אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן נח

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן נח

ח"ב או"ח סימן נז

שאלה מעשה שהיה ביום שבת קדש באדם אחד שהיה רוחץ ידיו במעין המים וראה גרעין אחד מענבים שהושלך שם לאיבוד והם מענבים העומדים לאכילה שלקח לאכול מהם בשבת ונשלו בידו וסחטו לרחוץ עם המים שהיו יוצאין מהמעין ההוא והגרעין הלזה היה שלם קטן הכמות כמו חצי דרהם ותכף נזכר שהוא שבת קדש ושאסור לסחוט זיתים וענבים ולשאול הגיע אם חייב חטאת או פטור יורנו המורה ושכמ"ה:

תשובה הנה קי"ל בש"ס בשבת דקמ"ה ע"א דדבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זתים וענבים ופרש"י דבר תורה כלומר אסרה תורה מלאכה ודריסת זתים וענבים הוא דהויא מלאכה אבל שאר דריכות לאו אורחייהו בהכי ולאו מלאכה נינהו וכתב הרב פרי מגדים בא"ח סי' ש"ך וז"ל ואף סוחט ביד לקערה חייב ול"ד דורך בכלי כמ"ש הרמב"ם שם להדייא יע"ש וכתבו הרב שכנה"ג והרב פר"ח בליקוטיו בס' מ"ח דאסור לשפשף ידיו בלימוניס ושאר פירות כ"א אחר שכבר נסחטו לצורך מאכל ואף כחול אסור משום הפסד אוכלים וכ"כ הרב חמ"י בה' שבת פ"ח דס"ט ע"ב וז"ל וכן מותר לשפשף הידים בהם אחר שנסחטו אבל לחתוך הלימון לשפשף היד אסור יע"ש וכ"כ מורינו הרב הראב"ע בס' בתי כנסיות יע"ש ואין מקום להתיר כיון דהולך המשקה לאיבוד א"כ לא יהיה בו משום איסור שחיטה שהרי כיון שהמשקה היוצא צריך לו מ"ל לשתיה מ"ל לרחיצה. ויש להביא ראיה לזה ממ"ש בשבת ד"ן בעו מיניה מד"ש מהו לפצוע זתים בשבת אמ"ל ובחול מי שרי כלומר משום הפסד אוכלים וכ' הרי"ף והרא"ש לפצוע זתים פי לממשי ידיה יע"ש הרי מוכח דלרחוץ בזתים אסור לפצוע אותם כדי לרחוץ בהם הידים דמלבד דבחול יש בו משום איסור הפסד אוכלים מוסיף עליו בשבת ג"כ משום איסור סחיטה ולא אמרינן כיון דבלא"ה הולכים לאיבוד ליכא משום סחיטה ומכאן הוציא מרן הב"י בא"ח סי' שנ"ו ראיה לסברת הטור שכתב שם להתיר לרחוץ בשבת במי זתים דמשמע ליה לריב"ה ז"ל דכיון דאהדר ליה הכי דכל היכא דליכא הפסד אוכלים לא מיתסר משום שבת וא"כ במי זתים דליכא הפסד אוכלים שרי יע"ש וכן לפי המפרשים ז"ל גבי מ"ש שם בגמ' בסו"פ במה טומנין דנ"א ע"ב דאין מרסקין את השלג בשביל שיזובו מימיו דעיקר הטעם הוא משום גזירת סחיטת פירות העומדין למשקין דהוי איסורו משום מפרק דהוי תולדה דדש וכמ"ש ה"ה בפר"א מהל' שבת הי"ג בשם הרמב"ן והרשב"א והכי הכריח ג"כ דעת הרמב"ם שם שהביא דין זה אצל דין הסחיטה יע"ש וכ"כ מרן בב"י בא"ח סס"י שי"ח וסי' ש"ך לאפוקי מפרש"י שם ושאר המפ' שפי' דאיסורו הוי מדין נולד וכו' כמו שיע"ש הרי נראה דהגם דרוחץ בהם ואיכא הפסד אוכלים והולך המשקה לאיבוד עכ"ז חששו לאיסור סחיטה ועמ"ש הראשונים בש"מ לכתובות בפ"ק ד"ו יע"ש:

אלא דיש מקום פטור יען קי"ל דהשוחט שחייב משום מפרק שהיא תולדת דישה והרי שיעור שיהיה חייב בדישה היא כגרוגרת כמ"ש הרמב"ם בה' שבת פ"ח הלכה ה' יע"ש וכ"כ בהלכה יו"ד וז"ל הסוחט את הפירות להוציא מימיהם חייב משום מפרק ואינו חייב עד שיהיה במשקין שסחט כגרוגרת ואין חייבים מן התורה אלא דריכת זתים וענבים בלבד יע"ש וכאן בענב קטן זה לא היה בו שיעור אפינו אחד מששה של ביצה. ועוד נראה לי לומר כי הא דאסרו משום סחיטה אפילו כשרוחץ ידיו היינו כשיוצא המשקה בפני עצמו אבל כאן כשריסק זה הגרעין של ענבים היה מעורב במי המעיין היוצאים שמתבטל ברוב מעיקרא ולא חל עליו שם משקה בפני עצמו וקמא קמא בטיל נראה דככה"ג לא מיחייב משום סחיטה ויש דמות ראיה לזה ממ"ש מרן בב"י שם ברס"י ש"ך בשם המרדכי סופ"ק דשבת דשרינן יין היוצא בשבת ע"י שמתבטל ביין שיצא מער"ש ול"ד לדבר שיש לו מתירים שיכול להמתין עד לאחר השבת ואפילו באלף לא בטיל דה"מ דהאיסור בעין מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר אבל הני לא ניכר מעולם אלא מעט מעט שיוצא ומתערב עם המשקים שיצאו מאתמול יע"ש:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה