו ותשו' בית אפרים כתב על דברי עצי ארזים שאינו בכלל ספק ולא ידעתי מפני עה דבגמ' תלמוד בבלי משמע דלא הוי מסל"ת רק אם בא להתיר או להעיד אבל שיהא ע"ד השאלה הוא בירושלמי א"כ שפיר י"ל דהוי בגמ' דילן רק מספיק' ובעצי ארזים הוכיח כדברי' מהא דאמרינן בגמ' פ' גה"נ ור' חולין לטעמי' קפיל' דמשמע דאומרי' לטעמי' אם מרגישים טעמי' ורק שלא ידע שיש בעדותו לענין או"ה ועכ"ח לשיטת הנ"ל דל"ב אומן או נחתום דל"מ אומנת' משום דס"ל טע"כ דרבנן ע"כ מהני אפי' ע"י שאלה בספיק' דרבנן לקולא ומ"ש הרבני הגנ"י אם יש לחוש כי הבע"מ אמר עדות להתפאר או לירא ולהפרד ממנו והנה לא מצינו כזאת רק במ"ש בגמ' פ' כל הגט בקומטרסי' שהם ערכאות כלומר שופטים אבל בשארית גוים בע"מ פשוטים לא נקראים רק משמשים עיין בתשו' מהרמשי"ק מ"ש ע"ד תשו' בית אפרים שפקפק על ההיתר ערכאות לענין עדות שהעדות אינו מפי הערכאות עצמ' רק ע"י משמשים בבית החולים וידוע דהמשמשים בע"מ ועכ"ח לומר דערכאות הם מושלים ושררות והא בהדיא הזכיר ברמ"א סימן י"ז ערכאות ובשארית גוים מל"ת הא פי' בתה"ד דלא חיישינן שאמר משום איזה הנאה ופניי' רק ברגליים לדבר והביא' בב"ש שם ועיין בק"ע אות קכ"ח משמע להדי' דדוקא במושל חיישינן להתפאר אמר דבריו והנה כ"ז לענין העדות של בע"מ אך אני רואה ב' ריעותות בעדות בע"מ הנ"ל חדא שהוא אמר שמונח אצל האראק וו"א מא"ן געה"ט אי"ן דאר"ף והמחפשים מצאו אותו כמ"ש הגוי בשדה חטים שאצל הגן ומשמע שאין זה המקום שאמר הבע"מ והלא איתא בתשוב' מהרשד"ם סימן ר"מ וכן בע"נ הביא במהר"ל בקונטרוס עגונות דאם הנכרי אמר דמונח במקום פלוני ולא נמצא שם רק במקום אחר אם לא שכיחי חיות שם וגם אינו אצל כפר ומקום יישוב שיש לתלות בהם דהחיות סחבוהו או בני הכפר השליכו לרחוק מהם הוכחה שמשקר ולח אמר רק להלעיג ועוד נלענ"ד דהוי כהכחשה בחקירות דמקום הוי בכלל זו חקירות כמ"ש במס' סנהדרין ר"פ הי' בודקים דף מ' ועיין בתשוב' עבודת הגרשוני סי' ז' דאפי' אמרינן בעדות אשה דאם שנים מכחישים זה את זה בחקירות דהוי עדות דסכ"ס יש עד א' שמעיד אמת והא עד אחד נאמן בעגונה וכל זה אם שניהם מעידים על המיתה אבל אם רק עד א' מעיד על מיתתו והשני אינו מעיד רק מעיד שבאותו יום שהעד מעיד הי' חי, עדותו בטלה וכש"כ הכא שהוכחש המקום שהוא בכלל חקירות מוכחש מכמה עדים שחפשו אחריו ולא מצאוהו במקום שאמר הבע"מ ובגב"ע לא הוזכר כלל מזה שנית מה שאמר הבע"מ שהוא הי' הממית ע"י חצו, והא נמצא חתוך ראש ומי יעשה לו כן ידוע שע"י יריית חץ לא יתפעל חתוך ראש ועיין בסימן י"ז בדברי המחבר סעיף ט' בעד א' אמר מת ועד א' אמר נהרג דלא הוי הכחשה בגוף העדות ובח"מ וב"ש בזה פלפלו הרבה והביא' דברי ש"ג דס"ל דהוי הכחשה ודברי הנוב"י והגר"א הביא' דברי הירושלמי דהוי הכחשה בעדים ורק בצרתו המכחישים כה"ג לא הוה הכחשה וכש"כ בנ"ז דהוי הכחשה ע"י עינינו שרואות שאינו כמ"ש הבע"מ א"כ צריך עיונ' אם לא שנאמר ג"כ דבזמן רב כזה מפ' בחקתי כ"ד אייר עד ת"ב זמן רב אפשר שנעשה ע"י בני הכפר כלבים וחיות וכיו"ב ובזה מעכ"ת מבפני' ובקיאות אנשי המקומות ואני אינ' באחריות בענין זה כמובן:
והנה ראיתי בתשו' שערי אפרים סימן ק"ג שהביא קושי' מהריב"ל ומ"ש בתשובת מהרשד"ם סימן ר"ד ממ"ש רש"י ז"ל שם שהבעלים מרדפים אחרי אבדה דרגליים לדבר שהם שלו וכן פי' שהבעלים מרדפים קודם אמירת האשה והקטן א"כ ליתא ראיות מהרי"ק די"ל דהבעלי' מרדפים הוא ענין בפני עצמו אלא שעוד הוקש' על פירש"י ז"ל גופ' אם נאמר שרדיפת הבעלים הוא רגליים לדבר א"כ מה מקש' שם מר"א דאמר אין מסל"ת אלא בעדות אשה דשאני' הכא דיש רגליים לדבר עיי"ש מ"ש בזה ולענ"ד הדבר פשוט דשם צריכי' עוד לסבר' דהא איירי דנאמנים אפילו באם עי"כ חושדי' להנתבע לגזלה בידו והא אמרינן במס' שבועות דף מ"ו ע"ב אחזוקי אינשי לגנבי לא מחזקינן כש"כ לגזלה ואפילו בגזל דרבנן ועיין בח"מ סוף סי' ש"ע ובטור שם ועיין בקצה"ח שם, ועוד ראיתי מ"ש בשם תשוב' פני משה מהא דאמרינן פ' גה"נ כולי' בחלב' הוי ואמר לטעמי קפילא ארמאי מלשונ' משמע אפילו ע"י שאלה ורש"י פי' שם דהוי מסל"ת דלא מוקמינן לי' דתלי באסור והיתר והנה קדמו בקושי' זו בס' עצי ארזים הנ"ל ועיין בש"ך סי' צ"ח מה שהאריך בזה בעיקר קושי' דהא מסל"ת אינו נאמן רק בעדות אשה, ולענ"ד הדבר פשוט דשאני מסל"ת לענין עדות אשה להנשא דאפי' בשאלת איה חברנו לא חשיב תו מסל"ת דלענין אסור א"א להנשא הגוים ג"כ שייכי' באסור' בין בדיני' תוה"ק כמו דדרשינן במס' סנהדרין ודבק באשתו ולא באשת חברו ובין בדיניהן כידוע דבזמן הקדום הי' עונשי' מרוב' בחטאה ומעלה מעל באשה וכש"כ בנשאת בפרהסי' וגם בזה"ז ישכ' משפטיה' בעונשי' בית אסורי' כידוע בעברו ונשא בחייו וגם מה"ט מנהג ערכאותיה' בין בשעת מלחמה בין בשעת שלום אודיעי' לבית השופטי' ממיתת הבעל כדי שתדע האשה דשרי לה להיות ניסת שהוא כפטורי' לה כידוע וכל זה פשיטא שידוע ומפורסם פני כל הגוים בין בישראל וכן ביניהם ע"כ שפיר חיישינן דנתכוון לעדות זה כדי שתנשא כרצונה אך באסור והיתר בתערובות מה להם איזה ידיעה או מודע שיאמרו לעדות או"ה ע"כ אפי' בשאלה אם אין מודיעי' לו שאו"ה תלוי' בטעימתו הוה מסל"ת אפי' בשאלה דחשוב דצריך לטעימ' לענין התבשיל אם טוב או לאו כידוע והחילוק גלוי לענ"ד: והנה עתה נבוא בענין הכרתם דהי' ניכר להם בת"ע בתואר גופ' וכל בגדיו שעלי' עם המכעלי' כמ"ש אביו נ"י וידוע שיטת ר"ת לפימ"ש מר חת"ס בכמה תשובות דס"ל דאפי' נחסר הראש לגמרי מעידי' בהכרת גופ' כנ"ל אלא שרבים מהראשונים חולקים עליו ומ"מ המחבר בש"ע הביא' וכתבו הח"מ וב"ש דעכ"פ יש לצרף שיטתו לשאר אומדנות והכרות והנה הבגדי' דאתינן לחשש שאלה ידוע שיטת הנמ"י דס"ל כיון דהרי"ף והרמב"ם ס"ל סימני' דרבנן ולפ"ז ל"צ לתירוצי' אמתניתן דקתני אעפ"י שיש סימני' בגופ' ובכלי' דחיישינן לשאלה אלא כפשוט' דמשום סימני' דרבנן וחשש שאלה לא הזכי' כלל וממילא לא חיישינן לשאלה דאל"כ למה לא הזכירו דאם נימא דסימני' דרבנן אינו רק מספיק' ומחמירי' והה"ד דמחמירי' בשאלה והכל לחומר' דדילמא סימנים דאורייתא עכ"ח כלי' משום חשש שאלה דאיכ ודאי הי' מזכירי' חדוש כזה ומתוך כך פליגי אב"י במ"ד דלית' לדברי הנמ"י מפני שיט' הרי"ף והרמב"ם ואדרבא מדשתקי' כולי האי ודאי דלית להו חשש שאלה וכן התוס' מ' יבמות דף כ' מסקנתן דלמסקנת הסוגי' דקאמר בכלים בחורי וסומקי למסקנ' זו לית לן חשש שאלה ובת' גאוני בתראי העיד בת' תוסיו"ט דרבינו הגדול עמוד ההוראה מהר"ל ז"ל ס"ל דלא חיישינן לשאלה וכן מסקנתו כדעת המקילי' וכן האריך בת' פנ"י שם והוכיח בראייות ופלפול ארוך דשיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בפסקי' דל"ח לשאלה ועיי' בת' פמ"א ח"ב סי' ל"ב דג"כ לדעתו כסברתן ובש"ע עם הגהות הגר"א ג"כ דיש לסמוך בט"ע על הבגדים עם שאר אומדנות דל"ח לשאלה ופירש כן דברי הספר שבתשו' ופסק' מהרא"י דמ"ש דל"ח לשאלה למסקנ' ולהכ' אם ישנ' עוד אומדנות סמכינן אט"ע דבגדים ומ"ש עלי' במהרא"י דא"כ מה פריך בגמ' מגט קשור בארנקי דהא איכא אומדנא דשם שלו בגט ושמה וגם מהדר אחרי' וידעינן שהביא' השליח וודאי חשוב אומדנ' ולפי הנ"ל ל"ק מידי דהספר ל"ק רק בנסקכ' דסוגי' דמוקמינן כליו בחורי וסומקי דלא שייך עוד קשי ופירוק' דגט ל"ק מידי דהוי מקמי הכ' ועיי' בחת"ס ח"ב סי' ס"א מ"ש בדברי מהרא"י הנ"ל ובבית מאיר כתב מאן דמתיר בשעת הדחק ולא חייש לשאלה לא הפסיד ובחת"ס כתב להעיד דבעלי הוראה נוהגי' להתיר ול"ח לשאלה:
והנה בנ"ז דהכיר' כל בגדיו ידוע שיטת המהרי"ט סי' ל"ה דלכ"ע ל"ח לשאלה כמו כלי' דלא מושלי אינשי דאין אדם משאיל כל בגדיו וישאר ערום וראיתי בחת"ס סי' קמ"א הנ"ל נראה מדברי' דמהרי"ט יחיד בשיטה זו ותמוה בעיני ה"ה בת' פנ"י סי' כ"א הנ"ל פשיטא לי' דבכל בגדיו ל"ח לשאלה ומשמע אפי' בלא אומדנות אחרים ובחת"ס כתב דמהרי"ט ג"כ לא התיר רק בצירוף שאר התירי' ובת' פנ"י מוכח דהתיר גם בלא צירוף וגם בת' שאגת ארי' וקול שחל סי' ה' הביא דברי זקנו הב"ח שג"כ ס"ל דבכל בגדי' ל"ח לשאלה ורק בזמן רב כמו שנה חיישינן והוא ז"ל חולק דמה לי זמן רב או זמן מועוט והנה מ"ש זמן רב שנה כתבו דלאו דוקא שנה הוי זמן רב אלא כל אריכת זמן ולענ"ד דעכ"פ חצי שנה לא מקרי זמן רב דאל"כ נימא להדי' חצי שנה כמ"ש בגמ' מ' שבת דף ל"ד ע"ב אר"י א"ש ג' חלקי מיל מה ג' חלקי מיל אלימא פלגי לימא מיל וחצי וא"כ בנ"ז שהי' מכ"ד אייר עד ת"ב דאינו אפי' ג' חדשים ולא הגיע אפי' לרביעי' שנה ודאי איכ' בכלל זמן רב ול"ח לשאלה גם לדעת הב"ח כנ"ל ועוד דהא אביו הכיר גם המנעלים ובת' שבו"י סי' קי"ג דמנעלי' בכלל כלים דלא מושלי אינשי וראייתו מח"מ סי' ע"ב סעיף י"ט עיי"ש ואני בעניי עשיתי סמוכי' לדברי' ממ"ד במ' שבת דף קכ"ט לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלי' לרגלי' אלמ' דמנעלי' קודמי' לקורות בית והא קורות בית ודאי לא מושלי אינשי וכמ"ש מדברי רש"י ז"ל במ"ש במ' גיטין פ' כל הגט מצאו בין כליו דהיינו כלים מתשמישי ביתו דאין בהם חשש שאלה ואם כי נאמר שם רק בת"ח כמ"ש ברש"י פסחים דף קי"ב מ"מ בזה"ז רוב' ככולו אינו בלא מנעלי' כידוע עכ"ד. והנה בת' חוט השני סי' צ"ח הקשה מ"ט לא ניחוש דגזלני' באו עליו ונטלו ממנו כל בגדיו ומה להם שישאר ערום ומחמת כסופ' אזיל לעלמ' כמ"ש במ' יבמות קט"ו גבי אתלו בי' נורא ואמר וחזו גבראי ושדי פסת ידי' דחיישינן בנמצא חריך שם דאין זה בעלה ומשום דשדי פסת ידי' דנעשה בע"מ מפני כסופ' אזיל לעלמ' ה"נ נימא כן אם כי רבא שם לא חייש לזה הא רחב"א חייש אנן נמי ניחוש וא"כ גם בכלים דלא מושלי אינשי לא יועילו ומה דאמרינן ביבמו' ד' קכ"א בכלים דלא מושלי אנשי ל" ח שם אזיל הסוגי' אליבא דרבא דאי ל"ח להנ"ל והנה לפמ"ש בב"ח בשם הרמ"ה דשם דהנמצא חרוך אית ב' ידיים דמה"ט אמרינן האי חששו דאיכא הוכח' א"כ בנ"ז דליכ' הוכח' ל"ח דעריק לעלמ' והנה אינו מוחלט דלא קיימ"ל כרבא עיי' קרבן נתנאל בסוגי' ועוד דהא בסוגי' דסימני' מ' בב"מ פ"ב קאמר סתמא דתלמודא הנך תירוצא ולא הוזכר רבא, ועוד נלענ"ד לפימ"ש בת' מרן חת"ס ח"ב סי' ק"ב בענין רשמי שם בעלי' על הבגדי' ל"ח לגזלי דהא ודאי הגזלן ימח' אותיות הנ"ל כלומר שלא יהי' נתפס עי"כ, וא"כ בדינה' כך הוא בהכרת בגדים ולבעלי' דהם לא יחוש לשאלה ואפשר גם בסימני' גרועי' ישפוטו א"כ כמ"כ נאמר דודאי זה הנמצא בבגדי' לא בא מיד גזלן ע"כ קאמר בגמ' רק דניחוש לשאלה. ואחרי כל הנ"ל ידעתי מעוט ערכי ומה אני לסמוך בדבר חמור וזה משפט פני גדולי הדור ע"כ רק אם עוד יסכימו אתנו שני גדולי דורינו גם אני מצורף כמשיב' למכשור' והנני לסיים בכל חותמי ברכות המצפה לרחמי שמים למען עזר מקדש להצילנו ממכשולות ויצא כנוגה צדק בהתיר' דהאי אתת' דג"כ מצורף דעת ה' המביט אשר גם בת' מרן חת"ס בכ"מ מצרף לסמוך בעבור ימים ושנים ולא נשמע מזכרו דודאי הי' מודע לביתו בפרט בזה"ז דאיכ' בי דואר כמובן ובנ"ז כבר עברו ב' שנים עד כי הגיע שנת תרפ"א דהאי שתא כ"ד ידידו דוש"ת
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ק"ק מאד יצ"ו: