לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן קח
מעיר תירייא יע"א:
חיים מדבר אותותי לה המה באו לפני מ"מ משיחא יאיר עינינו בהא דכ' ריב"ה ז"ל בטור א"ח סימן קכ"ד ופסקו מרן אק' ז"ל בשה"ט סימן הנז' ס"י וז"ל מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בר"ח או בחש"מ או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו יכוין דעתו וישמע מש"ץ כל ח"י ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע שלשה פסיעות לאחריו דכיון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר אעפ"י שהוא בקי ש"ץ מוציאו עכ"ל.
והגם דהאחרונים ז"ל כתבו דאין לסמוך ע"ז שא"א שיוכל לכוין שישמע כולו ולא ידלג מלה אחת או שתים מלשמוע כמ"ש הרב ב"ח ע"ש מוהרש"ל ז"ל וגם הרב המגיה בספר ש"ץ דקטו"ב ע"ד האריך בזה והעלה דאין לסמוך על זה מ"מ ראה ראיתי להרב מוה"ד חיד"א זל בקונ' קשר גודל סימן י"ד אות יו"ד ובסימן כ"א אות ט' העלה להלכה דהעיקרא כפסק מרן יע"ש: והנה בדין זה ספוקי מספ"ל בזה שסומך אחזרת ש"ץ אם יוכל לענות ב"ה וב"ש דכל ח"י ברכות דבעניית אמן פשיטא דחייב לענות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תפילה דין ט' וריב"ה ומרן ז"ל בריש סימן קכ"ד שהש"ץ מוציא י"ח למי שאינו יודע להתפלל ויכוין למה שהוא אומר ויוצא ובסעיף ו' כתב וז"ל ויענו אמן אחר כל ברכה בין אותם שיצאו ובין אותם שלא יצאו יע"ש. אך אמנם בעניית ב"ה וב"ש קא מבע"ל כיון דזה יוצא י"ח בתפי' הש"ץ והו"ל כמתפלל לעצמו ואם עונה ב"ה וב"ש הוי כמפסיק בברכה ומוסיף ומשנה מטבע הברכות שטבעו חכמים. ובהיותי חופש בספרן ש"ץ כן בקדש לחזיתיהו להרב הק' מהר"ש אבואב ז"ל בספר דבר שמואל סימן רצ"ה שכתב דברי הרא"ש זל שכתב בתשו' כלל ד' סימן י"ט וזל ושמעתי מאבא מרי שהיה אומר על כל ברכה שהיה שומע בכל מקום היה אומר ב"ה וב"ש וז"ש משרע"ה כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ע"כ שכתב ע"ז בסיף התשו' וז"ל והנה שפתי לא אכלא לומר בענין זה מה שכבר הזהרתי פה לקצת החברים שמנהג הרא"ש ז"ל הנ"ל לענ"ד הוא דוקא לענות ב"ה וב"ש אחר המברך ברכה שאין העונה חייב בה אבל לצאת י"ח איזו ברכה שהוא חייב בה בברכת חבירו המכוין להוציאו וסגי ליה לכוין דעתו מתחילה וע"ס אינו ראוי להפסיק כלל בעניית ב"ה וב"ש דהא חשבי' ליה לעונה אמן ולשומע כעונה כאלו פיו ולבו שוים באמירת אותה הברכה שמברך חבירו והוי כמפסיק בברכה עצמה ומוסיף ומשנה מטבע שטבעו חכמים בברכות לכן השומע יחדל ולו דומיה תהלה עכ"ל. הרי להדייא דאם יוצא י"ח בברכת חבירו אין לו להפסיק ולומר ב"ה וב"ש דהוי מפסיק בברכה ומשנה מטבע שטבעו חכמים. ומעתה בנ"ד שזה האיש הוא סומך על חזרת ש"ץ ועל ידי זה הוא יוצא י"ח אין לו לענות ב"ה וב"ש:
ומן האמור בזה בקידוש והבדלה וברכת המוציא וברכת ההלל וברכת שופר וקריאת המגילה וכיוצא כיון שהוא יוצא י"ח בברכת אחר אין לו לענות ב"ה וב"ש. אך אמנם ראה ראיתי להרב מעשה רוקח ז"ל פ"א מהל' ברכות הי"א דק"פ ע"ג שכתב דהגם שלכאורה הסברא מצד עצמה היא נכונה מ"מ חלק עליו וכתב דהמנהג בכל תפוצות ישראל שבכל הברכות שהש"ץ מברך להוציא את הרבים י"ח כגון ברכת שופר והלל ומגילה וכיוצא כל הקהל כאחד עונים ואומרי' ב"ה וב"ש וכו' ואם כן בואו ונאמר ששום אחד מכל קהל ישראל לא יצאו י"ח ברכות אלו מעולם או שלא עשו שלא כהוגן שהרי הפסיקו בברכה בעניית ב"ה וב"ש וידוע דגדול המנהג ע"ש:
וראיתי להרב שושנים לדוד ז"ל בפיה"מ פ"ח דברכו' די"ד ע"ב שסתר כל דברי הרב מעש"ר א' לאחת והעלה להלכה ולמעשה כמ"ש הרב הקדוש מהר"ש אבואב ז"ל שאין לענות ב"ה וב"ש בברכה שהוא יוצא י"ח יעש"ב וכן דאיתי להרב מטה יאודה סימן הנ"ל סק"ב שגם הוא ז"ל בהסכמה עלה. כמ"ש הרב דב"ש. וכן ראיתי להרב מוה"ד חיד"א זל בסה"ב ברכ"י א"ח סימן רי"ג אות ג' שכתב וזל כשא' יוצא בברכת חבירו ובעי לכווני מתחילת הברכה וע"ס כגון קדוש והמוציא וכיוצא לא יענה ב"ה וכ"ש דהא שומע כעונה ופיו ולבו שוים באמירת הברכה ואם עונה ב"ה וב"ש הוי כמפסיק ומוסיף ומשנה מטבע שטבעו חכמים מוהר"ש אבוהב בס' דב"ש סימן רצ"א. ואנא חזיתיה לרב רחומי הרב שוש"ל פ"ח דברכות הביא מי שחלק על הרב הנז' ודחה ראיתיו והביא ראיות לקיים הוראת הר' הנז' ועתה אמת אגיד כי כמעט שעברתי בפ' זה לא מצאתי ראיה מכרעת במי שמכוין לשמוע כל הברכה לא' מן הצדדין אמנם הואיל ונפק מפום אריותא כמ"ש הרב הנז' נכון ליזהר אך אין למחות במי שעונה ב"ה וב"ש עכ"ל ובס' יוסף אומץ סי' ע' אות ג' ובספר. טוב עין סימן י"ח אות מ"א כתב משם הרב דגול מרבבה כמ"ש הרב דב"ש ובספר מראות העין ד"פ מהס' בליקוטים סימן י"א אות ט' כתב משם הרב חידושי ר' זאב כן ותמהני עליו איך לא זכר שם להרב מטה יאודה ז"ל דגם הוא ש"ר המסכי"ם עם הרב דב"ש. באופן דלדעת הרב דב"ש והרב שוש"ל והרב מט"י והרב דגול מרבבה וחידושי ר' זאב כולהו בדעת א' קיימי שאין לענות ב"ה וב"ש בברכה שיוצא בה י"ח בברכת חבירו דהוי מפסיק ומשנה מטבע שטבעו חכמים והגם שהרב מוה"ר חיד"א ז"ל כתב דלא מצא ראיה לדבריהם הא מיהא עלה בהסכמה דהנכון ליזהר הואיל ונפק מפום אריותא אלא דאין למחות בידם. ועיין להרב זכו"ל ח"א הל' ברכות אות ב' ד"ה ע"ב ובח"ג ד"ג ע"א וב' ע"ש. וחדשות אני מגיד למ"ש לעט"ר גדול אדונינו מ"מ משיח'א בס' הנחמד הנ"מ חיים לראש דל"ח ע"א אות ג' שכתב וז"ל גדול הבית יהיה המברך כל הברכות וכלם יהיו יוצאים בברכתו וכו' ויזהר המברך מקודם לבני ביתו שיענו ב"ה וב"ש ואמן ע"כ ברכה וברכה בכונה גדולה ובשמחה רבה ויאירו עיניך במ"ש הרב שו"ג סימן תע"ג סק"א דכתב בזה ככל הצורך יע"ש עכ"ל לשון הזהב היל"א:
ולפי האמור משם כל הנהו רבוותא ז"ל אדרבא אזהרה שמענו שאין להם לענות ב"ה וב"ש ואף לדברי הרב מוה"ד חיד"א ז"ל שכתב דלא מצא ראיה מכרעת עכ"ז בהסכמה עלה דנכון ליזהר הואיל ונפק וכו' אלא דאין למחות במי שעונה וכיון שכן זו היא שק' איך אזהרה שמענו להזהיר מקודם לב"ב שיענו ב"ה וב"ש וכל בתר איפכא אזהרה שמענו שלא לענות ב"ה וב"ש. ובהיותי משתומם בזה עלה ע"ד המע"ט הוא דאפשר דט"ס נפל בל' ל' הזהב וכצ"ל דיזהר המב' מקודם לב"ב שיענו אמן על כל ברכה וברכה והמעתיק הוסיף מדיליה ב"ה וב"ש מ"ג דעיקרא דהאי מילתא דגדול הבית הוא המברך הוא הר' המנהיג. ז,ל שכתב והגדול שבבית מקדש ועושה כל הס' וכשהוא מברך בפה"ג והמסובין עונין אמן יוצאים י"ח בענייתם שגדול העונה אמן יותר מן המברך וכו' ובמ"ש הרב שו"ג. סימן תע"ג מחו' א' שכתב כל לשונו ולא הוזכר שם עניית ב"ה וב"ש גם הרב שו"ג שהאריך בזה לא זכר שר שום רמז מעניית ב"ה וב"ש ואדרבא בסיום לשונו הכי אמר מר ולכן ראוי לכל בר ישראל שלא יביא עצמו לידי עון ועונש. ברכה שא"ץ אלא גדול שבבית יחלק לכל בה"ב. מכל מאכל אשר יאכל בלילה הזה ואשר ישתה ממנו ואח"כ הוא לבדו יברך וכלם יענו אחריו אמן ויוצאים י"ח בפסק הרב המנהיג וכן עיקר עכ"ל גם בסימן תס"ו בס' קדש אות ה' כתב כן יע"ש הרי מבואר דלא הזכיר עניית ב"ה וב"ש כ"א עניית אמן דוקא דאמן חייב לענות כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה"ת ה"ט וריב"ה ומרן הק' ז"ל ריש סימן קכ"ד כמש"ל ועיין להרב מוה"ד חיד"א ז"ל בברכ"י א"ח סימן רי"ג אות ה':
או אפ"ל דליכא טעות אלא דס"ל למ"מ משיח'א כס' הרב מעשה רוקח דחלק על הרב דב"ש וכתוב למ"ר נר"ו במ"א בארוכה ומשו"ה כתב הכא כן ולפי שאנכי עבדו מיום ראותי דבריהם ז"ל הללו אני נזהר שלא לענות ב"א וב"ש בברכה שאנו יוצאים י"ח בברכת אחר כגון קדוש והמוציא וכיוצא וכמו שכן העלה הרב מוה"ד חיד"א ז"ל שכתב דנכון ליזהר הואיל ונפק וכו' ולו השתא חזינא למ"מ משיח'א שכתב ויזהר המברך מקודם לב"ב שיענו ב"ה וב"ש ומשו"ה באתי לפ' הכותב כ"ז ובמט"ו מיניה דמ"ר לשנות פ' זה ולבא לפ' הכותב להודיע לנו היכי נעביד ודא גרמא לי לבא בארשו"ת החיים הגם שמכיר אני מקומי שאיני כדאי להיות מבעלי תשו' מ"מ אענותניתיה דמני"ר היל'א קסמיכנא מלך חפץ בחיים וכ"ש כי ידוע ומפורסם בכל העולם שמכיר רב טוב לבית ישראל ומשיב לשואל דבר ואפי' לעיירות רחוקות וכ"ש עירנו זאת שהיא סמוכה למח"ק יע"א וגופא בתר רישא אזיל כ"ד נאה עבד נרצע לעבודתו ודתו:
הצעיר:
חיים ביז'ה:
ס"ט: