אור ברסלב
לב חיים פלג'י חלק ב ח"ב או"ח סימן כה

לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]

ח"ב או"ח סימן כה

ח"ב או"ח סימן כד

שאלה במה שנתפשט המנהג בעירנו אזמיר יע"א להוציא בשבתות וי"ט ובב' ובה' ס"ת כמה פעמים אם לא מצאו מנין עשרה בני אדם מאותן שלא שמעו קס"ת ורוצים לצרף אחד או שנים מאותם שכבר שמעו להשלים למנין עשרה אם יכולין לצרף או בעינן שיהיו כל מנין עשרה כולו שלא שמעו קס"ת יורינו המורה הדין ואתמ"ל דבכה"ג דאירע במקרה שלא מצאו מנין עשרה דמהני צירוף אם יש לעשות כן לכתחילה כמו שנוהגים בשבתות וי"ט שיש בבה"כ לב' או ג' יחידים יצ"ט ורוצים לקרות ההפטרה ומחלקים קס"ת לב' וג' פעמים ואם לא ימצא מנין עשרה מצטרפים מאותן שכבר יצאו י"ח קס"ת אי בכה"ג דהוי לכתחילה בכונה מכוונת אי שרי למעבד הכי על הכל יבא דברו הטוב ושכמ"ה:

תשובה הנה קי"ל במגילה דכ"ד ופסקוהו כל הפוסקים והטור ומרן בש"ע א"ח רס"י קמ"ג דאין קורין בתורה פחות מעשרה גדולים בני חורין ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם גומרין עכ"ל וא"כ ה"נ נימא בנ"ד דעשרה גדולים דבעינן הרי הם נמצאים פה ואפילו שכבר שמעו ויצאו י"ח קריאה יכולין להוציא ולקרות עוד פעם אחרת בשביל אותן שלא קראו ואף אם נאמר דבעינן כל עשרה שלא יצאו י"ח קריאה מ"מ כיון שסיים מרן ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם דגומרין הקריאה הה"נ והוא הטעם נימא כי זה הצירוף מא' או שנים שכבר שמעו קס"ת יהיו כמו שהתחילו ויצאו דגומרין הקריאה ח"נ מהני צירוף מאלו דעדיף הצירוף הא מיהא מיצאו לגמרי:

אלא דגם בזה יש לדחות דהתם הא מיהא התחילו בהיתר כדין וכהלכה במנין עשרה שלא שמעו קס"ת אלא שאח"כ נאנסו אונס גמור שהלכו מקצתם אז נתנו להם רשות שיגמרו את הקריאה כיון שהוצאת ס"ת מעיקרא בהיתר היתה משא"כ כאן בנ"ד כי מעיקרא בעיקר הוצאת ס"ת צריכה רבה אם מוציאין ס"ת בשביל אנשים שלא שמעו קס"ת על סמך צירוף למנין עשרה באנשים שכבר שמעו קס"ת:

ונראה להביא ראיה ממ"ש מוהריק"ו שורש ט' והביאה מרן בב"י בא"מ סי' תקס"ו ופסקה שם בש"ע סעיף ו' וז"ל יש מי שאומר שאין עומד לקרוא בתורה בת"צ מי שלא התענה ואם הכהן אינו מתענה יצא הכהן מהבית הכנסת ועומד לקרא בתורה ישראל המתענה עכ"ל הרי דמי שאינו מתענה ביום תענית צבור שהוצאת ס"ת הוא בשביל התענית כל שהוא אינו שייך בתענית צבור שלא התענה אין קורין לס"ת וא"כ ה"נ בנ"ד שכבר יצא י"ח קס"ת שאין מצטרף לא דהיא גופא צריכה רבה כי בנדון מוהריק"ו לא מצינו כ"א לענין שלא יעלה לקרות בתורה במנין העולים כיון שהוא אינו מתענה אבל אה"נ אם יהיה חסר ממנינם להשלים לעשרה להוציא ס"ת מאן נימא לן דאינו מצטרף למנין עשרה גם מי שאינו מתענה וערבך ערבא צריך:

וזה דאיתי להרב חיד"א ז"ל בר"ס לדוד אמת סי' ו' אות א' שכתב וז"ל אין להוציא ס"ת ער"ח כשלא יש מנהג ואף אם נהגו אין להוציא אלא כשיש עשרה מתענין עכ"ל מדכתב הרב ז"ל כשיש עשרה מתענין נראה דבפחות מעשרה מתענין לא מהני צירוף להיות מצטרף למנין עשרה מי שלא התענה וכ"כ בס' זרע אמת ח"א חא"ח סי' פ"ו ע"ש גם הרב פרי מגדים בחלק מ"ז סי' תצ"ב ובסימן תקס"ו אות ז' נראה מסכים לזה יע"ש וא"כ כמו כן נמי נימא בנ"ד דמי שכבר שמע קס"ת ויצא י"ח אינו מצטרף למנין עשרה:

הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב חיד"א ז"ל עצמו בס' טוב עין סי' ט"ז שכתב בענין הוצאת ס"ת במנחת תענית דאם איכא תשעה מתענין שלא התפללו ואחד מתענה שכבר התפלל בבהכ"נ אחר בהוצאת ס"ת מצטרף לעשרה ויוציאו ס"ת ע"ש וכ"כ בס' יוסף אומץ סי' ס"ד והוסיף עוד וכתב וז"ל וכן מתבאר מדברי הרב מהרי"ד בס' בית דוד חא"ח סי' שמ"ב שכתב שאם האחד כבר התפלל דלא יאמרו ענינו אבל לענין קס"ת אין הדבר כן יע"ש הרי מצינו שהרב חיד"א עצמו מר ניהו כתב בפירוש דאפי' מי שכבר שמע קס"ת מצטרף לטובה למנין עשרה א"כ בקס"ת בשבתות וי"ט אם חסר ממניינם יכולים לצרף מי שכבר שמע קס"ת ויצא י"ח למנין עשרה אלא דנראה דלא התירו צירוף זה כ"א דוקא לאחד אבל לא לשנים ואילך אבל עכ"פ לצרף אחד שיצא י"ח הוא היתר גמור לפי דברי הרב חיד"א והר' ב"ד ז"ל:

איברא דעדיין יש מקום בראש לחלק כנ"ד למ"ש הרבנים הנ"ל דאימור דהם לא התירו הצירוף כי אם בכה"ג שאירע הענין במקרה שלא היה להם מנין אמטו"ל התירו בדיעבד ע"י צירוף של מי שכבר שמע ברם אם יהיה הענין שלכתחילה שמחלקים קס"ת לשנים וג' כיתות ולית בהו מנין עשרה וצריכים לצרף לכתחילה מאותן שכבר שמעו פעם ראשונה בזה וכדומה לזה נראה דאין להתיר וכאשר דימיתי כן ראיתי בת' עיקרי הד"ט בא"ח סי' כ"ט אות כ"ד דנשא ונתן בענין זה והעלה שאין להקל לכתחילה להצטרף בשכבר התפלל בבה"כ לענין הוצאת ס"ת וברכת ענינו כיון שכבר יצא י"ח בבה"כ אחר ושכבר האריך בזה בספרו שותא דינוקא סי' ס"ח והסכים עמו הרב מהריב"ל שהיה באותו זמן שכן ראוי לעשו' ושוב הביא דברי הרב טוב עין הנ"ל וכתב עניו וזל ואם אין הדעת טועה לבי אומר לי כי בנדון שלנו אי הוה סיימיה קמיה דמני"ר גופא דעובדא והדברים כהוייתן מודה ודאי כוותן ושוב הביא דבריו שבספר יוסף אומץ וסיים וכתב וז ל ונקיטינן מיהא פלגא בידן דאין לומר בכה"ג ברכת ענינו בפ"ע יעש"ב:

הנה מתבאר מדברי הרב עיקרי הד"ט דקא מחלק בין לכתחילה לבדיעבד ושהרב חיד"א זל היה מודה בנדון שלו דלא מהני צירוף וכן נמי יש לומר ג"כ בנדון שלנו דאם אירע במקרה בלתי כונה מכוונת אזי יש לנו להתיר ע"י צירוף אבל לעשות כן לכתחילה אין מקום להתיר כזה כלל:

וראיתי למרן החבי"ב בשכנה"ג בא"ח סימן תקס"ו הגהב"י אות ג שכתב דבצומות האמורים מן המשנה וקראם אפי' אין שם מתענין לא ששה או שבעה יש לומר ענינו וקריאת ויחל ועיין בס' הלבוש שם סעיף ג' יע"ש ולכאורה היה מקום לומר כי כיון דגם קס"ת בשבתות וי"ט וב' וה'. ומתקנת עזרא ומדין המשנה כדאיתא במגי' א"כ יכולים אנחנו להתיר לכתחילה לצרף לג' או לד' שכבר שמעו ויצאו י"ח קס"ת וכדברי הרב כנה"ג בתענית צבור לא דכד דייקינן שפיר גם הרב כנה"ג לא התיר כי אם דוקא בדיעבד כי מעשה שהיה כך היה שלא היה כ"א ששה מתענין או ז' וחסר המציאות אבל לחלק לב' כיתות לכתחילה שלא יש בכדי צירוף מנין עשרה כ"א לצרף לכתחילה ממי שכבר שמעו. ויצאו י"ח אין לעשות כן לכתחילה:

אמנם אם יהיה שאירע בדרך מקרה שכבר התפללו בבה"כ והוציאו ס"ת במנין עשרה ושוב באו ששה יחידים שלא שמעו מקס"ת נראה דבכה"ג דהוי הענין בדיעבד יכולים לצרף עוד ד' מאותן שכבר שמעו ויוציאו ס"ת פעם אחרת להוציא י"ח לאלו הששה שלא ראו:

אלא שראיתי להרב שערי תשובה הנדפס מחדש סביב הש"ע שם בסימן תקס"ו סק"ד שהביא דברי הרב ברכ"י וז"ל ונראה דעכ"פ ו' או ז' בעינן דאם יש שם רק חמשה אין להם לומר ענינו ולא יוציאו ס"ת כלל כיון שאין כאן דוב מתענים וגם ביש ששה צ"ע לע"ד. דאפשר דרובא דמנכר בעינן כענין זימון בעשרה יע"ש הרי שהרב ז,ל מסתפק בששה כי כן מיראי ההוראה אנכי וכל שהרב ז"ל מסופק בזה אין לנו כח לעשות מעשה לכתחילה להוציא ס"ת בששה שלא שמעו קס"ת ותסגי לן לעשות בז' ולא בפחות כן נראה לע"ד כעת ואין מקום לחלק ולומר דע"כ לא התיר הרב כנה"ג והרבנים הנ"ל להוציא ס"ת בצירוף מי שלא התענה אבל הא מיהא לא היה מחוייב בדבר ויצא י"ח משא"כ בנדון שלנו שכבר שמע קס"ת ויצא י"ח והרי מצינו לה"ה גברי איספיראנסה ז"ל בתשו' כי באה בס' הלק"ט ח"א סימן ד' דעשה ק"ו הדברים וזל ומה התם במגילה שסוף לבא לידי חיוב קריאתה אפי"ה אינו יוצא י"ח בקריאה בני המוקדמים ואינו רשאי לברך עכשיו כיון שלא זמנו כ"ש כשעבר זמנו וכבר יצא י"ח קריאה ואינו חייב בקריאה זו דודאי דאינו יכול לברך על מה שאחרים חייבים יע"ש הרי דאיכא חילוק דמי שיצא י"ח גרע טפי עכ"ז נר' דלא חילק הרב כ"א לענין חיוב ברכה דהיינו לעלות לענין הקרואים אבל לצירוף אין קפידא וכ"ש כי בנדון שלנו הרי גם מי שכבר שמע קס"ת וההפטר' בציבור אם קראו לו בבה"כ אחר חוזר ועולה וקורא ומברך לפניה ולאחריה כי נר' כי לא נחלקו כ"א כשחוזר וקורא בבה"כ אחרת אותה הקריאה עצמה שכבר קרא בבה"כ שלו דיש סוברים דחוזר וקורא ומברך ויש חולקים וה"ה חיד"א ז"ל בס' לדוד אמת סימן ו' אות ס"ב מחודש ג' הביא השתי סברות והכריח כס' ראשונה דחוזר ומברך כמו שיע"ש וכ"כ הרב הפרישה בא"ח סימן רפ"ב דמשום כבוד הצבור וכבוד התור' מותר לחזור ולברך וכמש"ל סימן קל"ט יע"ש ימצינו שלמים ו וכן רבים דקיימי בס' זאת שהנה הרב המגיה בספר שלמי חגיגה דרצ"ג ע"ג סימן ד' כתב דביום ש"ת שנוהגים שעולין לס"ת והולכים לבית הכנסת אחר ועולין וקורין קריאה זו עצמה יש להם על מה שיסמוכו ולא אמר דבר בשם אומרו וה"ה בס' אמת ליעקב דל"ב סי' מ"מ העלה הלכה זו משם הרב מגן אברהם ס"ק ט"ז ושכן עלה בהסכמה הרב מהר"י פראג'י והרב פרח שושן כלל ב' סי' ה' ותמ"ה יקרא על הרב גו"ר שכתב על מנהג זה דאין לו משענת וכו' ואיך כתב כן מאחר שהרב מ"א כתב בפירוש דש"ד למעבד הכי ומסיק דמנהגן של ישראל תורה היא והרב אמת ליעקב בסי' ס"ב דל"ז הביא הב' סברות ובאחרונה הביא סברת הרב גו"ר דאסר כנראה דהכי ס"ל ועמ"ש עוד סי' ע"א וע"ב דמ"א וסי' טו"ב ד"ן יע"ש אמנם כבר כתבנו משם הרב חיד"א ז"ל בס' לדור אמת דהכי ס"ל כס' המתירים ועמ"ש בס' ברכ"י בא"ח סי' רפ"ב ולהרב אדרת אליהו ריקי ז"ל סי' ב' די"ח דאסר לקרות קרואים הרבה לס"ת ולקרות זה מה שכבר קרא אחר יע"ש ועמ"ש הרב אות אמת סי' קל"ג יע"ש ולהרב נודע ביאודה ח"ב חא"ח סס"י ט"ו יע"ש עכ"פ לכל הדברות לא מצינו חולקים כ"א כשקורא זה מה שקרא זה או כשקורא עולה בתור' בבה"כ שלו ושוב חוזר וקורא אותה הקריאה עצמה בבה"כ אחר אבל כשיהיה ששמע קריאת התור' בבה"כ שלו ולא קראו אותו לעלות לס"ת והלך לבה"כ אחר וקראו לו לעלות בתורה או אפילו קראו אותו בבה"כ שלו ובבה"כ אחר לא היתה באות' הקריאה אז לכ"ע אין קפידה ועולה למנין ג' ולמנין ז' לכ"ע:

ועוד נראה להביא ראיה להתיר לצרף לפחות ג' שכבר שמעו קס"ת להוציא ס"ת פעם ב' בשביל ז' שלא שמעו כדי לזכותם והוא דידוע מחלוקת רבני האחרונים בעולי רגלים ביו"ט שני שנמצאו ו' וז' מבני ח"ל אם יכולים לצרף לבני אר"י ג' או ד גברי שלדעת הרב מטה אשר בתשו' סי' י"ד והרב סמא דחיי סי' י"ג די"ח וכתב שכן נעשה מעשה בעה"ק ירוש' תוב"ב יע"ש והביאו הרב אמת ליעקב סימן ח"י אות י"ג והרב לדוד אמת שם וכן כתב בס' שלמי חגיגה דרל"ו ע"ד יע"ש:

אך אמנם מצינו חולקים על זה להרב פרי האדמה ח"ג די"ז ע"ב שכתב להפך דאפי' העולי רגלים הם ט' אינן יכולים לצרף עמהם אחד מבני אר"י להוציא ס"ת כמ"ש הלק"ט ח"א סימן ד' מג' גאוני עולם שכבר נקבע זה בשנים קדמוניות יע"ש והביאו הרב המגיה ז"ל שם בס' ש"ח ותמ"א יקרא דבס' הלק"ט כתוב כל בתר איפכא וז"ל כי כל הבא מח"ל לארץ כל זמן שאינם עשרה בבה"כ אל יתפללו יוט"ב אלא בצינעא וכ"ש שאין להם להוציא ס"ת וללמוד בו בעניינא דיומא עד שיצרפו לעשרה א' או ב' מבני העיר וכו' יע"ש וישב דמ"ש ע"ד שיצרפו וכו' צ"ל אפי' שיצטרפו וכו' ע"ש ויש מי שכתבו דצ"ל עם שיצטרפו וכו' יע"ש ולעד"ן דיותר נקל הוי להגיה' ע"י שיצטרפו באופן דאף דברי הלק"ט ז"ל הוא דאין מקום לצרף אפי' אחד ושכן הסכים הרב פרי האדמה ואחריו החזיק מר בריה הרב ברכות המים בא"ח סימן תצ"ו ס"ג דט"ל ע"ד וכתב שכן מנהג עה"ק ירוש' תובב"א ושכן נכון וראוי הוא לפסוק שלא לצרף יע"ש והיה נראה לומר כי לדעת הרב הגדול מ"ז ז"ל בתשו' כי בא בספרי סמיכה לחיים סימן ב' די"ד ע"ג שכתב דלא היה תקנת נביאים לכל יחיד ויחיד שיקרא או ישמע קס"ת בשבתות וי"ט אלא יקראו בשבתות וי"ט בצבור סדרא של יום וכל שקראו בצבור סדרא של יום אף אם היחידים לא שמעו נתקיים תקנתם וכו' יע"ש. ואנכי הצעיר הבאתי שם מדברי התיקונים כי אפי' ליחיד שמועת קס"ת הוא מתיקוני התפלה ומ"ע אפי' אם יהיה של כל יחיד ויחיד דחייב עכ"פ עיקר תקנתם הוא לקרות בצבור. וא"כ אנן נמי בענין נ"ד יש לנו למינקט כדעת המחמירין שלא לצרף אפי' אחד כי בעינן מנין עשרה עדה שלימה שלא שמעו קס"ת אבל אחר ההתבוננות רואה אנכי דבנ"ד גם החולקים שחלקו בעולי רגלים דל"מ צרוף יהיו מודים בנ"ד דמהני צירוף כי ע"כ ל"ק דאין לצרף כי אם דוקא בענין עולי רגלים וטעמא אמרו לן דהרי קי"ל דאל ישנה אדם מפני המחלוקת וכדי לתקן את זה צריך מנין עשרה כדי שיתחייב קהל ועדה בפני עצמו וכעיר אחרת כאשר כתבו ה"ט בהלק"ט והרב פרי האדמה והרב ברכות המים וכיון שכן כל עוד דאינן עשרה שלמים אין כח בהם לדחות משנה שלימה ששנינו דאל ישנה האדם מפני המחלוקת ולכן צריכים י' בשלימות ועוד איכא טעמא רבה כי אם לא ימצאו שם עשר' ויבואו לצרף אחד מבני אר"י תו' הרי איכא מפני הרואים לבני עירם שהוא מצטרף ביום חול שלהם לקרות בס"ת בקריאה שהוא פטור ממנה והרי הוא משנה שינוי גמור וניכר בפרהסייא נגד כל שאר בני העיר והרי עובר על מתני' דקתני ואל ישנה ארם מפני המחלוקת וא"כ מפני הטעמים הללו הוא דאסרו להצטרף משא"כ בנ"ד שכבר שמעו קס"ת ובא להצטרף למנין כדי שישמעו אחרים שעדיין לא יצאו י"ח אין שום חשש איסור כלל והוא נכון:

וראיתי בספר חיי אדם כלל ל"א אות י"א וז"ל צ"ע אם כלם שמעו קריאת התו' ויש איזה בני אדם שלא שמעו אם מותר לקרות עוד הפעם בשבילם ול"ד לפרשת שמע בסי' ס"ט דהתם כל יחיד מחויב אותה ברכה אבל הכא החיוב רק שישמע קריאת התורה וחכמים תיקנו שיברך משום כבוד צבור וי"ל דלא תיקנו לא בשכל הצבור חייבים בקריאה אבל לא בשביל יחיד וצ"ע עכ"ל ונראה דכל הקפדתו הוא בשביל יחיד דלא אבל אם יהיה רובא נראה דמצי מוציא ס"ת לקרות ואילו ממ"ש כשכל הצבור חייבים בקריאה נראה דבעינן כל עשרה הרי נר' דעת הרב כמסתפק בדבר והן ולאו ורפייא בידיה: נשאר לנו לבאר כי כיון דאיכא בנ"ד טעמא רבה משום פגם הס"ת שהוציאו פעם ב' כי מפני זה נזהרים שלא ימציאו מבני אדם אשר שמע קס"ת בפעם ראשונה עד אחד שמחמת כן הנהיגו בק"ק ת"ת ובק"ק עה"ח יב"ץ כשמוציאים ס"ת פעם שנית ושלשית ביום ב' וה' הם נזהרים שיהיה הפסק כדי שיעור שיתפללו תפילת צבור אחרת כולה פ"ב בלי ס"ת ויצאו לגמרי ובתפלה הבאה אחריה שהוא פעם ג' יוציאו ס"ת באופן כי בכל ג' תפילות יוציאו בראשונה ובג' ובשניה יהיה הפסק כדי שבזה לא ימצאו שם שום אדם ששמע קס"ת בראשונה ונשאר שם ואם דבר זה מעכב לא הרווחנו בזה כלום כ"א לפי הדין מי ששמע קס"ת פעם ראשונה אינו יכול להיות באותו בה"כ בהוצאת ס"ת פ"ב א"כ ע"כ מצד זה צריך שיהיו כל בי עשרה שלא שמעו הקריאה ול"מ צירוף על ידי אחד או ב' שכבר שמעו:

והנה שורש דבר זה הוא נמצא בדברי מור"ם בהג"ה בא"ח סס"י ס"ט שכתב דהמתפללים בבה"כ פ"ב לא יעמוד החזן במקום אשר עמד שם הראשון דהוי גנאי לראשונים כנראה שלא יצאו ברא' י"ח כמ"ש בתשו' הרב מוהר"י מינץ סי' ט"ו ועל זה כתב מור"ם וז"ל ונ"ל דוקא שעדיין הראשונים בבה"כ אלא שהשלימו סדרם אבל אם יצאו הראשונים יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון עכ"ל וכ"כ בשכנה"ג שם וע"ז כתב שם הרב מג"א סק"ט וז"ל וכתב הרב משפטי שמואל בסי' ג' שאם הוציאו הראשוני' ס"ת וקראו בה אין לשנים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרוא בה עכ"ל וכ"כ מרן החבי"ב בתשו' ק"ק חא"ח. סימן י"ב ובכנה"ג שלו בא"ח בסימן קדם בהגה"ט והרב עולת תמיד שם והרב באה"ט שם והביאו הרב אמת ליעקב בסימן א' אות ז' יע"ש: וראיתי בס' פרי מגרים בחלק א"א שם שכ' וז"ל מ"ש בשם מ"ש אין כעת את'י ואפ' הטעם שיאמרו זו ס"ת אחר והא' אינו כשר ואיכא פגם ונ"ל פשוט שיש ג"כ פגם לראשוני' שלא יצאו בקריא' אבל הלכו להם כמו ותיקים שרי עכ"ל ודבר ה' בפיהו אמת כי הרב מ"ש שם בהך תשו' נתן ג' טעמים ובכלל דברי הרב מ"ש דבריו שכתב בטעם הראשין משום חשש הנכנסים והיוצאים שיאמרו שמן הראשון היה פגום וכו' יע"ש וכבר דחיתי אנכי הצעיר לטעם זה דבצבור שלם שמתפללים פ"ב ואפי' אם ישארו אחד או שנים הרי הדבר ידוע שהוכרחו להוציא ס"ת פ"ב משום אנשים שלא יצאו י"ח וכל כה"ג ליכא פגם לס"ת ולטעם הב' משום כבוד התורה אדרבא בזה מתרבה יותר ויותר כבוד התורה גם מה שצירף ולטעם ג' משום פשיעה שפשעו ולא בהו מה פשיעה שייך בזה בנ"ד אחרי שיאחרו לבא או שבכונה מכונת המתינו לחלק לשני פתות כדי לומר הפטרה או סיבות אחרות וכמ"ש כל זה בסה"ק חקק"ל ח"א חא"ח סי' ס' ד"ה ע"ב ועוד כתבתי שם דחיה גמורה כי מעיקרא כל עצמו של הרב מ"ש אינו לאסור מדינא ומדעת עצמו שלא להוציא ס"ת פ"ב אלא שהוכרח להשיב לשואלו דבר על מה שנהגו שלא להוציא לזה ביקשו טעמים ליישב המנהג שכן דרך כל רב ודיין בדורו לתת טעם למנהג וליישבו כל כמה דמצי וכמ"ש בסה"ק חקק"ל שם סי' וי"ו די"א ע"ב יע"ש אבל במקום שהמנהג להפך שמוציאים ס"ת ולא חששו לכל הני טעמי אין קפידא כלל ומנו להוציא ס"ת כמה פעמים וכבר הרב חיד"א ז"ל בס' ברכ"י א"ח סי' ס"ט אות ד' דחה זה וכתב ובארץ מצרים מנהג פשוט להוציא ס"ת שלש פעמים ולקרות בו בתיבה וכן שמענו שנוהגים בארץ אחרת וכל הני מילי תלויים במנהג שאינם מעיקר' הדין ועיין מ"ש הרב כנה"ג בתשו' הנדפסות סי' י"ב שלא ראה ולא שמע מנהג זה יע"ש ועין רואה ואזן שומעת מנהג זה כאמור יע"ש ועמ"ש עוד הרב ברכ"י ז"ל בסי' קד"ם יע"ש ובס' לדוד אמת שם סי' א אות ז' ע"ד הרב המחבר בס' אמת ליעקב שם שהעתיק להלכה דברי הרב מ"ש והכנה"ג דאסרו להוציא ס"ת פ"ב וע"ז הגיה' הרב לדוד אמת שם וז"ל ובאמת הטעם שלא להוציא הוא קליש טובא ונהרא נהרא ופשטיה ואפי' למ"ש הרב ז"ל שם שצריך לשנות מקום הקריאה וזה שפיר דמי גם ע"ז הגיה דלא נהגו כך משום דכדי לקרות בס"ת צריך תיבה בדרגין וכו' יע"ש גם הרב בית יאודה ח"א דק"י ע"ד סי' ז' כ' דמי שהתפלל כבר והוציאו ס"ת ואח"ך באו אחרים להתפלל שלא שמעו הקריאה יכולין להוציא ס"ת אחר וכן המנהג בנא אמון כותיקין אמנם בפעם ג' אין להוציאו ואפי' בפעם ב' אם שמעו הקריאה אין צריך לחזור ולהוציאו ואח"ך הביא דברי הרב מ"ש שכתב לאסור משום פגמו של ראשון וכתב דהנכון שלא להוציא ס"ת כלל בפעם ב' אם אין המנהג ידוע יע"ש וכבר ביארנו דיש להשיב ע"ד הרב מ"ש בטעם זה של פגמו הראשון דכל שהוא להוציא פ"ב להוציא אחרים שלא שמעו ליכא פגם כלל ומ"מ גם המה מודים דבמקום שיש מנהג יחזיקו במנהגם ועמ"ש הרב יד אהרן בא"ח במ"ב בסי' קד"ם בהגה"ט אות ג' שאחר שהביא דברי הרב בית יאודה אלו הביא ג"כ דברי מרן החבי"ב ז"ל שכ"כ בתשו' ח"ב סימן י"ב יע"ש ומ"מ מ"ש הרב בית יאודה שם אמנם בפעם ג' לא יוציאו הנה דברי הרב הם נאמרים שם הטעם אמנם בפ"ג לא יוציאו משום דרמו אנפשיהו ואתי לבי כנישת' וכו' דש"מ דכל עיקר ההקפדת הרב"י אינו אלא משום שמתפללים בבית וילכו לבה"כ אבל כל שבלא"ה מתפללים בבה"כ או שבלא"ה הבית שמתפללים שם היחידים אינם הולכים לבה"כ או שבבה"כ בלא"ה כבר התפללו אין קפידא אפי' יוציאו פ"ג כל שיש מנין עשרה שעדיין לא שמעו קס"ת ולענין הש"ץ עצמו הקורא הס"ת אין קפידא אם קורא ג' פעמים כיון דהיחידים הבאים לשמוע קס"ת אינן אותם שכבר שמעו וכ"ן מדברי הרב הלבוש בח"ח סס"י ס"ט שכתב כן בפירוש וז"ל ודוקא שעדיין הראשונים בבה"כ לא שהשלימו סדרן אבל אם יצאו הראשונים יכול לעמוד החזן הב' במקום שעמד הא' ולא עוד אלא אם אין חזן לאחרונים יכול אפילו החזן הראשון להתפלל שנות להוציא גם האחרונים וכ"כ הרב באה"ט שם יע"ש וא"כ כתב הרב הלבוש להתפלל בתפילה דאיכא ברכות ק"ו קס"ת שהחזן קורא בלתי שום אמירה ברכה כלל דיכול לקרות בס"ת להוציא אחרים אפי' כמה פעמים וכן אתפשט המנהג בעירינו אזמיר יע"א דש"ץ קורא שנים וג' פעמים פר' השבוע בשבת בס"ת כדי להוציא הצבור שלא שמעו קס"ת ואין בזה שום פקפוק כלל:

וגם הרב נודע ביאודה ח"ב סי' ט"ו הביא הא דמהר"י מינץ והרב מ"ש והכריח דהם דברים שאין להם שורש בתלמוד ומאי גנאי שייך הוא בזה וכל ציבור חייבים להתפלל והפסח נשחט בשלש כיתות ולפעמים נשארו מהראשונים כדאמרינן בפסחים דס"ד ע"ב עיילי עשרה ונפקי עשרה וכו'. אמנם הדבר יצא מפי מהר"י מינץ והרמ"א הביאו צריכים אנו לכוף אזנינו לשמוע אבל הבו דלא להוסיף. והרמ"א שהעתיק בשם משפטי שמואל קיצר בהעתקו והמ"ש לא כתב זה לדינא אבל כתבו ליישב המנהג שהיה שם מנהג שלא להוציא ס"ת פעם אחרת וכו' כל זה אני אומר לתת טעם למנהג הזה שנהגו עכ"ל המ"ש הרי שהוא עצמו ראה חולשת הטעמים הללו ולכן סיים שהוא כותב כ"ז רק לתת טעם למנהג אבל במקום שאין מנהג לחדש מנהג זה למחות מלקרות שנית אינו נכון עכ"ל הרי מבואר מדברי הרב נודע ביאודה דברים ככתבן ככל מ"ש כי הרב מ"ש לא כתב כן להדייא כ"א ליישב המנהג אבל במקום שיש מנהג להפך להוציא ס"ת כמה פעמים אין בידינו למחוית וא"כ אם ימצא איזה אנשים שכבר שמעו כל דאיכא רובא דמנכר דלא שמעו קס"ת יכולין להוציא ס"ת עוד פעם אחרת והרי לך ראיה ברורה שמביא הרב נ"ב משחיטת התמיד בג' כיתות דעיילי יו"ד ונפקי. עשרה ש"מ דמהני צירוף גם לענין קס"ת מאותן שכבר שמעו:

ועוד דכיון שהוקבע מנהג זה על הרוב הרי כתב שם הרב נודע ביאודה לחלק ולומר כי הרבנים הרב מוהר"י מינץ והרב מ"ש לא דיברו כ"א כשאירע הענין באקראי בדרך מקרה משא"כ כשהנהיגו כן תמיד להתפלל כת אחת ואח"כ כת שנית וכו' יע"ש וכמו כן יש לומר בנ"ד דמאחר שהנהיגו כן הרבה פעמים והכל יודעים שנחלקו לשתי כיתות בכונה מכונת בשביל קריאת ההפטרה או סיבות אחרות אין כאן משום פגם כלל והוא ברור ועמ"ש בסה"ק חקקי לב במקום הנ"ל בזה בס"ד:

העולה לענין דינא הוא דבא"י תיב"ב בעולי רגלים ביו"ט ב' כל דליכא יו"ד אנשים מאנשי ח"ל אין מקום להתפלל להוציא ס"ת על סמך צירוף מאנשי א"י ושכן נראה שהוקבע המנהג בהכי כאשר העד העיד בנו גדול האחרון הרב ברכות המים וכמש"ל. ברם בשבתות וי"ט וב' וה' ותעניות שלא נמצא להם עשרה אנשים בשלימות שלא שמעו כ"א שבעה יכולין לצרף עוד ג' מאותן שכבר שמעו ויצאו י"ח וזהו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לחלק לשנים ולג' כיתות על סמך צירוף זה לא נכון לעשות כן וכמש"ל כן נראה לע"ד ועיין בס' פרי מגדים חא"ח בחלק א"א סימן תצ"ב סק"ד וז"ל וכ"ש בשאר ימי השבוע במנין בצמצום ש"א לכאורה רובא די אף בערב והבן זה יע"ש:

תוכן העניינים

לב חיים פלג'י חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה