לבושי מרדכי על אבן העזר מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן ו
שוי"ר לכבוד הרב הה"ג וכו' כש"ת מוה'
יעקב אלימלך פאנעט שליט"א אבד"ק מאראשוואשארהעלי יצ"ו,
יק"מ בא לידי ע"נ ע"ד האיש מנחם מענדל בן ר' יעקב ע"ה אשר הי' בשדה קרוב במדינה סערביען ואשר לפי עדות בע"פ ומכתבי ערכאו' ופשוטי' דנפל במלחמה ומת ושני פ' עדות בכלל ועל כול' העיר כת"ה לפקפק בהם כמ"ש במכתבו בסדר נכון:
א) אשר אבי האשה הגיד כי שכינו כתב שמת במלחמה והביא עד"ז דברי ש"ע סי' י"ז סעיף י"א דעפ"י כתב מגוי אין מועיל וה"ה דברי הרמב"ם פ' י"ג מה' גרושי' שפסק הך דהתוספתא שהביא הרי"ף ס"מ יבמות ובפ"ב מ' כתובות בסוגי' דעדים שאמרו וכתב וכשידוע שהוא כתב ישראל וידוע מ"ש בזה במ"מ ובב"י תמה בזה למה לא יועיל אם מסל"ת בכתב כמו בע"פ והוא חדוש הלכה כמ"ש בחמ"ח וראיתי בס' בית מאיר שאין זה חדוש רק אם כאמר כדעת הריב"ש דמסל"ת ל"צ קשור דברים משא"כ לדעת האומרים שצריך ק"ד כנראה מדברי הרמב"ם ות' הר"ן סי' ג' אין זה חדוש דהא לשון התוספתא והירושלמי מצאו כתוב פלוני מת ותו לא א"כ אין כאן ק"ד וזה שכתב הרמב"ם וידוע דרך פירוש על התוספתא ולא בדרך תנאי והנה לפי"ז מה לנו עוד חדוש אפילו נאמר דל"צ ק"ד מ"מ הא מבואר בהרי"ף מ' כתובות פ"ב הנ"ל וכן בר"ן שם דאמרו בעדים שכתבו הדברים למען זכרון דברים ולהעיד אחר כמה שנים וכמ"ש שם בגמ' לר"י ורבא כותב אדם עדותו וכו' וא"כ כבר מפורש דאיירי בכוונ' לעדות ממש וא"כ ס"ס צריך לפרש התוספתא כמ"ש דבידוע' שהוא כתב ישראל דבכוונה לעדות הא קיימ"ל כר"י וכחכמים שנ' במס' יבמות דף קכ"א דבגוי שמכוון לעדות אינו מועיל אפילו אינו מכוון להתיר א"כ שוב אינו מוכח מהרמב"ם דבכותב דרך מסל"ת דאינו מועיל ולפי"ז אם נאמר כן בנ"ז שאבי האשה מעיד שכתב לו. שלא עפ"י שאלה וכ"כ כבתו הרי מבואר בב"ש ס"ק כ"א ושם מחלוק' אם ישראל מפי גוי צ"ל שהי' מסל"ת דגוי מפי גוי נראה דעת רמ"א לעיקר דל"ב לומר דהי' מסל"ת ובט"ז היקל גם בישראל מפי גוי ומ"ש כת"ה דכיון הכתב אין לפנינו, חיישינן דלמא אינו מסל"ת וכתב בכוונ' כדי להתיר ואינו יודע למה ניחוש לזה שאין דרכו בכך בין הגוי' והא כתב בב"ש ס"ק מ' דשאר חששות וכש"כ רחוקות אין לחוש וכיון שאבי האשה העיד שהי' לפ"ת למה לא יהא נאמן וכש"כ לפי"ד עזרת נשים שהביא מעכ"ת הי' מקום להתירו ולא נחוש לשאר חששות ואפשר ג"כ לברר ולהציע המכתבים כמ"ש הרמב"ם בין היכ' דאפשר לברר ובין לא אפשר ועד שני קיל מעד ראשון כידוע ומ"מ מפני שאנו מדמין עשה מעשה עכ"פ לענ"ד סניף הוא שיש בו ממש שארית התירי' כמ"ש לקמן בס"ד:
ב) על מכתב של גאל בעלא פקפק מעכ"ת שכפי נשמע עלי' מחלל שבת בפרהסיא והא מבואר בסעיף ג' דפסול עדות דאורייתא אינו רק כגוי במסלפ"ת והנ"ל מעיד ב"פ א' בלא שאלה מ"מ הא הוי עפ"י כתב וכיון שנדון כגוי לא מהני כמ"ש לעיל לפי פסק הרמב"ם וכתב ב' הי' עפ"י שאלה וגם כיון להתיר כמ"ש בהעתק מכתבו והנה בת' אמרי אש ח"ב סי' כ"ב שם פקפק על עדות סתם בעלי מלחמות שהם עושים עבירות נכשלים במאכלות אסורים ומחללי' שבתות אם כי תחילתן באונס סופו ברצון עיי"ש והמכתב הנ"ל ערוך להגאון מהרי"א בעה"מ שו"ת יהודה יעלה ובשו"ת הנ"ל נראה להדי' שסומך על הכרעת מהרי"א ובח"ב סי' ט"ז מביא כל שו"ת הנאמרים בענין זה והביא שם דברי מהרי"ו שהביא בב"י סי ל"ד בח"מ דעתו כי כל זמן שלא התר' לבעל' עברות דאוריית' אינו פסול רק מדרבנן ואם כי הב"י חולק עלי' מ"מ הא מביא דברי מ"כ דעכ"פ צריכים להעיד עלי' בב"ד וכל שלא העידו בפניו או שלב"פ אינו פוסל רק מדרבנן והא פסולי עדות דרבנן נאמנים בעדות אשה וכן מסקנתו לסמוך אחרי שקבלו עדותן וראיתי בתשו' מהרמשי"ק דברי כנה"ג סי' י"ז אות ל"ד בהג"ה הטור שהביא בשם בנימין זאב דסתם אנשים שאין אנו יודעים בהם תולים שהם פסולים דאורייתא ואפשר לומר דמ"מ אין מזה סתיר' לתשו' מהרי"א דכוונתו שאנו תולי' דכבר נפסלי' ע"י עדות בבי"ד דבזמן ההוא ידוע' הי' מצויי' בדינ' ועפ"י עדות אנו תולי' דא' מבע"ד הביא עדות שהעיד' בב"ד שפסולים כמ"ש במסכת סנהדרין דף כ"ז כיו"ב משא"כ בזה"ז לא שכיח כלל ולא נשמע מעולם מכיו"ב וא"כ בנ"ז ג"כ יש לנו סמוכי' ע"ד מהרי"א. וראיתי מעכ"ת הביא דברי נמ"י פ' ז"ב שהביא פ"ת והובא בקצ"ח סימן מ"ו וסימן כ"ב דבעדות אשה לא נפסל רק עד ר' דחמס ובנתיבות השיג עליו בטעמי' שהובא באחרונים, עיין תשובת עטרת חכמים כיו"ב ומעכ"ת ק"ל ע"ד נמ"י ממ"ש יבמות דף כ"ה דמקשי במ"ש במתניתן הרגתי' לא ישא אשתו הא לאחרים מותרת והא אמר ר"נ גזלן דאורייתא פסול עדות אשה ומה קושי' דרוצח אינו ר' דחמס ותמוה בעיני מה עלה ע"ד הא במס' סנהדרין דף כ"ז מבואר דרוצח קשה מכול' דהוי רע לשמים ורע לבריות ועד זומם בנפשות פסול לכ"ע שם בפלוגתא דר"מ ור"י דר"מ ס"ל דבין לנפשות בין לממונ' פסול לכל עדות ולר"י דוק' מנפשות החמור' קל אבל בממונ' כשר ושם בס"ד דאביי כר"מ ורבא כר"י ועיי"ש במסקנא דרבא כר"י דבעי עד ר' דחמס ואביי כר"מ והכלל דמגזלן ילפינן תרי מילי א' אוכל נבילות לתיעבן אם כי אינו בחמס מ"מ חשוד משום ממונ' ותו ילפינן דכל שהוא רע לשמים ורע לבריות הוי עד ר' דחמס וע"ג רוצח קשה מכול' א"כ אדרבא פריך שפיר ביבמות בדרך כש"כ וק"ו והנה עיינתי בנמו"י ול"ז להבין במ"ש כי רק רשע דחמס פסול לעדות אשה מה שייכת זה לכאן בנמו"י נאמר רק לאביי דס"ל דגם אוכל נבלות להכעיס דפסול דעכ"פ רשע הוא עד"ז קאמר בנמו"י דאין טעמים דאביי משום דעביד עבר' רק משום גזירה דרחמנא אל תשת רשע עד וכיון שכן דוק' היכא דבעי עדות אבל באסורי' דל"ב עדות ואפילו אשה מהמנ' כשר להעיד ולא נזכר שוב דבר בעדות אשה והא י"ל דבעדות אשה בזה אוקמ' אדאורייתא כמ"ש לענין ערכאו' בחת"ס סימן מ"ג הנ"ל בשם מהרמ"ב ז"ל דלא הקילו בעדות אשה רק מ"ש חכמים מסלפ"ת ושאר דברים התלוי' בעדות אם כי אומדנ' דמוכח שאומרים אמת מ"מ הניחו על ד"ת כמ"ש בתשו' הרא"ש שנטה לאסור עדות אונסים אם כי סופן בכשרות ואומרי' אמת לאחר שחוזרי' בתשובה כמ"כ בזה לענין עדות אשה שהאמינו עד א' עבד ואשה מ"מ עדות פסול דאורייתא דקיימ"ל כאביי דכל חיוב' מלקיות פסולי' והא שייך בה עדות דהוי דבר שבערוה וחזקת א"א ע"כ לא אדע שום רמז מדברי נמו"י ועכ"ח דמ"ש דכשר היינו בדבר שאינו חשוד לאותה דבר כגון לענין טבל וכלאים וכיו"ב ואינו מחמירי' אנשי דעלמ' כמ"ש ביו"ד סימן קי"ט ובזה אדרבה גם ר' דחמס כשר כמ"ש רמ"א בסי' קכ"ז דכל פסולי' לעדות נאמני' באסורי' והרי כתבו התוס' פ"ק דמס' חולין גבי מי שנגנבו גדיי' ומצאו שחוטי' דמותרי משום שחיטה דאעפ"י שחשוד על הגנבה אינו חשוד על שחיטה וכן מורי בפוסקים א"כ הלא להדי' דלא שייך בזה כלל חומר' דחמס זה לענ"ד כוונת הנמו"י והארכתי בזה למען העמיד עד"א כנ"ל ועכ"פ לדעת מהרי"א אין לבטל עדות של גאל בעלא לגמרי ויש סניף כנ"ל:
ג) עפ"י עדות ערכאות בנ"ז ע"י מכתב קאמאנדא הביא כת"ה דברי מ' חת"ס סימן מ"ג מ"ד וצ"ד ושוב הביא החולקי' עליו ה"ה דברי תשובת דברי חיים שכן קבל מחמיו הגאון מהרב"פ ז"ל וכ"כ בתשובת עטרת חכמים סימן ו' ועיקר חששא משום דערכאו' בעצמ' אינו רואה שום דבר רק המשמשי' וכן העיר בתשובת בית אפרים סימן ל"א ובתשובת א"א ותשובת אבני צדק הנה במהרמשי"ק סימן מ"ב הביא כל דברי הגאונים והשיב עליהם דהא בערכאות ג"כ הכי הוי כמ"ש בח"מ סימן ס"ח עדים סתמ' מעידי' לפניהם והם מקיימי' עדותן וראיתי עוד מ"ש בתשוב' ע"ח דדווקא ערכאות שהם דייני' דמ"ש רש"י ז"ל והכי מה דיינות שייך בעדות אשה והנה הגאונים בתשובותיהם סמכו ע"ד מהרי"ק ותשו' צ"צ סימן מ"ב שהוכיח מהסוגיא דערכאות שם דהיינו טעמי דבגטי נשים אינו סמכו על עדותן דלאו בני כריתות ננהו ומשמע דבל"ז הי' סמכו כן דייק במהרי"ק לענין עובד' דידי' ברוצח שהודה שלא במל"ת וכן בתשובת צ"צ הנ"ל ומה דיינו שייך בגטי נשים ועיין במהרמשי"ק בפיר' דברי מהרי"ק ועכ"ח לומר דבברור דלא מרעי נפשי' סומכי' עליהם ועיין בתשובת דברי חיים ח"א סימן ל"ג שהביא כל הנ"ל ושם דעתו דיש סמכו בעדות אשה ע"י ערכאות ולא אדע איזה באחרונ' וראיתי עוד בתשובת עטרת חכמים דערכאו' וכן הרופא אינו מבחין ואינו רואה כלל רק המשמש מזכיר כל הנ"ל לפניו וכי עלי' נסמוך שהוא יכוון ג"כ להעיד וכן בתשו' דברי חיים כתב ששאל לבע"מ על הכמוס בענין זה וכ' כי הפעלדוועבעל שואל לבע"מ מיומי הכופלי' ועי"כ משיבי' הבע"מ והנה ידוע כי הנתוסי' משתני' לפי פקודת המלך ושרים הגבוהים וידוע כי בזה"ז אפילו בשאר חולי' שמתו הפקוד' בתוקף שהרופא עצמו צריך לבדקו ולכתוב ולחתום בחת"י הטאטענשיין, וגם באתי להתודע אצל הבע"מ ישראלים היאך הכמוס לענין ההודע' להקאמאנדא והשיב לי כי ישנו עד"ז רעגימענט לבד נקראו סאניטענוסע- אבטהיילונג ולהם נתן דפוסים]דרוקקסארטען[שם נרשם בדפוס ראשי פרקי' בדרך הציגניססע והם ממלאים אותו דפוסים לאח"ז ומזכירין כזאת וכזאת להקאמאנדא ואין כאן שום שאלה רק מעצמו מזכירי' הכל אשר נעשה א"כ לא שייכ' חששות הנ"ל והנה ראיתי בתשו' פרשת מרדכי סימן כ"ו וידוע כי הגאון ז"ל הוא אשר הביא בחת"ס סימן מ"ג שפקפק ע"ד מתשו' הרא"ש כידוע ושם בסי' כ"ו הי' עובד' שמת בע"מ בשפיטאל עיר וויען ובא הודעה מן המשגיח א"י וגם נדפס בצייטונג על הנעדר וסמך בזה ע"ד בסבר' עמוק' עפ"י מ"ש במס' יבמות דף קכ"א לדברי ר"י דס"ל דגם במכוון להעיד לא הוי מסל"ת היאך משכחת לי' מסל"ת והביא כמו האי דאזל וקאמר מאן איכ' בי' חיואיי שכיב חיואי וקשי' מה עדיפות' דהא חזינן דדעתו להודיע' למי שצריך להתודע לאיזה צורך יהי' מה שתהי' אלא שלא מכוון להעיד אלא דזה שנחוש שמכוון להעיד היינו באומר אנשים ידועים וניכרים ולא קטרח אבל זה שהכריז בפמבי לאנשי דעלמ' לא שייך עדות דבשאר עניני' דאמר י"ל דמשקר ומהתל בחברו או חברו אבל בזה שמוציא קול לא שייך התי' השטאה ועוד דטרח כול' האי]ועיין בהריטב"א יבמות שם הסבר' כי דמחי' לאכריז ל"צ לומר קברתי' אפילו לשי' הרמב"ם[וא"כ בעובד' דידי' שנדפס בצייטוכג לאכרז' לעלמ' והוי שפיר כמסל"ת אפילו אם התכלית להודיע למי שצריך לידע מ"מ אינו אומר להם דבר במיוחד וג כי המדפיס וגם המשגיח שאומר למדפיס אינו רק לקיים פקידת המלך אשר שם חק להבדיל החיים לשאי"ח ועוד מסיק שם דגם חששא משום כתב גוי לא שייך אפילו לסבר' הרמב"ם דבעי כתב ישראל ה"ט כמ"ש בלח"מ דאם בכוונ' כתיב הוי מתכוון להעיד ואם שלא בכוונה דילמא כתב בדרך השטאה משא"כ בנ"ז לא שייך מכוון להעיד וכש"כ דלא שייך השטאה הכל למען קיים פקידת המלך ועוד שם מסקנת' דכיון שהוא חק המלכות לידע ולהודע מי בחיים ומי שאינו א"א בלי שום אופן שישקר' ועדיף ממסלפ"ת דשם אפשר דמ"מ משקר משא"כ בזה ודאי הוא שאינו משקר וכיון שכן אפילו מתכוון להעיד עדיף ממסלפ"ת והביא דברי מהרי"ק הנ"ל ובזה גם מ"ש מדברי הרא"ש בתשו' דשם באנוסי' העמיד' על ד"ת משום דעכ"פ דאפשר שמשקרי' וגם כי קודם שעשו תשובה לא הי' משויחי' לעדות נאמני' משא"כ בנ"ז ג"כ כבר אמרינן כי המזכירי' הם רעגימענט לבדן והם מזכירי' בלא שאלה ולקיים פקידתן והוי ודאי מסלפ"ת וגם ודאי אינו משקרי' והוי דומי' דדפוסי צייטונג ה"נ כן דהאקומאנד' שהעריך מכתב להאנא- טער אין כוונתו להנאטער בעצמו אך ורק לרשום כל דבריו עפ"י מאטריקעל והא האי מאטריקעל אינו למען האנאטער אך ורק כמ"כ להתודע לשרי הקאמיטאט ושרי המדינה וגם לכל מי שצריך לידע כידוע שכל מי שבא לנאטער להתודע, צריך להודע לו מ"ש במאטריקעל ומה בין זה לזה והוי כמכריז בעלמא וגם קטרח ונחית להכריז, ועוד ישנ' כאן אומדנית ששלח אויס- צייכנונג של כסף והוקבע לאשתו פמכזיאן דומי' דמס' יבמות דף קכ"ז שהוציא' מקלו דחשוב לי' רגלים לדבר ואומדנ' כמ"ש בתוס' שם ובמפרשי' ראשונים ע"כ לענ"ד יש לנו די לסמוך ע"ד הגאונים שסמכו בעדות ערכאות ומרן חת"ס העיד כי ג"פ היתרה יצא לפי עדות ערכאות וכן כ' בתשוב' שו"מ ח"א דכ"פ יצא להיתר ומיישב שם מ"ש הגאון מהרמ"ב שם בתשו' חת"ס סימן מ"ג ז"ל עיי"ש וכש"כ דעובד' זו דומ' מ"ש בתשו' פרשת מרדכי דהוה מסלפ"ת ממש וגם עדיף כנ"ל וכמ"ש בס"ד: ד) ע"י גבי"ע מר' גדלי' מפי אשת' שהערל שהי' לעת הואיינריקקען ואמר לאשתו בלי שאלה וחיפש אצלו האוהר והקעט ולא מצא והי' זה כמו קברתי' כמ"ש בת' הר"ן סימן ג' דנגיע' בגופו ברור שמת ומה שחשש כת"ה דזה יותר מב' שנים דילמא שכחה והי' ע"י שאלה והנה כבר הבאתי דברי ב"ש ס"ק מ' בזה דאין לחוש שאר חששות והא בכתובו' בסוגי' דעדים שאמרו אמרי' דזוכרי' עדות כמה שנים רק מ"ש מעכ"ת דילמא מה שחקר ר' גדלי' לע"ע בגופו דעובדי נאמר שהכיר בטוב ואפי' הגעלבע שנויטצען וחשש מעכ"ת דילמא מ"ש שהכיר' מחמת זה הסימן הוה והנה כיו"ב מצינו בנוב"י מהדו"ק סימן ט"ו אם שם נראה מדברי העד שנתן סיבה להכירתו מחמת שראה סימני' גופו משא"כ בנ"ז שאמר בלשון אפי' ואדרבה משמע מדברים לא מבעי' ע"י הכרה ודאי מעיד אלא שאפי' מסתייע מהסימני' ועיין בחת"ס סי' ס"ח עובד' כזו שהגידו העדים בטב"ע ואמרו ג"כ סימנים שאין בהם ממש וכן נמצא בנוב"י טב"ע בכלים וכמ"כ סימני' וכיון שמתחילי' כשאמר לאשה ולבעלה באר היטב שהי' מכירו מאז ולא הזכיר כנ"ל מסימן זה אם נראה לעין שהי' בטב"ע לבד ג"כ מלענין מעלות המסלפית שנאמר ממנו קברתי' האיש לשאול לר' משה מהרי"א אם ראה שחפש אצלו האוהר והקעט והא ראי' שאחרים קברוהו ג"כ מהני כמבואר בריב"ש סי' שע"ח:
ה) היתר עפ"י גב"ע מר' משה בר דוב ולא חסר ממנו דבר רק מ"ש ולא אמר קברתיו ומעכ"ת שפיר קאמר ודברי הרמ"א שהביא שי' המרדכי דאם לא ראה ההריגה והעיד ברור דברים שמת לא בעי קברתיו לבד מזה הא מדברי הר"ן בתשובה וכן בתשובת הריב"ש סימן הנ"ל משמע דרוב הפוסקים חולקי' על הרי"ף והרמב"ם בעד א' במלחמה ולא בעי קברתיו וכ"פ הרמב"ם במלחמות והביא ראי' לדברי הירושלמי והרא"ש המורי' בזה שי' הראב"ד שהביא ראי' במ"ד בגמ' טבע חסא ולא קאמר בגמ' שם רק משום דהוה מים שאל"ס משמע דביש סוף תנשא לכתחילה והא ל"א קברתיו והרא"ש השיב עלי' דבמים שיש להם סוף לא שייך בדדמי ברואה מד' רוחות ושהה כשיעור יציאת נשמתו וראיתי בס' עצי ארזים אות קצ"ג שתמוה בעיניו על תשובה זו דעכ"פ הא מבורר בגמ' דף קט"ו דמים שאל"ס הוה כמלחמה ובעי קברתיו כמ"ש מעובד' דשני ת"ח שהשיא רבי נשותיה' והא לדעת הרא"ש נראה דבלא אמר קברתיו תצא והיאך קאמר בגמ' שם דעל דיבורו דר"נ שאמר טבע חסא נשאת לאחר ובדיעבד ל"ת והא כיון דלא אמר קברתיו מה"ט תצא ג"כ א"כ ראיות הראב"ד כראוי מוצק אם לא שנאמר לדעת הרא"ש דס"ל כדעת המרדכי שהביא בשם ר"ש וראבי"ה דבנכרי מסלפ"ת לא בעינן קברתיו א"כ לפי"ז בנ"ז ממנ"פ מותרת ועוד יש לסניף במ"ש בק"ע בשם מהריב"ל דישראל מנכרי או נכרי מפי נכרי מלפ"ת תולי' לומר דהראשון אמר קברתיו כיון דלא בעי רק טלטול בעלמ' וגם יש דעות בראה לאחר הריגה ל"ב קברתי' וגם יש דעות דנכרי מסלפ"ת לא בעי קברתיו כדי לסמוך עד"ז עיי"ש וגם בתשו' מהרמ"ל סימן ק"ה עשה סמוכי' בכיו"ב בהיעתק המלחמה ממקום הנ"ל וכפי הנראה ראה ר' משה אח"כ ואחר שהגיד לו מהאיש גאל בעלא ויש לחקור עד"ז ועוד אם נאמר דהכתב מהאקאמאנדא שנאמר מפי המיליטער אתי' בפשיט' שתולי' אומרי' קברתיו עפ"י דברי מהריב"ל וגם לפימ"ש לעיל בשם תשובת פרשת מרדכי דהמזכיר לפני השר קאמאנדא הם בל"ס מסלפ"ת וראיתי מ"ש מעכ"ת ע"ד שהי' ג' ימים ומשוה לספקו. ולדעת הרשב"א חיישינן מ"מ יש להצטרף דעת ר"ת בלא נחבל בפניו מעידי' אפי' אחר ג' ימים ועיין בתשו' חת"ס סימן נ"א וסימן נ"ג שביאר דברי ר"ת היטב לפימ"ש בספרו ספר הישר דשם מתרץ כל הקושיו' שהקש' עליו בראשונים ובסימן נ"ג סמך ע"ז ע"י סניפי היתרים וכן ראיתי בתשו' מהר"מ אלשי"ך דבס' ג' ימים יש לסמוך ע"ד ר"ת בפרט כשאין הגוי אמר רק ע"י אחרים ששמעו ממנו כמ"ש הרמב"ם דבעד מפי עד דהעד שני אי"צ לברר דבריו וה"נ יש לצרף עדות הבי דואר דודאי לא שייך בזה השטאה או כוונו עדות אך ורק מודעי' מ"מ שאין אפשר ליתן המכתב לידו וכמ"ש בתשובת פרשת מרדכי דבמקום דלא שייך השטאה וכוונת עדות מהני אפי' כתב גוי ובל"ס נאמר כבי דואר כי כבר מת ושוב יש לומר כדברי מהריב"ל דתלי' לומר שנאמר מפיהם שכבר נקבר ועיין בחת"ס שחשוב כענין זה החזרה מבי דואר כאלו מקיים וי"ל לפי"ז דבמקיים לכ"ע מועיל ופשיט' דהוה עכ"פ ב' גויי' מסל"ת זה של"ב זה ול"צ ג"כ משום מעליות' דערכאות וכמ"ש בחת"ס סימן מ"ד סיומא דמלתא דשריות' דהאי אתת' אשת ר' מנחם מענדל ע"ה לענ"ד ידים ורגלים להמתירים ואם עוד גדולי הוראה יסכימו אתנו גם אני כמשיב' למכשור' כנ"ל
ידידו דוש"ת:
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: