לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קס
חדשים מקרוב באו להוסיף בסליחות באמירת ענינו לומר אלהא דרבי מאיר עניני וכד הוינן בה צריך לדקדק ולומר להא דמאיר ענני דה"א בע"ז דח"י ע"א דא"ל ר"מ לשומר הזונות שאם יעליל עליו מן המלכות מאי איעביד ולימדו ד"מ ואמ"ל אימא להא דמאיר ענני ומתצלת אמ"ל ומי יימר דהכי איכא אמ"ל השתא חזית הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי שקל קלא שדה בהו הוו קאתו למיכליה אמר להא דמאיר ענני שבקוה ויהבה ליה וכו' יע"ש ובסה"ק עתרת החיים סי' ב"ן אות ח' כתבתי כי צ"ל דוקא בל' הזה אלהא דמאיר ענני אלהא דמאיר ענני ב' פעמים כמ"ש בס' קרנים מאמר וי'ו יע"ש:
עוד כתבתי שם באות ט' וז"ל ונראה שיפריש מעות לצדקה לעניים או שמן למאור או נר דלוק ואחד המרבה ואחד הממעיט ולפחות יפריש ארבע פרוטות לצדקה לעניים כנגד ד' אותיות הוי"ה ואם ירצה יתנם לעניים מיד ואם ירצה יפרשם יום אחר יום לשולחם לעיה"ק טבריא תובב"א להדליק ש"ל לעילוי נשמת ר"מ ז"ל או יתחלק שם לת"ח עניים לעילוי נשמתו של ר"מ אחר שיקבץ הרבה עכ"ל שם ובס' נ"מ זה שמו אמת ליעקב בקונט' שפת אמת למהר"י ניניו ראיתי לו בדקכ"ד ע"ג שהביא דברי לה ורצה לפרש דברי שמה שכתבתי או יתחלק שם לת"ח דאין ספק דכונתו במ"ש שם היינו בעה"ק טבריא ת"ו לחכמים הדרים שם דיתבין ועסקין באורייתא תדירא בבית מדרשו של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע"א ודלא כמי שרצה לפרש דבריו דמ"ש שם היינו במקום שהוא דר שם וזה פשוט עכ"ל בהא ודאי מודינן כי כך כונתי רצויה כי מ"ש או שיתחלק שם לת"ח היינו לת"ח הדרים שם בעיה"ק טבריא ת"ו ואין בדברי שום ספק שיובן פירוש אחר חלילה והוא פשוט וברור:
אמנם חמסי עליו במ"ש וזל ברם מ"ש בתחילה דאם ירצה יתנם לעניים מיד ואם ירצה ישלחם לעיה"ק טבריא ת"ו דבר זה שלא בהשגחה כתבו דאינו תלוי ברצונו אם ירצה וכו' אלא החיוב מוטל עליו לשולחם לעיה"ק טבריא ת"ו לשלם את נדרו אשר נדר ואינו יוצא י"ח עד ששולח אותם שם עכ"ל ואני אומר כי אדרבא הוא כתב דברים אלו שלא בהשגחה כי אעיקרא זה שכתבתי שיתן צדקה לעניים אינו תלוי באמירת להא דר"מ ענני כי זאת התפלה לבד בלתי נתינת הצדקה מגנא ומצלא וממקומו מוכרח הוא כשלימד ר"מ עצמו דבר זה להשומר לא ציוהו שיתן צדקה אלא אדרבה נתן לו ממון שיתן לקיסר כשיעליל עליו להנצל לא כשאמר לו השומר כשישלמו לו המעות מה יעשה עז ציוה לו שיעשה לו סגולה זאת לומר להא דמאיר ענני כאמור ואינו תלוי אמירת להא דמאיר עם נתינת צדקה. ואדרבא כתב שם מהרש"א בח"א ענין נאה בזה וז"ל ומיהו כל כמה דהוה מצי לאצולי בממון לא הוה בעי לאצולי ע"י נס דלהא דמאיר ענני ולכך אמ"ל שקיל תרקבא דדינרי פלגא פלח וכו' וכי שלמי וכו' ומזה בהנהו כלבי וכו' שקל קלא שדא בהו וכו' נתן לו דמיון בכה"ג דדרך הכלבים כשבאו על האדם לנישכו הוא מציל עצמו ומשליך פיסת רגבים ביניהם והכלבים הולכים ממנו ורצין אחר פיסת רגב וחושבים לאוכלו והאדם הולך רץ לדרכו והציל עצמו וכשרואים הכלבים שאינו דבר אכילה חוזרים לרדוף אחריו ולזה לפי שהיה ירא ר"מ שהשומר לא ירצה עצמו להציל בממון שנתן לו ולכתחי' ירצה להציל עצמו בנס באלה' דמאיר ענני ויחזיק הממון כולו לעצמו לכך נתן לו הדמיון בהנהו כלבי דבכה"ג תפל שתשליך בתחילה ביניהם ממון להציל עצמך כל מה שתוכל ואח"ך כשלא תוכל עוד להנצל בזה וירדפו אחריך אז תראה להנצל בדרך נס באלהא דמאיר וכו' עכ"ל הנה מבואר מדברי מהרש"א דכל מה שיוכל להשתדל האדם בדרך טבע מאותה צרה ומאותה עלילה לא יסמוך בנס לומר אלהא דמאיר ענני אלא ישתדל בדרך טבע ולא יסמוך על הנס וכמ"ש רז"ל באבות העולם שלא סמכו על הנס ועמ"ש בסה"ק נפש חיים מער' ט' אות ה' וע"ש כ"ש אנן יתמי דיתמי זולת כי כשא"א להציל אז אומר אלהא דמאיר ענני וא"כ לא נמצא שום רמז בש"ס ולא בדברי מהרש"א ושאר המפ' ז"ל והמקו' כי תלויה תפלה זאת להתקבל ע"י צדקה או נדבת ממון אלא דמה שנהגו דבר זה ליתן צדקה ושמן למאור הוא דבר סבריי בכתוב בספרים כי בודאי בהיות האדם נותן צדקה לעניים או שמן למאור לעילוי נשמת ר"מ יהיה לרצון יותר אמרי פיו בתפלתו שתקובל ברצון ודבר זה לא מדעתי וסברתי חדשתי כי הוא ענין ישן נושן ומזקנים אתבונן כאשר שמענו כן דאינו ברבנן קשישי שעשו כזה כמה פעמים על איזה תפלה ע"כ צרה שלא תבא שתכף נודרים צדקה לעניים ולת"ח שבאותו מקום ונותנים מיד וגם נודרין שמן למאור ומדליקין בו בפרק בבתי כנסיות וב"מ וכמו כן נר דלוק וזהו מעשים בכל יום בהווה ורגיל וכן עמא דבר אנשים ונשים וטף בעירנו אזמיר יע"א ובכל מקום ששמענו את שמעם שנותנין צדקה לעניים ולת"ח ונודרים ש"ל ונרות דולקות לעילוי נשמת ר"מ להתפלל על אותו ענין ואפי' בח"ל וא"כ אם איש או אשה בעת צרתם נדבה רוחם אותם ורצו לעשות כסדר הזה בח"ל להתפלל ולומר בפירוש אלהא דמאיד ענני ולהפריש ולתת צדקה ולומר בפירוש שהוא לעניים שבמקומו כדי שיקובל תפלתו ואינו נודר לשם ר"מ לעיה"ק טבריא מה מקום לתפוס עליו ולומר שהחיוב מוטל עליו לשולחן לעיה"ק טבריא ת"ו אחרי כי נדרו הוא לתת לעניים שבמקומו לעילוי נשמת ר"מ וכך נוהגים וכן הדין פשוט כי כל שהתנה בשעת נדרו לתת לאיזה דבר הכל לפי תנאו כמבואר בסוג' ערוכה פ' בני העיר דז"ך ע"א ובפוסקים וא"כ אם אומר בפירוש בשעת נדרו שהוא מפריש צדקה לעניים ולת"ח שבעיר או ש"ל לבית הכנסת שלו מה מקום לומר דאינו יכיל משום שאומר לעילוי נשמת ר"מ ומתפלל אלהא דמאיר ענני ומאי איכפת לר"מ בזה אחרי שהוא עושה מצוה ונותן לו כבוד לכבדו להתפלל בשמו. ואה"ן אם נדר לתת לר"מ בעל הנס כמו שיש קופות וגביית או כל אדם בפרטות כאשר נהגתי מקטנותי להיות לי כיס אחד מיוחדת לר"מ בעל הנס זיע"א וכפעם בפעם אנכי נותן לתוכה מעות אם מעט ואם הרבה וכשיעלה בקב"ץ סכום סך אנכי שולח לעיה"ק טבריא ת"ו בזה וכיוצא בזה שעושין הסוחרים בטחון ר"ל סיגוריט"ה בזה שהוא נדר לר"מ בעל הנס זיע"א אין ספק שאינו יוצא י"ח נדרו אם נותן לעניים ות"ח אחרים וזה מנהג פשוט בכל תפוצות ישראל אשריהם ואשרי חלקם אבל כשהוא נודר ומתנדב לצדקה לעניים שבאותה העיר ונודר שמן למאור לאותו בהכ"נ אע"ג כי המעשה אשר הוא עושה הוא שנותן צדקה ואומר לעילוי נשמת ר"מ או מדליק ש"ל או נר דלוק ובשעה שמדליק אומר לעילוי נשמת ר"מ או שנודר לתת שמתחילה נותן ואח"כ אומר ואפי' שרוצה ליתנם למי שנדר ונדב לו מה מקום לחייבו ליתנם לעיה"ק טבריא ת"ו ולהפריז על המדה שאינו יוצא י"ח נדר דבר שאין לו שורש וענף והגם כי שם בסו"ד רצה להשמר מזה וכתב וז"ל ואם כה יאמר כי הוא מפרש בשעת הנדר לחלקם לעניי עירו או לעיר אחרת גם בזה לא בחר ולא ניחא ליה למאריה הוא ר"מ בעל הנס למיעבד הכי כיון שהפריש לעילוי נשמתו רצון צדיק שישולם נדרו אשר הוא לשמו בעיה"ק טבריא ת"ו דוקא כי שם ביתו בית מנוחתו ורצונו שיהיה קיום וישוב המקום הקדוש אשר הוא טמון שם וכו' יע"ש ואנכי לא ידעתי היכן מצא והיכן רמיזא כי מי שעושה כדבר הזה לתת צדקה לעניי עירו והוא רוצה לומר בנתינתו לע"ן ר"מ וכמו כן מתפלל להא דמאיר ענני וכן אם מדליק נר דלוק או שמן למאור בבתי כנסיות ובב"מ במקום שעומד בו ואומר בשעת הדלקה לעילוי נשמת ר"מ ומתפלל כמו כן להא דמאיר ענני מי זה אמר כי אין בו מועיל ולא ניח"ל למאריה רבי מאיר בעל הנס דבר שלא שמענו ולא ראינו מימות עולם ומשנים קדמוניות מרבותינו הקדושים דור אחר דור שעושים כסדר הזה אחד חכם ואחד תם ולא היה מי שימחה בזה ואיך מלאו לבו לו' בפשיטות דלא ניח"ל למאריה ר"מ בעל הנס בזה דאיך ולמה לא ניח"ל אחרי שעושים לו כבוד לתת צדקה לעניים ולהדליק נרות לכבודו לעילוי נשמתו כי מעיקרא הצדקה והשמן למאור הוא נותן בלא"ה בארנו ואל שער מקומו אלא שבנתינתו הוא נותן לעילוי נשמת ר"מ ומתפלל לומר להא דמאיר ענני מי הגיד לו סוד זה כי לא ניח"ל לר"מ בזה. והיותר קשה במה שהרחיב פיו לומר וכתב וז"ל ובלא"ה אין זה נדר לר"מ והיה כי יצעק ותלי זייניה בזכותו של ר"מ לית מאן דישגח ביה וכו' יע"ש ושרי ליה מאריה לומר כדברים אלו לכמה אלפים ולרבבות מישראל שעושין כסדר הזה כי מי שעושה צדקה לעניים אל עירו ואל שער מקומו ומדליק ש"ל בבתי כנסיות ובב"מ ואומר לעילוי נשמת ר"מ ומתפלל להא דמאיר ענני כי לא ישמעו לו מן השמים דבר שאין לו שורש וענף ודבר שאין לו שחר כי הרי מצינו לר"מ בעל הנס גופיה כי הוא המלמד לשומר גוי שיאמר להא דמאיר ענני ונתקבל תפילתו חינם אין כסף ואיך בהיות אנחנו עם בני ישראל עמו ועבדיו ית"ש ועושים צדקות לעניים ות"ח כל אחד ואחד לעניי עירו כי בשביל זה שלא רצה הנותן והמתנדב הצדקה לעיה"ק טב"ת יקפיד ע"ז ר"מ ולומר כי לא ניח"ל לר"מ והיה כי יזעק בזכותו של ר"מ שלא יועיל אתמהה היא:
והגם כי לא היה צריך ראיה לדברינו כי המנהג עיקר שנתפשט בכל תפוצות ישראל בערי ח"ל מזה כמה מאות שנים כשיש איזה צרה כמו חולה שמתקבצים בלא"ה העניים ות"ח לעשות סדר לימודים ומצלאין ופדיון נפש דאז בלא"ה הוא מוכרח לחלק צדקה לעניים העומדים עליו באותו פרק וגם לתת לת"ח הלומדים לרפואתו ושואלים מאתו שיתן לרפואתו וכן מה שנוהגים להדליק נרות לפני היכל ה' לרפאתו בשעת הלימוד שהדבר מוכרח בלא"ה לעשות כן ובאותו פרק הוא מדליק נר ומחלק צדקה לעניים ות"ח ובהיות טוב שתקובל. תפלתו ברצון הרי הוא מכוין לעילוי נשמת ר"מ בזה ואומר אהא דמאיר ענני וכמו כן ביושבת על המשבר שעושים כסדר הזה וכן אם ח"ו יש איזה צרה ועלילת מלך ושרים שעושים לימודים וצדקות והדלקות ומכונים כנז' וכן מי שנאבדה לו אבידה תכף מדליק נר אחד לעילוי נשמת ר"מ ועיין בס' דרך ישרה שער הסגולות ד"ף ע"א יע"ש מי שמע כזאת מי ראה כאלה שיש בזה פקפוק כלל אם מכוין כזה שלא ישמע ה' חלילה לומר כן ומי ישמע אליו דבר שאין לו שום ראיה לא מהש"ס ולא מהפוסקים והיא סברא זרה ופוק חזי מאי עמא דבר ואם שכל זה דברים ברורים ופשוטים לעיני כל רואה עכ"ז אביא לך ראיה חותכת ויש לנו אב זקן רב גדול ומפורסם הגאון חיד"א ז"ל בס' כף אחת סי' ג' אות א' וז"ל לעורר הרחמים אם יזכה להוליד בן זכר יום שתטבול האשה יתן שמן לעילוי נשמת ר"מ ויאמר קודם הריני מתנדב שמן זה למאור לע"נ ר"מ בעל הנס כדי שהקב"ה בזכות ר"מ יזכני להוליד הלילה הזה הבאה לשלום ותתעבר אשתי פב"פ מבן זכר לחי"ט ולקיימא זרע אנשים לעבודתו להא דר"מ יע"ש ובאות ג' כתב וז"ל אם נראה שנתעברה כל מ' יום כל יום יתן פרוטה לצדקה לעילוי נשמתו של ר"מ כדי שיהיה בן זכר להא דר"מ ענני יע"ש והנה מה שהעתיק לומר אלהא דרבי מאיר ענני יש להגיה דבריו וכצ"ל אלהא דמאיר ענני בדוקא וכמ"ש המקו' וכמ"ש שכן צ"ל ב' פעמים וכמש"ל ומ"מ הא קמן מבואר בדבריו כי בין לענין נדר ונדבה שמן למאור ובין בנתינת הצדקה לעניים בשתים אלו קאמר מר שיאמר לעילוי נשמת ר"מ ואלהא דר"מ ענני והרי שתים הנה נתינת שמן למאור ונתינת הצדקה דבריו ברור מיללו כי כונתו הוא לתת השמן למאור באותו מקים שעומד בו ולא שישלחנה לעיה"ק טבריא תו' וכ"כ באו' יתן פרוט' לצדק' שאין לו מובן כ"א לעני העומד אתו במחיצתו ולא שישלח הפרוטה מידי יום ביום לעה"ק טב"ת וזו ראיה ברורה ומבוררת שאין עליה תשו' ודברי אמת נכרים כי כל מה שיעשה האדם צדק' וש"ל בין בארץ בין בחו"ל הכל רצוי ומקובל לפני ה' ואין התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס מקפיד בזה אם נותנין צדקה וש"ל בח"ל ג"כ לעילוי נשמתו והכל לפי רצונו של אדם שאם יעלה. ברצונו לתת צדקה לעניים ות"ח שבעיר ואומר לעילוי. נשמת ר"מ ולהא דמאיר ענני יענהו ה' בלי ספק ומה פשע בקיום מצות צדקה משום שאמר לעילוי נשמת ר"מ ואלהא דמאיר ענני שלא יענהו ה' ומאי איקפד ליה לר"מ בזה וכי כל הנותנין צדקה נותנין דוקא למקום אחד יש עניי עירו ויש עניים בא"ץ אחרת ויש עניי א"י בד' ארצות קדושות ת"ו ואשריהם ישר דמקיימים מ"ע של צדקה ומחזיקים ידי לומדי תורה בארץ ובח"ל בעניי עירם ובעניים שבארצות אחרות ה' יזכנו להיות כמותם בעה"י ומ"ג במקומות כי בלא"ה הנתינה לעניים ולת"ח היא מוכרחת בין הכי ובין הכי לחלק לעניים העומדים אתו במחיצתו וכן שמן למאור והדלקת הנרות הוא מוכרח בין הכי ובין הכי להדליקה באותו פעם ובאותו ביה"כ שלו וא"כ מה הפסיד זה האדם בנתינת הצדקה ההיא באותו מקום או בהדלקת הנר אם יאמר לעילוי נשמת ר"מ ומתפלל להא דמאיר ענני כי לא עשה שום הפסד לעניים והת"ח שבעה"ק טב"ת כי בלא"ה הרי היה הדבר צורך והכרח לחלק אותה הצדקה ואותה הנדבה לש"ל שם באותו פרק באותו מקום וא"כ כל עושה אלה מלבד כי אנכי ערב בדבר שלא יקפיד עליו ר"מ בעל הנס אלא אדרבא ברך יברך אותו ותקובל ברחמים ברצון לעשות לו נסים ונפלאות וכן עשו רבים והיה בדוק ומנוסה כי תכף שמע אל תפלתם ונעשה להם וניצולו. ועיין עוד להרב פתח עינים שם בחי' לעז דמ"ג ע"ג שכתב וז"ל אימא להא דמאיר ענני ומזה נשתרבב המנהג בכל גלילותינו דעל כל צרה שמתפלל האדם אומר אלהא דר"מ ענני ונודרים שמן או צדקה לנשמתו של ר"מ וכתב הרמ"ע במאמר חיקור דין ס"ו ח"א פכ"ו שהכונה במה שכיון ר"מ ענני באותה כונה וכו' יע"ש וכ"כ בספר מראית העין שם דז"ן ע"ד יע"ש ובאומרו נשתרבב המנהג לומר להא דר"מ ענני ונודרים שמן או צדקה וכו' סתמא על הנודר שמן לבה"כ שלו והצדקה לעניים שבעירו קאמר וכמו שכן הוא המנהג על הרוב ואם נודרים שמן למאור סתם לא יתכן להוליכה לעה"ק טבריא תו' אלא דאם נודר מעות לש"ל לשולחן לעה"ק טבריא ומכ"ש מעות לצדקה לשולחן לשם הכל כפי נדרו והיינו כמ"ש שם הרמ"ע ז"ל וז"ל והוא ע"ד להא דר"מ ענני אשר לא ידע לכוין יותר מזה השיעור עכ"ל וכתב הרב יואל משה וז"ל כי אותו הגוי לא היה יודע לכוין לשמות הקדושים שהיה לר"מ להנצל מהכלבים אך הגוי אמר אלהא דמאיר בכ' כונתו של ר' מ איך שיהיה ענינו יע"ש: ומה שהחריד חרדה גדולה וכתב וז"ל עמ"ש אם ירצה ישלחם לעה"ק טב"ת וכו' דבר זה שלא בהשגחה כתבו דאינו תלוי ברצונו אם ירצה וכו' אלא החיוב מוטל עליו לשולחם לעה"ק טב"ת לשלם את נדרו אשר נדר ואינו יוצא י"ח עד ששולחם אותם שם דהא ידוע ומפורסם הסכמת הראשונים כמלאכים ע"ה העשויים בכל תוקף מהקיפי ארעא דישראל ועל צבאם הרב הקדוש גאון עוזינו כמלאך ה' צבאות כמהר"ר חיים אבואלעפייא זצוק"ל שהוא יסוד המעלה יסד ארץ על מכוניה עה"ק טבריא תו' הוא אשר תיקן כמה וכמה קופות כאשר שמענו ונדעהו והוא גזר אומר בכח קדושתו וחסידותו שכל הנודר לשם גבוה האי תנא דידן רמב"ה ז"ל לא ישולם נדרו עד אשר יקיים מצות נתינה לעה"ק הנז' ומי האיש אשר ימלא לבו לעבור על גזרתו ולא יחוש על נפשו ונפש בניו וכו' ובפרט שכבר פשטה קבלה זו בכל עיר ועיר מדינה ומדינה ממזרח וממערב מצפון ומים קיימו וקבלו היאודים עליהם ועל זרעם להיות עושים קופות קבועות לשם ולעילוי נשמת התנא האלהי המאיר לארץ והגבאים מחזירין תדיר לקבץ על הגבאות וכו' ובבא שם שליח עה"ק טב"ת ונתנו את הכסף המתוקן וכו' יע"ש כל זה הוא משנה שאינה צריכה כי ידוע ומפורסם בכל מקום שישראל דרים שיש להם קופות כלל ופרט וכלל לשם גבוה התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס זיע"א ובודאי מי שהוא נודר לשם ר"מ אפי' יחיד ובסתמא ובדרך עראי אין ספק כי אינו יוצא י"ח נדרו כ"א בשילוח המעות הנדבה לעה"ק טב"ת כאשר פשט המנהג הזה ברוב העולם וכ"ש כשיש קופות קבועות לשם ר"מ כי בודאי הגמור אם ישנה את המעות ליתנם למקום אחר הוי גזל גמור ואפי' לא היה גזרת יהלום חיים ומלך מרן מלכא ה"ה מהרח"א ז"ל אסור לעשות כן מדינא דש"ס וכל הפוסקים וכ"ש וק"ו אחר שגזר מורינו הרב כמהרח"א ז"ל על הדבר הזה שכל הנודר לשם ר"מ לא ישולם נדרו עד אשר יקיים מצות נתינה לעה"ק טב"ת דאיכא איסור מוסיף כי בודאי כל ישראל קדושים ולא ישנו את תפקידם וכך הם נוהגים וכל זה הוי משנה שאינה צריכה וכבר כתבתי כי אנכי בעוניי הכינותי בתוך תיבה שלי כיס אחד מיוחדת וכתוב עליה ש"ל לעילוי נשמת ר"מ בעל הנס זיע"א לעה"ק טבריא תו' וכפעם בפעם שהשלוחים יוצאים לקבץ אז אני נותן מה שיעלה בקבץ אם מעט ואם הרבה ואנכי מקיים מצות שילוח לעה"ק טבריא תו' ובודאי כי אין ליתן מעות לו לצדקה לעניי עירו וזה שנתים ימים בבא אלינו מר שד"ר הרב המו' כמהרח"ש הכהן נר"ו שליח מצוה מעה"ק טב"ת וע"י שנתגלגלו הדברים על איש אחד מירא ה וחושבי שמו שאמרו עליו שנד מאתים אריות לעילוי נשמת ר"מ לעה"ק טבריא והביאו לדין לפני לברר הענין ואחר שנתברר כי לא היו דברים מעולם ויצא זכאי בדין עכ"ז אמרתי לו בדרך עצה טובה כי יען דיברו עליך כדבר הזה שנדרת הטוב הוא שתתן המאתים אריות לעה"ק טב"ת ובהיות טוב שמע לדברי ותכף הפריש מממונו מחתים אריות טו"ת ושלחם לעה"ק טבריא לחלקם שם לת"ח הי"ו וכזאת וכזאת יש בעירינו אזמיר יע"א שנודרים נדרים ונדבות למקום הקדוש הלזה בעד ובשם רמב"ה ז"ל וכלם מקיימים מצות שילוח לעה"ק טבריא וכן נוהגים בכל מקום אשר שמענו שמעם ששולחים למאות ולאלפים מנה הראויה להתכבד ובודאי שהוא דבר גדול נורא ונשגב א' מצד קדושת שמו של התנא ר"מ בעל הנס שראוי לעשות נס בזכותו שהוא בדוק ומנוסה בכל העולם ובפרט אצל הסוחרים שעושים סיגוריטה וכן בהולכים בדרכים בימים ובמדברות המה ראו מעשה ה' כשנודרים לר"מ בעל הנס הם נענים דבר פלא בדוק ומנוסה להיות הפרש והבדל אפי' בגנב אחד וספינה אחת שניצול הדבר הנדור לשם ר"מ ולהיות נאבד מי שאינו לא נידר ולא נדב לשם ר"מ וכאלה רבות מנסים ונפלאות אשר נעשה לנודרים לשם ר"מ לעה"ק טב"ת אשר לא ימד ולא יספר וזהו א' שבראשון זכות הקדוש התנא ר"מ זיע"א כי רב הוא וגדול זכותו ב' זכות המקום הקדוש עה"ק טבריא. ג' ענין מחזיק ביד לומדי תו' כי אין תודה כתורת א"י ד' משום ישוב ארץ ישראל שהיא מ"ע מן התורה לדור בא"י והיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה כמ"ש בספרי ס ראה ע"פ וירשתם אותה וישבתם בה כמו שיע"ש ועי"ז שמחזיק אותם הו"ל גדול המעשה ליושבים עליה והו"ל כלו הוא בעצמו יושב שם וכמ"ש הפוסקים ה' משום מצוה פדיון שבויים שמכל אלו הטעמים הגם כי לדעת הרב"ח ביו"ד סימן רנ"א ס"ל דעניי עירו קודמים לעניי א"י בכה"ג מודה הרב"ח וכמ"ש ה"ה חיד"א ז"ל בס' פני דוד ס' ראה אות ט"ו דצ"ח ע"ד יע"ש: ובכן גם מ"ש עוד וז"ל ודבר זה ידוע ומפורסם בכל ישראל כל הנודר לשם ר"מ בעל הנס זיע"א אדעתא דהכי נודר וכל המשנה ידו על התחתונה ולא יצא י"ח נדרו והרי זה בסיג נודר ואינו משלם ואם אחרים משנים עוברים על דעת בעלים וגזל הוא בידם ובפרט דמאריה דהאי שמעתתא דבדבר של צדקה אינו יכול לשנות מענין לענין הוא ר"מ וכדאמרינן במס' ב"מ דע"ח ע"ב מגבת פורים לפורים מגבת העיר לאותה העיר וכו' שכל המעביר ע"ד בעל הבית נקרא גזלן ע"כ א"כ בודאי דלא ניח"ל לר"מ במי שעובר ע"ד וכו' יע"ש גם זה הוא משנה שאינה צריכה והוא דבר פשוט ומבורר שכל הנודר מעות לר"מ בעל הנס מסתמא על שם מקומו נדר ואם משנה המעות לדבר מצוה אחרת הוי משנה נדרו ולא ישולם נדרו ככל האמור וכך הדין והסברא נותנת וכן המנהג פשוט. ברם כשנודר ונותן לצדקה לעניי עירו ואומר בפירוש שהוא נודר ומתנדב לעניי עירו לא מבעייא היכא דקדמה הנתינה לאמירה כי נותן לצדקה ואומר לעילוי נשמת ר"מ ומתפלל אלהא דמאיר ענני וכמו כן בנתינת השמן למאור בהדלקת. הנר הוא אומר בפי' לעילוי נשמת ר"מ בעל הנס זיע"א אין ספק כי עשה כהוגן וכישר ובוראי תקובל תפילתו ברצון ואין שום פקפוק בזה כלל כלל לא אלא אפי' אם יקדים אמירתו לומר לעילוי נשמת ר"מ אני נודר ומתנדב כך וכך לצדקה לעניים שבעירו או מתנדב ש"ל לבה"כ או לב"מ שבעירו עכ"ז אין שום פקפוק בדבר כי הוא מחוייב לעשות כאשר נדר לתת לעניי עירו ואם לאו עובר ע"ד ר"מ גופיה שכן אמר מר בפי' במס' מגילה דז"ך ע"א אמ"ר יוחנן משום ר"מ בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה נותנים וכשהן באים מביאים אותה עמהן ומפרנסים בה עניי עירם וכו' תנ"ה וכו' היחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה תנתן לעניי אותה העיר יע"ש והרי כיון שהם בני העיר ההיא ובאותה העיר הם פוסקים לעניים ולת"ח שבאותה העיר אין ספק שהחיוב מוטל לתתם לעניים שבאותה העיר ומה מקום לשנות נדרו ע"כ שלא בטובתו ושלא ברצונו משום שהזכיר לעילוי נשמת ר"מ או מתפלל אלהא דר"מ וזה לא ניח"ל לר"מ גופיה שישנה נדרו ולא יתן צדקה לעניי עירו מחמתו ומסיבתו כי הזכיר שם כבודו ואם הצדקה לחודה לעניי עירו היא רצויה ומקובלת וכמו כן באומר ומתפלל אהא דר"מ ענני לבד בלתי שום נדר ונדבה לצדקה ולש"ל לחוד מהני א"כ איך יצוייר כי בנותן צדקה לעניי עירו לחטא יחשב ולא יקובל תפילתו כיון שלא נתן הצדקה לעיה"ק טב"ת כי זה לא יעלה על לב איש ומה הקפדה יהיה להתנא ר"מ זיע"א אם אדם נודר צדקה וש"ל לעילוי נשמתו יהיה בכל מקום שיהיה ומה איסור יהיה בזה כל שדעתו לתת הצדקה לת"ח ולעניים שבמקום ההוא וש"ל לאותו בית הכנסת שעומד בו בודאי דלא ימצא ולא יזכר סברא בעולם לומר כי יקפיד ר"מ על ככה והוא ברור ופשוט עד מאד. ועל הכל קשה איך לא נטה דעתו להבחין ולהבין כי מנהג קדום שנהגו בכל תפוצות ישראל והא כמה רבנן תקיפי ראשי אלפי ישראל המה דור אחר דור לעשות כדבר הזה כי אפי' אם לפי דעתו היה נראה לו שיש איזה פקפוק לפי הדין היה לו לבקש כל טצדקי ולמצוא סעד וסמך למנהג כאשר הורונו רבותינו הפוסקים ראם איזה מנהג בעיר שלא מן הדין צריך להשתדל בכל עז ותעצומות לבקש איזה סעד וסמך כמ"ש מהר"י הלוי כלל ב' סימן י"ט ושכ"כ מהריק"ו ומהר"מ מפדווה סימן ע"ז וכ"כ עוד שם כלל ה' סימן ל"ח וסי' מ"ב ומהר"מ לשקאר סימן ח' בשם הרמב"ן וכמו שהאריכו בס' קרית שמע ובס' ראשית בכורי בזה יע"ש וכמ"ש בעניותי בס' סל"ח חא"ח סימן א' די"א ע"ד ובסה"ק חקקי לב ח"א חא"ח סימן ו' ד"ט ע"ב יע"ש ועיין עוד בזה להרב בית יאודה ח"א חא"ח רס"י ס' כמה הפליג בענין זה שלא לשנות שום מנהג ולהיות כל דיין ושופט מעמיד המנהג דאפי' באלף לא בטיל יע"ש וזהו כשיהיה בעיר איזה מנהג שיש בו פקפוק עפ"י הדין יש לנו לאקש כל טצדקי כדי ליישב המנהג כ"ש וק"ו במנהג פשוט ברוב כל ישראל אשר בכל העולם שנהגו כן שאפי' אם נראה לפי דעתו שיש בו איזה פקפוק היה צריך לבקש להם זכות כדי ליישב המנהג ואין צריך לומר כי מעיקרא לא יש שום פקפוק וערעור במנהג זה כלל כלל לא כאשר נתבאר:
באופן כי מה שנהגו בכל תפוצות ישראל להיות נודרים נדרים ונדבות לקופת ר"מ בעל הנס זיע"א וכן מה שנהגו הסוחרים לעשות סיגוריטה לעילוי נשמת ד"מ בעל הנס וכן ההולכים בדרכים בימים ובנהרות ובמדברות וכ"כ כל אשר ימצא בעת צרה ומצוקה שנודר לר"מ בעל הנס בודאי הגמור כי צריך לקיים את נדרו ולשולחו לעה"ק טב"ת וזהו מנהג פשוט וברור בכל העולם כולו ומינה לא תזוע ואין מזיזיין אותו ממקומו לתת למקום אחר חלילה כי אינו יוצא י"ח וכדברי מהרי"ן. לא דלפעמים ימצא בדרך עראי ואקראי כי אחד רוצה לעשות חילוק באיזה לימודים לת"ח באיזה אופן שיהיה שיש חולה בתוך ביתו או רוצה לחלק צדקה לעניים על איזה סיבה שתהיה או רוצה להדליק ש"ל בבה"כ ובבה"מ על איזה בקשה שמבקש מאת השי"ת ועליהם ועל כלם הוא אומר לשם ר"מ בעל הנס ואומר להא דר"מ ענני אלהא דר"מ ענני ב"פ בזה אין שום קפידה כי הוא דבר שאינו הוה ורגיל כ"א לפי שעה שנודר לתת תכף ומיד במקום ההוא וזה הוי מנהג פשוט בעירינו אזמיר יע"א ובשאר מקומות וכדברי ה"ה חיד"א זיע"א והוא ברור ועיין בס נ"מ על סדר א"ב לרב אחד מגדולי רבני האשכנזים נר"ו במער' אלף ד"ה אלהא דר"מ ענני שכתב וז"ל ומכאן סמכו לנדור עבור נשמת ר"מ בעל הנס ופעמים רבות ניסתי על זה כמה דברים ומועיל ובאופן אם נותנים המעות. תכף לעני הגון לכבוד נשמת ר"מ בעל הנס ועת לחשות עכ"ל הא קמן עוד תנא דמסייע לן דיש לתת לעני הגון תכף ומיד וצ"ל דמיירי בנודר צדקה לעני שבאותו מקום הלא"ה צריך לשלוח לעה"ק טב"ת ומלבד מה שאני שולח משלי עוד הנני גדול המעשה מכמה אנשים מתושבי עירינו אזמיר יע"א מיראי ה' וחושבי שמו העי"א מתנדבים ונודרים לעילוי נשמת ר"מ בעל הנס זיע"א ושולחים המעות על ידי ושלי"ת זיכני האל ברחמיו ברחמים לחיים להיות גדול המעשה ועושה כן יהיה תמיד בעזרתו יתברך שמו ויתעלה לעד אמן. ועמ"ש בעניותי בסה"ק מועד לכל חי סימן:
והנה עתה בא לידי ספר משפט צדק על ספר תהלים ובתחילת הספר בתפילות ובקשות ד"ה ע"א שכתב וז"ל שיאמר ג"פ אלהא דר"מ ענני אהא דר"מ ענני אלהא דר"מ ענני אלהא דר"מ ענני ויתן הצדקה שנדבו לבו או להדליק הנרות לבה"כ לשם נשמת אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב ולשם נשמת ר"מ בעל הנס ולשם כל הצדיקים וחסידים יה"ר מלפניך ה' או"א כשם ששמעת תפילתם ועשית עמהם נסים ונפלאות גלויים ונסתרים וכשם ששמעת תפילת עבדך מאיר ועשית עמו נסים ונפלאות והצלת אותם מכל צרה וצוקה והוצאת מאפילה לאורה כן יהא נא שעת רחמים ועת רצון מלפניך שתעשה עמדי נסים ונפלאות גלויים ונסתרים ותצלני מכל צרה וצוקה ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיע וכו' ג"פ ומה שצריך איזה שאלה יפרט בפיו כגון בעבור חולה שתשלח רפואה לפב"פ ואם שאלתו שיהיה אהוב לכל ובפרט בעיני השר פ' יאמר ה' ברחמיו יתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי וימשך עלי חוט של חן וחסד. ואם שאלתו שיהיה לו ריוח בעסק פ' יאמר אתה ה' האלהים הנותן לי כח לעשות יהיה הצלחה וריוח הרבה בעסק הנז'. ואם יהיה שאלתו שיצילנו ה' מעלילות כה יאמר אנא ה' אלהי תצלני מכל הקמים עלי לרעה להעליל עלי עלילות שקרים תפר עצתם וקלקל מחשבותם מכל המלשינים עלי ותופר עצתם כשם שהפרת עצת המן הרשע שהפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו. והשבות לו גמולו. ואם יהיה שאלתו שיזכהו לבנים זכרים צדיקים יתפלל לה' יתברך שיזכהו לבנים זכרים צדיקים ובפרט בליל טבילתה עכ"ל למדנו גם מדבריו במ"ש ויתן הצדקה שנדבו לבו או להדליק הנרות לבה"כ שסתמו כפירושו דאיירי כל אחד ואחד אל מקומו ואל שער עירו: