לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן פו
אריא דבי עילאי ליש ולביא. תוארו כמלאך הטד'ים הן עוד נביא. מגלה עמיקתא ומסתרתא מילתא בטעמא. פקיע ומומחה בניו'ת ברמה. דין הוא הדר הוא לכל חסידיו מעלת הרב המופלא וכבוד ה' מלא:
חיים ומלך ענותן כהלל. חין ערכו מי ימלל. יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו דשנים ורעננים. שקטים ושאננים. אכי"ר נס"ו:
ברא"ש אמי'ר מחוינא קידה מול כסא מלכותו ויעתר יצחק לה' מלכא לעלמין חיי מלכותא די לא תתחבל עד כי יבא שילה כיר"א.. ובא האות על מה ששמעתי מזה כמה שנים מפי מגידי אמת שמזמן קדמון כשהיו קוצרין הקצירה לחיטי דפסחא למצה של מצוה היו עושין כל המלאכה משעת קצירה ובא עד קיצו ע"י גוים ולא ע"י ישראלים ומעולם לא ניסו באלה לעשותו ע"י פועלים ישראלים מכח שהיו חוששין שמא ח"ו יהיה איזה סכנה ופיקוח נפש כיון שכל עסק זה היינו בתקופת תמוז לעיני השמש וכידוע אלא דזאת היתה מנהגם דאיש א' כשר וירא ה' היה עומד שם תחת העץ כדי להיות שומר עליהם וכן הוא המעשה שעושין הן כהיום במתא מגנציאה ובמתא תירי"א יע"א דינושין כן מפני שאינו בנמצא שם פועלים ישראלים ועושין אותה הכל ע"י גוים לא דיושב שם עמהם שומר אחד. ובזמן מוה"ר הגדול מעוז ומגדול מאריה דאתרין בעל חק"ל זצוק"ל ערער על דבר זה וגזר אומר על העוסק בעסק זה שלא יעשה אותה ע"י גוים כי אם הכל ע"י ישראל דוקא וכן נהגו מזה למעלה מארבעים שנה עד היום הזה ע"י פועלים בעלי ברית אעפ"י שעולה על שכרו הרבה מאד ממה שנעשית ע"י גוים מכח שהגוים בשר חמורים בשרם ויכולים לסבול חמימות השמש מן הבקר עד הערב מכח שהן מלומדים מקטנותם בכך משא"כ הפועלים ישראלים שאינם יכולים לסבול חמימות השמש אפי' שעה אחת מכח שלא ניסו באלה ולוה נטיתי אל לבי לידע שורש גזרתו מהיכן הוא הגם שדבריו דברי אלהים חיים ואינם צריכים חיזוק עכ"ז מצוה עלינו לידע ולהודיע ברבים דלאו שפיר עבדי הנך מקומות שעושין כסדר הזה ובודאי דישראל קדושים הם ולא ידעו ולא שמעו כי כך גזר אומר מוה"ר הנז"ל זצוק"ל וגם לא נטו דעתם לפשפש בספרי הפוסקים ז"ל אם עושין אותה כדת וכהלכה על פי סברת כל הפוסקים זל או לא:
ואען ואומר דטעמו ונימוקו עמו והוא דהרב הגאון בעל פר"ח זל בא"ח בה' פסח סימן ת"ס עמ"ש שם מרן הקדוש דאין לשין מצת מצוה ולא אופין אותה ע"י גוים וכו' כתב הוא ז"ל וז"ל הנה במצת מצוה בעינן שימור לשמה כדאמרינן בפ' כל שעה מנה"מ דאמר קרא ושמרתם את המצות עביד לה שמירה לש"מ וכו' ואסיקנא דאמר רבא להנהו דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשם מצוה ע"כ ומהכא שמעינן דכ"ז שהמצה היא ראויה להתחמץ דהיינו עד שתאפה צריכה לשמרה לשם מצוה וזהו דעת השאלתות שהביא הטור זל בסי' תנ"ג שכתבו וז"ל לא נפיק י"ח אלא במצה דמנטרא מחימוץ מן כד מייא נפיל עילוה ואי אמטינהו לחיטי גוי חרש שוטה וקטן לא נפיק י"ח ויראה שדעתו כדעת ר' ירוחם שכתב שהחיטים צריכים שימור משעת קצירה ולפיכך כל המלאכות הנעשית בה משעת הקצירה רה עד שעת האפיה צריך שימור ואפי' הולכת החיטים לטחון וכו' יע"ש וכ"כ להדייא גדול אדונינו הרשב"א ז"ל בתשו' בח"א סי' כ"ו וסי' תקצ"ג וז"ל צריך אתה לדעת כי מצה של מצוה צריכה שימור לש"מ בין שימור דלישה בין שימור דמשעת הקצירה לומר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכדאמר להו רבא כי הפכיתו כיפי הפכיתו לש"מ ומעתה על כרחינו דאין אדם יוצא י"ח במצה שלשה נכרי ואפי' ישראל עומד על גבו ומזהירו שיכוין לש"מ משים שאין הגוי עושה אלא על דעת עצמו ולא על דעתינו עכ"ל ובודאי דמ"ש הרשב"א ז"ל בלשונו הטהור שאין אדם יוצא י"ח במצה שלשה נכרי אפי' ישראל עומד ע"ג ל"ד על מלאכת הלישה לא ה"ה דכן ס"ל ממש על כל המלאכות הנצרכות לה משעת הקצירה עד שעת האפיה דכולם צריכים ע"י ישראל דוקא ולא ע"י גוים וכמו שכן כתב בלשונו צריך אתה לדעת כי מצה של מצוה צריכה שימור לש"מ בין שימור דלישה בין שימור דמשעת קצירה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וגם כדי שלא לאפושי פלוגתא בין הרשב"א ז"ל לשאלתות ור' ירוחם זל דהם קפדו דאפי' הולכת החטים לטחון צריך שיהיה ע"י ישר דוקא דאפי' שהחטים הם מונחים בשק ואינו עושה שום מעשה הגוי בהם ואינו נוגע בהם כלל כ"א ההולכה לבד ועכ"ז קא קפדו דאפי' המלאכה קלה כזו צריך ע"י ישר דוקא וכ"ש כל המלאכות הנצרכות לה משעת הקצירה וכמ"ש ר ירוחם ז"ל בלשונו הטהור שהחטים צריכים שימור משעת הקצירה ולפיכך כל המלאכות הנעשות בה משעת הקצירה עד שעת האפיה צריכים לשמה דהיינו ע"י יש' דוקא ולא ע"י גוים ומאי דנקט הרשב"א בלשונו ומעתה ע"כ אין אדם יוצא י"ח במצה שלשה נכרי ואפי' ישראל עומד ע"ג וכו' ל"ד אלא ה"ה כל המלאכות הנעשות בה משעת הקצירה אלא משום דעיקר השאלה אשר שאלו ממנו היינו להבין דברי הפייטן שיסד באזהרות הפסח נמנע שלא ילוש חרש שוטה וקטן וגר שכפר. וכל האוכל מצה על ידיהם יבוש ויחפר. ואעפ"י שאתה ישראל בר דעת ושפר. כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר. עכ"ל אם הלכה כן ואפי' במצה של מצוה כי לא מצאו בשום מקום שיהא אסור ללוש חרש שוטה וקטן ונמצא בי כל עיקר דבריו המה באו על כי לא מצאו בשום מקום שהוא אסור ללוש מצה ש"מ ע"י חרש שוטה וקטן וע"ז נקט בלשונו לבסוף דאין אדם יוצא י"ח במצה שלשה נכרי וכו' ואין ספק אצלי דמ"ש הפייט ואעפ"י שאתה ישראל בר דעת ושפר ר"ל דבא האזהרה שלא ילוש מצה של מצוה חרש שוטה וקטן וגר שכפר ר"ל הגוי ול"מ כשעושין המלאכה הם לבדם שהוא אסור אלא אעפ"י שאתה ישראל בר דעת ושפר עומד על גביהן עכ"ז האוכל ממצה זו עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר או מ"ש עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר היינו לתת טעם על הגר שכפר דהיינו הגוי ומ"ש אם הלכה כן ואפי' במצה ש"מ ר"ל דכבר נמצא בדינים אחרים דאין מעשה חרש שוטה וקטן כלום אמנם במעשה מצה ש"מ לא נמצא דבר זה וע"ז כתב מ"ש בתוך התשו' עכ"פ למדנו מכלל דבריו שס"ל דכל המלאכות הנעשות במצת ש"מ משעת הקצירה ואילך כולם צריכים שימור לש"מ וכיון שכן לא מהני ולא מידי אם נעשית איזה מלאכה ע"י גוים ואפי' שישראל עומד ע"ג ואומר לו בשעת המלאכה שיכוין לעשות המלאכה לש"מ משום שנכרי אדעתא דנפשיה עביד ולא על דעתינו ואתה תחזה להרב מג"א זל בסי' הנז' שכתב וז"ל כתב הרשב"א בסימן כ"ו כל המלאכות צריך שיהיו לשם מצוה בין שימור דלישה בין שימור דבעידן קצירה וכו' וכתב הרב ב"ח דאפי' בדיעבד לא יצא י"ח בעכו"ם וכתב ב"י בשם הרשב"א ואפי' ישראל עומד ע"ג ל"מ אבל בסי' ל"ב ס"ט וסי' ל"ט ס"ב כתב ע"ש הרא"ש דס"ל דמהני בישראל עומד ע"ג ולכן נר' כמ"ש הרב"ח דאם א"א בענין אחר מותר ע"י גוי כשישראל עומד ע"ג ויאמר לו לעשות לש"מ וטוב שיסייע קצת ומ"מ מוטב לעשותו ע"י קטן מע"י גוי ועיין ביבמות דק"ד ע"ב עכ"ל ועיין ג"כ להרב ערוך השלחן חא"ח סימן זה ד"ה ודע מה שהאריך הרחיב בענין זה יע"ש וא"כ לפי כל האמור ומדובר שפיר גזר אומר מרן מלכא הנז"ל זלה"ה על האומן שהיה עוסק בזמנו עסק זה של חיטי דפסחא שלא תעשה המלאכה כי אם ע"י ישראלים בעלי ברית דוקא ולא ע"י גוים ערלי לב כמו שהיו נוהגין מקדם קדמתה: אלא דעדיין פש גבן להבין דכיון דאסר מוה"ר ז"ל הקצירה הנעשית ע"י גוים מכל הני טעמי שכתבנו וכן עושין אותה עדיין בשמחה ע"י ישראלים למה לא גזר עליהם ג"כ שתהיה קצירת השבלים ע"י המגל קציר ע"י ישראל ולא ע"י גוים ובודאי שאם היה גוזר עליהם אף על הקצירה עצמה כך היו נוהגים עד היום וכבר שאלתי לאומן אחד זקן שאלה זו ולא השיב לי דבר ויש מהן שהשיבו לי שהוא דבר של סכנה גמורה משום דשם תוך השיבולים נמצאים נחשים ועקרבים שאינם נראים לעין לא הם מוצנעים ובשעה שחותכים השבלים נראים לעין כל ויש מהם מאלו הקוצרים שנסתכנו וכיון שכן משו"ה לא קיבלו מעולם היאודים לקצור השבלים עצמם ואנכי מעיד אני עלי שמים וארץ דמיום היותי מתעסק בעסק זה כמה פעמים ראו עיני נחשים גדולים ורעים שיצאו מתוך השבלים וזכורני שזה עשרה שנים הייתי הולך והיו אצלי הגוים שהיו קוצרים בצד אחד ובהיותי הולך אצלם יצא נחש אחד מתוך השבולים כמעט כקורת בית הבד וקם על רגליו והיה מביט בעיניו כרביע אחת ויותר על פני עד דאשתקיל מילולי ולא הייתי יודע מה לעשות אם לברוח ממנו או"ל עד שיעור דכמעט שפרחה נשמתי ממני מכח שראה ראיתי דכבר נכנסתי בסכנה עצומה עד שמן השמים רחמו עלי וממקום שיצא שם ממש נכנס פעם אחרת ברוך פודה ומציל וכן אמרו במדרש תנחומא סדר חקת מעשה בקוצר אחד שהיה קוצר בבקעת בית כוזבא כיון שבא השרב נטל. עשב וקשרו בראשו אתא על ה חד חיוייא גבור קם וקטליה עבר עליו חד חבר חמא חוייא קטיל אמ"ל מאן קטיל הדין חוייא אמ"ל אנא אסתכל במשכא דבדישיה אמ"ל מרים את עשבא דברישך ואת משביח עבד הכי קרב לגביה ולא הספיק ליגע בו עד שנשר אברים אברים ע"כ באופן דדבר זה מצוי תדיר שם וא"כ משום האי טעמא אפשר דלא נכנס שום יהודי בעסק זה כך אמרו לי תלא דעכ"ז לא הרוה צמאוני דשומר מצוה לא ידע דבר רע עד שבהיותי משתומם על הדבר הלזה ראיתי דבקצירת השבלים לא איכפת אם הם נקצרים ע"י גוים אלא דמשם ואילך כל המלאכות הנעשות בהן צריכים כלם שיהיו ע"י ישראל דוקא ואמינא לה ממ"ש מאור עינינו רש"י ז"ל שם בפרק כל שעה ד"מ ע"ב על מ"ש רבא כי מהפכיתו כיפי הפיכו לשם מצוה פרש"י ז"ל מהפכי כיפי העומדין וקושרין את העומרין בימות הקציר עכ"ל יע"ש וכבר כתבנו דמדברי רבא הללו למדו הפוסקים דין זה שכל מלאכות הנעשות במצה ש"מ משעת קצירה עד שעת האפיה כלן צריכין שיהיו לש"מ דהיינו ע"י ישראל ולא ע"י גוים וכיון דזכינו לדין וראינו למאור עינינו רש"י ז"ל שנחית לפרש דמשעה שקוצרין את העומרין בעת הקציר צריך שיקשרו אותם לש"מ והרי קשירה זו של העומרין היינו אחר שקוצרין אותם השבלים ומניחין אותם בארץ מתחת ואח"ך עושה אותם פועל א' יאודי אגודות אגודות עד שקו שרים אותם האגודות הללו ואחר כך חובטין את העומרין הללו במקלות כדי שיצאו החטים מהשבלים ואח"ך זוררין אותם ואח"ך עושין בהן כמה מלאכות עד שהחטים הם מבוררים יפה יפה וכל המלאכות הללו כלם נעשים ע"י ישראל דוקא זולת דקצירת השבלים הם נעשים ע"י גוים ותו לא מידי משו"ה אפשר דלא גזר מוה"ר הנז"ל שגם קצירת השבלים שיהיה ע"י ישראל ג"כ כך נ"ל להליץ על הדבר הזה. ועיין להרב בעל מטה יאודה ז"ל בסי' הנז' שכתב וז"ל ומשמע דגם בדיעבד לא יצא י"ח ואפי' ישראל עע"ג כמ"ש האחרונים וכו' וא"כ אליבא דהרי"ף דס"ל דבעינן שימור משעת הקצירה לא יצא י"ח דפוסקי' כוותיה ולעיכובא שאם לא שמר חטים של מצת מצוה משעת הקצירה לא יצא י"ח דפוס קי' כרבא דבעינן שימור מעיקרא א"כ הה"נ אם היה הטחינה ע"י גוי לא יצא י"ח דהא דכל דבעי שימור בעי' שיהא שימור לשמה ונכרי אדעתא דנפשיה עביד ומעתה יש לדקדק על הפר"ח כיון שפסק בסי' תנ"ג כדעת הרי"ף ז"ל ולעיכובא שאם לא שמר חיטים של מ"מ משעת קצירה לא יצא י"ח למה בסי' זה לענין לשמה לא כתב אלא לישה ואפיה כדעת הש"ע שכתב וז"ל ולענין דינא אין לנו אלא כפסק המחבר וכו' ומאי אירייא לישה ואפיה דנקיט ועדיפא מינה הול"ל דגם הטחינה וההרקדה שהם מלאכות קלות לא יהיו ע"י גוים כ"א ע"י ישראל ועיין בדברי המג"ד ז וצ"ל דאה"ן דלשיטת הפ"ח בעי' שגם מלאכת הטחינה וההרקדה לא יהיו נעשי' כי אם ע"י ישראל דוקא והפר"ח ז"ל כאן לא נתכוון לא לשאול דעת ר' האיי גאון ז"ל שמתיר אפי' לישה ואפיה דלא קי"ל כוותיה בהא לא כדעת הש"ע דמצריך שימור לשמה ואה"ן דלשיטתו כל המלאכות הנעשות בה משעת הקצירה צריכין שיהיו ע"י ישראל דוקא וכדברי ר' ירוחם בשם השאלתות שהביא מרן ב"י בסימן חנ"נ ע"ש ולא הוצרך הפר"ח לבאר זה דסמך על המבין וכן ראינו ומדקדקים לאכול מצה שמורה שלא לטחון את החיטים אלא בבית ע"י ישראל בריחיים של יד ולא בריחיים של גוים של בהמות ואפי' ישראל עע"ג וכך היא מנהגינו בעיר אלגזייאר וכן ראוי לנהוג ולהנהיג עכ"ל ע"ש הרי דהרב הפריז על המדה דאפי' מלאכת הטחינה שאינו עושה הגוי שום מלאכה כי אם הבהמות עכ"ז החמיר הרב ז"ל שלא יהיה יד גוי באמצע אעפ"י שישראל עומד ע"ג וסיים דכן נהגו בעירו וכן ראוי לנהוג ולהנהיג כ"ש כל המלאכות הללו כשעושים אותם ע"י גוי אע"ג דישראל עומד ע"ג דס"ל דאפי' בדיעבד במצה זו אינו יוצא י"ח ואפי' בדיעבד והגם דראינו לה"ה מפה"ד בס' מחזיק ברכה ז"ל בסימן זה הביא דברי הרב מטה יאודה ז"ל הללו וכתב בתו"ד וז"ל והנה דעת הפוסקים ז"ל דבעינן שימור משעת הקצירה והיינו ממ"ש רבא וכו' וא"כ אי בעי' שימור בעי' לש"מ והיינו שיהיה הכל ע"י ישראל והט"ז הזכיר תשובה הרשב"א הנז' ושם מבואר דמר אית ליה דבעי' שימור משעת הקצירה וכו' וכמ"ש הפר"ח אמור מעתה אנן מה נענה דברוב קהלות המפורסמות נהגו דמצת מצוה היא שמורה משעת הקצירה וכן עושין לכל בני העיר שיזכו במצת מצוה משעת קצירה ובארץ הצבי רבים נהגו כי כל המצה של פסח היא שמורה משעת הקצירה ועכ"ז הטחינה בכל המקומות הוא ע"י עכו"ם ובגילולותינו לא ראינו שום אחד מהחסידים שהקפידו בזה שתהיה הטחינה ג"כ ע"י ישראל ויראה דטעם מנהגינו הוא דאף ע"ג דכתב הרשב"א דבי בעי לש"מ לא מהני ישראל עע"ג ואפי' אומר לו שיכוין לעשות המלאכה לש"מ משום דנכרי אדעתא דנפשיה עביד ה"ד במלאכות שהעכו"ם מתעסק בהם ממש אבל הכא בריחיים שהטחינ' היא ע"י בהמות וכיוצא והגוי אינו עושה כ"א לתת החטים בכלי וכו' דטחינה הנה הוא עומד הישראל שם והוא מכיון לש"מ הישראל עיקר ודעת הגוי בטל ולא משגחי' בדעתו כי אינו מתעסק הוא כלל ויען מנהג עה"ק ירוש' תובב"א מקדם קדמתה בזמן הפר"ח שכלם מקפידי' למ"מ שתהיה שמורה משעת הקצירה וגם המנהג היה לטחון בריחיים של עכו"ם כאשר אבותינו סיפו לנו לכן לבי אומר לי דגם הפר"ח היה פשוט בעיניו מ"ש דאי כמ"ש הר' מוהר"י עייאש הי"ל לערער על המנהג ולא הוה שתיק עכ"ל הרי דהרב זל לא פליג על הרב מטה יאודה בכל מכל כל כ"א על מה שהפריז על המדה הרבה מאד הרב מטה יהודה דאפי' הטחינה צריך שיהיה בריחיים של יד ע"י ישראל וכמו שכן נוהגים בא"י רודיס יע"ש שבהיותי זה חמש שנים שם במתא הנז' ראיתי באיזה בתים ריחיים של עץ גדול הרבה מאד ושלאתי להם דמה טיבן של אלו ואמרו כי הם ריחיים לטעון ע"י ישראל חיטי דפסחא השמורי' משעת הקצירה ובודאי שהחמירו בזה משום דברי הרב מטה יאודה ז"ל הללו. ותע"ב עכ"פ כמה יגיעות יגע ה"ה הנז' כדי להליץ טוב על מנהג א"י שלא נהגו חומרת הרב מטה יאודה הללו וכתב מ"ש עכ"פ על כל שאר המלאכות כגון קשירת העומרין וג"כ הוצאת החטים מהשבולים ע"י המקלות וכ"כ כמה אבות מלאכות שנעשית בהן עד שהחטים יוצאים לאורה בודאי הגמור דגם הוא ס"ל דאסור לעשותן ע"י גוים ואפי' ישראל עע"ג ואפי' בדיעבד אסור וכמ"ש לעיל ובודאי שמע' הרבנים נר"ו שמצודתם פרוסה על העיירות הללו לא קדמה להן הידיעה שעושים אותה ע"י גוים במקומות' ומשו"ה לא מיחו בהן וגם מע' הרבנים מורי צדק של העיירות הללו בודאי שלא קדמה להן הידיע' שכך גזר מוה"ר הנז"ל שעסק זה לא יהיה כ"א ע"י ישראל ולא ע"י גוים וגם אינו בנמצא כ"כ פועלים ישראלים דמשו"ה היקלו בדבר ולא אסרו להן לא דזה תמהני דלא די להם שאוכלים ממצה זו מצה ש"מ אלא שמביאים לפה העירה למכור לכמה ב"ב ויש כמה ב"ב ומהם איזה ת"ח העני שקונה מאלו החיטים ומניחים מלקנות החיטים שמורים הנעשים פה העירה יע"א בשביל קצת שכר מועט מזער ובודאי דישראל הם קדושים שאם יודעים שעושים ע"י עכו"ם אין קונה מהן וזכורני שזה שנים בדידיה רום כתר נר"ו הוה עובדא דשלחו ליה למר קצת שיעורים מקמחא דפסחא בדרך מתנה וכיון דקמיה שמייא גלייא דכל מעשיו הוא עפ"י החומרות וחסידות לדעת כל הפוסקים ז"ל לא איסתייעא מילתא לבא לידו כ"א ביו"א ש"פ נודע לו הדבר דשלחו מתם קמחא דפסחא בודאי דלא על חינם אירע לו הדבר הגדול הזה כ"ז כתבתי אם יראה וירצה בעיני דמר ואם לאו דברי יהיו בטלין ומבוטלין לא שרירין ולא קיימין הלא כה דברי עפרא דארעא הצעיר:
יצחק דיאס:
ס"ט: