לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן פח
שאלה בי"ד בניסן שחל להיות בשבת איך יתנהג האדם בג' סעודות שאינו רוצה לאכול חמץ כ"א מצה עשירה אפי' בב' סעודות ראשונות שהיא סעודת ליל שבת וסעודת שחרית אם יברך המוציא וברכת המזון יען שהוא פת הבאה בכיסנין וגם בסעודה שלישית אם אוכלה אחר חצות תכף שמתפלל מנחה גדולה ועושה סעודה ג' באכילת מצה עשירה כיצד יתנהג בברכת המוציא וברכת המזון על הכל יורנו המורה ושכמ"ה:
תשובה הנה לכאורה היינו יכולים לומר דמאחר שאכילתו בפת הבאה בכיסנין הוא לסעודת שבת א"כ יש לומר דשבת קובעת דאע"ג דהרב מהר"י חאג'יז זל בס' עץ החיים פ"ד דמעשרות נסתפק בזה אם אכילת פת הבאה בכיסנין בשבת חשיבא קבע דקי"ל לענין מעשר דשבת קובעת והניחו בצ"ע הרי מצינו להרב המקובל האלהי מהר"א אזולאי זל בהגהו' כ"י הביא דבריו הרב ברכ"י א"ח סימן קס"ח אות ה' וז"ל כתב מורי זקני הרב מהר"א אזולאי בהגהות כ"י מצאתי בס' כ"י קדמון שכתב וז"ל שבת קובעת דאפי' אכילת עראי חשיבא קביעות למעשר נראה דגם לפת הבאה בכסנין דקי"ל שאם אכל ממנה מעט מברך במ"מ וכו' אבל אם קבע סעודתו עליה בתחי' מברך המוציא ולבסוף ברכת המזון נ"ל דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר וכו' יע"ש ושוב הביא מ"ש הרב גו"ר בחא"ח כלל ג' סי' י"א שעמד על ספק הרב מהרי"ק ז"ל אם שבת קובעת או לא ופשיט ליה דאין חילוק בין שבת לחול וסיים הרב ברכ"י זל וכתב וז"ל ודברי גו"ר נכונים בטעמם דלענין כסנין כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת דעל אכילת עראי מברך במ"מ ומעין ג' וכן עמא דבר עכ"ל. וכ"נ לדקדק מדברי מור"ם בד"מ שם בא"ח סי' קס"ח ס"ג שכתב ע"ד מרן בב"י שם וז"ל אבל אין המנהג כדבריו שהרי בשבתות וי"ט ונשואין מברכין המוציא על מיני לחם המתובלין הרבה וניכר בהם במראה ובטעם וכו' יע"ש ואם איתא דס"ל למור"ם דשבת קובעת מאי מקשה משבת א"ו דפשיט"ל דאין שבת קובעת לפת הבאה בכסנין וכמו שכן המנהג פשיט שנשתרבב בכל גבולינו לאכול בשבת בבקר פת הבאה בכסנין ומברכין במ"מ וברכת מעין ג' לבסוף. לא דצריך אנכי להזהיר גדולים על הקטנים כי לפעמים אוכלים מפת הבאה בכסנין שקורין בויוס על שלישים ועל רבעים ויהיה שיעור יותר מנ"ד דרהם שיש סברא בפוסקים שחייב לברך ברכת המזון ויש שמרבים לאכול ע"י שתיית שכר הרבה וביצים יותר מע"ב דרהם דאז לכ"ע חייב בברכת המזון כי כן צריכים להזהר לאכול פחות מנ"ד דרהם כדי לברך על המחיה ותם יאכלו יותר מנ"ד דרהם ידחקו לאכול עד ע"ב דרהם ויברך ברכת המזון וכשבא למידה זאת הטוב והישר שיעשה סעודה ראשונה בבקר ויברך המוציא וברכת המזון על הפת ואז יוצא י"ח סעודת שבת ויוצא י"ח לברך ברכת המזון ויאכל ככל אות נפשו וכ"כ הפוסקים זל הלא בספרתם:
ומיהו נראה כי כיון דאינו יכול לאכול מצה שיוצא בלילה וגם חמץ אינו רוצה לאכול משום חשש שישייר חמץ בשבת ואינו יכול לבערו ומשו"ה קובע סעודות בשבת זו לבד עם מצה עשירה בודאי דמברך המוציא וברכת המזון ומקיים מ"ע של שלש סעודות בשבת. והכי נראה לדקדק מדברי מרן בב"י א"ח סימן תמ"ד עמ"ש הטור שם י"ד שח"ל בשבת בודקין בליל י"ג ומבערין הכל לפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות לצורך השבת דסעודה ג' זמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשות לא במצה ולא בחמץ וטוב לעשותה בפירות ור"ת היה נוהג לעשותה במצה עשירה שנילושה בע"פ וכן הורה רש"י לבער הכל לפני השבת ולשייר מזון שתי סעודות ולא לאכול מצה כדי שיאכל אותה בלילה לתיאבון ע"כ כתב מרן ב"י וז"ל ומ"ש וכן הנהיג רש"י לבער הכל לפני השבת וכו' ולא לאכול מצה כדי שיאכל אותה בלילה לתיאבון פירוש שלא תאמר יבער כל החמץ מלפני השבת ולא ישייר כלום ובשבת יאכל מצה עשירה דכיון דאין ספק ביד כל אדם לעשות מצה עשירה לא הטריחום רבנן עכ"ל הנה מבואר דאם יש ספק בידו לאכול מצה עשירה הרי הוא יכול לקיים מצות ג' סעודות במצה עשירה והנראה פשוט מדברי מרן שכתב שיאכל מצה עשירה וכו' ולא ביאר שיאכל שיעור הרבה כדי שתהיה סעודת קבע ש"מ סתמו כפירושו דכל שאוכל כזית וכביצה כשיעור אכילה בסתם סעודות שבת מספיק דאל"כ היל"ל ובודאי דה"ט כיון שהוא מוכרח לקיים סעודת שבת במצה עשירה כאשר נבאר בס"ד הו"ל זה קביעות גמור כי זהו לחמו שיכול לאכול כהיום הזה ואין לו אחר בלתו כי הגם כי יכול לאכול בב' סעודות בלילה ובסעודת שחרית פת לחם חמץ מ"מ כיון שמה שהוא מונע מלאכול הוא משום גדר וסייג שהרי חושש שמא ישארו פירורי לחם וגם חשש שמא יבא לידי חשש חילול שבת בנתינת הפת לגוי ע"מ שלא לצאת וגם בבירור הבתים והחצרות שיבואו לאשויי גומות ויתר פרטים אשר לא תקיף בהם היריעה ועוד משום דאיכא צד וגדר וסייג ומשום עונג שבת כי באוכלו לחם חמץ בשבת זה בשתי סעודות אלו בלילה ושחרית כאמור אינו יכול לאכול אכילתו בישוב בשלחן ערוך כראוי ומפה נקיה וגם מקומות מושבותם צריך להיות בחצירות ובגנות ובקרפיפות ע"פ קרקע או ע"ג מחצלת במקום צר ודוחק ולפעמים בין תנור וכיריים והלואי לא יהיה במקומות שיש בהם אשפה וביהכ"ס ומקומות המטונפות והרי כיון דהיכא כל אלו העניינים רבים הגורמי' שמחמת אכילת חמץ בשבת זו וגם המאכלים צריכים להיות צוננים ומהם אינן אוכלין תבשיל של בשר וכדומה כ"א פת חריבה עם גבינה ומלוח וכדומה והרי כשאוכל מצה עשירה אוכל כל מאכלים טובים ובשר ובחמין ושלחן ערוך במפה נקיה ויושב במקומו ככל שהר שבתות השנה ועל כל אילין דהוו סיבות רבות כאלו וכדומה לאלו מפני זה נשתרבב המנהג לאכול בשבת זאת בג' סעודות מצה עשירה כי אין ספק שיש גדר וסייג לתורה משום חשש חמץ ושמירת שבת וגם משים מ"ע וקראת לשבת עונג כאמור:
א"כ בכה"ג שבת כזו קובעת באכילת מצה עשירה אי משום שהוא מוכרח במעשיו לקיים ג' סעודות במצה עשירה כי א"א בלא"ה כאמור ואשתני שבת זאת למעליותא מכל שבתות השנה יש בזה מה שאין בשאר שבתות השנה ועוד בה כי כיון דהוקבע המנהג גם ברוב בני העיר כאשר הוא המנהג פשוט בעירנו אזמיר יע"א לאכול רובם ככולם כל השלשה סעודות במצה עשירה מהני טעמיה וסיבות מספיקות כאמור א"כ הרי קי"ל בטור ובש"ע א"ח סימן קס"ח ושאר הפוסקים שכתבו דכל שמצינו שאחרים קובעים סעודתם בתר רובא אזלינן אפילו הוא אינו קובע וכ"ש כשנמצא הוא והם במנהג אחר שכולם קובעים דהוא פשוט דמיקרי קביעות בכה"ג לצאת י"ח סעודת שבת וגם לברך ענט"י והמוציא וברה"מ וכנר' מפשט דברי מרן בב"י כמו שהוכחנו למעלה: ומצאתי עוד ראיה לזה מדברי התוס' בברכות פרק כ"מ דל"ז ע"ב ד"ה לחם וכו' שכתבו בסוה"ד וז"ל אכל אנילי"ש אין מברכין עליו המוציא דלא הוי אלא גולבא בעלמא ומיהו אם קבע סעודתיה עלייהו כמו בפורים מברך המוציא יע"ש ועיין בהג"א שם סי' י"א ע"ש. הרי נר' דאפי' דבר שהוא פת הבאה בכסנין שמברכין עליו במ"מ עכ"ז בפורים שנוהגים לקבוע דבר זה לסעוד' דכשיבא קביעות לברך המוציא ובהמ"ז א"כ כ"ש בענין שבת שח"ל בו ער"פ דחשיב אכילת מצה עשירה עשו בה לקביעות גמור והגם כי ראיתי במרדכי שם בברכות בפ' כ"מ סימן ק"ך וז"ל ואם קבע סעודתיה וכו' אמנם אותו נילי"ש רכים הם יותר מדאי ואינן אלא גולבא בעלמא ויש להסתפק אם יש לברך המוציא או במ"מ והיה נוהג ר"י שלא לאוכלם אף בפורים כי אם תוך הסעודה ולברך בפת תחילה כדי לפוטרם מברכה שהיה מסופק אי הוי קבועתיה קביעות או לא וכו' יע"ש ועמ"ש הרב"ח שם בא"ח סימן קס"ח סעיף ח' יע"ש ולהרב ב חמד משה סק"ז יע"ש נראה דדוקא בפורים לא חשיבא קביעות כי אינו מוכרח לאכול בפורים אלו הדברים לקביעות כי אין שמחה לא בבשר ויין ואפילו פת לברך ברה"מ ועל הנסים ומה הכרח יש לאכול אלו הדברים ולכך כיון שאינו מוכרח מחמת מצות אכילת סעודה בפורים באלו הדברים לא חשיב לר"י דבר זה לקביעות אפי' שאחרים קובעים משא"כ ער"פ שח"ל שבת כי הוא מוכרח לקבוע סעודה ובפת הבאה בכסנין הוא מה שמוכרח לקיים ג' סעודות ובהכי קבעו רוב בני העיר א"כ לכ"ע בכה"ג חשיבא קביעות כי בלא"ה האוכלים כל ימות הפסח מצה עשירה כמנהג קושטא וכדומה הרי הם נוטלי' לידי' בכל סעוד' ומברכים המוציא וברכת המזון כי חשיבא קביעות לגבי בני העיר ההיא לברך המוציא וברה"מ לכל ימות חג הפסח א"כ לדידן חשיב קביעות לשבת זאת מן הטעמים הנאמרים באמת וכיוצא בזה ראיתי בספר ראשון לציון בחי' לברכות לדף ל"ז שכתב וז"ל דשאני כזית מצה בליל פסח דחשיב והו"ל בקבע דמברך המוציא ודרכן של ישראל לקבוע אכזית מצה וכו' יע"ש כמו כן אמר ר"י דרכן של ישראל שבשבת זו לקבוע סעודתן במצה עש רה:
וראיתי בתשו' הרדב"ז החדשות ח"א סי' תפ"ט שכתב וז"ל שאלו ממני אודיעך דעתי איך אני נוהג בסעודה ג' כשחל ער"פ בשבת. תשי' אחר שראיתי כל הדיעות אני רגיל במצה עשירה כשיעור כזית לבד כדי לאכול מצה לתיאבון כי לעשות אותו וכו' הילכך הנכון שיערוך שולחנו ויברך המוציא על מצה עשירה ויאכל ממנה כזית ויברך עליו ברכת המזון על הכוס יע"ש ותשו' זאת רמזה מרן החבי"ב בס' כנה ג בא"ח סי' תמ"ד בהגה"ט ובספרו פסח מעובין אות קכ"ו כמו שיע"ש הנה מצינו גם להרדב"ז ז"ל דס"ל דבמצה עשירה בסעודה ג' קובע סעודתו לברך עליו המוציא וברה"מ הגם כי מצינו לסעודת ג' שיש פוסקים המקילים בה דיכול לעשות' בפת הבאה בכסנין ואפי' בפירות כמבואר בא"ח סימן רצ"ה סעיף ה' כמו שיע"ש וכ"ש בב' סעודות ראשונות שמחוייב מן הדין לאכול פת כמבואר בא"ח סוף סימן קפ"ח ובס' מג"א א"ח סי' תע"א סק"ה ובס' מאמר מרדכי סי' רצ"א סק"ג ובס' ע"ת שם סימן קפ"ח סק"ג ובמרדכי פ' כל כתבי סימן שנ"ז יע"ש ובברכ"י א"ח סי' רצ"א אות ה' יע"ש וכ"פ מרן בש"ע א"ח סוף סימן רמ"ד ס"ד דשני סעודות הראשונות א"א לעשות בלא פת יע"ש דודאי אם עשאה במצה עשירה דמברך המוציא וברה"מ לפי הטעמים שכתבנו והגם שראיתי להרב ברכ"י בא"ח סי' תמ"ד אות א' שהעיר ע"ד הרדב"ז אלו מ"מ הסכימה דעתו בסוף וז"ל ומ"מ נר' דהנכון שיטול ידיו ויברך ויאכל כביצה ויותר מעט ממצה עשירה דכיון דרגיל לקיים סעודת שלישית תדיר בפת ובקביעות סעוד' השתא נמי הוי קביעות ויברך ברה"מ כן נראה לי ועמש"ל סימן רצ"א בס"ד והוא שכתב שם רס"י רצ"א וז"ל מ"מ אפשר דלגבי כביצה שבת קובעת ונחשבת סעודה עכ"ל הנה מבואר דגם הרב ברכ"י הודה לו הא מיהא לדברי הרדב"ז דבמצה עשירה מברך המוציא וברכת המזון היכא דאוכל כביצה כי בלא"ה יש סוברים דבסעודת שבת צריך לאכול כביצה ולא סגי בכזית וכמ"ש בעניותי בימי חורפי מקדמוני בהגהו' רחמים לחיים על תשו' הרשב"א ח"ה סי' ג' יע"ש בס"ד והנראה דטעמו של הרדב"ז כי בשבת כזאת כי א"א לאכול פת וגם צריך לצאת י"ח לאכול לתיאבון מצה בלילה סגי בכזית ושבת כזאת קובעת לכ"ע אפי'. בכזית:
וזה ראיתי להרב מאמר מרדכי בסי' תמ"ד סק"ב שרצה לרחות דברי הרב ברכ"י דלענין מעשה יש לחוש לברכה לבטלה ואין לסמוך על זה כלל דמאחר דקי"ל דאין חילוק בפת הבאה בכסנין בין שבת לחול לענין ברכה ולא אמרינן דשבת קובעת וכמו שפסק הרב נר"ו לעיל סי' קס"ח וכן המנהג פשוט גם בער"פ אין לברך לא במ"מ וברכת מעין ג' ואין הטעם שהזכיר הרב מספיק בזה עכ"ל ואין דבריו מוכרחים דאם קי"ל דאין שבת קובע בפת הבאה בכסנין ולא יש חילוק בין שבת לחול עכ"פ מצינו טוב טעם ודעת דיש חילוק בין שאר שבתות השנה לשבת זו שחל ער"פ בשבת ואם הטעם שכתב הרב ברכ"י אינו מספיק הרי מצינו טעמים רבים שהם מספיקים ליטול ידיו ולברך המוציא וברה"מ כי שבת כזאת לבד קובעת גם מ"ש עוד הרב. וז"ל ולו היה דעת מרן ז"ל והאחרונים כדברי הרב נר"ו לא הוו שתקי מיניה דכל כי האי מילתא הו"ל לפרושי וכו' כמו שיע"ש הנה אמת שמצינו בפוסקים שיש מהם שנשתמשו בכלל זה דא"א להא לא הוו שתקי הפוסקים ועד אחרן מרן מלכא מז"ה הגדול אור היר"ח ז"ל בס' חק"ל חח"מ ח"א סימן ע"ה דע"ח ע"א שכתב וז"ל ובר מן דין זה כלל גדול בתורה מוסכם ומסור בידינו מגדולי רבני האחרונים ובפרט מוהריב"ל בדין מחודש שחידש אחד מן הראשונים ואין זכר לזה משאר דברי הראשונים שיש לדון דחולקין עליו דאם איתא להא לא הוו שתקי הפוסקים מינה יע"ש והנה ס' מוהריב"ל הלא היא כתובה בח"א כלל ב' סימן י"ג וח"ב סי' מ"א ובס' זאת קאי מוהראנ"ח ח"א סימן א' ומ"ץ ח"ב סימן ע"ה וסי' ע"ב:
אלא דלע"ד אחרי המח"ר אין זה כלל מוסכם בפוסקים דמצינו שלמים וכן רבים חולקי' על כלל זה מוהרשד"ם בחח"מ סי' שפ"ב והרב כנה"ג בח"מ סימן פו"ר הגה"ט אות ה' שהכריע כס' מהרשד"ם והשיב ע"ד הרב מ"ץ וכ"כ בתשו' בעי חיי חח"מ סימן ע"ה דע"ח ע"ב והובא בס' עדות ביעקב סי' ע"א דקצ"ד וכן הסכים הרב עדות ביעקב שם סי' ע"ב דרכ"ד ע"ד והובא בס' פני משה ח"ג סי' ס"ב דקי"ט ע"ג אלא שראיתי להרב פ"מ שם סי' ס"ג דקכ"ו ע"ג דכתב על ס' הרמב"ן אילו הוה שמיע להו לא הוה שתקי יע"ש ועמ"ש הרב גו"ר חאה"ע סי' כ"ג ובס' י"מ בכללי הפוסקים סי' כ"ט ועמ"ש עוד סי' א' ובמ"ש בעניותי בסה"ק נשמת כל חי ח"א חיו"ד סימן ע"ט דע"ח ע"ג ובח"ב חח"מ סי' י"א דכ"ו ע"א וסי' י דמ"ט ע"א וסי' מ"ד דפ"ב ע"ד ובסה"ק חקק"ל ח"א חיו"ד סימן ל"ח דל"ח ע"ד יעש"ב בס"ד ואם באנו לדחות דברי הרדב"ז והרב ברכ"י מהאי כללא דאילו הוה שמיע להו לשאר הפוסקים לא הוו שתקי אין זו דחייה כלל זאת ועוד אחרת כי לא נאמר כלל זה כ"א כשאין טעם בדבר באותו דין מחודש אבל כשיש טעם נכון ומילתא דמסתברא לא נאמר כלל זה וכ"ע מודו דלא נאמר בזה אילו הוה שמיע להו לא הוו שתקי וכמ"ש בסה"ק שם בס' נשמת כל חי ח"ב סימן טו"ב ובסה"ק חקקי לב ח"א חיו"ד סי' ל"ח דל"ח ע"ד יע"ש בס"ד וכאן בענין זה יש טעמים דבים וסברא ישרה לומר כי כל כה"ג אפי' במצה עשירה יוצא י"ח:
ועוד דאעיקרא זה שכתב הרב ז"ל דאלו היה דעת מרן וכו' בדברי הרב נר"ו לא הוו שתקי וכו' הרי כבר ביארו מרן בב"י. בהדייא במ"ש דמה דנקטו הפוסקים דמשיירים מיין ב' סעודות הוא למי שא"א לו לאכול מצה עשירה ולא אטרחו רבנן ופשט הדברים מורים כי בשיעור מה שהיה מקיים סעודת שבת בפת חמץ זהו הוי תמורתו במצה עשירה דהלא"ה כי במצה עשייה צריך לאכול כשיעור שיקרא קבע כדין פת הבאה בכסנין היה לו למרן לבאר דבר זה ומדסתם סתמו כפירושי וכן ראיתי להרב ברכ"י גופיה בס' חיים שאל ח"א סימן ע' דפ"ג ע"א שהביא דברי מרן לו וסיים וכתב וז"ל הרי דבסעודת שבת צריך לעשות' בפת וב' סעודות לכ"ע כמבואר סי' רמ"ד אפי"ה בפשיטות קאמר דיכול לקיימם במצה עשירה ושפיר מקרי פת ויותר מזה האריך הרב זרע אמת ח"א חא"ח סי' כ"ח להוכיח דיוצא י"ח סעודת שבת דבעיא לחם בפת הבאה בכסנין דשפיר מקרי לחם יעש"ב והם דברים פשוטים כל שקבע ובירך המוציא וברה"מ ודאי דיוצא י"ח סעודת שבת עכ"ל וכשהביא הרב חיד"א ז"ל דברי מרן בב"י סתמן כפירושן דיוצא י"מ בסעודות שבת בפת הבאה בכסנין הן אמת שראיתי להרב ברכ"י עצמו בתשו' בס' יוסף אומץ סי' מ"ח ד"ע ע"א דרצה לפרש דברי מרן בב"י אלו דהא דכתב דיאכל מצה עשירה בשבת היינו שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה דגם במצה עשירה דהוא פת הבאה בכסנין כי קבע סעודה מברך המוציא וברכת המזון דבשבת חייב לאכול פת שמברכין ברה"מ וכו' יע"ש ולעד"ן סתם דברי מרן מוכיחים כי בשיעור כזית וכביצה ממצה מברך המוציא וברה"מ בהיות שבת כזה שהוא מוכרח ואם בדברי מרן לא יש גילוי בבירור לזה מ"מ אנן בדידן אין לנו שום ספק בזה כלל אחר שנהגו בעיר רובם ככלם לקבוע סעודה בשבת כזאת במצה עשירה הו"ל קבע בכזית וכביצה וכאשר נתבאר וכאשר הוא עצמו בברכ"י דעתו הא מיהא להיות מודה להרדב"ז דבכביצה הוי קבע:
אלא שראיתי למורינו הרב מהרח"א בכר דוד ז"ל בקונ' אשר בס"ס אשדת הפסגה דט"ו ע"ג שהביא לתשו' הרדב"ז אלו ותמה עליו דאיך בכזית מצה עשירה מברך המוציא וברה"מ כיון דהוי פת הבאה בכסנין ורצה לצדד דס"ל להרדב"ז דשבת קובעת והביא דברי הרב מוהר"יח שנסתפק בזה ומ"ש הרב גו"ר יע"ש ואחרי המח"ר לא היה צריך לכל זה כי כגון דא דשבת כזאת דא"א באופן אחר הוא דס"ל להרדב"ז דשבת קובעת ולא בשאר שבתות השנה וכמש"ל והרב זכור לאברהם ח"ג בחא"ח. בהל' פסח ד"מ ע"א הביא דברי מורינו הרב מהרח"א אלו ורצה ליישב כי הרדב"ז מיירי כשלש המצה ביין עם תערובת מים יע"ש והרואה יראה כמה דחיק ואתי מרחיק תי זה כי הרדב"ז סתם קאמר מצה עשירה והנראה שהיא המצה עשירה שעושים לאכול תוך הפסח שהוא רחוק מן השכל לתת בה מים כלל כי לא נהגו בהכי אלא האמת כמ"ש והנה בעתת בא לידי ס' זרע אמת ח"א חא"ח וראיתי שם בסימן כ"ח שנשאל אם פת הנילוש במי פירות אם יכול לברך המוציא וברה"מ דאחרי שהכריח דאפי' בפת הבאה בכסנין כיון שדעתי לקבוע סעודה שפיר מצינן לברך עליו המוציא והשיג ע"ד הרט"ז וכתב וז"ל אחרי מופלג אורו עיני כי ראיתי שכונתי לדעת גדול הרב"י שכן מוכח מדבריו בסימן תמ"ד ד"ה וכן הנהיג רש"י וכו' ואין להקשות יבער הכל מלפני השבת ובשבת יאכל מצה עשירה דאין סיפק ביד כל אדם וכו' יע"ש הרי דהבין מדברי מרן בב"י דברים כפשוטן דאם סיפק בידו לאכול מצה עשירה יבער את הכל מלפני השבת ויוצא י"ח סעודות שבת בפת הבאה בכסנין שהוא מצה עשירה לא דיש להרגיש ע"ד זל דזהו תינח למה שאנחנו דנים בו בער"פ שחל להיות בשבת דאיכא טעמים רבים לומר כי מצה עשירה שהיא נקראת פת הבאה בכסנין שיתחשב קביעות סעודה לברך המוציא וברה"מ ובפרט כשנהגו כן ברוב בני העיר דאז הוי קביעות לכ"ע אבל בשאר שבתות השנה שכתב הרב זל מנ"ל דהוי קביעות אם לא שנאמר דגם הרב ז"ל בהכי מיירי נמי שכן נהגו בעירו בכל שבתות השנה לסעוד בפת הנילוש במי פירות וכיון שנהגו בהכי הו"ל קביעות שאחרים קובעים עליו ואז יכול לברך המוציא וברה"מ וכן דייקי מסוף דברי הרב ז"ל שם שסיים וכתב וז"ל אך מנהגינו לברך המוציא על לחמים הנילושים כלם במי בצים דהוי ודאי פת הבאה בכסנין ובאמת לע"ד לק"מ דכיון דדעתייהו לקבוע סעודה שפיר מצינן לברך עליו המוצי' עכ"ל הנה דבריו ברור מיללו דגם הרב מיירי כשנהגו כן בני העיר דהשתא הוי קביעות גם לגבי אחרים ועכ"ז הוי נ"ד עדיפה מנדון הרב ז"ל כי הרב ז"ל לימדנו ריבותא טפי דאפי' בכל שבתות השנה דהרי הוא יכול לאכול פת לחם גמור בשופי ואין שום דבר המכריחו והטורדו מלאכול פת לחם עם כ"ז בהיות ברצונם הטוב שרוצים לאכול פת הנילוש במ"פ נעשה להם זה לקביעות לברך המוציא וברה"מ כ"ש בשבת כזה שחל להיות ער"פ שהוא בקושי ובטירדות רבות לאכול פת חמץ אפי' בב' סעודות ראשונות כמו שביארנו וכ"ש וק"ו בסעודת ג' דא"א בשום פנים לאכול חמץ ולא מצה שאוכל בלילה דודאי דיכול לברך המוציא וברה"מ על מצה עשירה אפי' שהיא פת הבאה בכסנין דהיכא קביעות הניכר מצד השבת עצמו ומצד הנוהגים כן ברוב בני העיר וזה ברור:
ומאחר שכבר נתבאר שדעת הרדב"ז והרברכ"י סוברים בפי' כי בסעודות שבת שקובע בשבת זו בפת הבאה בכסנין מברך המוציא וברהמ"ז ולדעת הרבנים דס"ל דגם בשאר שבתות קובע אע"ג דלא קי"ל כוותייהו בשאר שבתות השנה הא מיהא אהני לן לצרף דעתם לשבת כזה כי א"א בלא"ה דיהיה קובעת וכיון שנהגו רוב בני העיר לקבוע סעודות שבת במצה עשירה הו"ל קביעות מרוב בני העיר והוי מקרי קבוע לכל וכאשר למדנו מק"ו מנדון הרב ז"א ז"ל. וכד הוינן טליא בזמן ב' המאורות הגדולים מורינו הרב הגדול במהרי"ם ז"ל ומורינו הרב הגדול מז"ה ז"ל שאירע ער"פ שחל להיות בשבת זכורני שכה הורו לרבים שיעשו ג' סעודות בשבת במצה עשירה ולברך המוציא וברהמ"ז וכן עשו מעשה גם המה ובכן לית בזה עוד פקפוק עפ"י הדין כלל כי לענין לאכול מצה שיוצא בה י"ח בלילה יש בזה דעות חלוקות בפוסקים ומידי פלוגתא לא נפיק כי הנה לדעת הרא"ש בפ' ער"פ דאינו אסור לאכול מצה אלא מזמן איסור חמץ ואילך שהוא מחצות היום וזהו דעת הרז"ה והר"ן כמו שיע"ש וכ"נ שהוא דעת הר"פ הביא דבריו בס' אורחות חיים ה' שבת דין ג' סעודות אות וי"ו יע"ש וכ"ן דעת הרב ברכ"י סימן תע"א אות ג' יע"ש ועמ"ש בס' ככר לאדן בליקוטין סי' ה' דקכ"ג ע"א ס"ג וסעי' ד' יע"ש ובס' פני אריה סי' ע"ח יע"ש. אמנם דעת הרי"ף הוא לאסור כל היום וכן הכריח הרמב"ן ז"ל כמ"ש הר"ן בהל' בפ' אלו עוברין וכ"ן שהוא דעת הרמב"ם בפ"ו מה' חו"מ כמ"ש ה"ה שם וכ"ה דעת הרשב"ץ בס' יבין שמועה במאמר חמץ דל"ג וכ"פ מורם ם בהגהה בסי' תע"א ס"ב וכ"ה דעת הרב מהר"א מפרא"ג בהגהותיו כמ"ש מור"ם בד"מ שם יע"ש וכן פסק הרב הלבוש וכתב הרב א"ר ובס' א"ז ז"ל סי' תע"א ס"ק ג' וז"ל משמע לי מפוסקים דליל ער"פ מותר מיהו ראיתי בשכנה"ג דקצת נוהגים איסור מי"ח יע"ש ונראה ודאי דזה שנוהגים איסור מר"ח הוא ממידת חסידות ולא מדינא דמדינא אפי' בליל ער"פ מותר וכ"פ בהדייא הרשב"ץ בס' התשב"ץ ח"ג סימן ר"ס שאחר שהביא מחלוקת זה דלדעת הרז"ה היא נאסרה מחצות ולדעת הרי"ף והרמב"ן שהיא כל היום וסיים וכתב ול"ן כדברי הרי"ף והרמב"ן המסייעו שכל היום הוא אסור מע"ה עד הלילה יע"ש דש"מ דבלילה מותר:
אלא שראיתי בס' אורחות חיים ה' חו"מ דע"ו ע"א אות קי"ד וי"א שאסור כל היום י"ד ולילו עמו וכו' יע"ש וכן נראה דעת הרב מג"א שם בסימן תע"א סק'ו וכמ"ש הרב ערוך השלחן שם אות ה' יע"ש כי כן לא יש אופן כ"א לאכול מצה עשירה בג' סעודות ולברך המוציא וברה"מ כיון דנוהגים כן רוב בני העיר הו"ל קביעות גמור וכהוראת ב' המאורות הגדולים רבני מתא ז"ל:
אלא דפש גבן למי שנוהג שלא לאכול מצה עשירה בפסח אי יכול לאכול בשבת שחל להיות ער"פ בג' סעודות מצה עשירה הנה פשיטא ודאי דשני סעודות ראשונות לא תבעי לך דליכא בו פקפוק כלל דאפי' אם נימא כי טעם שנהגו שלא לאכול מצה עשירה בפסח הוא משום חשש חימוץ שמא נתערב בו מעט מים וכמ"ש מהרי"ל בהל' שבת הגדול ובהגה' סמ"ק סימן רי"ט וכמ"ש הרב חק יעקב בסי' תמ"ד סק"א כמו שיע"ש ולדידן הוי חשש חימוץ מטעם שהחמיר רש"י ותוס' במנחות והר"ן והריב"ש ז"ל שצריך שמירה כשאר עיסה הלא"ה הוי חמץ נוקשה וכמו שהאריך מוהראנ"ח ח"ב סימן ע"ד ולדעת הרב תומת ישרים סימן ק"ח חוכך להחמיר במ"פ לבדן בלתי מים ואפי' ע"י שימור וכמ"ש הרב כנה"ג בא"ח סי' תס"ב הגה"ט יע"ש הרי בב' סעודות יכול לאכול אפי' חמץ גמור וכל שכן זו שהיא מצה עשירה דליכא כ"א ספק חשש חימוץ דודאי מותר גמור ולא מבעייא לן כ"א לענין סעודה ג' כי אינו יכול אז לאכול חמץ אם יש חשש משום חימוץ יהיה אסור לעשות סעודה שלישית במצה עשירה אכן לטעם שנוהגים איסור במצה עשירה משום גזירה שמא יבא לאוכלה בלילה הראשונה משום חובת מצה הנה מלבד מ"ש הרב ח"י שם כי אין לנו לגזור גזירות והבו דלא להוסיף עלה עוד בה כי בכה"ג בער"פ שחל להיות בשבת לא גזרו ואפי' לנוהגים איסור מחמת חשש איסור חמץ היה מקום להקל כי זהו דוקא בחיך הפסח אבל בער"פ הגם כי חל איסור אכילת חמץ בער"פ מחצות לא חל כ"א בודאי חמץ אבל בספק חמץ שהוא משום חומרא ותלוי במחלוקת הפוסקים בענין מצה עשירה היה מקים לומר כי כל האי נראה דלא קיבל עליו להחמיר עכ"ז בהיות טוב דכל לגבי דידיה שלא ירצה להקל לאכול מצה עשירה דלא פלוג יש לו תיקון לאכול מצה מבושלת וכמו שכתבו הפוסקים ועמ"ש בזה בסה"ק חיים לראש בקונ' הדינים דט"ז ע"א אות א' יע"ש בס"ד וגם מור"ם בהגה הש"ע א"ח רס"י תמ"ד עמ"ש מרן בש"ע דס"ג יעשנה במצה עשירה הגיה' וז"ל ובמדינות אלו שאין נוהגים לאכול מצה עשירה יקיים ס"ג במיני פירות יע"ש:
ומ"מ הנכון לעשות הסעודה שלישית אחר מנחה גדולה דהיינו כי בחצות היום תכף יתפלל מנחה גדולה בציבור וקס"ת וכמנהג קצת עיירות אשר שמענו שמעם כמו ליוורנו וטריאיסטי וג'יבילטאר שמנהגם בכל שבתות השנה לעשות כסדר הזה להתפלל מנחה גדולה ותכף אחר חצות לעשות סעודה שלישית שהרי איכא למ"ד דאין לעשות סעודה ג' כי אם אחר תפלה מנחה ואחר שמתפלל תפלת מנחה תכף ומיד עושה סעודה ג' רוצה אוכל מצה עשירה ואם אינו רוצה אוכל מצה מבושלת ואם דכתבו הפוס' דבעינן בכל הסעודות שבת כביצה בער"פ שחל להיות בשבת די בכזית וכדברי הרדב"ז ועמ"ש בעניותי בהגהות רחמים לחיים על תשו' הרשב"א ח"ה סימן ג' יע"ש בס"ד או במיני פירות כדברי מור"ם בהגה' וכן יש להוכיח מדברי הרב אורחות חיים בהל' שבת בדיני ג' סעודות אות וי"ו ובספר פרי מגדים בחלק מ"ז סי' תמ"ד סק"ב יע"ש וע"ש בסה"ק חיים לראש בקונ' הדינים דח"י ע"ב אות ז' יע"ש בס"ד: