אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן קיג

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן קיג

ח"ב או"ח סימן קיב

מעיר שאראי דמ"ב יע"א:

אנכי איש צעיר זעיר'א דמן חברייא הבא עה"ח חלות"י אל מול פני הרבנים המובהקים מתירים בברקים בי דינא רבא שבעיר תהילה קושט א יע"א ה' עליהם יחיו כיר"א כי המה בחכמתם ליעיינו בהפרשיות ודברי ריבות אשר נפלו ביני ובין קהל יעדתי דישרן סמיכין עלי יחידי סגולה מישיבת שומרים לבקר העי"א צד אחד עם מ' גבירי וחשובי ויחידי עיר מולדתי ע"ד שאראיי דמן בוזנא יע"ח צ"א על אודות כי מודעת זאת כי מזה למעלה מעשרים שנה עד הלום הן היתה כזאת בעיר הנז' ישיבת חברים מקשיבים רודפי צדק הנקראת שומרים לבקר שזה דרכם שע"י להבת התשוקה אשר בלבבם ביראת ה' נודדים שינה מעיניהם והמה קמים בכל עז ותעצומות עומדים בבית ה' בלילות בהישיבה הלזו ובוכים על גלות שכינת עוזינו בקיץ ובחורף חצות לילה ומאז עד אור הבקר הנה זה דרכם שהגדול שבהם ראש ישיבה עוסק בתורה עמהם פעמים בתהלים ותהלות ה' יספרו עד סופם ופעמים בזוהר ודברי מוסר המושכים לבו של אדם עד אור הבקר וכשהרואה אומר יפטירו בשפה רפה את תפילת שחרית בדמע לב ובכונה גדולה כי הדברי מוסר ששמעו מפי החכם הדורש עדיין לחלוחית השמיעה קיימת באזניהם וגמירי דיהבי עינא וליכא להתפלל בכונה וזה דבר גדול להם כי ניחא להו להתפלל בבית החברותא הנז' כי אם יהיו מענבים עצמם עד שיהיו השערי בית הכנסת שבעיר נפתחים ממילא אזדא ליה להבת התשוקה. שבלב היחידי' הנז' וירד תנומה לעפעפיהם כידוע. ומה גם כי מוכרחים הם במעשיהם להיות קביעות תפלות שמ"ע בבית ישיבתם הנז' בשבתות וימים טובים ובחול יען מודעת זאת כי לצורך קיום והעמדת. הישיבת שומרים לבקר הנז"ל ההוצאה יתירה ובפרט בלילות החורף לצורך נרות ומשקה הקאחב"י וכיוצא ומעלנא לית לה ממ"א לצורך ההוצאות הנז' כי אם מהגביה הנגבית בכל יום בתפילות שמ"ע מהיחידים שבישיבה הלזו כי כל פרוטה ופרוטה מצטרפת ומיום שהחזיקו היחידים הנז' בזכותם וחזקתם הנז"ל להתפלל בבית מדרשם בשבתות וימים טובים ובחיל אין פרץ ואין יוצאת מצד כוללות היחידים שבעיר ואין פוצה פה ומצפצף למקטנם ועד גדולם וזאת לפנים ראש אמו"ר מהישיבה הלזו היה הוא המאור הגדול מו"ר כמוהר"ם פירירה נר"ו אשר הוא כהיום הזה מר באתריה מ"צ. ורב בע"ת שאראיי הנז"ל וגם הפרס של הראש ישיבה הלזו ניתן לו מכסף המתוק"ן הנגבית בתפילות שמ"ע הנז"ל. ויהי מאז בפרק שזכה הרב הנז' להיותו מולך בעיר הנז' ונסתלק מהישיבה הלזו הנה כל הקהל כאחד מזה עשר שנים מו"מ יהבו עינייהו עלי דידי ושמוני נוטרה כרם ה' צבאות אשר בישיבה הלזו ושלי"ת כלם עושים מאהבה ושמחים ולית דרדיף אבתרין כלל ודא עקא כי מזה שלשה שנים מו"מ עד הלום מוחלפת כי על ידי שלהבת היחידי העיר עם הישיבה הלזו מוט התמוטטה מסיבות קטרוג וערעורי דברים הנה עמדו עלינו כי כסלא לעוגייא ורובם ככלם נצבו כמו נד לבטל קביעות התפילה שמ"ע הנז"ל מהישיבה הלזו והיו דבריהם שיען הבהכ"נ הגדולה שבעיר חלו בה ידים במה בעלי חובות מכח ההוצאות שנתרגשו בה וכל יומא ויומא אזלא ומדלדלא הנה רוצים הם לבטל התפילות שבישיבה הלזו וכמה פעמים אזהרה השמיעו וכרוזא קרי שיבואו כלם להתפלל בבהכ"נ. הגדולה ושלי"ת כי היחידים הנז' הפכו עליהם עורף וכלם קדושים שמחים וששים לתפילות שבישיבה הלזו ואמנם דא עקא כי כוללות העיר הם מרבים להחזיק דבריהם אף שהוא נגד הדין. וכבר אני בעוניי שאול שאלתי את פי הרב עליון נר"ו כי למה נמנה עמהם להיותו מן המונעים אותנו ויהי כמשיב כי לא מלבו כי אם שהוא מוכרח לענות אמן לדבריהם משום שלום העיר וע"כ אין אנכי הבא עה"ח נשאול נשאל מאת הרבנים העי"א אם יש כח בידם לסלק אותנו מקיום המצוה הזאת להתפלל בנחת בישיבתנו הנז' אחר שיש כמה שנים שהחזקנו כנז' ואם יש להם טענת שרוצים להחזיק את בדק הבהכ"נ שבעיר הנה יש לנו טענה מספקת כי ע"י סילוק התפילות הנז' תמנ'ע היתה שיהיה ישיבת השומרים הנז' קיימת ובפרט רוצים הם לקפח את פרס הניתן לי וננקטיה בכובסיה וכו':

עוד נשאלתי מאת הרבנים על אודות מה שזה נהגו עדת החברים הקברים שבעיר שבהיות להם בן זכר הנה בליל המילה שולחים לשם פנס גם בלכתם ילכו החברים להתפלל ערבית בבית החבר משום כבוד ומצוה וע"ז גם אנחנו יש כמו עשר שנים שהיינו שולחים פנס ומתפללים שם ערבית בהיות לאיזה יחיד מהישיבה הלזו בן זכר שאינו בסוג החברים של קברים אבל עכ"פ הוא מיחידי החברה של שומרים לבקר ועכשיו קמו החברים של קברים ומעכבים על ידינו מעשות המצוה הלזו וע"ז שואלים הלכו בי אם יש כח ביד החברה של קברים למונעם או לא. ובהורמנותיה דרבנן אנכי אספתי באמרי'ם מספרי הפוסקים על ב' השאלות הנזכרים והעליתהו על שלחן מלכים וחלית'י היא יורו המורים לנו איזה דרך יסכון אור ויבא שכמ"ה:

תשובה אני טרם אחל"ה להיותי מאסף אחרי הקוצרים סברות הפוס' זלה"ה השייכים לנ"ד כדי להעלותם על שלחן מלכים מתן מלכי רבנן אחושבניהו הרבנים המובהקים אשר פה קושט'א יע"א העי"א הנה סלח נא אנכי מבקש בתוספת מחו"ל שאם יראו בי איזה דבר חוץ מהשורה והסברה אל יאשימוני כי הן אנכי נע ונד בארץ כי ע"כ תכון תפילתי כי המה בחכמתם יבררו אוכל מתוך פסולת והיה האוכל לפקדון להיותו סניף לעיקר הדין ושתי בה' מבטחי שאל אכשל בדבר הלכה והאלקים יעזור לי כיר"א:

ואען ואומר דהמעיין בכל כתבי הקדש הראשוני' והאחרונים זלה"ה המדברים בגווני דשייכי לנ"ד יראה בעיניו דלית דין צריך בושש דאין יכולין בני העיר לעכב בעד החברה של מצוה הלזו להתפלל בבית מדרשם הנקרא שומרים לבקר מכמה טעמי תריצי שיבואו להלן ואדרבא אם ידם מוחזק לעכב אותם צריכים הם לחוש שלא יכנסו בחשש נדוי ח"ו כי המשכב את הרבים לעשות מצוה היא א' מהדברים שב"ד מנדין עליהם וכמו שיבא להלן:

והנה עיקרא דהאי מילתא איתא בגיטין דף נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ופרש"י בני חצר שרגילין לתת עירוב החצר בבית א' אין משנין את מקומו ליתנו בבית אחר מפני דרכי שלום ובגמ' שם ד"ס ע"ב קאמר מ"ט אילימא משום כבוד והא ההוא שיפורא דהוה מעיקרא בי רב יאודה ולבסוף בי רבה ולבסוף בי רב יוסף וכו' ופרש"י דמעיקר' בי ר"י שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא ולבסוף כשנפטר ומלך רבה נתנוהו בביתו וכו' ומשני אלא משום חשדא ופירש"י שיחשדו את בני החצר שיטלטלו בלא עירוב והתוס' שם כתבו משם ר"ת דהכונה אינו אלא שלא יאמרו מפני החשד שחושדין אותם לגנוב פת של עירוב אין מניחים אותו שם אבל בשופר ליכא חשדא ע"כ אבל הרמב"ם בפי' המשנה כתב טעם חדש שכתב וז"ל ואם היה המנהג שהיו מניחים העירוב בבית מבתי החצר אמר שלא ישנה לעולם אלא בזה הבית שהיו נותנים בו בתחילה להניח אותו לפי שיש להם בזה הנאה שהבית שמניחים בו העירוב אינו צריך ליתן את הפת מפני שהיה שם עכ"ל. ויש לתמוה למה שינה מהטעם שאמרו בש"ס משום חשדא והתוי"ט לא ערער אחריו:

אמנם ראיתי למהראנ"ח בח"ב סימן ע' יהיב טעמא לפי' הרמב"ם דסמך פירושו על הירושלמי דעל ההיא מתני' דמערבין בבית ישן קאמר א"ר אבין ובדיור ישן היא מתניתא ע"כ דלפי הירוש' אם השוכר הישן נסתלק מהבית שמניחין בו העירוב ובא בו שוכר חדש לא קפדינן אם מסלקין משם העירוב ואם איתא שהטעם הוא משים חשדא הנה לפרש"י אף בשוכר חדש החששה במקומה שיאמרו שמטלטלין בלא עירוב ולפר"ת יותר יש חשדא כשאין נותנין העירוב בבואו שוכר חדש שיחשדו ויאמרו כי על היות השוכר חדש חשוד לא נתנו העירוב בביתו ומש"ה כתב הרמב"ם טעמא אחרינא משום הרווחה ומש"ה יש חילוק דדוקא בדיור ישן דזכה כבר בהרוחה הלזו מש"ה אין מונעין אותה הימנו אבל בשוכר חדש דעדיין לא זכה בהאי ריוח ביתא יכולין לסלק העירוב מביתו יע"ש נלמד מדברי הרמב"ם דין חדש דהיכא דזכה כבר באיזה ריוח הנמשך מעשית המצוה בביתו אף שהוא ריוח כל דהוא אין מעבירין אותה הימנו ואף שזה נלמד מהירושלמי כנז' ובש"ס דידן יהיב טעמא אחרינא הנה המעיין בתשו' מהראנ"ח יראה דלענין דינא לא פליגי כי אם משמעות דורשין איכא בינייהו אי קאי על הבית גופא או על הדיור וכו' וכמו שיע"ש:

והנה מהריק"ו בשו' קי"ג הביאו מרן הב"י בא"ח סימן קנ"ג ומור"ם בח"מ סס"י קמ"ט נשאל ע"ד בהכ"נ שעמד בבית איש א' ימים רבים ואח"כ רצו אנשי העיר לשנות אותו אל מקום אחר והשיב וז"ל לפי הנלע"ד אין אתם רשאים לשנותה כיון ששם עמדה מימים הראשונים ובהדייא שנינו בס"פ הנזקין מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום וכו' ומשמע בגמ' דאפי' היכא דיש קצת טעם לשנות מקים העירוב אפי"ה אין משנין וכו' מדפריך עליה מ"ט אילימא משום כבוד והא ההוא שיפורא וכו' ומאי פריך והלא היה המנהג לתתו לעולם בבית ראש ישיבה וכו' או צ ל דפשיטא ליה להש"ס דהא דתנן בית ישן וכו' דע"כ איירי אפילו באים המערערים מחמת קצת טענה אפ"ה מניחים שם מפני דרכי שלום וכו' ומש"ה הוצרך הש"ס משום חשדא כ"ש הכא שאין לשנות מקום בהכ"נ אם אין להם טענה ואפי' יהיה להם טענה מ"מ נלע"ד דאין בידם לשנות דהכא נמי איכא טעמא דחשיב כמו חשדא שהרי הכל יודעין שנוח לו לאדם בהיות הבה"כ סמוך לביתו וכדאמרי' במציעא דק"ז ברוך אתה בעיר שתהא ביתך סמוך לבהכ"נ ואפי' לר' יוחנן דאמר התם שכר פסיעות יש מ"מ פשיטא שיוכל זה לומר לא הן ולא שכרן. ועוד דגם הכא היכא קצת משום חשדא לפר"ת שפי' פן יחשדו שהיה גונב הפת דה"נ איכא למיחש פן יאמרו מפני שבני ביתו אינם מהוגנים נמנעו מלילך לשם וכו' עכ"ל ומכלל דבריו ז"ל יש ללמוד שמי שזכה באיזה ענין של כבוד או מצוה אין מעבירין ממנו אותו זכות אם לא בהיות איזה טענה להמערער ואפי' בהיות שם טענה אם יהיה גם לשכנגדו איזה טענה שלא לשנות הדבר ההוא אין משנין וכנז"ל גם הריב"ש בתשו' סי' ער"ב על חכם א' שהחזיק בעיר להיות שם רב ומנהיג ורצו לסלק מידו השררה ההיא ולמנות לרב אחר האריך בטעמים לזכות החכם שהחזיק כבר וכתב וז"ל שנית שאף אם לא היה מהר"ר יוחנן בא בטענה אביו והיה ראוי מהר"ד ישעיה להיות קודם להתמנות מ"מ כיון שכבר היה נוהג בשררה ההיא והחזיק בה מעצמו זכה בה מדגרסינן בירושלמי דהוריות דבי הושעיא ודבי בר פזי הוו עלין ושאלין בשלמא דנשיא כל יומא והוו אלין דבי הושעיא עלין קדמאי ונפקין קדמאי אזלי אינון דבר פזי ואתחתנון בנשיאותא אתין בעון מיעל קדמאי אתון ושאלין לר' אמי אמר להון ר' אמי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום ותו אמרינן תרתין זרעיתא בצפורי בולטייא וסגניא והוון בולטייא אזלין ושלין בשלמא דנשיא כל יומא ועלין קדמאי וחוון סגניא עיילין ונפקין בתריהון אזלין סגניא וזכון באורייתא וכו' שמעינן מיהא שמי שהחזיק אפי' מעצמו באיזו שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו לתתה לאחר גדול ממנו מכיון שכבר זכה בה אא"כ הוא ע"ה והאחר ת"ח אבל כל שהמחזיק בה ת"ח אין מסלקין אותו אפי' שהאחר גדול ממנו וכו' עש"ב:

נמצינו למדים מדברי מהריק"ו והריב"ש דמי שזכה מעצמו באיזה ענין של כבוד או מצוה לעשותה בביתו אין רשאים הציבור לשנותה מביתו ואפי' באים מחמת טענה כל שיש להמחזיק ג"כ טענה כל דהוא וכמו שלימד כן מהריק"ו מסוג' דגטין הנז' ועיקר יסוד דין זה בנוי על מתני' דגטין דמערבין בבית ישן הנז"ל:

גם בתשו' מהראנ"ח ח"ב סי' ע' נשאל על כיוצא בזה דמהריק"ו הנז' והעמיק הרחיב כמנהגו הטוב וזו הלכה העלה דאחר שזכה ש שיתפללו הקהל בביתו אין שום נברא יכול להוציאו מזכותו וכתב שאף שמדברי הריב"ש מוכח דהיכא דהמחזיק הוא ע"ה והבא להוציאו מחזקתו הוא ת"ח דיכול להוציאו מידו היינו דוקא בדבר שאין בו מצוה אלא כבוד בלבד וכההיא ירושלמי דהביא הריב"ש דהוו עלין קדמאי דאין בו אלא כבוד בלבד דנכנס ראשון ויוצא ראשון אבל במקום שמצוה מוטלת על האדם והיא בחזקתו וזכה בה הוא מזולתו מפני שהחזיק בה או מאיזו טענה מאן לימא לן שהת"ח קודם להוציאה מידו אף אם המחזיק ע"ה דהא ודאי יכול המחזיק לומר אנא בעינא דאזכי נפשי ואהיה זוכה במצוה והאריך בראיות וכתב בסוף דבריו וכן הדין בנדון שלפנינו אם ש' זה מוחזק במצוה ההיא שיהיה ביתו בית תפלה ודאי מצוה קא עביד והוא מוחזק במצוה ההיא כדרך שהוא זוכה בה ואיש לא יצילנה מידו מן הדין ואף אם הבא להוציאה הוא ת"ח דינו כשאר כל אדם וכו' עכ"ל. גם מהרש"ך ח"א סס"י מ"ה כתב על אנשים שהחזיקו במצוה אין כח בב"ד הקמים עליהם לבטלם מפני דרכי שלום וכו' ע ש נמצא דכל שהחזיק במצוה לעשותה על ידו אין כח אפי' לת"ח גדול ורשום ולא לציבור להוציאה מידו ולא תימא דלא נלמד מדברי מהריק"ו והריב"ש ומהראנ"ח ז"ל כי אם בא יחיד אחר להוציא זכותו מידו לא כן לגבי צבור דאלים כחייהו דלא היא דהא נדון מהריק"ו היה דהצבור היו באים לסלק הבהכ"נ מביתו ואפי"ה כתב דאין יכולין לשנות וכן נלמד ממ"ש מור"ם בסס"י קמ"ט בח"מ הנז"ל וז"ל יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהצבור קוראים תמיד בס"ת שלו אם היה לצבור ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסור לשנות ואם לא היה להן ס"ת אחרת לא מקרי חזקה וכו' ועוד כתב שם וז"ל אדם שהחזיק במצות כגון בגלילה או ס"ת וארעו אונס ונתנו הקהל המצוה לאחר כשעבר אונסו של ראשון חוזר למצותו אבל אם נתן המצוה לאחר בלא אונס נתבטל חזקתו וכו' ע"ש וכתב הסמ"ע שם סק"ן וז"ל אבל אם נתן המצוה לאחר בלי אונס וכו' כצ"ל אם נתן בלא יו"ד ור"ל שנתנה הוא מעצמו לאחר דאילו הקהל לאו כ"כ ליתנו לאחר וזה נלמד ממ"ש לפני זה דכשהיה להקהל ס"ת אחרת כשקראו בשלו מקרי חזקה ואסור להם לשנות וכו' עכ"ל הרי נלמד משני דינים אלו דכל שהחזיק באיזה מצוה שיעשה בשלו כגון ס"ת וגלילה וכיוצא ועלתה לו חזקה שוב אינן רשאין להוציא מידו ואפי' שהצבור יהיה המוציא אין כח ביד הצבור להוציא הן אמת דזהו לסברת מור"ם דס"ל דנכסי קהל הם כמו נכסי הקדש דאם יש לגזברים חלק מועיל חזקה לגביהו וכמו שמבואר שם בסס"י קמ"ט ודוק:

וראיתי עוד להסמ"ע שם סקמ"ט שרמז על השני דינים הללו וז"ל הד"מ הביא לשני הדינים בסימן זה ס"ג וכתב שבא בחזקה שיש עמה טענה וכו' ע"ש כנ"ר שהסמ"ע רצה ללמדנו דב' דינים הללו לא מהניא להו חזקה כי אם בבא מחמת טענה וכנרא' טענת מקח שלקח זכות זה בדמים מן הצבור וכו' וז"ל הר"מ בס"ג כתב בנימן זאב בתשו' סי' קפ"ו יחיד שהי"ל ס"ת שקראו בו בצבור זמן רב ואח"כ קנאו הצבור ס"ת והיחיד רוצה שיקראו בשלו כיון שהחזיק בזה ופסק דאין ליחיד כלום על הצבור והאריך שם בראיות וכל ראיותיו אינם כלים כמבואר למבין שם ומ"מ נראה דאם לא היה לצבור ס"ת אחרת כשקראו בשל יחיד לא הוי חזקה כיון דלא הו"ל למחות לקרות בשלו וכל מקום דאינן יכולין למחות לא הוי חזקה אבל אי הו"ל ס"ת אחרת ולא קראו בו וזה בא בחזקה שיש עמה טענה אפשר דהוי חיקה וכמ"ש לקמן סי קנ"ו לענין מי שהחזיק במצוה עכ"ל הרי מבואר דהרב ז ל מייתי מתשו' בנימן זאב דס"ל דאין ליחיד כלום על הצבור ואיהו פליג עליה וירד לחלק בין כשהי"ל להצבור ס"ת לכשלא הי ל ס"ת וכו' וראיתי להכנה"ג שם בהגב"י אות ל' שהביא דברי מור"ם הללו וכתב עליו וז"ל אבל מדברי בנימן זאב מוכח דבכל גוונא הוי חזקה ע"כ ואתמהא דהרי מור"ם בד"מ הביא מדברי הבנימן זאב בהפך דאין להיחיד כלום על הצבור וכעת אין ס' בנימן זאב מצוי אצלי כדי לראות הדברים בשורשן וצ"ל דנפל טעות בדברי הרב כנה"ג וצ"ל אבל מדברי בנימן זאב מוכח דבכל גוונא לא הוי חזקה וק"ל:

ואיך שיהיה במה שהתנה מור"ם ז"ל בד"מ שצריך שיבא המחזיק בחזקה שיש עמה טענה אני תמיה דבכל התשו' מהריק"ו והריב"ש וכיוצא מוכח דאף דלא יבא בטענה אפ"ה מטעם חזקה לבד שהחזיק בעצמו בהאי דינא וזכות אין מוציאין אותה מידו ודוחק לומר דכונת טענה שכתב מור"ם אינו טענת מקח כעין חזקה שיש עמה טענה דאמרינן בעלמא אלא הטענה היינו כעין מ"ש מהריק"ו בשו' קי"ג דיהיה להמחזיק איזה טענה כדי לדחות הצבור הבאים בטענה וכמו שלימד מסוגייא דגטין הנז"ל דפשט דברי מור"ם לא משמע הכי ונלע"ד דדוקא בשני דינים הללו דקאי מור"ם דמיירי שהחזיק שיקראו בס"ת שלו בצבור או באיזה מצוה בצבור בהנהו דוקא הצריך טענה משום דחזקה דידהו לא מנכרא ואינה גלויה לכל משום דלא היה החזקה מהמצוה ברשות המחזיק כי אם בבהכ"נ של הצבור דהתם אי לאו הטענה איכא למתלי דע"צ המקרה וההזדמן בכל שבוע קראו בס"ת שלו ולא שרצו להחזיקו לא כן בנדון מהריק"ו וכיוצא דהחזיק במצוה בעורה ברשותו ובקרב ביתו ודאי דעלתה לו חזקה אף בלתי טענה כיון שרצו להחזיקו בקום עשה להתאסף בביתו ולהתפלל שם והויא חזקה דמנכרא לכל אזי אין מסלקין אותו מחזקתו וכההיא דמערבין בבית ישן דמיירי שלא בא הבעל הבית שהונח שם העירוב בטענת חזקה כלל:

ואיך שיהיה הרי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ס"ל דמי שהחזיק מעצמו באיזה מצוה אין יכולים לסלקו מזכותו אפי' באים בטענה. וכ"כ בתשו' הרב באר עשק סי' ה' שחבורה שהיו לומדים בבית עשיר זה כמה שנים ואח"ך רוצים ללמוד שני חדשים בכל בית ובית שאינם יכולים לשנות וע' מהר"י הלוי סי' מ"ד ומהר"ש הלוי חא"ח סי' נ"ו ובדבר שמואל סי' מ"ז ע"ש: ומאחר עלו'ת כל הנז"ל א"כ גם בנ"ד כיון שזה רבות בשנים החזיקו היחידים שבישיבת שומרים לבקר הלזו להתפלל בהישיבה הנז' ולית דימחא בידייהו מצד בני העיר ומצד היחידים שבבה"כ הגדולה שבעיר א"כ עלתה להם חזקה ואינם יכולים לסלקם מזכייתם אף שבני העיר באים בטענה מצד שהבית הכנסת הגדולה מוט התמוטטה ועול החובות רבו מהרבה ומעלנא לית ליה ומש"ה רוצים שיבאו כלם להתפלל שם כי היכי דלמטי ליה הנאה וריוח והצלה הנה גם להיחידים שבישיבה הלזו יש להם טענה אי משום טענה דחשדא דלאו כ"ע ידעי עיקר טעמא שסילקו אותם מלהתפלל שם ויבאו לחשוד אותם דחזו בהו תיוהא שלא תפלתם מסודרת לפו"ד או שהיו מעלימים הגזברים מההכנסה הנגבית בכל יום וע"ד מה שפרש"י ור"ת בטעם החשדא דקאמר הש"ס שם ומה גם לדברי הרמב"ם דהיתה הרוחה להבית המונח שם העירוב ואינם יכולים לעשות לו מניעה להריוח הנז' וה"נ ע"י התפלה הוה מטי ליה הנאה להרא"ש. ישיבה שבישיבה הלזו מצד היחידים המתנדבים ומצד הקופה הנגבית בכל יום כי כל פרוטה ופרוטה מצטרפת ויוכלו הגבאים לתת לו הפרס הקצוב לו בכל שנה בשופי לא כן עתה בהיותם מסלקים אותם מלהתפלל שם היא מוחלפת השיטה ע"כ הנז"ל וא"כ הא ודאי דאין יכולים לסלקם מזכייתם. ועוד דנגד הטעם שטוענין בני העיר על הסילוק הנז' יש להם ג"כ ליחידי הישיבה הלזו וכמ"ש מהריק"ו שם שהרי הכל יודעים שנוח לו לאדם בהיות הבהכ"נ סמוך לביתו והנז' נוח להם להיחידים להתפלל בבית ישיבתם הנז"ל סמוך ללימודם ולא יהיו מתנודדים ויושבים ומצפים עד יבא השעה שהצבור מתאספים לביהכ"נ הגדול ובמאי דביני וביני יהיו נרפים מלהבת התשוקה אשר בליבם על התורה ועל העבודה וכ"ש דבכאן ע"י סילוק התפלה מבית ישיבתם יגיע נזק להחכם שלהם ופסקי ליה לחיותיה וזו אינה תורה שאחר שהחזיק החכם הדורש שלהם זה כמה שנים ומטי ליה הנאה בכל שנה שיסלקו אותו מזכייתו. וכי תימא דאדרבא זיל לאידך גיסא דכיון דהחכם המחזיק הנז' מטי ליה הנאת ממון מחמת זכיית המצוה הלזו א"כ מותר לסלקו מזכייתו וכמ"ש הרב כנה"ג בא"ח סימן שס"ו בהגה"ט וז"ל עוד נ"ל דאם נאמר דין זה אלא כשאין שם דררא דממונא כלומר שהזוכה בנתינת העירוב בביתו אין לו הנאה אלא המצוה אבל אם יש לו הנאת ממין יכול הנותן לומר עד עכשיו רציתי להטיל מלאי לתוך כיסך מכאן ואילך אני רוצה להטיל המלאי הזה בכיס של אחרים וכו' עש"ב וה"נ בנ"ד כיון דמטי ליה הנאה להראש ישיבה הלזו כנז"ל א"כ יכולים הם לסלקו מזכותו ולהמיר כבודו באחר לפי דברי הכנה"ג הנז' לוה אמינא דהרואה יראה להרב חק"ל בא"ח סי' ע"א דמלבד דמקהי אקיהתא ע"ד הכנה"ג הנז' מתשו' הרשב"א שהביא מרן בא"ח סס"י ג"ן הנה כתב לחלק כמה חילוקים הא' דלא כתב כן הכנה"ג כ"א במנויים דלית כהו טירחא כגון נתינת העירוב וכו' והב' דלא כתב הכנה"ג כן כי אם לגבי יחיד שהחזיר לגבי יחידים אבל ברבים דלא הדרי בכל גוונא הוי חזקה וכו' ובסוף כתב הרב חק"ל שם דאין לנו לזוז מדברי הרשב"א והש"ע וכל אחרונים מקמיה דהרב כנה"ג אף אם פליג עלייהו ע"ש:

ועוד דבנ"ד אינו מנגד סברת הרב כנה"ג הלזו דלא כתב כן הכנה"ג כי אם היכא דהיחידים גופייהו רוצים ליתן נדבתם לאיש אחר ולסלקו להזוכה הראשון מזכותו לא כן בנ"ד דהיחידים בני הישיבה כלם כאחד רוצים לתת נדבתם להחכם המוחזק בישיבה הלזו שא שבני העיר רוצים לכופם שילכו לבה"כ הגדולה הא ודאי דהדין נותן דאין יכולים לכופם ואף שחייבים בני הכנסת הגדולה חובות והוצאות הנה יוכלו לפורעם לפי' נפשות או לפי ממין לפי מה שהוא מנהג הקהל לענין שכר החזן ומשרתי הקהל וכמ"ש בשו'ת שפת הים בסי' ה' ואף כי הרב שם לא פטר את היחידים מלבא לבה"כ אף שיש להם חובות כי אם היכא דהרחיקו נדוד למקומותם במושבותם דמשמע דאם לא הרחיקו נדוד היו חייבים לבא לבה"כ כדי להקל עול החובות מעליהם הנה התם שאני משום דמעיקרא מקודם השרפה היו מתפללים כלם יחד בקהל אחד וכשלקחו הגזברים הלואות לצורך הק"ק נשתעבדו כל היחידים דשלוחים דידהו חשיבי לא כן בנ"ד דהיחידים שבישיבה הלזו מימי עולם ושנים הם קבועים בישיבה הלזו ולא נשתעבדו מעולם בחובות הקהל הא ודאי שאסור לסלקם מזכייתם מלהתפלל שמ"ע בשבתות וימים טובים בבית ישיבתם ועוד דע"י סילוק התפילות מבית ישיבתם נפיק מינה חורבא גם להלימוד של שומרים לבקר שהורגלו מעולם ללמוד בישיבה הלזו בקיץ ובחורף וזכותם הנז' שעוסקים בבית ה' בלילות היא רבת הערך ועיקר ההוצאות מהנרות ומשקה הקאחב"י וכיוצא נמשך מהגביה שעושים בתפילות והא בלא הא לא סגייא וכגון דא ננקטיה בכובסיה דלישבקיה לגלימיה היא דבהיותם מסלקים התפילה מהישיבה הלזו הנה תמנ'ע היתה לקיום והעמדת הלימוד של שומרים לבקר ונמצא דהם באים לעכב אותם מעשיית המצוה הנ"ל ועוד דהיא גופא סילוק התפלה מבית ישיבתם חשיבא כמונעים אותם מהמצוה הזאת שהיו מתפללים בכונה בבית ישיבתם וכבר בא הדבר מבואר בתשו' הריב"ש סימן דנ"ג וז"ל גם מה שאמרת אם באו יחידים לעשו' להם מדרש לתפילה וקמו אנשים למנוע אם נתן לשמוע ודאי משתקין אותן בנזיפה שמעכבין את הרבים מלעשות מצוה והוא עון גדול וכבר מנה הרמב"ם ז"ל זה באותן כ"ד דברים שב"ד נזקקין לנדות העובר ואיתא בירוש' דמ"ק וכו' ואם נותנים טעם לדבריהם מפני ישוב הבה"כ שלא תחרב אז הקהל מעיינין בדבר ועושין תקנה לקיים את שתיהם עכ"ל וכיוצא בזה כתב ברס"י של"א ע"ש וכן ראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ק"ו על ראובן שהקדיש ס"ת לבה"כ ונהגו זמן מרובה לקרות בו ועתה קם אחד מאנשי הקהל ומעכב על ידם והשיב דמן הדין אין לו לעכב בזה כיון שנהגו להוציאו וזכה ליטול משמרתו וכו' וכל המעכב אותם מלקרות בו הרי הוא מעכב את הרבים מלעשות מצוה ואמרו בירוש' דמשקין שהוא צריך נדוי וכ"כ הרמב"ם בה' ת"ת וכו' עכ"ל הרי למדנו מד' הריב"ש הנז"ל דסילוק התפלה מביתם חשיב מעכבם מלעשות מצוה כל שכן בנ"ד שנמשך עוד עיכוב הלימוד שומרים לבקר שיתבטל בהחלט כיון דלא ישאר להם על מה שיסמוכו לענין ההוצאות וכנז"ל:

באופן שמצד הדין אין יכולין בני העיר לסלק להבני הישיבה הלזו מזכותם וכיון שכן אף אם עשו הסכמה והכריזו שכל העובר על הסכמתם ענוש יענש הרי הסכמתם היתה שלא כדין דכיון דלא הוי מגדר מילתא כי אם אדרבא דבר מעוות וכמ"ש הריב"ש בריש סי' של"א הנז"ל וא"כ אפי' יחיד. מוחה וכמו שבא בארוכה בדיני ההסכמות שאסף הרב כנה"ג בח"מ סי' רל"א א"כ הסכמתם כלא חשיבי ואף שהיה עמהם הרב שבעיר לא מהני לכופם וכמ"ש בפוס' סי' ונ"ג רמזו מרן בח"מ סס"י קנ"ו ע"ש וא"כ מכל אין טעמי נלע"ד דלא מצו לסלקם מזכייתם ואם יבאו לסלקם צריכים הם לחוש שלא יכנסו ח"ו בחשש נידוי דהמעכב את הרבים מלעשות מצוה וכנז"ל:

ולענין מה שבא בשאלה דרוצים יחידי הישיבה הלזו להביא עששית דלוקה בליל המילה לאיזה יחיד שבחברת שומרים לבקר שהוא לא נמנה מכלל החברים של קברים וגבאי החברה של קביים מעכבים בידם נראה דאין יכולין לעכב דודאי מצוה גדולה להרבות נרות לכבוד המצוה וכההיא דעל כן באורים כבדו ה' וכבר כתבו הפוסקים מנהג להרבות בנרות משום כבוד המצוה א"כ ודאי דאינם יכולים לעכבם וכיוצא בזה כתב בתשו' שמש צדקה ח"מ סימן ל"ו רמזו הרב מט"ש ח"מ סי' קמ"ט הגהב"י אות כ"ט על מי שהחזיק להניח כתר על ס"ת ובא אחר ורוצה לעשות גם הוא כתר להניחו בזמנים חלוקים וכו' ע"ש וכן ראיתי למהראנ"ח בח"ב סי' ע' הנז"ל דלאחר דדן את הדין דעלתה לו חזקה להאיש ההוא דהיו מתפללים בביתו כתב דאין דין זה אמור אלא ברוצים להעביר המצוה והכבוד ממנו לגמרי ממי שהחזיק בו אבל אם בא לזכות במצוה וגם הראשון יעמוד במצותו כגון מי שהחזיק שיתפלל בביתו ובא אחר ועשה ביתו בית הפילה שיתפללו בו אעפ"י שקצת מהאנשים שהיו מתפללין בבית המחזיק הראשון מתפללין בבית המחזיק השני אינו יכול לעכב על ידו וכו' ע"ש וכ"כ מהר"י הלוי סי' מ"ו הובא בכנה"ג סימן שס"ו ע"ש וכן ראיתי להרב מגן אברהם בסי' קנ"ג ס"ק מ"א וז"ל אנשים שהחזיקו לקבור מתים אין יכולין למחות באחרים שבאו לקבור דבעשיית המצוה כ"א רוצה לזכות יע"ש ואף למ"ש שם דבמדינתינו שיש חבורת מהממונים לכך נ"ל דצריך ליתן להחברה כמנהגם הנה על כל פנים אינם רשאים לדחותם להיחידים מעשיית המצוה כי אם שצריך לתת להחברה כמנהגם: באופן שמכל הנז"ל נלע"ד דאין יכולין החברים לדחותם להיחידים מעשיית המצוה הלזו ככל הנז"ל את זה כתבתי להלכה ולא למעשה עד שיורו המורים המלכים האדירים הרבנים המובהקים אשר בעיר המלוכה קושטא יע"א את דבר המשפט ועל פיהם יקום דבר. כה דברי המשתחוה מרחוק אל מול כסא כבודם נבזה בעיניו נמאס. כלא חשיב ותאמר נואש:

הצעיר:

מיכאל עטיאם:

ס"ט:

אנחנו ב"ד הבאים עה"ח בצפייתינו צפינו את כל מה שאסף איש טהור המלאך מיכאל הרב המורה עליון נר"ו ונשאנו ונתננו בדבר הלכה ועלתה הסכמתינו כי יפה דן יפה הורה הרב המאסף הנז"ל ועפ"י שוה"ד הגמור כך ראוי לדון ולהורות ככל אשר הורה גבר הפוסק נר"ו והלכתא כוותיה וכטעמיה ולהחזיק במעוז תורתו באנו עה"ח פה עירנו קושטא יע"א ברוב עוז ושלום: רפאל שבתי יהושע חיים משה:

ן' יקר עלי פ'ריסקו:

ס"ט ס"ט ס"ט:

אנכי הבא עה"ח עשיתי אר'ש ראה ראיתי כל מה שאסף וקיבץ מע' הרב המאסף עליון ונשאתי ונתתי בדבר הלכה כדמ"ל ועלתה הסכמתי כי יפה דן ויפה זיכה ויפה הורה הר' עליון ועפ"י שוה"ד הגמור כך ראוי לדון ולהורות ככל אשר הורה גבר הפוסק נר"ו והלכתא כוותיה וכטעמיה ולהחזיק במעוז תורתו באתי עה"ח בגושפנקא דמלכא פה העירה קושט'א קאי יע"א ושריר ובריר וקיים:

יעקב בכר דוד:

ס"ט:

אנא נפשאי חזי הוית שורות העליונות. ודרך תבונות. דברי חכמים כדרבונות. פנים מסבירות חמותי ראיתי או'ר בעד אור אור יקרות. והיו למאורות קדמאה שלים ידי"ן החכם הפוסק הא' דורש טוב לעמו בני חברתו המול"ל וקול המולות לכל הדברות ולכל האמירות עלה בקב"ץ דברי הפוסק ופנה לסובב להוציא לאור משפט להבין ולהורות ואחריו האירו הברקים תבל האיתנים מוסדי ארץ הרבנים המובהקים יושבי על מדיין באתרא דשמיה קושט'א החזיקו ע"י החכם ולמדו משפטים ישרים ותורות מעתה מה מני יהלך דבר דברי הבאי וכי אמר לה מאי הואי מקר'א מועט ושינ'ת עראי חזי למיקם אבראי קטנתי איני כדאי ולא צילה דעתאי ותורה חתומה מרבנן סבוראי הר"ז כיאודה ועוד לקרא כי מפיהם תצא תורה הלכה לדורות הגדתי היום זוהי סיבה זוהי ביאס כי אני נכוה בפוצרין והיתה הפציר'ה ושאלוני אהבי לחיות דעי ואם דל הוא כד"ל מסכי'ם ע"ד שיחו והולכי מדברות. ושורי באר'ש משה ידבר כי ישבתי על הבא'ר בא"ר עסק דין בכל מ"ש הפוסק הא' ברובי תורתו הלכתי ארוכות וכשר'ות וכאן לא ע"ט להעלות ארוכה כי לדבר הלכה באנו אל האר"ש מסקנא דמלתא הלכתא בטעמא נסעו מבאורו"ת ואומר עם קני אף ידי יד כהה ורוח נכאה תיכון עמו שלא לבטל התמיד של תיקון חצות ח"ו וכספיר גזרתם של דייני גזרות. ואם ביטול התפילה גורם ביטול הת"ח יתפללו בבית לימודם ולא יתבטל הת"ח לעלות את המדומ"ע על חורבן בית אלהינו ואורך גלותינו בבכי יבואו מבכי נהרות ברם אם מפני זה נמשך קטטות ומריבות נזקים וחבלות וחצי נזק צרורות ולאידך גיס'א הבהכ"נ נחרבים ח"ו הכולל וטו"ה יתקנו לקיים שתיהן כמ"ש הריב"ש סימן רנ"ג לך נא ראה דבריו באות מאירות זהו העולה מפסקי אשר קריתי. לי תורת משה ואיש על מקומו יבא בשלום תהיינה חוברות ואדון השלום ישפוט שלום בינינו כי אנחנו עבדיו וצאן ידו צאן מרעיתו ולא תהיינה מפוזרות הכ"ד הכו"ח פה שאראי דמ"ב ש"ח לי זעיר'א נא"ה:

משה פירירה:

ס"ט:

יומא כי האידנא האיר אל עבר פנינו עז ותושיה קול משאלות. הני מלי מעליתא דגמיר ודייק אליבא דהלכתא חזו מפעלות פעולת צדיק פרי עץ הדר מרגלית טובה רחם רחמתים. שלימה משנתו הרב ועצום נחמד למראה וגם תאוה הוא לעינים. ואחריו יזהירו המאורות הגדולים הרבי' המובהקים מוסדי ארץ האתנים. בי דינא רבא מע"ת קושטא קאי מלכי ארץ ורוזנים. וכארי יתנשא המנורה הטהורה ראש על ארץ רבה צדיק באמונתו מר ניהו רבה אביר יעקב אשר המלך חפץ בקרו חמד אלהים לשבתי ואחרון חביב דרופתקא דאוריית' מר באתריה הרב המובהק בלשון של זהורית היה הלשון מלבין אף הוא היה מתכוין לגמור וסמך את ידיו על מלאך מיכאל נר"ו אתוהי כמה רברבין איכו השתא גם בנו דבר דינא קתבע מינן לבא על החתים בהדין פסקא דדינא ועליה דידן רמיא לגשת ל האר"ש מודים דרבנן היינו שבחיהו והרת נתנה. הנה שפתנו אתנו הן הם יודו קושט אמרי אמת יפה דן יפה זיכה כי הוא בר סמכא מילתא דפשיטא דאסור לעכב ולמנוע קריאת ס"ת בחול ובשבת מאנשי ישיבת שומרים לבקר עוברי בעמק הבכה. ולא תהא כזאת בישראל לגרום שום ביטול לישיבת תיקון חצות הנז' על דברי ריבות.

אדרבא החיוב מוטל על כל עם הקהל לרומם ולהחזיק מקום המקודש הנז' ולקיים מילי דאבות ישבו ישרים כשבת אחים בשלום ובמישור כשעירים עלי דשא וכרביבים אחד באחד יגשו כלם קדושים כלם אהובים ובגלל הדבר הזה מרובה מדה טיבה העושר והכבוד להוי יתיהב להון. ישישו וישמחו גילה אחר גילה יחד כלם על ישר ועל רבנן ועל תלמידהון. כנה'ר וכנא"ה צעירי הצאן יושבי על מדין פה העירה אזמיר יע"א מצפים ביאת גואלינו בחדש תמוז דהאי שתא קרובה ישועתי לבא:

וצדקתי להגלות לפ"ק ברב עז ושלום:

חיים דוד שמואל נסים אברהם:

חזן חכים אשכנזי ס"ט ס"ט ס"ט:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה