אור ברסלב
לבוש מרדכי על זבחים סימן ט - לדף לו

לבוש מרדכי על זבחים· רבי משה מרדכי אפשטיין

סימן ט - לדף לו

סימן ח - לדף לד

סוגיא דהניתנין על מזבח החצון שנתנן במתנה אחת כיפר

תנו רבנן מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך, והאי להכי הוא דאתא וכו' ואכתי להכי הוא דאתא מיבעאי לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנו בשפיכה יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר' עקיבא דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן ברך ברכת הפסח פטר של זבח של זבח לא פטר את הפסח ר' עקיבא אמר לא זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו, אכתי מיבעאי לכדתני ר' ישמעאל אומר מתוך שנאמר אך בכור כשב וכו' למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח מעשר ופסח מנין תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך סבר לה כר' יוסי הגלילי דאמר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, ור' ישמעאל האי קרא מפיק לי' להכי ולהכי (פירש רש"י דריש לניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא ודריש לפסח דבשפיכה) תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל ע"כ.

והנה הרמב"ם בפ"ה מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ז כתב ז"ל הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד וכו' ומנין שאין טעונין אנא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח מפי השמועה למדו שהוא הדין במעשר ובפסח שנותן דמן מתנה אחת כבכור עכ"ל הרמב"ם, וכבר תמה הלחם משנה ז"ל דברי רבינו ז"ל תמוהין דנראה דפסק כר' יוסי הגלילי (היינו דילפינן למעשר ופסח שטעון מתן דם למזבח מקרא דואת דמם תזרוק) ור' יוסי הגלילי אית לי' דכולהו בזריקה וכן הא איתא מפורש בפסחים ס"ד ז"ל הגמ' מאן תנא פסח בזריקה אמר רב חסדא ר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר את דמם תזרוק על המזבח דמו לא נאמר אלא דמם, הרי דגמ' סברי דאם נילף מקרא דתזרוק דמם טעון זריקה לא שפיכה, עוד הקשה כיון שהרמב"ם פסק בפ"ח מהלכות חמץ ומצה ה"ז כר' עקיבא דלא זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו וא"כ ס"ל דאין זריקה בכלל שפיכה ואיך פסק הרמב"ם בפ"ב מהלכות פסוה"מ דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא. עוד הקשה הכ"מ כיון דבגמ' אמר דמאן דיליף מקרא דדם זבחיך ישפך דין דאם נתן במתנה אחת שכיפר, לא יליף מהאי קרא לניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא ואיך הרמב"ם בפי"ב מהלכות פסולי המוקדשין כתב ללמוד דאם נתנן כמתנה אחת כיפר, וגם דין דניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא תרויהו מקרא דדם זבחיך ישפך הא בגמ' אמר ור' ישמעאל מפיק להכי ולהכי תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל, וגם הא פריך והא מיבעא וכו' ומשני סבר לה כר' עקיבא הרי דאין ללמוד שני הלמודים מקרא אחד.

ונראה לי דהנה התוס' בזבחים דף ל"ז הקשו דסוגיא דזבחים סתרה לסוגיא דפסחים דף ק"כ דסוגיא דזבחים סברא דתנא דאות לי' אליבא דר' ישמעאל דפסח בשפיכה לית לי' דניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ותרי תנאי אליבא דר' ישמעאל ואילו בפסחים מוכח דר' ישמעאל אית לי' פסח בשפיכה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, לכן נראה דהנה הגמ' תלי דמשו"ה ס"ל לר' ישמעאל דבירך ברכת הפסח פטר של זבח משום דזריקה בכלל שפיכה, ולכאורה מאי ענין זה לזה אטו ברכה שמברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הפסח הוא על מצות השפיכה הא השפיכה עושה הכהן והאכילה אוכלין הבעלים ומאי ענין זה לזה, לכן נראה לי דכונת הגמ' כן דר' ישמעאל סבירא לי' דקרא דדם זבחיך ישפך קאי על פסח א"כ פסח קרוי זבח אנא פסח יש לו בערב הפסח דין יתר שבערב הפסח הוא מקודש יותר מדין פסח וא"כ בזה שהפסח מצותו בשפיכה בזה פוטר גם מצות הזבח שבו ומשום מצות הזבח הא צריך זריקה, ע"כ דזריקה בכלל שפיכה, ובזה ששופך דמו קיים גם מצות זריקה וא"כ כשיברך על הפסח הא בירך גם על מצות הזבח שיש בפסח גופא ומשו"ה בירך על הפסח פטר גם את הזבח שהרי פסח יש בו ג"כ מצות זבח אבל אם בירך על הזבח הרי עוד לא בירך על מצות הפסח שעל הפסח הא יש מצוה יתרה מצות פסח משו"ה בירך על הזבח לא פטר את הפסח. אכן ר"ע לא סבירא לי' דלימוד פסח בשפיכה מקרא דודם זבחיך ישפך א"כ לר"ע לא פסח בכלל זבח ולא זבח בכלל פסח דפסח מין אחר הוא וא"כ לא זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו דאין ברכת הפסח פוטרת את של זבח ולא של זבח פוטר את הפסח דשני מינים נינהו וממילא אין לנו לימוד דזריקה בכלל שפיכה שפסח יש עליו מצות שפיכה ולא זריקה שאיננו בכלל זבח.

ואפשר לפרש גם הירושלמי שהביא התוס' שם בפסחים דף קכ"א ג"כ כהבבלי וזה לשון הירושלמי א"ר זעירא דלא ברך ברכת הפסח לא פטר של זבח ושל זבח פטר של פסח שהפסח בכלל הזבח א"ר מנא הפסח עיקר והזבח טפילה עכ"ל הירושלמי, ועיין במפרשים שכתבו דפירוש דר' זעירא אמר דלא פירוש שלא כמתניתן, והוא תמוה שיאמר בלשון דלא היינו דלא כמתניתן, אכן לדברינו הפירוש כן אמר ר' זעירא דלא ברך ברכת הפסח (פירוש אם לא ברך ברכת הפסח) לא פטר של זבח ופירוש לא פטר הברכה שבירך על של זבח) ושל זבח פטר של פסח (פירוש הברכה שצריך לברך על של זבח פטר הברכה שבירך על של פסח) שהפסח בכלל זבח וא"כ כשמברך על של פסח הרי בירך גם על מצות הזבח שהרי הפסח הוא ג"כ זבח ור' מנא הוסיף דכיון הפסח עיקר והזבח טפל א"כ העיקר פוטר את הטפל, אבל דוקא משום שהם מין אחד וכמו שיש מרבותא דסוברים דהסעודה אין פוטר רק מיני מאכל אבל לא מיני משקה אכן לפי דברינו יקשה כיון דר' עקיבא אין דורש קרא דודם זבחיך ישפך א"כ לדידיה מנא לן דפסח בשפיכה, ואפשר דבאמת לר"ע פסח בזריקה ולא בשפיכה.

אכן הרמב"ם הא פסק כר' עקיבא דלא זו פוטרת את זו ואעפי"כ הא כתב בפ"ה מהלכות מעשה הקרבנות דפסח בשפיכה כמו שהבאתי למעלה, אכן דברי הרמב"ם סותרים לכאורה זה את זה כמו שהקשה הלח"מ דהרי הכא הא כתב הרמב"ם דבכור ומעשר ופסח דמן טעון שפיכה, ואילו בפ"ו מהלכות בכורות כתב הרמב"ם ז"ל וזורקין את דמו זריקה אחת כנגד היסוד הרי דבכור טעון זריקה ותירוץ הלח"מ דהרמב"ם סבירא לי' דפסח בזריקה, ומה שכתב בשפיכה כונתו דלכל הפחות בשפיכה יצא, דחוק מאד דהרי כבר כתב הרמב"ם דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ולמה לו לכתוב בפסח מעשר ובכור דיצא בשפיכה וגם איך כתב טעון מתנה אחת בשפיכה דטעון משמע דלכתחילה טעון שפיכה.

לכן נראה לי דהרמב"ם מפרש דשפיכה הכונה ששופך ומערה את כל הדם דזהו פירוש בכל מקום שפיכה ששופך הכל והנה בגמ' זבחים דף ל"ד איתא מנין לחטאת שקבל דמה בארבעה כוסות ונתן מתנה אחת מזה ומתנה אחת מזה שכולן נשפכין ליסוד תלמוד לומר ואת כל דמה ישפוך וכו' ראב"ש אמר מנין לחטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן ד' מתנות מכוס אחר שכולן נשפכין ליסוד תלמוד לומר ואת כל דמה ישפך ע"כ, ולכאורה קשה כיון דאילו הוי כתוב רק קרא דאת דמו ישפוך הו"א כמו הא דכתיב וזרקו את הדם הלא אין הדין שצריך לזרוק את כל הדם רק דין הוא שצריך זריקה מן הדם כן אילו הי' כתוב רק קרא דואת דמו ישפוך הו"א דאין צריך לעשות שפיכה על כל הדם רק דמהדם צריך לעשות שפיכה ליסוד, א"כ איצטריך קרא דואת כל הדם ישפוך שצריך לשפוך כל הדם ליסוד וא"כ זה דוקא הכום שממנו נתן הארבע מתנות, ועכצ"ל דלא דמי דקרא כתיב וזרקו בני אהרן הצווי על הזריקה שצריך לעשות זריקה מדם וא"כ בודאי דאין צריך רק לעשות זריקה מקצת הדם אבל כיון דכתיב ואת דמו ישפך א"כ דין התורה הוא על הדם שהדם צריך שפיכה א"כ כל הדם צריך שפיכה ליסוד אף אם הי' כתיב רק ואת דמו ושפך, ומדכתיב ואת כל־הדם לרבות בא אפילו אם נתן הארבע מתנות מכוס אחד צריך לשפוך כל הכוסות ביסוד לראב"ש, ולרבנן בא לרבות אף אם נתן משלושה כוסות המתנות שאינן מעכבות כפרה ג"כ נשפכין ליסוד לפי זה בבכור ומעשר ופסח אף אם ילפינן מקרא דואת דמם תזרוק צריך לשפוך את כל הדם למזבח היינו לערות את כל הדם למזבח ולא להניח שיריים אלא לזרוק בפעם אחת הכל, נמצא דבין אם ילפינן מתן דם במעשר ופסח מקרא דודם זבחיך ישפך בין אם ילפינן מקרא דואת דמם תזרוק, הדין הוא בהדם שצריך לערות הכל בפעם אחת ולא להניח שיריים אלא אם ילפינן מקרא דואת דמם תזרוק צריך לעשות השפיכה. היינו לערות הכל ע"י זריקה ברחוק מקום, ואם ילפינן מקרא דדם זבחיך ישפך צריך לשפוך הכל בקירוב מקום דרך שפיכה לא בדרך זריקה, וכן מוכת בקרא שהרי קי"ל פסח בשפיכה וקרא בד"ה ל"ה איתא וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים את הדם מידם, הרי דנאמר בפסח לשון זריקה ובזה מיושב דברי הרמב"ם דלא סתרי אהדדי מה שכתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות מעה"ק הבכור המעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד כתב הרמב"ם דהדם טעון מתנה ומתנה הוא בכח דהרי כששופך הוא מערה הכלי והדם הולך מאליו ולשון מתנה הוא ע"י זריקה אלא ששופך הכל ע"י הזריקה וזהו דקאמר שהדם ניתן ע"ו מתנה אחת ששופך הכל כנגד היסוד אבל השפיכה הזאת ניתנת ע"י זריקה, ובזה מיושב לשון הרמב"ם שהרי בפ"א מהלכות פסח כתב הרמב"ם הלכה ו' ז"ל דם הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד ואחר ששופכין את דמו וכו' ואילו שם בהלכה י"ח כתב ז"ל שחיטת הפסח וזריקת דמו הרי דנקט לשון זריקה, וכן כתב כמה פעמים שוחטין וזורקין עיין בפ"ב ולא כתב לשון שפיכה אלא אף דטעון שפיכה כל דמו בבת אחת השפיכה הזאת צריך לעשות ע"י זריקה, דהרמב"ם פסק כר' יוסי הגלילי דיליף דין מתן דם של פסח מקרא דאת דמם תזרוק, וכן הוא לשון המשנה בפסחים ס"ד כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד היינו שזורק את הבזך זריקה אחת כנגד היסוד, וע"ז אמר מקבל את המלא ומחזיר הריקן וקאמר דמתניתין כר' יוסי הגלילי דפסח בזריקה היינו שזורק כל הדם בבת אחת ע"י זריקה, ואף דפסח הא הוא ג"כ זבח וזבח הא צריך שיריים, אכן הא שייריים אין מעכב דעוקר מעכב הכפרה אבל השיריים אין מעכב משו"ה אף דפסח הוא זבח אעפי"כ די בשפיכה שהוא מצות הפסח אף שאין לו שיריים, וכן הא דאמר הרמב"ם בפ"ו מהלכות בכורות שהמעשר זורקין את דמו זריקה אחת הוא ג"כ היינו הך שאמר בפ"ה מהלכות מעשה הקרבנות שהבכור המעשר והפסח דם כל אחד טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד, היינו דע"י הזריקה שופך הכל ואין מניח שיריים.

והנה בפסחים דף פ"ט איתא אלא (משום הכי אין יכול להביא שלמים ולהתנות אם הוא מחויב פסח יהי' פסת) משום דאילו פסת בשפיכה ואילו שלמים בזריקה ופריך מאי נפקא מינה והא תניא כל הניתנין לזריקה שנתנן בשפיכה וצא אימר דאמרינן דאי עביד לכתחלה נמי ולכאורה קשה כיון דלהס"ד הי' סבר כיון דבדיעבד כשר אף שהוא דוקא בדיעבד אעפי"כ הקשה דניתי ויתני א"כ אמאי נא הקשה מעיקרא דמשני דמשום הכי אי אפשר להביא שלמים ולהתנות משום סמיכה הי' להקשות הא סמיכה אין מעכב בדיעבד, ועכצ"ל דגם בס"ד ידע דאם מבטל מצות סמיכה בקום עשה אי אפשר להביא ולהתנות שאם אין מחייב פסח יהי' שלמים שהרי מבטל מצות סמיכה דכתיב וסמך ושחט א"כ אסור לשחוט בלא סמיכה ועובר על מצות סמיכה בקום ועשה אלא דהמקשה הי' סבור כיון דילפינן מקרא דודם זבחיך ישפך דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אשמעינן קרא דאם נתן בשפיכה יצא גם מצות זריקה דזריקה בכלל שפיכה, אכן למסקנא מסיק דאין זריקה בכלל שפיכה רק בדיעבד יצא אף אם שפך בבת אחת אף שהחסיר שלא יהי' שיריים הוי אמינא כיון שאי אפשר להיות שיריים אחר השפיכה על המזבח א"כ אף שאין השיריים מעכבי זה דוקא אם בשעת הנתונה על המזבח הי' ראוי לשיריים. אבל אם שפך בבת אחת שאין ראוי לשיריים וכמו דאם אין ראוי לבילה בילה מעכבת ה"נ באין ראוי לשיריים מעכבי קמ"ל קרא דאין מעכב, שוב מצאתו מפורש כדברי. בר"ח פסחים קכ"א. ד"ה ברך ז"ל קי"ל הפסח דמו בשפיכה כדתנן כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד עכ"ל, ולכאורה דבריו תמוהים דהרי בגמ' אמר מאן תנא פסח בזריקה, הרי דמתניתין סברא פסח בזריקה, אכן מוכח דסובר הר"ח כדברינו דמתניתין סברא ג"כ פסח בשפיכה היינו ששופך הכל בבת אחת ואין משייר אלא דמתניתין סברא דשפיכה מה ששופך הכל, צריך להיות ע"י זריקה, ב"ה שהנחני בדרך אמת.

ועפ"י דברינו יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות פסולי המוקדשין הלכה י"ב שכתב שאם נתערבו הנתנין למעלה בנתנין למטה ונתן למעלה ושאל יתן למטה והקשה הלח"מ הא בגמ' זבחים דף פ"א הקשו למ"ד דסוף חטאת ועולה ישפכו לאמה דמקום עולה לאו מקום שיריים מברייתא דאמרה נתן למעלה אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עולין לו מאי לאו דאיערוב חטאת ועולה וכיון דיהיב למעלה הוי להו שיריים וקתני אלו ואלו עולין לו וכו' והוצרך לתרץ דאיערוב חטאת החיצונה בשיריים וא"כ רבינו ז"ל דפסק דמקום עולה לאו מקום שיריים שכ"כ לעול אפילו נתערב שירי חטאת וכו' ואיך כתב כאן דיתן למטה דהיינו קושיא דפריך בגמ' דהם דברים סותרים דלפ"ז משמע דמקום עולה מקום שיריים וצ"ע, עכ"ד הלח"מ.

ונראה לי דהנה שם בגמ' זבחים בדף פ"א איתא אמר אביי לא שנו אלא תחלת חטאת אבל סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום עולה מקום שיריים א"ל רב יוסף הכי אמר רב יהודה שיריים צריכין אצטבא וכן אמר ריש לקיש לא שנו אלא תחלת חטאת ועולה אבל סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום עולה מקום שיירים א"ר יוחנן ואיתימא ר"א עדיין היא מחלוקת ע"כ, והנה התוס' בדף ע"ו ד"ה ואי קודם מתן שבע הקשו איך אמר ר"א אם נתערבו מתן אחת במתן ארבע ונתנו במתן ארבע הא הוו להו שיריים ועבר משום בל תקטירו ותירצו חד תירוצא דר"א לטעמי' דאית לי' רואין כאילו מים ועוד כיון דשירי הדם ליסוד משו"ה כי יהיב למעלה לא עבר על בל תקטירו, אכן קשה לפי זה איך סבר ר' יוחנן דאם נתערב סוף חטאת ועולה ישפך לאמה נהי דמקום עולה לאו מקום שירים אבל איזה איסור יש בדבר אם יתן במקום עולה גם את השיריים ואח"כ יתן למטה, גם תירוץ הראשון של התוס' קשה כיון דדין הוא שצריך שפיכת כל השיריים ליסוד מה מועיל שרואין כאילו מים עכ"פ הא עובר בידים שנוטל השיריים ושופכן לשם מים והתורה אמרה שאת השיריים צריכין לשפוך ליסוד.

לכן נראה דע"כ מוכח מר"א דהא דאמרה התורה שיש חיוב לשפוך הדם ליסוד הוא דוקא אם בעת שנתן הזריקה היו השיריים ראוין לשפוך אבל אם בעת הזריקה היו השיריים בתערובות לא חל עליהם המצוה לשפכן ליסוד וא"כ האיסור רק משום לא תוסיף בזה סבירא לר"א דרואין כאלו הם מים עכ"פ מוכח מר"א דאם היו השירים בתערובות לא חל עליהם דין דואת דמו ישפוך ולענין דינא אם יש על השיריים איסור לזרקן על המזבח משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בל תקטירו אם נימא דמקום עולה מקום שיריים א"כ גם השיריים דינן לבא על המזבח וא"כ על השינוים אין דין דכל שממנו לאישים הרי הוא בל תקטירו דהרי גם השיריים עוד דין לבא על המזבח אבל אם נימא שיריים צריכין אצטבא א"כ השיריים אין דינן לבא על המזבח שהרי האצטבא לאו מזבח הוא ובודאי הא דאמר שמואל הניתנין למעלה שנתנן למטה דנתכפרו בעלים אם נתן ליסוד לא יצא דיסוד המזבח לאו מזבח הוא וא"כ אם נתן השיריים למעלה או למטה במקום עולה עבר קרא דכל שממנו לאישים הוא בל תקטירו, והאיסור הזה הוא אף אם היו בתערובות, והנה אביי דאית לי' סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום עולה מקום שיריים ומותר לתן, לכאורה קשה הא עולה בתחלתה צריכה זריקה, וסוף חטאת צריך שפיכה ואיך יתן הא משני מדין, וצריך לומר דאביי סבירא לי' כס"ד דגמ' בפסחים שהבאנו דכיון דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא הוא אף לכתחילה וכמו דאית לר' ישמעאל דזריקה בכלל שפיכה א"כ אפשר ליתן בשפיכה ויצא בין ידי עולה בין סוף חטאת היינו השיריים לפי זה הא דאמר ר' יוחנן עדיין היא מחלוקת אין צריך לומר דר' יוחנן סבירא לי' כרב יהודה דשיריים צריכין אצטבא אלא דר' יוחנן סבירא לי' כמסקנת הגמ' בפסחים דהא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא הוא רק בדיעבד ולא כר' ישמעאל דאמר דזריקה בכלל שפיכה ומותר אף לכתחילה אלא רק דאמרה התורה דבדיעבד אם נתנן בשפיכה והגיע הדם על המזבח יצא אף אם הגיע ע"ו השפיכה אבל לכתחלה אסור לעשות כן א"כ אף אם מקום עולה מקום שיריים אסור לעשות משום דעולה בזריקה ושיריים בשפיכה וכדאמר בפסחים דמשו"ה אי אפשר להביא פסח ולהתנות דאם אין מחויב פסח הוא שלמים משום דשלמים בזריקה ופסח בשפיכה, ולפי זה מה שהקשה שם מהא דנתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה לא הקשה כלל על ר' יוחנן דאפשר דגם ר' יוחנן מודה דמקום עולה מקום שירים וא"כ אין כאן איסור משום בל תקטירו ומשום דנותן השירים בזריקה אין כאן איסור שהרי כיון שהשירים היו בתערובות בעת זריקת החטאת לא חל עליהם דין ומצות דואת דמו ישפוך, וכדמוכח מר' אליעזר ומשום איסור דכל שממנו לאישים הרי הוא בל תקטירו אין כאן כיון דמקום עולה מקום שירים א"כ שירים למזבח אזלי ור' יוחנן שאמר עדיין הוא מחלוקת הוא רק בנתערב סוף חטאת בעולה שכבר חל על השירים דין דואת דמו ישפוך וא"כ אסור לתן בזריקה אבל לר' יהודה דאמר שירים צריכין אצטבא א"כ שירים יש עליהן איסור דכל שממנו לאישים הוא בל תקטירו ואיסור חל אף לתערובות לדידי' מקשה מנתן למעלה ולא נמלך לפי זה הרמב"ם פסק כר' יוחנן דהאיסור רק משום דין דשירים בשפיכה וזה הדין חל רק אם לא היו בתערובות משו"ה אם נתן למעלה ולא נמלך מותר לתן למטה אבל אם נתערב סוף חטאת שכבר חל הדין דואת דמו ישפוך משו"ה ישפוך לאמה שאי אפשר לתן על המזבח לא בזריקה משום השירים ולא בשפיכה משום העולה.

לפי זה לא קשה על הרמב"ם שכתב הלימודים דהנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וגם אם נתנן במתנה אחת יצא מקרא דדם זבחיך ישפך ובגמ' הא פריך והאי קרא להכי הוא דאתא ופירוש להאי דינא שאם נתן מתנה אחת שכיפר) הא איצטריך להאי דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, אכן לדברינו הסוגיא בזבחים סברי דזריקה בכלל שפיכה א"כ שפיכה עדיף מזריקה, א"כ אף דאמר קרא דאם נתנן בשפיכה ששפך הכל בפעם אחד יצא הוא דוקא אם עשה שפיכה שהיא יותר חשובה מזריקה שהרי זריקה בכלל שפיכה א"כ אם שפך אף בפעם אחד וצא אבל זריקה דאיננה חשובה כל כך בעי דוקא כדין כל אחד ומשני סבירא כר' עקיבא דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה לא יצא, אכן כל זה רק אם נימא דאם הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא הוא משום דזריקה בכלל שפיכה ופריך ור' ישמעאל מפיק להכי ולהכי פירוש כיון דלר' ישמעאל ילפינן דפסח בשפיכה מקרא דדם זבחיך ישפך נהי דילפינן דזריקה בכלל שפוכה ופסח הוא זבח ובזה ששופכין את דמו יצא מצות זריקה שזה עיקר הכפרה אעפי"כ מנא לן דנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה היינו ששפך כל הדם יצא דילמא כיון דהחסיר מצות שירים לא יצא כיון שבשעת השפיכה לא הי' ראוי לשירים אף שאין שירים מעכבים אם אין ראוי לבילה מעכב ואף דפסח הוא זבח ואעפי"כ אמרה תורה יצא מצות זריקה מפני שעשה עיקר הכפרה כדין אפשר דרק בפסח גלתה התורה משום שעשה השפיכה הצריכה שהיא עיקר הכפרה. אבל בשארי הקרבנות מנא לן שאם החסיר מצות השירים בשעת הכפרה דיצא ואף דבעיקר הכפרה כיון דחזינן דאמרה התורה שפסח הוא זבח ואעפי"כ במצות השפיכה יצא גם מצות הזריקה סברא ללמוד דזריקה בכלל שפיכה אף בשארי קרבנות ואם שפך מקצת הדם יצא ידי זריקה. אבל אם שפך כל הדם מנא לן ומשני תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל והאי תנא דאמר דכל הניתנין בזריקה אף אם שפך הכל יצא יסבור דפסח בשפיכה לא ילפינן מקרא דדם זבחיך ישפך.

אכן כל זה דמקרא דדם זבחיך ישפך לא נוכל למילף שני לימודים שניתנין בזריקה שנתנו בשפיכה יצא וגם לימוד דנתן מתנה אחת כופר הוא אם נימא דשפיכה עדיף מזריקה שזריקה בכלל שפיכה אבל למסקנת הגמ' בפסחים דמקרא דהניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא דוקא בדיעבד אבל לכתחילה עבר בעשה א"כ הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה ששפך הכל הוא שינה בשני דברים א) שלא נתן בזריקה ב) שנתן רק פעם אחד אעפי"כ יצא א"כ היכא שנתן זריקה רק פעם אחד שלא שינה אלא בדבר אחד מכש"כ דיצא, א"כ הרמב"ם שפסק כמסקנת הגמ' דפסחים דניתנין בזריקה שנתן בשפיכה הוא דוקא בדיעבד א"כ אם שפך בפעם אחד יצא מכש"כ בזרק בפעם אחת דכיפר.

תוכן העניינים

לבוש מרדכי על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה