לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן נה
שאלה מעשה שהיה באחד ששותה משקה הקאב'י חמין בשבת עם מתוק בתוכו כדי להמתיק הקאב'י ולהיות שאינו אסוקאר חי כ"א עשוי מתוק מבושל באור והוא קשה וע"י חום המשקה שבתוכו מתרכך ונעשה כעיסה רכה אם מותר בשבת לקחת זה המתוק בעודו אש אחר שלא נשאר מן המשקה כדי לקבצו ולהוציאו מכלי המשקה הנז' כדי שלא יתקרר ויהיה קשה ומדבק בכלי אם איכא בזה שמקבצו זה המתוק באצבעותיו להוציאו מן הכלי משום ממרח או משום מגבל ומשום מבשל מלבד דאין בישול אחר בישול עוד בה דהוי מכלי שני לג' דליכא משום בישול ועיין בש"ע א"ח סימן שי"ח סעיף ה' דנראה דבכה"ג מותר גמור ברם משום ממרח ומשום מגבל אם הוא אסור או לא ושכמ"ה: תשובה לענין גיבול לא תבעי לך כי בודאי הגמור אין כאן איסור גיבול כלל כיון דלאו אורחיה מן המתוק ואסור לעשות מהם גיבול בפני עצמן כי המשקה הנתון עליו הוא לפשרו ולא לגבלו וכן מוכח מדברי הרמב"ם בהל' שבת סופ"ח כי דבר שאין דרכו בגיבול ליכא איסור משום גיבול ועוד כי אין כאן גיבול כלל כי המשקה שנתון לתוכו בעודו המתוק אינו נעשה הגיבול כי אם ביד ובכף וזה אינו נעשה במשקה הקאב'י עם המתוק שבתוכו וכשכלה מלשתות המשקה ולא נשאר שום משקה בתוכו ונשאר המתוק רך בלתי משקה כלל והוא נוטלו בידו בעודו רך אין כאן משום גיבול כלל ואה"ן אם יהיה בזה המתוק רך או דבר אחר וכדומה שהוא אגוזים או שומשומין שהחמירו הפוסקים שלא יגבל וכמ"ש הרמב"ם בפכ"א ועמ"ש הרב מג"א בס"ס שי"ט ובס' טל אורות בהל' שבת במלאכת לישה דל"ה ע"א יע"ש. אכן יש לחקור אם יש בו משום ממרח בזה שנוטל המתוק רך מתוך הכלי ונראה דבמתוק רך שנוטלו מתוך הכלי אין בו איסור כלל משום ממרח שהרי פסק מרן בש"ע סימן שי"ד סעיף י"א אסור ליתן שעוה או שמן עב בנקב החבית לסותמו מפני שהוא ממרח אבל בשאר דברים דלית בהו משום מירוח הואיל ואין היין יוצא אז מיתר וכתב ראב"ן סימן ש"ף והביאו הרב באה"ע שם סק"י דחלב ושומן דינו כשעוה יע"ש. ונראה דה"ט דאסור המירוח בשעוה וחלב ושומן דהוי כי אורחיה להתיכו כדי להדליק בהם או לאכול והוי שנוי ע"י התכת אותו דבר משא"כ במתוק שכבר נתבשל ורך וקשה הכל הוא דבר א' ואינו בא באות' ריככה לידי התכת המתוק כ"א שהוא רך וקודם שיתקשה וידבק בכלי מקבצו באצבעותיו ומוציאו וכיוצא בזה כתב מרן בש"ע סימן ש"ב סעיף ה' חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידים לרככו מותר לעשותו בשבת שאינו מתכוין אלא לרככו וכו' יע"ש וכ"ש כאן בזה שאינו מתכוין אפילו לרככו אלא דבהיותו רך הוא נוטלו בידו דודאי דמותר ועיין עוד מ"ש מרן בש"ע סימן ש"ך סעיף י"א וז"ל צריך ליזהר בחורף שלא יטול ידיו במים שיש בהם שלג או ברד ואם יטול יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא יהא מרסק והרב מג"א סקי"ג הביאו הרב באה"ט סקט"ו יע"ש ואם כן כ"ש דמותר במתוק זה שאינו מרסקו והוא ברור ודוק: