לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן ר
זאת תורת האדם הגדול עט"ר הרב מר אבי אביר יעקב ז"ל:
אבקשה לדעת למה אין אנו מברכין על הבשמים במוצאי שבת ליו"ט ובמוצאי יו"ט לחול המועד ולחול וכבר ראיתי להר"ן בפרק ערבי פסחים וז"ל ואיכא לעיוני אמאי לא מברכין משבת ליו"ט הבשמים כשאר מוצאי שבת והיכא מ"ד דהיינו טעמא גזירא שמא יקטום וליתא דאמאי נגזור בתלוש שמא יקטום טפי ממחובר דקי"ל הדס במחובר מותר להריח בו ולא חיישינן להכי ותו כי קטים בתלוש מאי הוי דהא רחני כאוכלין דמו שאין בהם משום תקון כלי וכדאמרינן בפ' המביא במס' יו"ט כי הוינא בי רב הוה מפשח ויהיב לן אלוותא אלוותא ואע"ג דחזו לקתא דנגרי וחציני אלא היינו טעמא דמשבת לחול שיצא ממנוחה שלימה לעמל גדול צריך הנחת נפש בבשמים אבל משבת ליו"ט הרי יש ביו"ט ג"כ קצת מנוחה ומיו"ט לחול ג"כ אינו יוצא ממנוחה גמורה שהרי טרח באוכל נפש ולפיכך אין מברכין על הבשמים בשניהם עכ"ל ובמרדכי דמסכת ביצה פ' המביא סי' תרצ"ג כתב וז"ל מכאן תשובה לדברי האומר דאין מברכין על הבשמים ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת משום שמא יקטום מן המחובר דהא שריא להריח ולא גזרינן וכן נהגו במגנאצא ובקלוניא וכן פי' רבינו גרשום ורבינו משולם ומברך על ההדס במוצאי שבת שחל להיות ביו"ט ורש"י אומר אין מברכין על ההדס ופירש ר"י הטעם דתענוג יו"ט ושמחתו משיג נפש שאבדה ע"כ וכ"ז מפורש בדברי התוספות בביצה דל"ג ע"ב ד"ה כי הוינן בי רב דכתבו וז"ל וא"ת למה נמנעו כשחל יו"ט במ"ש מלהריח בשמים משום שמא יקטום והא לא חיישינן כדמוכח הכא אליבא דרב יאודה דס"ל כרבנן וגם אין שייך לפרושי טעמא משום אש גהינם שמתחיל לשרוף ולהסריח ולכך מבריכנן בכל מ"ש דעלמא וכשחל יו"ט במ"ש אז אין האש מתחיל לשרוף ולהסריח ולכך לא מברכינן דהא גם ביו"ט שיבת דא"כ גם במוצאי יו"ט אמאי לא מברכינן אבשמים וגם אין לפרש דהא דמברכין אבשמים במו"ש משום נפש יתירה שאבד ומריח אבשמים ומיישב דעתו עליו וכשחל במ"ש אז אינו מפסיד נפש יתירה דביו"ט אית ליה נשמה יתירה דא"כ במוצאי יו"ט אמאי לא מברכינן הבשמים ואי ליכא הני חרי טעמי א"כ מ"ט דמברכי' אבשמים במ"ש וי"ל דלעולם טעמא דמברכין אבשמים במ"ש הוי משום נשמה יתירה וביו"ט ליכא נשמה יתירה וא"ת אמאי לא מברכין אבשמים כשחל יו"ט להיות במ"ש דכיון דיש לו מאכלים חשובים וטובים מישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים עכ"ד וכן כתבו התוס' בפ' ע"פ דק"ב ע"ב ד"ה רב דיש טעמים לא נכונים וזה הטעם נכון ועיקר יע"ש:
ומכל זה אתה תחזה מה שיש לתמוה על הרדב"ז החדשות סי' תר"ך דכתב בנוסח זה שאלת ממני למה לא תקנו לברך על הבשמים משבת ליו"ט תשובה סתמא דמילתא ראית מ"ש הר"ן ז"ל ריש פ' ערבי פסחים ונתן בה ב' טעמים ולא נתיישבה דהך באחרי מהן ומה אני שאבא אחר דברי הרב ז"ל אבל עכ"פ צריך אני להודיעך דעתי הדבר ברור שאין נפש יתירה ביו"ט ולכן לא תקנו ברכה על הבשמים במוצאי יו"ט וכתיב שבת וינפש משמע שאין נפש יתירה אלא בשבת ובשלמא יקנה"ז כולהו ניחא אבל על הבשמים אם יברך משמע שיש לו עגמת נפש ביום טוב וקרא כתיב ושמחת בחגך ולא יהיה עצב במועד וכ"ש בכניסתו הילכך לא תקנו לברך על הבשמים כדי שיהיה שמח ואין ראוי שיהיה עגמת נפש שצריך להריח בשמים כי שמחת יו"ט מסלק ממנו עגמת נפשו אעפ"י שאין לו עתה נפש יתירה יש לו שמחת יו"ט במקומה ואתה תבחר ולא אני זת"ד:
ואחרי המחי"ר לא ידעתי מה בא לחדש מאחר דטעם זה גופיה הוא מ"ש התוספות ומה בא להוסיף עליו ותו קשה במ"ש על שם הר"ן דנתן תרי טעמי והרי עינינו הרואות דהוא באחד וקמא קמא בטיל ונידחה קרי לה למ"ד וגם התוס' והמרדכי דחו טעם זה והיותר קשה על הרב הלכות קטנות בח"ב סי' נ"ו דכתב ע"ז אין לי עסק בנסתרות אבל מה שבא במרדכי בקיצור הלכות פסח הואר שמא יקטום הדס ביו"ט וי"ל דזהו הטעם גם כן שאין בשמים במוצאי יוה"כ שחל להיות בשבת וכו' יע"ש ועם האדון הסליחה איך מביא ע"ש המרדכי טעם זה בלבד כאילו טעם כעיקר הלא המרדכי בביצה דחה טעם זה בשתי ידים ולהכי הוא דאתא לומר דאין זה אמת ואמר הטעם שכתבו שאר הראשוני' ואף בקצור מרדכי פ' ע"פ לא הביא הטעם זה לבד אלא עוד הטעם כנז' ואחרון חביב. ועוד איך נעלם מיניה דברי התוס' והר"ן ודברי מר"ן ב"י בא"ח סי' תצ"ח ועיין מ"ש הרב בית חדש שם ובספר ערוך השלחן שם דהביא דמה שדחו התוס' והמרדכי כן דחה הסמ"ג והרשב"ץ בס' מאמר חמץ דל"ד ע"ג וזכר עשה לתשו' הרשב"א ח"ג סי' ר"ץ ועיין בס' דרכי משה ובס' ש"ג שם ועל דברי הרמב"ם בפ' כ"ט מהל' שבת הלכה כ"ח דכתב דאינו צריך ובמה שביאר עליו הרב המגיד הביטה וראה מ"ש הרב יד אהרן והרב שער המלך ח"א די"ז והרב ברכ"י ובספרו מ"ב שם ועיין מ"ש:
וראיתי להרב מאמר מרדכי שם בסימן תצ"א שהאריך להקשות על מרן ב"י דכתב ואן משמע מד אמרינן בפ' ע"פ דבמוצאי שבת לי"ט מברכין יקנה"ז ולא הזכירו בשמים דאדרבא משם ראיה לסתור יע"ש שהצריכו עיון. ולענד"ן דכונתו ברורה דכשם שתיקנו יקנה"ז במוצאי שבת לי"ט כן הוא במוצאי י"ט יק"ה ולא הוו שתקי מלתקן גם בשמים וזה מבואר בדברו מרן הקדוש עצמו בכ"מ שם ואפשר דזה כונתו של הרב פרי מגדים בחקל משבצות זהב דנראה דהרגיש בזה יע"ש:
אלא דלכאורה חזות קשה הוגד לי ממאי דאמרינן בעירובין ד"מ ע"א הנהו בני גננא דגזו להו אסא ביום טוב שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי בהו לאלתר א"ל רבא בר תחליפא לרבינא ליסר להו מר מפני שאינן בני תורה מתקיף לה רב שמעיה טעמא דאינן בני תו' הא בני תו' שרי והא בעינן בכדי שיעשו אזלו שייליה לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו ע"כ וסתמו כפירושו נראה דבזמן התלמוד היו נזהרין להריח בהדס גם במוצאי יו"ט והוא הפך כל הראשונים שזכרנו ואביט וה'ן עוזר לסברת האומרים כנז"ל דגם במוצאי י"ט מברכין על ההדס כמו שהובא במרדכי כאמור ושמא י"ל דלמנהג בעלמא נוהגין כך ולא מתורת חיוב כמו מוצאי שבת או באתרא ההוא היו סוברים כרשב"ם ודעימיה דגם ביו"ט איכא נשמה יתירה והראשון נראה עיקר דהרי הרמב"ם דדן את הדין דאין מברכין על הבשמים במוצאי י"ט פסק זה נמי בפ' ב' מהלכות י"ט הלכה י' ומאי דנקיט בלישניה הרמב"ם שם ואפילו הדס וכיוצא בו ואינו מריח בו לערב עד שימתין בכדי שיעשו כיע"ש האי אפי' אינו ר"ל משום דאיכא מצוה להריח אלא הדברים כפשוטן דלאו מידי דבר אכילה הוא וריחא לאו מילתא ומ"ג דיש לנו טעם דשבחיהו רבנן דבי"ט ליכא נשמה יתירה:
הן אמת דהכי מתבאר מדברי הזוה"ק ס' יתרו דפ"ח ע"ב וז"ל ואילו שבת לא קאמר ומשום דכל מהימנותא אשתכח ביה יהבין ליה לב"נ נשמתא וכו' ע"כ וזו היא שקשה דמדברי הזוה"ק פ' צו דף כ"ט ע"א מבואר דשבת ויו"ט כלם שוים לטובה לענין נשמה יתירה דהכי איתא התם וז"ל ומאן דאתעסק באורייתא ובפקודין אית לון עול מלכות שמים דאיהי ה' בתראה מלכות שמים אתקריאת עול מצות איהי ודאי בגין דבה אתבריאו כל בריין דשמייא וארעא הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם וכד ייתי שבת וי"ט נחתת בינה דאיהו ידו על ה' דאיהי מלכות שמים נשמה יתירה ואיהו חרות על הלוחות ע"כ הא קמן דבשבת וי"ט נחית מלכות שמים דאיהי נשמה יתירה והכי איתא בזוה"ק ס' פנחס דרמ"ט ע"ב וז"ל והאי איהו נשמה יתירה דכל ישראל בשבת ויומין טובין ובג"ד תקינו למימר במוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו ועיין עור שם דף גמ"ר ע"א דאמרו כל מוספין דשבתות ויומין טבין דאמרינן ביה כתר חשיבא מכל מיני בשמים וריחא בגין דביומין טבין שלקין מכל אבקת רוכל ע"כ וכיון שכן לפי מאמרי הזוה"ק הללו למה במוצאי י"ט אין אנו מברכים על הבשמים ותינח דבמוצאי שבח לי"ט אין הנו צריכין לבשמים דהיא הנותנת כיון דבי"ט יש נשמה יתירה אכן במוצאי י"ט לחול המועד ולחול אמאי לא ובס' אספקלרייא המאירא בס' יתרו בד' הנ"ל פי' באומרו משמע דבי"ט דלית שלימו כ"כ לית ליה נשמה יתירה ע"כ ולא נרגש ממאמרי הזוה"ק שזכרנו ולפי מ"ש בזוה"ק שזכרנו דחשיבא ליה מכל מיני בשמים מי זה יגלי לן טעמי דשייך במוצאי שבת וי"ט להדיח בבשמים דהוא לפי הפעולה טובה שעושין מעין דוגמא של מעלה וזה לך האות דבשבת וי"ט אנו אומרים נשמת כ"ח דזה יורה דגם בי"ט איכא נשמה יתירה. אלא דלבי אומר לי דיש הדרגה גדולה מהנשמה יתירה דשבת לנשמ' יתירה די"ט כמו שיש הדרגות בענין השראת שכינה ומילתא כדנא נלמד מלשון הזוה"ק ס' פנחס דף רב"ם ע"ב דלכל חד מישראל נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה וכו' יע"ש וא"כ לשום הפרש בין זה לזה הרי מברכין על הבשמים במו"ש בלבד ולא במוצאי י"ט כענין המבדיל בין קדש לקדש זה נראה לק"ד כטעם לצד ואל ה' אתחנן גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך אמן כי"ר נאום:
הצעיר יעקב פאלאג'י: