לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן טז
שוי"ר על ראש ידידי ה"ה הרה"ג וכו' כש"ת מו"ה יצחק טיגערמאנן נ"י אב"ד ק"ק גאווא יצ"ו:
ע"ד אשה הנעצבת עגונה מבעלה שהי' בין השבויים ברוסיא עם כמה יהודים, ויש בנד"ז כמה ענינים. גוי מסלפ"ת ישראל חשוד מה"ת מסל"ת, וכן הערכאות דהיינו כ"ה זלמן זעגעלבוים העיד עליו הבח' נתן דייטש שהי' ג"כ מן השבויים האיך שהנ"ב נחלה בנויפוס והובא לשפיטאל בבאראקען. וביום שלאחריו בא מעצמו סאני טעטס סאלדאט וענה מעצמו, דער זעגעלבוים איזט געשטארבען' והוא נשכב בין הגעפאל- לענע השיב אח"כ, וכן נגבה עדות מן הב' משה פישביין אשר שאל עליו בקאנצלייא של השבויים והמזכיר פתח פנקס ושם נאמר כנ"ל וכן מסל"ת בנו של ר' שמעון וראיתי כת"ה האריך ע"ד מסל"ת בלא קישור דברים והנה הא מביא הב"ש מ"ש הב"י וגדולי פוסקים בעלי שו"ת שפשט המנהג לקבל עדות מסל"ת בלא ק"ד, ובפרט לפי מ"ש בתשו' פרשת מרדכי במכריז לרבים בלא אנשים מכירים ומיודעים לו כיון דטרח כולי האי קושטא קאמר, וגם כי ניכר שאינו משום או"ה וגם בהריטב"א במס' יבמות איתא סברא זו ע"ד הרמב"ם דמצריך לומר קברתיו בנכרי מסל"ת וקשיא עליו ממ"ד שם מסל"ת כמ"ש מאן איכא בי חואי והא לא נזכר שם קברתיו אלא משום דטרח כולי האי להכריז לרבים, ודאי לא אמר בדדמי, והכא בנ"ד שבא מעצמו לבאראקקען אשר שם היו כמה וכמה שבויים ודאי הוי טרח כולי האי א"כ יוותר לן דל"צ קישור דברים, וגם לא צריך קברתיו כנ"ל אשר בל"ז הי' צריך לומר קברתיו כיון שהחולי מתדבקת הוה כדבר וכמ"ש מ' יבמות ר"פ אשה שלום, ולהנ"ל א"ש, וגם כי שפיר קאמר כת"ה דטלטול כזה ודאי הוי כמו קברתיו שאמר שהשכיבהו בין הגעפאללענע, ולא גרע מעובדא דדגלת ד' קי"ט שמזה הוציא הרי"ף הלכה דעד א' במלחמה כידוע, וזה דעת הר"ן בתשובה והריב"ש ונ"י וכמ"ש ברמ"א וח"מ ס"ק ק"ג וב"ש שם:
ומ"ש כת"ה שלא הזכיר אלא שמו ושם משפחה ועירו ולא שם אביו ודאי יש לסמוך ע"ד הריב"ש והרא"מ ותשו' מהרשד"ם דשם משפחה עדיף משם אביו וכן איתא בתשו' גאוני בתראי סי' כ"ה, ומ"ש עוד ע"ד כתיבת המכתב לאשתו א"כ אין שום ספק שעל זלמן הנ"ל ממקום גאווא נתכוון וכן איתא בבאה"ט ס"ק ס"א פלוני בעל פלונית הוי כמזכיר שמו ושם אביו וכ"כ בתשו' שב יעקב סי' ח"י בהזכיר בעל האשה שמכירים שהוא בעל של פלונית לא צריך לא שם אביו ולא שם עיר כדמוכח מדברי הרמב"ם, אבל כל זה נכון אם זה העד ראה מיתתו או לאחר מותו והי' מעיד מעצמו, אכן בנ"ז שהוא מפי גוי מסל"ת מה יועיל פרטי הדברים של העד וכן מוכח מתשו' מ"ב סי' מ"ה ותשו' הרשד"ם שדקדק בדברים אלו. ה"ה שם אביו ועיר בדברי מסל"ת של גוי והא בנ"ז לא פירש רק שם הכנוי "דער זעגעלבוים" א"כ לא הזכיר רק שם כינוי לבד וזה ודאי לאו כלום הוא, והא קמן שבתשו' דברי חיים אפי' שם כינוי משפחה לא רצה לסמוך כש"כ שם כנוי לבד, אך שם בח"ב סי' מ"ג כתב דשם כינוי שאינו מצוי יש לסמוך במקום שם אביו אבל לא במקום שניהם שם עצמי ושם אביו ואפשר לומר עפ"י תשו' מהרשד"ם שאם אמר הגוי היהודי בה' הידיעה מסתמא כוונת' על אותו איש שנדבר בין חבריו שמתוועדים עליו דאל"כ יאמר יהודי ראובן סתם וא"כ ה"נ יש לחקור אם הגוי הזכיר מלת "דער זעגעל- בוים' דמלת דער ודאי הוא במקום ה' הידיעה בלשון אשכנז כידוע. ועוד י"ל לפמ"ש המרמ"ל בסי' קל"ב דאם יש הוכחה שהגוי מדבר לחברת אנשים בני אדם מעיר אחד שמתאוננים על חבריהם והגוי סיפר להם כך וכך עשו עמהם שנהרגו מסתמא על איש הנ"ל כוונתו ונכלל בדברי' מה שהם יודעים ומכירים וכ"כ כיו"ב בתשו' מהרשד"ם סי' נ"ז, וכן בתשו' מהרי"ט סי' כ"ג לענין שם באלי שלא אמר איש ששמו באלי וא"כ ה"נ במ"ש העד שהסאניטעטס סאל- דאט בא מעצמו והגיד רק לאנשי הבאראקקען מפני שידע שהם מכיריו ומיודעיו ומתאוננים עליו א"כ ודאי הוי דומיא דמהרמ"ל ומהרשד"ם ומהרי"ט כנ"ל שוב ראיתי במכתבו שגם כת"ה הרגיש בזה, ועצ"ה חפוש ודאי יועיל בזה, ועיי' בת' ד"ח סי' מ"ג הנ"ל דנראה ג"כ כי שם כינוי זעגעלבוים אינו מצוי וגם לא נמצא בין השבויים שום שם זעגעלבוים כמ"ש העדים ישראלים:
ועתה נבוא ע"ד שנראה הכחשה בין העדים שהב' משה אמר שהי' בשנת למספרם והב' נתן מעיד שהי' בשנת 916 ומעכ"ת האריך בזה, והנה לענין עדות אשה ידוע מ"ש בנוב"י והגר"א מ"ש ע"ד הרא"ש והטור שנעלם מהם דברי הירושלמי במקומו דמ"ד בגמ' ד' קי"ח ר"י ור"ש בא' אמר מת וא' אמר נהרג הואיל ושניתם מודים שאינו קיים דזה קאי על צרות שמכחישים זא"ז לא בעדים וזה דעת דר"א ואר"י דממנה שמעי' ורב ס"ל דאינו הכחשה ועד"ז נחלקו לענין חקירות שהביא ב"ש בשם תשו' פ"מ דשאני עדות אשה דסגי' בעד א' ע"כ גם בחקירות אם מכחישים זא"ז עדיין קיימת וע"ז הרעישו האחרונים. והנה בב"ח ותשו' צ"צ סי' נ"ט וכן בתשו' ב"א ותשו' ש"י קיימו שיטת פ"מ ובס' עצי ארזים מתרץ קושי' במ"ד סוף מ' יבמות דל"ב בע"א דו"ח דומיא דממון והא קיי"ל בחו"מ סי' ל' אם כי דכ"ב דו"ח מ"מ אם הוכחשו בחקירות עדותן בטלה, ותי' דשם אזלינן קודם שהכשירו אפי' עד מפי עד ומסל"ת וכיו"ב אבל לבתר שהקילו אינו מטעם דומיא דד"מ וכן בתשו' ש"י הביא דברי הרמב"ם שאמר בטעמי' דמשום דהקילו, ובאמת אני נבוך האיך שייך לומר הכחשה בעדות אשה בחקירות אם מעידים עד מפי עד וכש"כ מפי גוי מסל"ת וכי שייך בזה חקירת הזמן אימתי הסל"ת עד"ז וודאי י"כ מלתא דלא רמיא עלי' כיון שאין עדות שלו שראה גוף הדבר שמת או שנהרג וכמ"ש בתשו' אם הוכחשו בדבר שאינו שייך לגוף העדות כגון אימתי הי' הקבורה עיי"ש בתשו' רע"א סי' פ"ב דכיון דבעובדא הנ"ל ל"צ לומר קברתיו דטלטלי ממקומו שוב לא איכפת לן בהכחשות דבר הנ"ל דהוי כמלתא דלא רמיא עלי' וא"כ מ"מ לא נאמר באמר על עדות אחרים, מה איכפת לי' אימתי העיד או הסכ"ת, וגם לא שייך סברת התוס' הכחשת הצרות כיון שא' אומרת שנהרג וא' אומרה מת ש"מ שאומרים בדדמי ולא דקדקו כלל, זה שייך בהעידו מפי עצמם, וגם מ"ש שם בתשו' רע"א דנימא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולו, כיון שא' אומר שקר והביא ראי' מדברי הר"ן בשליח שהביא גט שחרור שנאמר בו נכסי לך דעל זה אינו נאמן השליח בדבר שבממון ע"כ עדותו בטלה לגמרי דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולו, ועיי' נובי"ק סי' מ"ה שהביא ראי' להיפך דהא הרמב"ם פסק דבעדות עד א' אין יורדין לנחלה ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה ב"כ, ולענ"ד ניהו ששליחות בגט לשחרור כשר עד א' ה"ה השליח וגם פסול דרבנן כשר כמ"ש בסי' קמ"א עכ"פ עדות מקרי כמו עד א' באסורין וכיו"ב אבל עד מפי עד לא מצינו, ושליח עושה שליח אינו מפי שליח א' אלא אומר שליח בי"ד אני וכבר נגמר העדות בבי"ד שעשאו שליח וגם וכי פסול בעבירה דאורייתא לא מהני מסל"ת. ומסלפ"ת ידוע שאינו מטעם עדות אלא מטעם אמיתת הדבר כמ"ש הפוסקים רו"א ע"כ לא שייך בי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ דאין כאן משום עדות כלל:
והנה יש מקום לסמוך בנ"ז ע"ד הפוסקים להתיר עכ"ז אי"צ לזה שהרי דעת הנובי"ק סי' מ"ב דלא מיקרי הכחשה רק באומר לא כי ולדעת הב"ח בחו"מ סי' ל' דגם בתביעה אחת צ"ל לא כי ובנ"ד אדרבה אומר כאלו אינו יודע שאמר איך גלויבע אים יאהרע 17-16 והלשון סובל כלומר כמדומה ובזה ודאי לא שייך הכחשה, ועיי' בתומים סי' ל"ג שהכריע באינו יודע גם בחקירות עדותן קיימת גם בד"מ והא מוכח מעצמו שאינו יודע שאמר 16 או 17 דהאיך שייך ברירות בשנה שלימה, והנה כת"ה בלא"ה מיישב דבריהם שאינם מוכחשים כיון שאמר שהי' בנאוועמבער בבואו לשפיטאל ואחר כמה שבועות יצא בריא. ואח"כ הובל שנית לשפיטאל א"כ וודאי מיושבים דבריהם דזה כמה שבועות שהי' חולה ובריא ושוב חלה ומיתתו הי' משם להלאה עד שהגיע לשכת 16 וכיו"ב מיישב בנובי"ק סי' מ"ב עיי"ש, ועיי' בספרי לבו"מ סי' כ"ד מ"ש בס"ד ביישוב דברי הרא"ש והטור דמס' נזיר שלהי פ"ג משמע להדיא דקיי"ל כרב (ואח"כ מצאתי ברידב"ז נדפס אצל הירושלמי דמיישב דברי הרא"ש כמש"כ דקיי"ל כרב) דלא הוי הכחשה דקאמר בגמרא במערבא אמרו מונה לא הוי הכחשה ומשמע דהכי קיי"ל א"כ תלמודא דידן מסכים עם רב ובנוב"י מהד"ת ג"כ חזר בו וסיים דמאן דסמך ע"ד הרא"ש והריב"ן יש מקום לסמוך וכש"כ בנ"ז די"ל דאין כאן הכחשה לא בדבור ולא בענין:
והנה בנדון ערכאות ידוע שיטת האחרונים מרן חת"ס סי' מ"ג מ"ד צ"ד ומרן פרשת מרדכי סי' כ"ה כ"ו והחולקים תשו' ב"א ותשו' ד"ח בתשו' מהר"ם שי"ק מקיים דברי רבו מרן חת"ס ובאמת כבר ישב על מדוכה זו בתשו' כני"ח סי' נ"ג דיש ללמוד בזה אסורא ממונא דכל השטרות וכו' כמ"ש בתוס' מס' יבמות ד' קט"ו דילפינן אסורי ממונא להיכא דהוחזק' ללא הוחזק' דמעלינן דרגא ה"נ בממונא יש לחוש לשוחדא כמ"ש הרי"ף והרמב"ם בדיני ערכאות בשטרות ובאיסורי הא לא שייך שוחדא, אלא שבמהר"ם שי"ק וחת"ס ופ"מ הכריעו דדוקא עפ"י כתב ולא מפיהם דמשקרא כמ"ש הרא"ש בהסוגיא, ומעכ"ת מהדר להכשירם בנד"ז עפ"י דברי מרן חת"ס בח"ב סי' קל"א, כיו"ב מצאתי בתשו' מהרש"ם בשם מהר"ח א"ז האיך דגוי אינו יודע בטוב דת יהוד' יש להקל אפי' ע"י שאלה, והנה בנ"ז י"ל גם המר"מ שיק יודה דהא תי' על קושית תשו' ב"א דהא הערכי לא ראה המעשה ורק ע"י המשמשים והמה אינם בכלל ערכי ותי' עפ"י דברי הש"ך יו"ד סי' צ"ח דבמלתא דעבידי לגלוי מיד נאמן אפי' שלא מסל"ת דמירתת, וא"כ ה"נ בנ"ז שאמרו שמושכב בין שאר געפאללענע והא ודאי מלתא דעבידי לגלוי מיד לראות אם נמצא שם והפוסקים לא אמרו רק בנשאל לערכיים אחר המעשה זמן רב לאחר שאינו בנמצא וא"א לגלוי מיד ועיי' במרדכי פ"ק דגטין דס"ל להדיא דגם בע"פ נאמנים הערכאות, והביאו האו"ת עיי"ש ומה שהקשה ע"ד הרא"ש ועיי' בכת"ס ח' אה"ע שהביא דברי הרא"ש וכתב שלא נודע מהיכן הוציא הרא"ש הלכה זו והפוסקים לא דיברו מזה והביא דברי התומים מ"ש ע"ד וחידוש שלא הביא דבריו מ"ש בשם המרדכי, והנה שפיר כתב כת"ה כיון שהוציא הפנקס ועיין בו אומדנא דמוכח שקרא מתוכו והא כתב ברמ"א סי' ס"ח בחו"מ דפנקס שלהם ה"ה כשטרות העולים יעיי"ש, ומ"ש מדברי העד בנו של ר"ש שהוא אינו כשר לעדות וכת"ה פלפל בזה אם באונן לחזור ממסל"ת ולמה כן כולי אם אין צורך לעדותו ומ"מ יש לצרף לסניף ממ"ש בתשו' מהרי"א ח"ב ט"ו דעפ"י ח"מ סי' ל"ה אין אדם נפסל אא"כ העידו עליו בבי"ד, ובב"י בשם מ"כ דאינו פסול אלא מדרבנן והא בעדות אשה כשרים פסולין דרבנן ובתשו' א"א פקפק בהוראה זו ומ"מ הניח על מכונו פסקו של מהרי"א להתיר מפ"י עדות בע"א עי"ש, ומ"ש כת"ה דאומנות הוי סימן כן איתא בתשו' מבי"ט ח"ג הובא בק"ע סי' רל"ו עיי"ש עכ"ד בס"ד במה שנראה לפענ"ד להיתרא דאתתא דא מכבלי עגון אם יסכים אתנו עוד מורה הוראה מובהק והנה אם כת"ה דעתו לשלחו למקום אחר מפני סידור החליצה עכ"ח הרב אב"ד של מקום ההוא צריך להסכים ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: