לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן ק
נשאלתי בזה שעושי' שתיית הטוטון ע"י שמשימי' בתוך נייר קטן כשיעור ב' אצבעות רוחב ד' אצבעות אורך ומשמים הטוטון תוך חתיכת הנייר הנז' וכורכים הנייר עליו עד שנעשה כמו קנה חלול ובקצה האחד נותן האש שהוא לצד הטוטון ובקצה האחר שהוא חלול שואף הטוטון וכדי להעמידו שיהיה כפול ומכופל לוקחים נייר שהוא דק דק מאד וע"י רוק הוא מתדבק ועומד בקיומו כמו קנה וזהו נקרא ג'יגארו בלעז יורינו המורה אם מותר לעשותו ביו"ט או"ל:
תשובה הנה אם באנו לבאר בתחילת עשיתו שצריך לקרוע הנייר חתיכות קטנות לשום הטוטון בתוכו הא ודאי דאסור לקרוע הנייר ביו"ט והוי אב מלאכה וכמ"ש הרמב"ם בהל' שבת פ"י ופסקו מרן בש"ע א"ח סוף סימן ש"ם וז"ל המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו הר"ז תולדות תופר וחייב וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוון לקלקל בלבד הר"ז תולדות קורע וחייב עכ"ל הרי דהמפרק ניירות חייב משים דהוי תולדת קורע כל שכן כשהוא קורע ע"מ לתקן הקנה לשתות הטוטון ולא לקלקל דודאי חייב וכמ"ש הרב מוהרלכ"ח ז"ל בתשו' סי' א' יע"ש וכ"כ הרב פרי מגדים בהל' שבת שם בס' א"א סקח"י יע"ש. א"כ אין ספק דגם ביו"ט אסור לקרוע הנייר לעשות זה הקנה לשתות הטוטון הנקרא ג'יגארו כנז"ל וכן ראיתי להרב פרי מגדים גופיה בס' מ"ז בא"ח סימן תקי"א שכתב וז"ל והנה אני רגיל לשתות טוטון ביו"ט כמנהג עולם רפואה ובפרט כהיום הזה שוה לכל נפש ולקרוע הנייר צריך מערב יו"ט גם נייר שכתוב בו אותיות יש לאסור דהוי מוחק מדרבנן על כל פנים קריעת נייר ביו"ט י"ל אב מלאכה הוא שאין מקלקל וכו' יע"ש:
והנה זה שכתב הרב לאסור לקרוע הנייר ביו"ט זו בלבד זה מורה באצבע כי דעתו לקרוע הנייר מעיו"ט ולהניחם חתיכות חתיכות וביו"ט כורכו עם הטוטון ומדבקו ושותהו כמעשהו בחול ואם כן מורים דברי הרב ז"ל אחרי המח"ר נראה לע"ד לאסור מכמה טעמים חדא שהוא מדבק הנייר ברוק והוא נדבק הטב הדק מכח כי הנייר הזה הוא דק דק מאד והוי דבק של קיימא ורוצה בקיומו להיות דבק טוב כדי לשאוף הטוטון והרי הגם שהתירו הפוס' בדבק שלא לקיום כמ"ש הרב מג"א בא"ח סימן ש"ם סקח"י והרב פ"מ שם בא"א סק"ב מ"מ כבר השבתי ע"ד בתשו' להל' שבת דיש מחלוקת הראשונים שונים הביאו הרב"י בא"ח סימן שי"ז בתפירה שאינה של קיימא אם חייב או לא יע"ש וכ"ש כאן כי הדבק של קיימא ורוצה בקיומו כי הגם כי לא נעשה זה הדיבוק ע"י בצק או קולן של סופרים יש לאסור וחוץ מזאת איכא איסורא רבה שעושה כלי ובנין ביו"ט שהרי ע"י כפילה וכר יכת הנייר הוא עושה קנה חלול לשתותו וכי גרע זה ממ"ש מרן בש"ע בא"ח רס"י תק"ב וז"ל העושה מדורה ביו"ט כשהוא עורך את העצים אינו מניח זה על זה עד שיסדר המערכה מפני שנראה כבונה אלא או שופך העצים בעירבוב או עורך בשינוי וכו' יע"ש הרי דאפי' בדבר שאינו רוצה בקיום בנינו ולא נתכוון לכך ואינו נהנה מאותו בנין עכ"ז גזרו משום בונה כ"ש כאן שעושה בנין גמור להיות נהנה מבניינו דפשיטא ודאי שהוא אסור לעשותו ביו"ט:
ועוד נראה להוכיח לאסור ממ"ש מרן שם בש"ע רס"י תק"ט וז"ל שפוד שנרצף אעפ"י שהוא יכול לפושטו בידו אין מתקנים אותו הגה' ודוקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון אבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביו"ט מותר לתקנו ואין מורין כן לרבים שלא יבואו לתקן ג"כ בנשבר מעיו"ט וה"ה לכל מכשירים שא"א לעשותם מעיו"ט וכתב הרב מג"א שם דבדבר שיכול לתקנו מערב יו"ט אסור לתקנו ביו"ט יע"ש ואם כן ה"נ זה הג'יגארו היה יכול לתקנו ולעשותו מערב יו"ט ואם כן בודאי דאסור לתקנו ביו"ט ומ"ג כי כפי דברי הרב ז"ל קריעת הנייר אסור ביום טוב והיא מלאכה גמורה מד"ת ואם כן אם באנו לומר שיתקנם ביו"ט יבא ג"כ לקרוע ויש לנו לגזור: :
עוד נראה ראיה לאסור הג'יגארו לעשותו ביו"ט אף שקורע חתיכת הנייר מבערב יו"ט ממ"ש מרן שם בש"ע סוף סימן תקי"ט סעיף ה' קמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהן אסור לעשותן ביו"ט משום תיקון מנא עכ"ל. ועיין מ"ש בסה"ק חיים. לראש דק"ו ע"ב בשם ס' זכרון משה בא"ח סימן ר"י שכתב שעשה מעשה הרב מ"א ז"ל באנקונה יע"א לאסור הסיגארי בפסח וכ"ה מנהג פשוט פה ליוורנו יע"ש והנראה שעושין אותו בדבר חמץ ולכן אסרוהו בפסח משום איסור חשש חימוץ אפי' שכבר עשוי ומתוקן מערב יו"ט אמנם בנייר זה שעושין הג'יגארו לא יש שום חשש חימוץ כלל ואין לנו לאסור כ"א מהמת מתקן מנא ודיבוק הנייר בכל האמור ודלא כהרב פ"מ שהתירו כי לעד"ן לאסור וברור: