לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קצה
שאלה במי שהדליק נרות חנוכה בערב שבת בבית הכנסת ואחר שהדליק שוב נכנס בספק שמא היה בין השמשות ובא לשאול מאי תקנתיה אם יש בו עון אשר חטא לקבל תשובתו:
תשובה הנה אעיקרא בה"ש הוא ספק יום ספק לילה וכדאיתא בהוריות ד"ד ע"א למה"ד לאדם שהביא כפרתו בה"ש ספק מבע"י נתכפר לו ספק משחשכה נתכפר לו וכו' יע"ש ובזמן בה"ש פליגי בה קמאי ואשכח ד' סברות כאשר עמד עליהם הגאון בעל פר"ח בקונטריס רבי שמשי אשר בסו"ס שמן למאור ועמ"ש מוה"ר המלאך רפט ז"ל בס' מעשה אברהם דמ"ז ע"א וב' ובספר נח"ל ח"ב ר"ן ע"ד ובס' בית אהרן חא"ח מע' ב' אות י"ג ולהרב בית הילל סי' רס"ב יע"ש ואני בעניי בתשובה אחרת בס"ד ועיין בס' תפארת אדם סי' י"א. עכ"פ בספק אם הוא בה"ש או לא ראיתי להב"ח בא"ח סי' רס"א דכ' וז"ל להכי תני ס' חשיכה דכל שהוא ס' לאדם אפי' אינו יודע בבירור שהגיע בין השמשות ויכול להיות שעדיין יום הוא אפ"ה אסור לו לעשר והיינו דא"ל רבא לאריסיה דמביאו רבינו בסמוך וס"ל לרש"י דלזה נתכוון התנא במאי דתני ספק חשכה ולא בה"ש עכ"ל:
והנה מבואר בהרמב"ם פ"ח מהל' שגגות ה"ב דהעושה מלאכה בה"ש ערב שבת חייב אשם תלוי ע"ש להרב לח"מ וא"כ היכא דנסתפק לו אם הוא בה"ש בזמן שביהמ"ק קיים נר' דלא היה לו חיוב להביא שום קרבן א"כ. עתה בזה"ז לא יצטרך לשום עונש. אלא דמדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב דשגגות ה"ט מתבאר דבכגון דא חייב חטאת ולא אשם תלוי ואולי יש ליישב דהתם אעיקרא דדינא תקשי איך תלה הרמב"ם בהתראה וכקו' מרן כ"מ שם אלא חדא מתרצת חברתה דבהתרו ביה חייב חטאת ונ"מ מזה דעל ספק חלב ושומן אם התרו ביה לא תאכל עד שיתברר אם הוא שומן ואכל יהיה חייב חטאת ואין זה סיג התראת ספק כלל וכולי האי הי"ל להפוסקים לאשמיענו בדין אשם תלוי דהיכא דהתרו ביה מקודם אז חייב חטאת ואם תאמר דההתראה אהני לחייבו חטאת דוקא באופן דיורד ברשות כגון מילה אך במילתא דאיכא צד לו' דמכוין למצוה ואינו יורד ברשות הנה ההתראה יחשבהו למזיד הנה יש צד לומר דכיון דהוא חושב בדעתו דלא יש איסור והוא אניס בדעתו א"כ ההתראה עדיין לא יביאהו לכלל מזיד כ"א סלקינן דרגא דמאשם תלוי יתחייב חיוב חטאת וכל זה צריך חפש מחופש בספרן של צדיקים אם כנים הדברים כמו שאמרנו ובנ"ד דהדלקה עושה מצוה אף שהוא מצוה דרבנן הנה לענין זה לא גרע ממילה וכיוין למצוה אלא דחסר המציאות דלא ידע בבירור אם היה בה"ש ולא היה שם התראה ודוק וע"ד הרמב"ם כבר עמד מוה"ר בעל יד שלמה ז"ל הו"ד בסו"ס פה"ד ח"ב דקמ"ג ע"א והרואה יראה דדבריו תמוהים בין מה שתירץ לקו' ראשונה בין על השניה עיין עליו ועל הכל דבה"ש שניה הוא במכ"ש לדעת הרמב"ם והחידוש הוא בה"ש קמא וא"כ לדעת הרמב"ם בה"ש קמא ובתרא שוו בשיעורייהו. ולא פלגן בהדייהו. ועיין בתשו' יד אליהו סי' מ"ט ובמ"ש הגאון הרמ"ז בס' חק"ל י"ד ח"א סי' יק"ח ודוק:
ואולם נחזי אנן אם זה האיש כבר הדליק בביתו נ"ח ונר שבת לגבי דידיה באנו למחלוקת של בה"ג והתוס' והרא"ש אי קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר או בתפילת ערבית ואמירת מזמור שיר ליום השבת או באמירת ברכו כמבואר בפוסקים בא"ח סי' סג"ר ועיין יד המלך שם וא"כ לו יהי דלא היה בה"ש עדיין מ"מ לא פלט מחשש שכבר קבל שבת והגם דמצינו לרש"ל והובא בבאה"ט סי' שב"ם וסי' רס"א סק"ג דלצורך מצוה מותר לומר לגוי לעשות בה"ש וכן מותר לומר לגוי בה"ש להדליק נר יאצ"י מאחר דהעולם נזהרים בו חשבינן כצורך גדול כיע"ש לא בעבור זה אם הדליקו בעצמו נר מצוה בספק בה"ש יצא מחשש איסור והוא נקי דלא יחשוב ה' לו עון דלגבי דיני שמים ספקא מקמי שמיא ליכא וצריך תיקון לנפשו כדי שלא יהיה לבו נוקפו: וראיתי לס' שבילי הלקט הלכות שבת כלל ט"ו דט"ז ע"א וז"ל כתב ר"ח ז"ל מי שהדליק את הנר בע"ש אחר שקיעת החמה הרי זה חייב מלקות אם הדליק בשוגג ואם ידע שזה אסור והדליק את הנר אחר שקיעת החמה קנסינן אותו ואם לא יקבל מחרימין אותו ומנדין אותו עכ"ל וסדר תשובה למחלל שבת כבר כתבתי בארוכה בספרי הקטן רוח חיים סי' של"ד בכל הפרטים תראנו משם וא"כ זה שאירע לו זה טוב שילקה לשבוע הבאה בס' שמות דבלא"ה הוא שובבי"ם ויתודה בפרטות על חילול שבת ומה גם אם הוא שרוי בתענית אותו יום שמקבל המלקות ויתן צדקה לעניים אותו היום כפי השגת ידו וסר עונו וחטאתו תכופר ויקבל עליו מכאן ואילך להזהר הרבה בכניסת שבת וביציאתו לכוין את השעה ואי לא קיימא ליה שעתא ישאל לאחרים שיש להם שעה בדוקה ומומחית כדי שלא יבא לידי מכשול וישמור שבתות ה' כהלכתן ושב ורפא לו אכי"ר: