אור ברסלב

לב שלם על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי שלמה שלם

פרק ב · הלכה ב

פרק ב

ואפי' להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים. אין לטעון על רבינו דהכא ובספר המצות ל"ת י' סבר דלשם ע"ז דוקא אסור ואילו בהלכות שבת פרק כ"ג דין י"ט כתב ואסור לקרות בכתב המהלך תחת הצורה וכו'. והביא שם הרב המגיד ז"ל פירש"י דמשמע דכל צורה אפי' עשויה לנוי אסור דדוקא גבי שבת דהוי טעמא משום שלא ימחוק אין חילוק בין עשויה לנוי או לשם עכו"ם וזה פשוט. והנה משמע מדברי התוספות דלא בעינן שנעבדה כבר אותה הצורה אלא כיון דשוייה לשם עכו"ם עובר באל תפנו וכו'. וכ"כ הרא"ש בהדיא.
ומדברי הסמ"ג והרמב"ם משמע דאיסור זה של הסתכלות בצורת עכו"ם הוא אע"פ שאין מחשבתו לעובדה אלא כונתו ראיה בעלמא היאך היא צורתה והיאך היא נעשית. אבל רש"י בפירוש התורה על פסוק אל תפנו וגו' פי' לעובדם ופי' הרא"ם בכוונה לעובדם. ודעת הסמ"ג והרמב"ם דהלכה כר' יהודה דהכי תניא בספרי אל תפנו אל האלילים לעובדם ר' יהודה אומר לראותם ודאי וכו' עכ"ל. ונ"ל הטעם שהלכה כר"י דכיון דגלי רחמנא במקום אחר באיסור מחשבה היאך היא עכו"ם פי' ואע"פ שאינו עובד אותה. מינה דאיסור דאל תפנו הוא נמי בהסתכלות לחוד ודוק.
ומה שכתב רבינו דאם עשה מעשה חייב מלקות כ"כ הרמב"ם. ופי' רש"י ז"ל כגון שהיתה מכוסה והוא גילה אותה עכ"ל. ויש לטעון על מה שהקשו התוס' פ"ק דעירובין דאמאי לקי על לאו דאל תפנו כיון דאין בו מעשה. ומאי קושיא נימא דמשכחת לה בדעבד מעשה. ע"כ מצאתי כתוב לאחד קדוש החכם השלם סיני ועוקר הרים כמהר"ר אברהם בן כמהר"ר רפאל קארו ז"ל.
ואני אומר מה שהקשה על דברי התוס' דעירובין אחרי המחילה רבה לא דק דהתם עסקינן בקרא דאל תפנו אל האובות ואל הידעונים והתם ליכא מעשה אלא דיבור דהתם ליכא גלוי וכסוי ולא איירי בקרא דאל תפנו אל האלילים אדתקשי ליה. ותימה איך לא השגיח בדברי התוס' שתרצו דעקימת שפתים הויא מעשה ואם מיירי בקרא דאל תפנו אל האלילים מאי עקימת שפתים איכא.

תוכן העניינים

לב שלם על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה