לבוש מרדכי על גיטין· רבי משה מרדכי אפשטיין
סימן ד · ב
ולפי זה מיושב מאי דקאמר שנים שהביאו גט ממ"ה אין צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ משום דמה אילו ואמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני, והקשינו כיון דהטעם דאין צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ הוא משום דמהימני לומר הבעל שלחני, וא"כ למה צריך לומר משום דמה אילו יאמרו בפנינו גרשה, אטו עדים צריכין לנאמנותם מגו, אכן לדברינו הפירוש כן, לומר הבעל שלחני עדות על עצמם שאין זה בגדר עדותו אין נאמנים, דאין אדם נאמן על עצמו, ונאמנותם רק משום דזה שמוסרין המה הגט להאשה בשם הבעל הא זה עדותם שהיא מגורשת. והרי זה כאילו אומרים בפנינו גרשה, דלזה שהיא מגורשת המה נאמנים אף שעתה נעשה ע"י עצמם, נאמנים כאלו נעשה הגירושין ע"י אחר בפניהם דהרי הא דאין אדם מעיד על עצמו, אין הטעם משום נגיעה, דחיישינן שמא משקרי, אלא דין הוא דאין אדם מעיד על עצמו, וא"כ אם עדותם הוא על אחר, אף על ידי מעשה עצמו נאמן שנעשה בהאחר המעשה, א"כ נאמנים שהיא מגורשת.
ולפי זה לא קשה מה שהקשו האחרונים למה תקנו רבנן שיאמר השליח בפ"נ ובפ"נ, הי' להם לתקן שיאמר השליח הבעל שלחני, אכן לפי דברינו עיקר הטעם דתקנו הוא כדי שאם יבא הבעל ויערער יהי' לזה דין הוחזק, היינו שיהי' עדות האחד כשנים, א"כ זה דוקא אם שנים היו נאמנים על זה, אבל אם שנים ג"כ לא היו נאמנים, אז בודאי דאין מועיל עדות אחד, וא"כ לומר הבעל שלחני, הא גם שנים אינם נאמנים, וא"כ העדות של השנים מועיל רק משום דנאמנים שהיא מגורשת, והכא הא עד אחד להעיד שיהא מגורשת להוציא האשה מחזקת אשת איש הא אין אחד נאמן, משו"ה תקנו שיאמר בפ"נ ובפ"נ והוחזק עדותו כבי תרי שהגט הוא ספר כריתות קודם שנתגרשה, או תוך כדי דבור:
שזה ג"כ כמו קודם, שהרי השליח יוכל לחזור בו:
דאף דגבי גירושין לא אמרינן תוך כדי דבור כדבור, זהו דוקא בעל המגרש אבל לא שליח, ומחזיקים אנחנו שהגט ספר כריתות ונעשה כשנים, שאין מועיל ערעור הבעל אחר כן.