לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן לד
שאלה בענין מכירת המצות בביה"כ שנוהגים שהשמש מכריז ואחד נותן עשרה ואחד נותן עשרים עזה"ד ואחר אחרון הוא נגמר המכר ואומר השמש שתהיה לטובה ולברכה אם יש בזה חזרה לפי הדין ולפי המנהג:
תשובה על ענין זה נשאל הרב צמח צדק בסי' ע"ב בשמש שהיה מכריז בשבת בבה"כ למי שיקנה המצוה לקרות מפטיר ונתן אחד מאה פרוטות והאחר הוסיף עליו ונתן ק"ן פרוטות והיה נראה לגבאי שהב' שהוסיף אינו בטוח המעות ולא רצו לבישו שלא למכור לו המצוה אלא ציוה לשמש שיעלהו בדמים מעצמו ויוסיף להכריז שנותנים מאתים ודעתם היה להניח המצוה לקרות למפטיר לראשון שנתן מאה כי נראה להם שהוא תועלת לקופה של צדקה כי אלו המאה הם בטוחים יותר מן המאתים ואח"כ כשבא השמש לראשון ואמ"ל שהגבאים מניחים לו המצוה לקרות למפטיר בעד מאה שנתן אמר הוא שאינו רוצה בכך כיון שלא הניחו לו מתחילה בשעת ההכרזה נתבטלו דבריו דאם יש לדין לגבאים לכופו כיון שכבר נתרצו במאה דאמירה לגבוה הוא לזה השיב תשובה וז"ל ריש פ"ח דערכין דז"ך ע"א אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אמר בעשרים ואחד אמר בשלושים וא' אמר במ' וא' אמר בן' חזר בו של ז' ממשכנים אותו מנכסיו עד עשר וכו' הרי מבואר בהדייא גבי הקדש דצריכים לקיים דבריהם כדי שלא יהא נפחת להקדש ואית לן למילף דין לצדקה מדין הקדש כיון שזה אמר ליתן מאה שוב אינו יכול לחזור בו וממשכנים אותו על מאה ואינו יכול לדחות ע"ז שאחריו שהוסיף ונתן ק"ן כיון שאין זה חוזר בו אלא שהגבאים חזרו ממנו ולא רצו למכור לו הרי הוא כמאן דליתא וליתא בחזרה אלא הראשון לכך צריך הוא לקיים דבדיו ולשלם מאה ומינה אם אירע שא' נתן עבור המצוה כגון מפטיר או גלילה וכיוצא בזה ק' פרוטות והשני ק"י והג' ק"ך וזכה הג' במצוה ההיא וחזר בו אח"כ וכן השני וכן הראשון כולן חוזרים בכת א' הדין נותן שמשלשים ביניהם וכו' אלא שהרמב"ם בפ"ח מה' ערכין לא פי' כן משלשים ביניהם אלא לעולם משלמים וכו' אעפ"י שהגבאים נוהגים לכוף להאחרון על הכל והוא לבדו צריך לשלם לצדקה כל מה שנתן הוא מ"מ הדין אמת כמו שכתבתי שאם כלן חזרו בבת אחד משלשין ביניהם לפי' הרמב"ם משלמים כולם בשוה ולפרש"י צריך האחרון לשלם תחי' לבדו מה שהוסיף הוא ובמותר הוא משותף עם הראשונים וכדפרשית. וכשהאחרון לבדו חוזר צריך לשלם מה שהוסיף הוא על שלפניו עכ"ל הנה מבואר מדברי הרב ז"ל שרצה לדמות דין הקדש גבוה לדין מכירת המצות בבה"כ דומה בדומה ממש כיון דהוי לצדקה שייך נמי לו' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ומשום דקי"ל בר"ה ד"ה בפיך זו צדקה אלא שבא בדבריו ב' חילוקים האחד הוא כשהראשון נתן מאה והב' הוסיף ק"ן והגבאי הוסיף מאתים כדי לדחות לשני שאינו בטוח אז אין לשני שום חייב לשלם מה שהוסיף דהו"ל כמאן דליתיה אמנם כשיהיו כלם בטוחים שאין הגבאי דוחהו אזי דימהו הרב ז"ל לדין הקדש שוה בשוה כמו שהדין בהקדש גבוה כמו כן בהקדש מכירת המצות אלא דבמ"ש ואעפ"י שהגבאי נהגו לכוף להאחרון מ"מ הדין דין אמת בזה יש לי עיון בדברי הרב ז"ל דאם הגבאי' נהגו והמנהג עיקר מה לנו מהדין הש"ס שהוא דין אמת וכנראה מדבריו כי רצה לומר כי זהו שנהגו הגבאים הוא שלא מן הדין שהדין דין אמת וכו' וכמובן ממה שהאריך בדבריו לבאר את הדין כי הדין עיקר ומנהג הגבאים לאו לעיקר דאם איתא שהרב היה רוצה ללמדנו מה שהוא הדין ושהמנהג הפך הדין והמנהג עיקר היה לו לומר שהמנהג עיקר ומדשקיל וטרי טובא לבאר לנו מה שהוא מן הדין בין לפי' הרמב"ם בין לפרש"י ש"מ מאבריו כי כן דעתו מסכמ' למה דנקטינן לפי מה שהוא הדין דין אמת והגבאים שנהגו לכוף לא שפיר עבדי ואינו מן הדין וזה ראיתי להרב מג"א בא"ח סוף סימן קנ"ד סקכ"ג שכתב וז"ל אחר רצה ליתן בעד מצוה עשרה זהובים ונתן אחר ט"ו זהובים ואח"כ חזר השני חייב הראשון לעכבו בעד יו"ד זהובים כ"כ בצ"צ והביא דאיה ממתני' דערכין ולא נהגו כן עכ"ל ויש במשמע שהבין שהרב צ"צ כ' מה שהוא לפי הדין לא דלא נהגו כן כמ"ש בצ"צ ואעפ"י שהגבאים נהגו לכוף להאחרון שזהו שלא כדין מתני' דערכין דלא לאחרון לבד כופין אלא גם שלפניו וכן ראיתי שהביא הרב מחצית השקל שאחר שהביא דברי הרב צ"צ כתב וז"ל וקצרתי כיון שכתב ולא נהגו כן וגם בתשו' הנ"ל כתב ג"כ וז"ל אעפ"י שהגבאים נוהגים לכוף האחרון על הכל והוא לבדו צריך לשלם לצדקה כל מה שנתן הוא מ"מ הדין דין אמת וכו' יע"ש וא"כ נמצא דלפי הדין אם אחד נדר למצוה ובא האחר והוסיף עליו כל עוד שיש ספק בשני עדיין יש לתפוס מהראשון כי לא נסתלק הראשון לגמרי וכ"ש א ם חזר הראשון ומשלשין או משלמים ביניהם למה כדאית ליה ולמר כדאית ליה שכל זה הוא מדינא דמתני' אבל לפי המנהג שנהגו לכוף להאחרון היינו דקים להו דכשהוסיף השני נסתלק הראשון לגמרי זהו לפי דעת הרב צ"צ אלא דלא יש הכרעה בדברי הרב צ"צ אם הכריח דהמנהג בזה עיקר או דעת. שלא לנהוג הפך הדין והרב אמת ליעקב והרב לדוד אמת בסימן ב' סעיף ט"ז הביא דברי הרב צמח צדק אלו וז"ל מצות מן המצוות שנוהגים למכור בבה"כ ליחידי הק"ק שהשמש מכריז וראובן נתן בערך אחת מהן דרך משל יו"ד זהובים ובא אחר והוסיף עליו כנהוג עוד ב' או ג' זהובים ולהיות שנראה לגבאים שהשני אינו בטוח רוצים ליתנו לראובן בערך היו"ד זהובים שהתנדב תחילה אין ראובן יכול לסרב כל עיקר וחייב לקחת המצוה ולשלם היו"ד זהובים שהתנדב נתרצו בתחילה צ"צ סימן ע"ב עכ"ל והיינו כי עיקר חיליה של הרב צ"צ לדמותו להקדש כי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והגם כי יש הוספה מאחר עכ"ז לא נסתלק הראשון מחיובו כדין ההקדש אלא שבדין ההקדש גובים גם מהאחרון מה שפוחת וכאן נפטר האחרון מחמת כי בלא"ה אינו בטוח והו"ל כמאן דליתיה עכ"פ דימה דין הקדש גבוה לדין שכירת מצות בבה"כ אלא דיש להרגיש עליהם שלא הביאו דין שכתב הרב צ"ץ כשהוא בטוח שדימהו לדין מתני' בחזרה וגם מ"ש שהוא המנהג הפך דינא דמתני' וכמו שהביא הרב מג"א ועו"ק על הרב הגדול חיד"א ז"ל כי לא זכר שר גם מתשו' הרב פנים מאירות החולק ע"ד הרב צ"ץ כאשר זכר עשה בברכ"י א"ח סוף סימן קנ"ד שציין ע"ד הרב צ"ץ לתשו' הרב פנים מאירות. וזה דאיתי להרב אליהו רבה בא"ח סימן קמ"ז סק"ב שכתב ע"ד הרב מג"א אלו ותמהני עליו דכשחזר מבואר בתשו' גופא דנהגו לכוף להאחרון לשלם הכל יע"ש וכשאני לעצמי אדרבא דבריו תמוהים דמ"ש הרב מג"א ולא נהגו כן כונתו פשוטה שלא נהגו כן לעשות כן כדין מתני' אלא לכוף להאחרון וכמ"ש שם בהך תשובה גופא שכתב ואעפ"י שהגבאים נהגו לכוף להאחרון וא"כ הוי מ"ש שהגבאים נהגו לכוף להאחרון היינו מ"ש הרב מג"א ולא נהגו כן לפסוק כדינא דמתני' וראיתי להרב פנים מאירות. ח"ב סימן כ"ה שהשיב ע"ד הרב צ"ץ דלא ילפינן צדקה מהקדש וחילק בזה ב' חילוקים ולבסוף הכריע וכתב וז"ל ומנהגן של ישראל דלכך לא נהגו כדעת הצ"ץ וכמו שהעיד הרב מג"א סוף סימן קנ"ד יע"ש ולא היה צריך לומר כי הרב מג"א כתב דלא נהגו כן כי גם הרב צ"ץ כתב דלא נהגו כותיה כמו שיע"ש ועוד תמהני עליו כי הרב המבי"ט ח"ג סימן ס' עמד על ענין זה במי שקונה המצות בבה"כ דאיכא משום נדר ואמירתו לגבוה והביא הך מתני' דערכין רפ"ח הרי עלי בעשר סלעים ואחד אמר בעשרים וכו' וסיים וכתב וז"ל הרי שבאמירה לבד בהקדש חייבים וכן זה שאמר שיתן ג' או ד' פרחים חייב ליתנם ואינו יכול לחזור בו אפי' שאחר היה נותן ב' פרחים והוא הוסיף ונתן ג' אינו יכול ליפטר כשיתן אחר שהוסיף אלא חייב ליתן כל הג' ואינו כדין תוספת על שדה הקדש שכבר פשט המנהג בקהלות שמכריזין על מצוה אחת ואחד נותן פרח ואחד מוסיף על חבירו כבר נסתלק. הראשון והשני חייב הכל ויעשה המצוה וכ"ש כשכבר עשה וכו' יע"ש הרי דהרב המבי"ט כתב כותיה ולא. מטעמיה דהיינו כוותיה שענין מכירת המצות בבה"כ משום מנהג שהאחרון קונה לגמרי ואין להראשונים שום אחיזה ולא מטעמיה כי הרב פנים מאירות רצה לחלק בין הקדש למכירת המצות והרב המבי"ט השוה אותם דין מכירת המצות כדין הקדש שוה בשוה כדברי הרב צמח צדק והרי הם שוים בדעת אחת הרב המבי"ט עם הרב צ"ץ:
אלא דיש לי עיון בדברי הרב המבי"ט במ"ש אח"ז וז"ל ואם היתה חזרתם מנדרם קודם עשיית המצוה היו יכולים הגזברים לחזור ולהכריז על המצוה והיו אחרים מבני הקהל קונים אותה כמו שבא בשאלה ולא היו חייבים לו ראובן ושמעון כ"א במה שיחסר ממה שנדרו הם ולא היה כ"כ הפסד לעניים אלא היו נותנים אותו החיסרון אבל עתה שכבר עשו המצות עבר יומם בטל קרבנם שאינן יכולים עוד למוכרם עד שנה אחרת וכו' יע"ש והרי כיון שכבר החליט המאמר וכתב שכבר פשט המנהג בקהלות שמכריזין על מצוה אחת ואחד נותן פרח וא' מוסיף על חבירו כבר נסתלק הראשון והשני חייב הכל ויעשה המצוה וכו' וא"כ אחרי שהדין הוא שנסתלק הראשון והב' חייב הכל ויעשה המצוה הרי דליתיה בחזרה וא"כ איך יתכן להיות מ"ש ואם היתה חזרתם מנדרם קודם עשיית המצוה היו יכולים הגזברים לחזור שנר' הפכיים זה מזה והנראה ליישב בדעת הרב המבי"ט הוא דהנה אמת נכון הדבר דכל שנגמר המקח המצוה על שם האחרון שהוא החייב לשלם ויעשה המצוה וליתיה בחזרה ולהכריז מחדש כאשר המנהג פשוט וברור בינינו ברם אם יהיה אופן דאיתיה בתקנתא כי אחר שחזר הקונה האחרון יש אופן להכריז אזי אם יעלה ברצון הגזברים לומר להשמש שיחזור ויכריז מחדש ומה שיחסר יפרע האחרון יכולים הגזברים לעשותו ויתכן לעשות זאת הגזברים כשיהיה מכירת המצות לעשותן אחר יום או יומים כמו מנהג איזה מקומות שמוכרים כל נדרי בשבת שלפני יוה"כ כמ"ש בס' לדוד אמת סימן ב' אות ב' שכן נהגו בליוורנו שאפשר שיהיה אופן להגזברים למצוא קונה אחר בלתי הכרזה ביוה"ך בערב וכן מה שנהגו למכור מזכה את הרבים קודם חג הסוכות ולפעמים יש עוד שהות לחזור ולמכור בשבת בנתים אם חזר הקונה האחרון לחזור ולמוכרו בשבת בנתים לאחר ולגבות הפחת מהקונה האחרון אבל ביום שב"ק בעת קס"ת שנגמר מכירת המצות והוא שעת הוצאת ס"ת שלא יש שהות לחזור ולמכור כי יש בזה טורח צבור אין ביד הקונה לחזור ואין כח ביד הגזברים לחזור ולצוות לשמש שיתחיל להכריז מחדש כי הצבור אינן מרוצים בזה אחר שכבר גמר השמש ההכרזה כנהוג ויש טורח צבור וזה ברור והרב כנה"ג ז"ל ביו"ד סימן רנ"ו הגהב"י אות כ"ד הביא תשו' הרב המבי"ט הלזו וכתב וז"ל ראובן שקנה מצוה בקהל כגון ספר כל נדרי וחתן מסיים ומתחיל וכיוצא בלו ורוצה ללכת לקהל אחר אם קודם שעשה מצוה רוצה ללכת לקהל אחר אינו יכול לחזור ולהכריז על המצוה ואם אחרים קונים אותה אינו חייב לשלם כ"א במה שיחסר במה שנדר הוא ואם חוזר בו אחר שעשה המצות חייב לשלם כל מה שנדר לאותו קהל שיצא משם הר"ם מטראני ח"ג סימן ס' עכ"ל והדבר קשה שאם לקח דברי הרב המבי"ט במ"ש בתחילה הרי החליט המאמר כי קונה האחרון חייב לשלם ואין לחוזר ולהכריז על המצוה ואינו כדין שישלם מה שחסר ואם לקח דבריו שבסוף התשובה שם שכתב דאם החזרה היתה קודם עשית המצוה הרי כתב דיכולין הגזברים לחזור ולהכריז והוא העתיק דאינו יכול לחזור ולהכריז על המצות ואם נאמר שכונתו הוא דהוא שהוא הקונה אינו יכול לחזור ולהכריז אבל הגזברים יכולים א"כ העיקר חסר מהספר גם מ"ש ואם אחרים קונים אינו חייב לשלם כ"א במה שחסר זהו כתבו הרב המבי"ט אחר סמוך מ"ש דיכולים הגזברים להכריז כי כן לא יכולתי לכוין דעת הרב כנה"ג בזה אם לא שנאמר דנפל ט"ס בהעתק דברי המבי"ט האלו עכ"פ יש לנו ללמוד שאפילו לא יהיה אפשרות להכריז אחר שחזר הקונה האחרון מ"מ אם אחר שחזר באיזה אופן דליכא טורח צבור לחזור ולהכריז מצאו הגזברים קונה אחר אזי הוי דינו שאם יחסר יפרע זה הקונה האחרון מה שחסר: והרב הגדול מ"ז אור היר"ח בס' חק"ל חיו"ד ח"ב בשיירי א"ח סימן ט' ד"ה ע"א כתב וז"ל מי שקנה מצוה בסך ק' ובא אחר והוסיף ק"ז וחזר בו השני או לא רצו בו גזברי הק"ק כתב הרב צ"צ דחייב הראשון ליקח בק' ופסק כן הרב אמת ליעקב והרב לדוד אמת ותמהני שלא ראו שהמבי"ט ח"ג סי' ס' חולק דכשהוסיף אחר נפטר הראשון ונראין דבריו אמת שראיתי להתשב"ץ ח"ג סימן רנ"ו שכתב כדברי הרב צ"צ בהוסיף שני ערך שכירות בית הקדש ול"ק מזה להמבי"ט שכבר מבואר הטעם בדברי המבי"ט שכבר פשט המנהג בקהלות שמכריזין על מצוה אחת אם מוסיף אחד על חבירו כבר נסתלק הראשון והשני חייב הכל ויעשה המצוה ואין דברי הרשב"ץ בקנית המצות עכ"ל והנה אמת שדין הרב צ"ץ מ"ש כשלא רצו גזברי הק"ק לתת לו המצוה הה"נ בחוזר בו כיון שמביא ראיה ממתני' דערכין וגם הרב המבי"ט גם הוא ראה להביא הך מתני' דערכין לענין מכירת המצות עפ"י מה שהוא הדין אלא דלענין מעשה כתב כי המנהג עיקר וכבר נתפשט המנהג דבהוסיף נסתלק הראשון וכפי זה הרב המבי"ט והרב צ"צ שניהם שוים כי מחמת דינא דמתני' לא נסתלק הראשון ומחמת מנהג מסתלק וא"כ מה היה לו להרב מז"ה זל לעשות מחלוקת אם לא שנאמר כי ראה והבין בדברי הרב צ"צ כי רצה לדון בדעתו כי דינא דמתני' עיקר והמנהג בטל וע"ד שצדדנו אנן בעניותין לעיל ומ"ש מז"ה ז"ל ע"ד הרשב"ץ כן הוא האמת כי הרשב"ץ לא איירי במכירת המצות אלא בשוכר בית מההקדש כמבואר שם והוא ממש כדברי הרב המבי"ט:
אלא דמצינו חולק גם בזה להרב פנים מאירות כמ"ש בתשו' הנ"ל דרצה לחלק ב' חילוקים בין דינא דמתני' להקדש לענין מכירות המצות שהוא בדרך מו"מ וגם שהוא הקדש עניים כמש"ל ולא זכר שר הרב מ"ז מתשו' זאת ועיין עוד מ"ש רב דחומאי הרב כמוהרש"א ז"ל בספר יקר הערך בפחות שבערכין דצ"ט ע"ב ע"ד הרב צ"ץ וע"ד מז"ה זל יע"ש וגם הוא לא זכר מתשו' הרב פנים מאירות:
וראיתי בספר נדפס מחדש ממש בית מנוחה דקנ"ב ע"ב סעיף ז"ך כי אחר שהביא דברי הרב צ"צ כתב וז"ל ואנכי איש צעי'ר מצאתי להרב המבי"ט ח"ג סי"ס דחולק ע"ז שפסק דכשהוסיף אחר נפטר הראשון וכתב הטעם שכבר נתפשט המנהג בקהלות שמכריזין על מצוה א' אם מוסיף אחר על חביר כבר נסתלק הראשון והשני חייב הכל ויעשה המצוה ע"כ וא"כ כיון שבמה שהוסיף הב' נפטר הראשון ונסתלק אף שזה הב' שהוסיף אינו בטוח אין חיוב על הראשון לקחת המצוה ולתת מה שהתנדב בתחי' שמיד שהוסיף עליו זה נפטר הוא מחיובו כמ"ש המבי"ט זל דלא כהרב צ"צ ומן התימא על הרבנים שי"ע ולד"א שלא זכרו שרים שהמבי"ט חולק וכתב שכן נתפשט המנהג עכ"ל ודבריו תמוהים כי מעיקרא היה לאסוקי אדעתיה כי לא יש שום הפרש בין הרב המבי"ט להרב צ"צ כי מה שהוא לפי הדין מדינא דמתני' דערכין הם שוים ומה שנשתנה הדין מחמת מנהג כן הוא הדין ואם גם הרב ז"ל דעתו נוטה להכריע בדעת הרב צ"צ כי הדין דין אמת והוא העיקר ולא המנהג עכ"פ כיון שנתפשט המנהג עתה גם הרב צ"צ מודה כי אין בידינו לשנות המנהג גם מה שתמה ע"ד הרב שי"ע ולד"א שלא זכרו מתשו' הרב המבי"ט כבר קדמו הרב הגדול מ"ז ז"ל וגם הוא לא זכר לא דברי הרב מ"ז ולא דברי הרב פנים מאירות:
ואחר זמן רב האיר וזרח ספר השומר אמית לרב חביבא הרב הכולל כמוהר"ר חיים אברהם אדאדי נר"ו וראיתי לו בסימן ו' סעיף ב' דטו"ב ע"א שהביא בתחילה לדברי התשב"ץ ח"ג סי' רנ"ו מי שהוסיף על חבירו במצות ואמר הראשון שאם לא יקיימנה בידו מפסיד ההקדש אינו מפסיד כלום וראיה מערכין אמנם המבי"ט ח"ג סימן ס' והרב צ"ץ סי' ע"ב כתבו דהמנהג הוא שהראשון נסתלק וכופין את האחרון וכו' זת"ד. האמת הוא כי הרב המבי"ט והרב צ"ץ כתבו להא דהמנהג שהא' נסתלק וכו' אבל להכריח בדעת הרב צ"ץ כמאן נקטינן לא יש שום הוכחה וכמ"ש גם הביא דברי הרב כנה"ג ביו"ד סי' רנ"ו שמביא דברי הרב המבי"ט שאם אחרים קונים אינו חייב לשלם כ"א במה שחסר ואיך לא הביא דהמנהג אינו כן זת"ד. וכבר אנן בעניותין הרגשנו בזה. אלא דהי"ל להעיר גם בדברי הרב המבי"ט שנראה דבריו סותרים וכמש"ל עוד כתב וז"ל ולא יכולתי להלום דברי הרב מג"א סוף סי' קנ"ד דהביא ממנו באמצע דבריו כשחזר השני דהמנהג הוא דהראשון נסתלק והניח מלהביא גוף התשו' כשהשני אינו בטוח דעלה אתשיל וכו' זת"ד ולק"מ כי הרב מג"א רצה ללמדינו דין מתני' בהקדש גבוה כי הה"נ בהקדש צדקה ומכירת המצות כי הראשון אינו מסתלק אפי' יהיה בטוח וחוזר לשלפניו כדין מתני' וכ"ש כשבלא"ה איננו בטוח דיש סברא לומר דהו"ל כמאן דליתיה וחוזר לשלפניו וכיון שסיים ולא נהגו כן אלא דהראשון מסתלק הרי סתר הכל ומה לו להביא אם בטוח אם אינו בטוח דלא נ"מ לענין עו"כ וז"ל אבל למה שהקשה הרב א"ר סימן קמ"ה סק"ב וז"ל ותמהני עליו דכשחזר מבואר בתשו' גופא דנהגו לכוף להאחרון לשלם הכל יע"ש. ואחרי המח"ר דמאי דאיתא במג"א שלא נהגו אינו מדברי הרב מג"א אלא המג"א הביא שכ"כ הרב צ"ץ וכתב הרב חיד"א בשה"ג ח"א ד"ז מרבני אשכנז שבמג"א יש בו ט"ס הרבה מהעתקות עכ"ל ודבריו לו תמוהים ביותר דאם קושיית הרב א"ר היא קו' במ"ש ולא נהגו כן מי הגיד לו שזה שכתוב ולא נהגו כן אינו מדברי הרב מג"א ומ"ג כי נעלם ממנו דברי הרב מחצית השקל והרב פנים מאירות בסו' סי' כ"ה בתשובה הנ"ל שכתב ומנהגן של ישראל תורה דלכך לא נהיגי כדעת הרב צ"ץ כמו שהעיר במג"א סס"י קנ"ה הרי שהבין בהדייא שהם מדברי הרב מג"א ועוד ק' דלו יהי שאינו מדברי הרב מג"א אם הקו' היא קו' יהיה על מי שכתב כן ותו דמעיקרא הי"ל למיהב דעתיה כי מעיקרא קושייא ליתא כי מ"ש בתשובה צ"ץ ונהגו לכוף להאחרון דלא כדינא דמתני' דערכין היינו ממש מ"ש הרב מג"א ולא נהגו כן על מתני' דערכין ונהגו ולא נהגו הכל הוא דבר אחד והוא מובן מאליו וכמש"ל:
עוד ראיתי להרב נר"ו שכתב וז"ל וזה חזיתיה להרב חק"ל בשיירי א"ח סי' ט' שדבריו תמוהים שכתב מי שקנה מצוה ובא אחר והוסיף וחזר בו השני או לא רצו גזברי הק"ק כתב הרב צ"ץ דחייב הראשון ליקח המצוה וכ"כ הרב אמת ליעקב והרב לדוד אמת ולא ראו דברי המבי"ט דכשהוסיף אחר נסתלק והביא דברי התשב"ץ הנז"ל ויצא לחלק בין הכרזה בביה"כ יע"ש הנה מלבד דהרב צ"ץ לא אמרה כ"א כשהב' לא רצה בו הגזבר וכאשר יראה כל הישר הולך וכו' זת"ד לק"מ כי הן אמת כי שאלתו של הרב צ"ץ היה כשהשני אינו בטוח אבל ממה שהביא ממתני' דערכין הרי הכריח שם שהדין דין אמת כי בחוזר האחרון יש לתפוס לשלפניו ושיהיו משלמים או משלשים כמו שהאריך שם ולא יש חילוק בדבריו שם כ"א שכתב כשהוא אינו בטוח ולא רצו הגזברים דאז הוי הב' כמאן דליתיה הלא"ה כשיהיו בטוחים ואית בהו חזרה הוי כדין הקדש ממש גם מ"ש נר"ו דאיך פסיק ותני שכ"כ הרב אמת ליעקב והרב לדוד אמת הרואה יראה דלא כתבו כן אלא כשהשני אינו בטוח וכו' והעיקרא מדברי המבי"ט לא תברא דלא איירי כ"א כשחזר הב' ולא כשאינו בטוח וכו' זת"ד ואין זה קושייא כלל דכבר כתבנו דהגם כי נדון שנשאל הרב צ"צ הוא בשאינו בטוח מ"מ כשדימה הדין למתני' דערכין הדין דין אמת כי גם בחזר הב' הרב המבי"ט ג"כ מודה להרב צ"ץ בזה אלא שעשה יותר עיקר ממה שנתפשט המנהג מה שלא הכריח הרב צ"צ דעתו לקיים המנהג וכמש"ל גם ראיתי בסו' דבריו נר"ו שהביא דברי הרב בית מנוחה ותמה עליו שלא זכר מדברי הרב מ"ז בס' חק"ל וגם על הרב אלי"ע והרב לד"א איך לא הודיעו אותנו בחזרת הב' יע"ש והיינו כמו שכתבנו לעיל בעניותין וק"ל:
א. העולה לענין פסק הלכה דאם ראובן התנדב במצוה כשהשמש מוכר המצות בבה"כ בסך כך וכך ובא רעהו והוסיף עליו והגבאי רוצה לתת המצוה לראובן כי המוסיף אינו בטוח לפי מנהגינו מלבד כי אין ביד הגבאי לכוף להקונים הראשונים אפי' יהיה האחרון שאינו בטוח וכ"ש כשיהיה בטוח דהמנהג הוא דכל שהוסיף האחרון נסתלק הראשון לגמרי ואין בו שום שייכות ואחיזה כלל ואין ביד הגזברים לעשות כשיהיה האחרון אינו בטוח כ"א לעשות חדא מתרתי או לסייע לראשונים או להוסיף על האחרון ואם הוסיפו ונשאר המצוה לגזברים אזי הרשות בידם לקחת' לעצמן ולשלם מכיסם או להעבירם לחשבון הק"ק אבל לחזור ולהכריז אם נגמרה ההכרזה או לדחותו וליתנה לשלפניו שהוא בזיון אין לביישו ברבים. ב:
וכמו כן יראה בעיני הגזברים שאחד רוצה להוסיף ליקח איזה מצוה והוא אינו ראוי לאותה מצוה ובפרט אם הוא מומר לחלל שבת כי אינו כבוד לתורה ובפרט במקום שמוכרים עליית הס"ת כי אזי רשות יש לגזברים להוסיף עליו באופן שלא יקחנה אך יזהרו שלא לביישו ברבים בכל הפרטים הנ"ל ואם יהיה המומר עושה מצוה אין לדחותו ברם להעלותו לס"ת יעשו כל טצדקי שלא יעלה ואם אי אפשר לא יהיה מענין הקרואין ויחזרו גם כן הקריאה בעולה כשר:
ג. אם הכריז השמש בבה"כ המצוה והיו קונים רבים בזה אח"ז כנהוג שאחד מוסיף על חבירו האחרון שבכלם שלא הוסיפו עליו עוד הוא הקונה והוא החייב לפרוע הכל ויעשה ממצוה וליתיה בחזרה כלל כן הוא המנהג פשוט בינינו וכן העידו על המנהג הרב המבי"ט ח"ג סימן ס' והרב צ"ץ סי' ע"ב והרב פנים מאירות ח"ב סימן כ"ה והרב מג"א בא"ח סס"י קנ"ד והרב א"ר בא"ח סימן קמ"ז סק"ב והרב מחצית השקל סוף סי' קנ"ד ומז"ה הגדול ז"ל בסו' חק"ל חיו"ד ח"ב בשיורי א"ח סימן ט' ד"ז ע"א:
ד. זולת שאם הענין שחזר בו האחרון במצוה כגון שקנה המצוה ביוה"כ בערב שמכריזין קנית המזכה וספר הושענות והגם שנגמר הקניה שאומר עליו השמש לטובה ולברכה רוצה לחזור בו זה הקונה ואיתיה בתקנתא כגון שיש עוד שבת בנתים בין יוה"ך לסכות דאיתיה בתקנתא לחזור ולהכריז או לתת לקונה אחר בלתי הכרזה אזי יהיה דינא דמתני' דאם פחתו מהערך ממה שנדר הקונה האחרון גובים ממנו מה שחסר כאשר ביארתי מדברי הרב המבי"ט ח"ג סימן ס' בס"ד:
ה. אם חזר הקונה האחרון ולא היה באפשרות לחזור ולהכריז מאיזה סיבות שיהיה ומצאו הגזברים תכף ומיד קונה אחר אם הוא בשיווי שקנה הראשון מה טוב ואם לאו ישלם הפחת מה שחסר כי בלא"ה המנהג הוא לכוף להאחרון וזהו שמוצאים הגזברים קונה אחר הוא שלא מתורת מנהג א"כ מה שחסר הא מיהא חייב ליתן כן למדתי מדברי הרב כנה"ג ביו"ד סימן רנ"ו הגב"י אות כ"ד במה שהעתיק לדברי הרב המבי"ט בתשו' ח"ג סימן ס' כמש"ל בס"ד ונראה דזהו דוקא כשיהיה הקונה האחרון החוזר בו בבה"כ ברם אם הולך הקונה האחרון לבה"כ אחר ואיננו באותו בה"כ בשעה עשית המצות לדידן שיש בבה"כ קונה החסרונות הרי כשהולך בעל המצוה מבה"כ זוכה בעל החסרונות באותה מצוה ולא מהני שום מכירה ושום מתנה כל שאינו בעל המצוה באותו בה"כ וזה ברור:
ו. אם אחד נדר לתת כו"כ לקנות המצוה והוסיף עליו חבירו ובא אדם אחר לסייע לקונה הראשון והקונה הראשון מוחה שאינו רוצה לקבל סיוע משום ארם המנהג שאינו רוצה הוא דמחאתו הוי מחאה ושוב אחזר יצא לאור ס' כבוד יו"ט להרב המו' מוהרי"ט דאנון ז"ל וראיתי לו בדל"ו ע"ג שהיה רוצה לצדד מתשו' הרב צ"ץ מדינא דמתני' דערכין דאינו יכול למחות ושוב הביא מ"ש הרב פנים מאירות ח"ב סי' כ"ה דסתר דאית הרב צ"ץ וא"כ אינו יכול להכריחו לקבל הסיוע יע"ש וכן הוא המנהג פשוט:
ז וב"ש אם קנה המצוה בעשרה ולא היה מי שמוסיף עליו עוד ונשארה לו דליתיה בחזרה ואינו יכול לחזור בו פנים מאירות ח"ב סימן כ"ה יע"ש והם דברים פשוטים וכן המנהג פשוט:
ח. אם הקונה האחרון אומר שמעולם לא הוסיף על הראשון אלא שהשמש טעה וסבר שהוסיף בזה אין מנהג מבורר הרב מחצית השקל בא"ח סוף סימן קנ"ד יע"ש והרב פנים מאירות בתשו' ח"ב סי' כ"ה בשאלה הוזכרה שם טענה זו אך אמנם לא בא בתשובתו שם שום רמז לבאר זה בפרטות כלל כמו שיע"ש וכשאני לעצמי נראה פשוט דמהימינן ליה כחאומר כי לא התנדב אלא שהשמש טעה אם לא בדאיכא ב' עדים שמעידים עליו ששמעו מפיו שאמר כן להשמש להוסיף על המצוה דאז חל עליו החיוב וזה ברור:
ט במכירת המצות אין בהם משום דין אונאה דקי"ל דאין אונאה להקדש הרב המבי"ט ח"ג סימן ס' יע"ש:
יוד מי שקנה המצות בבה"כ וכבר עשאה ורוצה ללכת לבה"כ אחר עכ"ז חייב לפרוע דמי אותה מצוה לאותו בה"כ שקנה שם אותה מצוה ועשאה המצוה שם הרב המבי"ט ח"ג סי' ס' יע"ש והם דברים פשוטים וכן המנהג פשוט: