לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קפג
שאלה בצואת חתול שהיה על רצפת אבנים סמוך לכותל והטיל מים על הצואה ההיא והלכה למקום מדרון אם יש איסור לעשותו בשבת או"ל: תשובה הנה לפי מ"ש בתוספתא פי"ז לפי שאין סכין ואין נופחין ואין מדיחין את הקרקע בי"ט ואין צריך לומר בשבת וכן אמרו בשבת דצ"ה ע"ב דברייתא קתני המכבד והמרבץ בשבת חייב חטאת ומסיק התם שהוא כר' אליעזר ורבנן ור"י ור"ש פליגי ואמרינן התם בגמרא דאמימר שרא זילחא במחוזא אמר טעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות והאידנא דקי"ל כר"ש שרי לכתחילה ועיין בפסחים רס"ד ע"א גבי מתני' דהכהנים היו מדיחין את העזרה בשבת של"ב חכמים ומפ' בגמ' של"ב חכמי מאן אר"ח של"ב ר"ת דאי רבנן אמרי שבות הוא ואין שבות במקדש ומבואר שם בתוס' ד"ה המכבד תימא לר"י היכי מתוקמה מתני כר"א והא בעזרה שהיה לה רצפת אבנים לא שייך אשוויי גומות וכו' ואומר ר"י דבעזרה בין רובד לרובד היו גומות א"נ דלר"י דאיכא איסורא דאורייתא בכיבוד דעלמא גזרינן עזרה אטו כיבוד דעלמא דכמה שבות אשכחן במקדש וכו' יע"ש וכאן בנ"ד שהיה הריבוץ ברצפה תחת סמוך לכותל שלא היה במים שנתן ע"ג הצואה הנז' הפסק בין רצפה לרצפה נראה דליכא שום איסור ומה גם כי כפי דברי הרשב"א שהביא דבריו הר"ן בפרק המצניע וה"ה בפכ"א מהל' שבת ה"ג וז"ל ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות אח"כ הוא רצוף באבנים ומותר לזלף מים ע"ג הקרקע ואינו חושש שמא ישוה גומות שהרי אינו מתכוין לכך אין סכין את הקרקע ואפי' היה רצוף באבנים ואין נופחין אותו ואין מדיחין אותו אפי' בי"ט כ"ש בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות בזמן שהוא עושה כן במקום שאינו רצוף וכתב הרשב"א ז"ל דהעפ"י שמזיז עפר וצרורות וקליפין האסורים לטלטל יראה לי שמותר מפני שהם לו כגרף של רעי עכ"ל וסיים הרב המגיד ז"ל וכן נהגו במקומותינו יע"ש וא"כ זהו דהוי גרף של רעי ממש אעפ"י שה"ה כתב סמיך ונראה על דברי התוספתא הלזו דאין סכין ואין נופחין ואין מדיחין בקרקע בי"ש ואצ"ל בשבת כתב וז"ל ופי' לדעתו אעפ"י שהכבוד מותר ברצוף אלו הדברים אסורים וגזרו בהם לפי שאין בהם צורך כמו בכיבוד יע"ש דש"מ דיותר יש להחמיר בריבוץ מכיבוד נראה לו' דה"ד בריבוץ בלתי הכרח אבל כשיש גרף של רעי שהוא הכרח וצורך אפשר דהוי הריבוץ ככבוד ומה שאמרו בפסחים בהדחת אעזרה דאיכא משום איסור שבות לפחות היינו כמ"ש ואיכא אשוויי גומות בין רובד לרובד ובנ"ד דליכא חששא זאת נראה דמותר אפי' לכתחי' ומה גם כי נראה מדברי הרמב"ם דעיקר איסורו הוא דנר' דעביד כעובדא דחול והנראה לצאת י"ח כל הדיעות שיעשה כענין שאמרו במדיח ע"ג בשר שלא יסרח וכיוצא: