אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן קמב

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן קמב

ח"ב או"ח סימן קמא

שניו"ת מדבר סופרים הנני בא בארשו'ת החיים מצוה בחזר'ת על מה שכתבתי בסה"ק לב חיים ח"א סס"י ץ' דקי"ח כתבתי וז"ל ואם הוא טלית שאולה אין צריך לברך כלל לא החתן ולא הסנדיקוס כמ"ש הרב שבות יעקב ח"ב הא"ח סימן כ"ג יע"ש וסמכתי סמיכה לחיים לכתוב בדרך פשוטה דעל טלית שאולה לא יברך כי הגם שיש בפוסקים מחלוקת בזה אם יברך על טלית שאולה הרי קי"ל בש"ס ובפוסקים דספק ברכות להקל ומ"ג כי הפוס' שפסקו שלא לברך הם מגדולי הפוסקים מהרש"ל בים ש"ש סימן ג"ן והרט"ז ודעימייהו וחילייהו ממ"ש הרנ"י בהל' ציצית בשם גדולי רבני הצרפתים שחששו שלא לברך על טלית שאולה תוך ל' וסיים הרנ"י וראוי לחוש לדבריהם וכ"כ הרב ערוך השלחן בא"ח סימן י"ד וע"ש וגם הרב מחב"ר שם בא"ח סימן ח' אות ד' ושם ציין למ"ש במחב"ר ביו"ד סימן ס"א אות ט"ז לברר מי הם גדולי הצרפתים יעש"ב ומפני זה רבני האחרונים הבאים אחריהם כתבוויש מחמירים שלא לברך על טלית שאולה הלא בספרתם וזוהי סיבה כי גם גדולי הרבנים וחכמי דורינו נהגו להחמיר שלא לברך על טלית שאולה גם בתשו' מהר"מ ריקאנאטי סימן ב' הביאה הרב שכנה"ג בא"ח סימן י"ד הגב"י אות י"ג די"א שיברך על טלית שאולה וי"א שלא לברך וכו' יע"ש ומדהביאה באחרונה ש"מ דהכי ס"ל וגם שם באות ד' הביא מ"ש מהרש"ל ביש"ש פ' כל הבשר סי' ג"ן דיר"ש לא ילבש טלית שאולה יע"ש כי נר' שהנכון להחמיר שלא לברך על טלית שאולה ונער הייתי כשנתגדלתי כל ימי על ברכ"י הגאון מ"ז אור היר"ח ז"ל וראיתי שהיה נוהג כן שלא לברך על טלית שאולה אלא כשהיו נותנים טלית של אחרים אם היה בעל הטלית לפניו היה שואל ממנו שיתננו לו במתנה ואם לאו לא היה מברך ומאז ועד עתה שנתגדלתי בין החכמים מורי ורבותי ומחברי ומתלמידי יותר מכלם מאותו זמן עד עצם היום הזה גם זקנתי ולא ראיתי לשום ת"ח שברך על טלית שאולה לא זו בלבד גם מאנשי שורה אנשי מדע כי יודעים שיש סברא בפוסקים ושכן נוהגים הת"ח שבעיר גם המה נזהרין בזה שלא לברך על טלית שאולה ואם יהיה הבעל הטלית לפניו שואלים ממנו שיתננו במתנה לברך הלא"ה אינן מברכים ולענין חתנים וכלות המתעטפים בעת החופה גם בזה לא יש מנהג פשוט קבוע וברור לברך על טלית שאולה ואחשוב לך חשבון פשוט לחלק כל יחידי העיר לג' כיתות עשירים ובנוניים ועניים הנה הבנוניים כל אחד ואחד מביא טלית שלו ומתעטף ומברך כי טליתות שלהם הם חשובים וראויים להתעטף ואינם צריכים טלית של אחרים ליקח בתורת שלה ואין צריך לומר לעשירים כי לכל אחד ואחד יש לו טלית חשוב ובפרט שרובם ככלם קונים טלית חשוב מחדש ומחנכים אותו בעת החופה ומברכין גם ברכת שהחיינו כאשר גלוי ומפורסם לכל באי שער עירינו דבר זה לא נשאר כ"א חלק הג' שהם עניים שאין להם טלית כראוי להתעטף בשעת חופתן דאז שמש הכנסת מביא להם טלית מאיזה יחיד וא"כ אם יהיה הענין שהם שואלים הדין אם יש לברך או לא בודאי כי כל חכם לב יאמר לו שלא יברך מאחר שכן נתפשט המנהג בכל הרבנים והת"ח שבעיר ושכ"פ הרב שבות יעקב ושאר הפוס' וכן הסכמתי בסה"ק ל"ח ומי זה אשר יערב אל לבו לפסוק להפך זה ולהכנס בספק ברכה לבטלה אחר שלא יש מנהג פשוט בעיר ואם לא באו לשאול והחתן מברך מבלי דעת או שמש הכנסת אומר שיברך באין מבין מה מנהג שייך בזה ואם משום שימצא שם בעת ההיא איזה חכם בעל הוראה ואינו מוחה לו שלא יברך גם זה מן הנמנע לקרותו מנהג שהרי על הרוב ברכת חתנים הללו לברך על עטיפת הטלית היא בשפה רפה כי אין מי ששומע הברכה ואפילו אם ישמע איזה מהקרובים אל החתן הברכה אחד חכם ואחד תם מי יודע בעת ההיא אם יהיה הטלית שלו או של אחרים ואפי' אם יהיה ניכר וידוע שהוא של אחרים מי חקר ודרש טלית זה של אחרים אם הוא בתורת שאלה או לקחו בתורת מתנה ועל הכל כי יש מקום. לומר כי מי שלא מיחה בו דלאו אדעתיה והשתא דאתית להכי צא וחשוב כל הת"ח שבעיר ורוב מאנשי שורה גבירים ובנוניים הוו להו רובא דרובא הנוהגים שלא לברך על טלית שאולה ונשאר חלק ג' מהעניים שהם מיעוט מצד עצמן ומיעוטא דמיעוטא שיש בזה שלא ניכר ונקבע מנהג זה בעיר מכמה סיבות שכתבנו והרי הלכה רווחת בישראל כי כדי שיקרא מנהג פשוט בעיר צריך שיהיה מתפשט ברוב יחידי העיר וכמ"ש מהריק"ו שורש קע"א ומ"ג למה שהכריח הגאון מ"ז זל בס' חק"ל חח"מ סימן קי"ב דקס"ה ע"ג דלא מקרי מנהג כ"א במנהג פשוט בכל ולא מהני אפי' רוב יע"ש כ"ש בנ"ד דאיכא מנהג פשוט וברוב שלא לברך על טלית שאולה ואפי' שיש בזה רוב הפוסקים דס"ל לברך על טלית שאולה ומיעוט הם שחששו שלא לברך הרי דעת הרב כנה"ג דלא אזלינן בזה בתר רובא ועכ"ז אמרינן ספק ברכות להקל כמ"ש הרב ד"מ ח"א סימן ל"ח ובח"ג די"ד ע"ב יע"ש ושכ"כ הרב יד אהרן במ"ב בא"ח סי' ס"ו הגב"י אות ד' ועמ"ש בס' זכור לאברהם מע' בי"ת דח"י ע"ב ובח"ג מער' ס' דכ"ד ע"ד ואה"ן אם היה מנהג בעיר לברך על טלית שאולה הגם כי יש מחלוקת בפוסקים דס"ל שלא לברך אמרינן דהמנהג עיקר ויש לברך ואין א מרים בזה ספק ברכות להקל כאשר מתבאר מדברי הרב ברכ"י בא"ח סימן רי"ט ובס' נהר שלום סק"ג יע"ש ואעיקרא דדינא פירכא דאם באנו למנין לפוסקים דס"ל דאין לברך על טלית שאולה מגדולי הצרפתים והנ"י וגם מהרש"ל והט"ז ודעימייהו וגם ס' האומרים כי אפי' הפוסקים לברך על טלית שאולה לא דיברו כ"א בעת התפילה לא לס"ת וגם בהצטרפות מחלוקת הפוסקים בחתן גופיה אם יברך אם לא יברך ורבני האחרונים שכתבו משום חומרא דיש מחמירין שלא לברך על טלית שאולה אפשר שיהיו יותר רבים או בשוים אבל היא גופא צריכה רבה אם יש מנהג קבוע בעיר בזה לברך על טלית שאולה כי לא מצינו בירור להיות מנהג פשיט וקבוע וכמ"ש ולו יהיה שהיה המנהג בעיר קצתם נוהגים שלא לברך על טלית. שאולה וקצתם נוהגים לברך הרי כתב מרן החבי"ב בתשו' בעי חיי חח"מ ח"א סימן ח"ן דמ"ה ע"ג דהיכא דנהוג עלמא הכי ונהוג עלמא הכי מאי חזית דסמכת אהאי מנהגא ולא להאי מנהגא יע"ש וכה"ג כתב בס' הלק"ט ח"א סימן י"ד יע"ש. וכאן בנ"ד יש להכריח לסמוך על האי מנהגא שלא לברך משום שמסכים לדינא דספק ברכות להקל ובשב ואל תעשה ועוד כי כיון דביארנו דהת"ח שבעיר ורוב מהיחידים מיראי ה' וחושבי שמו ובפרט כל העשירים שדרכן ליטול טלית שלהם בחתונה שאפי' אם לא היו המה הרבים לגד העניים הרי מתבאר מדברי מהרשד"ם בתשו' חא"ח סימן ל"ז דרוב חכמה ורוב עושר חשיב רוב נגד שאר היחידים שבעיר אפי' אם יהיו רבים מהמה יע"ש וגם אנחנו למדין ממנו לנ"ד שלא לברך על טלית שאולה בחתונה וסנדיקוס וכאמור:

ועוד נר' לומר דמנהג שנתנהג ע"י שמש הכנסת שהוא מביא טלית שאול לחתן ואם יהיה שהשמש אומר לו שיברך הרי מצינו עדיפה מינה דמנהג שנהג הש"ץ יש לתלות ששגג ולא ידע כמ"ש הרב"ח בא"ח סימן רס"ז סעיף ג' ובשיירי כנה"ג א"ח סימן רצ"ב הגב"י ועמ"ש הרב בית דינו של שלמה חא"ח סימן א' יע"ש ולהרב מהרד"פ בס' מכתם לדוד חא"ח סימן יו"ד יע"ש ואם בש"ץ שקורא בצבור בקול רם ושומעים כל הצבור דחאו הרב"ח מתורת מנהג באשר הש"ץ לא ידע כ"ש וק"ו בענין זה שאפי' יהיה השמש אומר לו בקול רם שיברך על טלית שאולה דלא מקרי בעבור זה מנהג דודאי לא ידע הדין שבזה מחלוקת והרבנים וחכמי העיר מחמירין וכ"ש כשהביא הטלית בשתיקה ונתנו לחתן בשתיקה דאין מזה הוכחה לקרותו מנהג כי בודאי כל זה הוא בלתי הוראת חכם:

ועוד נראה לומר כי עתה בזמנינו אלה כי הטליתות החשובים הם נלקחים בדמים יקרים ואנחנו רואים כמה בני ארם שמקפידים שלא יתנו הטלית שלהם לשום אדם ויש מהם מצוים לשמש בפירוש שלא יתן הטלית שלו לשום אדם הרי כל סמך המתירים לברך על טלית שאולה הוא משום דניח"ל לאיניש למעבד מצוה בממוניה והרי דכל דקפיד ולא ניחא ליה אין מקום לברך לכ"ע וכ"ש כשהשמש מוציא הטלית מבית הכנסת להוליכו לבית החתן או לבית המילה להסנדיקוס דאז יש עוד הקפדה אחרת דלא ניח"ל לאדם שיוציאו הטלית שלו מבה"כ להוליכו למקום אחר כאשר מצאנו ראינו הקפדה הזאת שכתבוהו רבני האחרונים ז"ל הלא בספרתם ומאחר שיש בידינו מקום לתקן הענין עפ"י הדין ועפ"י המנהג בנקל דהיינו כשיארע חתונה וברית מילה והשמש בא ליקח טלית מאיזה יחיד להוליכו לחתונה וברית מילה שיתן ידיעה לבעל הטלית שלקחו ומ"מ אם נותן לו רשות דניח"ל יכול לומר שיתנהו גם במתנה ע"ד שנהגו בברכת לולב ביום א' של סוכות כמבואר בפוסקים בא"ח סי' תרמ"ט ואז יוצא י"ח כל הפוסקים דיכול לברך אליבא דכ"ע וכבר כתב מהריק"ו שרש ט' דהיכא דיכול לתקן שיבא המנהג עפ"י הדין לקיים שתיהם מה טוב ומה נעים ע"ש וכ"כ אנכי בעניותי בספר סמיכה לחיים חלק א"ח סי' א' די"ב ע"א והבאתי ראיה מתו' הרדב"ז ז"ל ח"ג דפוס פיורדא סי' תקכ"ז יע"ש וכן הסכים על ידי הרב הגדול מ"ז אור היר"ח ז"ל שם בתשובתו הרמה סס"י ב' דט"ז ע"ד ועמ"ש עוד בעניותי שם בהשמטות דקל"ו ע"א יע"ש ובספרי הקטן חקקי לב חא"ח סי' ו' בס"ד:

ואם יהיה שהשמש של ביה"כ יודע בודאי שבעל הטלית מקפיד ואינו נותנו בתורת שאלה או שאומר לו בפירוש שהוא מקפיד ולא יניחנו שיטלהו א"כ בודאי שאין מקים לברך לכ"ע והשתא דאתית להכי הטוב והישר הוא להזהיר לכל השמשים שבכל ב"כ דכשיש להם חתונה או ברית מילה והם מוכרחים להוליך טלית מאיזה יחיד בתורת שאלה שיתנו לו ידיעה ושיתן להם רשות ליתנו לפי שעה בתורת מתנה ואז יכול לברך עליו ובזה אנחנו מסכימים המנהג לברך אליבא דכ"ע לא נשאר כי אם מיעוט פוסקים מיעוטא דמיעוטא דבלא"ה הם פוסקים שלא לברך ברכת ציצית כ"א דוקא בשעת התפלה ואפי' בקס"ת י"א שאין לברך וכ"ש בחתונה וסנדיקוס לסברת הפוסקים הללו שהם מיעוטא דמיעוטא אזי סמכינן לס' רובא דרובא דמברכין ומשום הא הוא דהוצרך הרב שבות יעקב ח"ב סימן כ"ג לתקן לאידך גיסא ליקח טלית בתורת שלה דאז מצינו עוד פוסקים דס"ל דאין לברך ולא יברך כלל וא"כ שני דרכים הללו לפניו אם ירצה ליטול טלית שאולה לכתחילה ולא יברך או יטול טלית בתורת מתנה ויברך ולעד"ן לומר בזה כי המנהג עיקר להיות מברך עליו בין החתן בין הסנדיקוס ובתנאי שיהיה הטלית שלו לגמרי או שנתנו לו בתורת מתנה וכל זה פשוט וברור:

וכבר כתבתי בספרי הקטן משא חיים בקונטריס תורת המנהגות להוכיח מדברי מרן הקדוש ז"ל במחלוקת הגאונים עם ר"ת דהגאונים מקילים ור"ת מחמיר ומנהג העולם הוא שנהגו כהגאונים ז"ל להקל עכ"ז מרן הקדוש לרום קדושתו בהיות הדבר נוגע לגופי תורה לא רצה לומר סוגייא דעלמא היכי אזלא ופסק כר"ת להחמיר וכמ"ש הרב הגדול חיד"א ז"ל בס' מחזיק ברכה בא"ח בקונטריס אחרון סימן רס"א אות ב' יע"ש ובסה"ק חקקי לב שם חלק י"ד מסי' ל"ח עד סוף סימן מ"ג כתבתי בזה באורך וברוחב בס"ד. ובמאי דקמן יען נקטו רבני האחרו' ז"ל במברך על טלית שאולה שהמחמירין שנוהגים שלא לברך ש"מ כי יש חומרא בענין זה להחמיר משום ספק ברכות להקל וברכות אינן מעכבות ושב וא"ת עדיף. כי כן יותר טוב אפי' אם היה מנהג פשוט לברך על טלית שאולה שוא להזכירו ולהעלותו על הספר ומכ"ש דאין מנהג פשוט וברור וכך הסברא נותנת כי הפוסקים ז"ל שכתבו לברך כשאינו מברך אין בזה שום זילותא כי בלאו הכי ברכות אינן מעכבות משא"כ כשמברך איכא משום זילותא להמחמירים ז"ל שכתבו דאין לברך דהוי ברכה לבטלה לדעת אותו פוסק והוי בקום עשה וע"ד שאמרו כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך כנ"ל כעת:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה