לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן סא
נשאלתי במי שנסתפק ביום שבת קדש שעבר בלא מתכוין תחת עששית דולקת בבית חבירו סמוך לגמר השמן שהיתה קרוב להכבות ונתכבה אבל אינו ברור לו שנגע בראשו תחת העששית כ"א. ספק לו בזה אי צריך תשובה ע"ז או"ל: תשובה נראה לי דא"צ כפרה כלל שהרי אפילו היה בריא לו שבעוברו תחת העששית נענע בלא ראות ונתכבה הרי הוא פטור שהרי תנן במתני' בפ' ב"מ דכ"ט ע"ב המכבה את הנר מפני שהוא מתירא וכו' פטור כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב רבי יוסי פוטר בכלן חוץ מן הפתילה מפני שהיא עושה פחם וקאמר בגמ' מדקתני סיפא חייב ש"מ ר' יאודה היא וכו' ופירש"י מדקתני סיפא כחס על הנר וכו' חייב חטאת אם שגג בשבת ששכח שהוא שבת או סבור שכיבויי מותר בשבת ש"מ ר' יאודה היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דכיבויי זה אין צריך לגופו לא לצורך דבר אחר שלא תדלק הפתילה או שלא יפקע הנר ואין לך כיבויי הצריך לגופו אלא כיבויי של פחמים כשעושים אותו וכיבויי של הבהוב פתילה שהכיבוי נעש' לאחוז בו האור מהר כשירצה להדליקו וכו' יע"ש עכ"פ שמעינן מיהא דאף לדעת ר"י דמחייב במלאכה שאינה צריכא לגופה היינו במתכוין לעשות מלאכה לכבות אלא ששכח שהוא שבת או סבר שכיבוי מותר אבל כשכב' הנר בלא מתכוין למלאכה כלל כי אם בלא ראות שאיננו לא חס על הנר ולא חס על השמן ולא חס על הפתיל' ומ"ג כי בלא"ה הרי היתה קרובה לכבות וגם אינו שלו כ"א של חבירו דליכא שום צד ואופן ממלאכת מחשבת מה מקום לו' שהוא חייב כפרה אפילו היה לו בירור שהוא כבה אותה כ"ש וק"ו כשיש בזה ספק מעיקרא דשמא לא נגע בה כלל ומאליה היא כבתה דפשיטא ודאי דא"צ כפרה כלל וזהו אפי' לפוסקים כר' יאודה דס"ל דהעושה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב דאפי"ה בנ"ד פטור שלא היה בזה מלאכה כלל כ"ש לדעת רש"י דפוטר במלאכה שא"צ לגופה דכאן נמי פטור כי לא נתכוון לא לעשות פחמים ולא להבהב את הפתילה וז"ל הרמב"ם בהל' שבת פ"ט ה"ז כל העושה מלאכה בשבת אעפ"י שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא יושרף או כדי שלא יבקע חרס של נר מפני שהכיבוי מלאכה והרי נתכוון לכבות אעפ"י שאינו צריך לגוף הכיבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה הר"ז חייב וכו' יע"ש וכאן בנ"ד שכבה בלא מתכוין כלל אפי' לכיבוי בעלמא א"כ הרי הוא פטור וכ"נ ממ"ש הרמב"ם שם הי"א וזל וכל העושה מלאכה במתעסק ולא נתכוון לה פטור יע"ש ונ"ד עדיף טפי כי לא נתכוון ולא נתעסק כ"א מידי עוברו תחת העששית בלא ראות בלתי מתעסק ובלתי מתכוין דודאי פטור לגמרי ועוד שהרי כתב ה"ה שם פ"א דשבת ה"ו וז"ל ויש מי שכתב שאם לא היה נהנה מאותה מלאכה שנעשית בשביל אותו מעשה אעפ"י שהמלאכה ההיא הכרחית להעשות בשבילו לעשות המעשה וזה דעת בעל הערוך יע"ש וכאן בנ"ד איבא תרתי לטיבותא שאינו נהנה מאותה מלאכה וגם שלא היתה הכרחית לעשות כ"א נעשית ממילא בלא נתכוון דודאי דפטור ועיין להרב"ד חא"ח סימן קכ"ג ועיין בטור ובב"י בא"ח סימן עזר: