לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן יט
אות א' והה"נ בכל מלא שנמצא חסר או חסר שנמצא מלא כפי מה שמוסכם וקבלה בידינו עפ"י המסורת ושכן כתוב בכל הספרים אם נמצא חסר במקום מלא או מלא במקום חסר הס"ת פסול ויש להוציא ס"ת אחר ואם אין להם ס"ת אחר יקראו שאר העולים בלא ברכה ועיין בס' בית מנוחה דקס"ו ע"א סוף אות ז' דלא החליט המאמר הגם בהדברים נראים נכונים בטעמן ויש לו סמוכים דאוריי' דיגמור הקריאה בז' עולים ובברכות יע"ש לעד"ן דאין לגמור הקריאה בז' עולים בברכה ולא להפטיר בברכות כל עוד שהס"ת פסול במקום מלא חסר ובמקום חסר מלא וכן נהגו וכ"כ הרב שיירי כנה"ג א"ח סי' קמ"ג הגב"י אות ד' ומנהגינו כשאין שם ס"ת כשר לקרות בו בלא ברכה יע"ש:
אות ט"ו ס"ת שאין בו תגין ידוע מחלוקת הפוסקים ז"ל דלהרמב"ם בהל' ס"ת פ"ז דין ח' ס"ל דאינו נפסל הס"ת כשהוא בלא תגין ועיין מ"ש עוד הרמב"ם בפ"ב דין ט' וכ"כ בתשובתו בס' פאר הדור סי' ס"ח יע"ש וכ"ה דעת הגאונים רב האיי גאון כמ"ש הרב רי"ו וכ"ה דעת המפ' והביאו מרן בי"ד בס' בדק הבית סי' רע"ד וכ"כ בתשו' הגאונים בס' נהרות דמשק סי' של"א בשם שר שלום גאון יע"ש וכן פסק מרן בש"ע א"ח סי' ל"ו סעיף ג' יע"ש והתשב"ץ ח"א סי' נ"א ומרן בב"י שם בא"ח לא החליטו להכשיר אלא בשעת הדחק ואולם אחר כך כשראה ס' הגאונים החליט בש"ע להכשיר בפשיטות כמ"ש הרב יוסף אומץ סי' מ"א אמנם דעת הרא"ש הביאו הטור בי"ד סי' רע"ד הוא דפוסל ס"ת כשהוא בלא תגין וכ"ה דעת ס' התרומה ור"ת ז"ל לפוסלו וכן הוא דעת הרב ב"ח ז"ל שם בא"ח סי' ל"ו:
ולענין הלכה למעשה אם אירע שנמצא בבה"כ ס"ת בלי תגין כל עוד שיש בבה"כ עוד ספרים עם תגין לא יקראו בו וישתדלו לתת לסופר לעשות בו תגין ואם באולי לא יש עוד ס"ת אחר ויהיו מתבטלים. מקס"ת יקראו בו כי כדאי המה הגאונים והרמב"ם ומרן לסמוך עליהם בשעת הדחק כי מצינו למרן דעלה בדעתו שלא להחליט הדבר על סמך ס' הרמב"ם ז"ל לבד והתיר בשעת הדחק וכשמצא ס' הגאוני' דקיימי בס' הרמב"ם החליט הפסק אפי' שלא בשעת הדחק וכמ"ש הרב יוסף אומץ ז"ל אנן נמי למדין ממנו כי אה"ן כל עוד שיש ס"ת בתגין לא נעשה מעשה לכתחילה להתיר לקרות בס"ת בלתי תגין נגד ר"ת והרא"ש וס' התרומה וסיעתם ברם כשלא יש ספר אחר יש להתיר ולסמוך על ס' הרמב"ם והגאונים ודעימייהו וזה ברור ועיין בס' נחפה בכסף ח"ב חי"ד סי' יו"ד הזכירו הרב מחב"ר בק"א בא"ח סי' ל"ו ובס' פרי האדמה ח"ג ד"י. ע"א ובס' עיקרי הדט בא"ח סי' ז' אות ח"י ובחי"ד סי' ל' אות ו' ובס' שם הגדולים ח"ב דצ"א ובסו"ס לדוד אמת בק"א יע"ש:
ועוד נ"ל טעם אחר לומר לפסק זה דכשנמצאים ספרים אחרים בבה"כ בתגין שאין אנחנו מבטלים קס"ת בשביל שלא לקרות בספר שאין בו תגין ליכא זלזול כבוד שעברנו ע"ד הגאונים והרמב"ם ודעימייהו דמכשרי שהרי הוא בשב וא"ת ואינו ניכר הדבר וגם לא עברנו ע"ד הרא"ש ור"ת וס' התרומה ודעימייהו להוציאו לכתחילה ולקרות בו נגד סברתם ברם כשלא יש ספר אחר שמתבטל הקריאה לגמרי הרי אנחנו עוברים ע"ד הגאונים והרמב"ם ודעימייהו וניכר לכל שלא חששנו לסברתם בפומבי ולגבי ס' החולקים שהם הרא"ש וס' התרומה בפוסלים אינו ניכר שעברנו על סברתם בפרהסייא דאין מדקדקים הצבור בזה אם הס"ת יש בו תגין או לא ואפי' אם יקדדקו לאו כ"ע דינא גמירי ולאו אדעתייהו אם יש פוסקי' חולקים בזה וזה טעם פשוט וברור ונכון וקיים וק"ל:
את זה שלח אלי הרב השלם הדה"מ מ"ץ מעיר מגנאציאה יע"א במכתב כתוב לאמר וז"ל גם ידיע להוי למד איך הק"ק תולדו יב"ץ יש ספר אחד בלי תגין ולא נעלם מעיני דמר ני"ר הרמב"ם וסייעתו דהוא כשר והרא"ש ודעימיה חלקו עליהם דס"ל דפסול ומרן בס' הקצר פסק כהרמב"ם דכשר והרב נחפה בכסף בחיו"ד סימן י"א עמד ע"ד ושקיל וטרי אם רוצים לתקנו אם יש משום פגם וכמעט ס"ל דיש בו משום פגם ואנכי הצעיר לא יכולתי להולמו דאם היה המחלוקת של הרמב"ם והרא"ש מן הקצה אל הקצה דהרמב"ם היה פוסל בתגין והרא"ש היה פוסל בלי תגין הוא מה דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד אבל כשהרמב"ם מכשיר בלי תגין ומצריך תגין למצוה מן המובחר מאן דעבד כהרמב"ם יוצא אליבא דכ"ע ואין כאן פגם דיש בה משום מצוה דרוצה להדירה ואפשר שהרב בעצמו חזר בו בסוף התשו' ותבל על דאבדין ומ"ג שראיתי להרב החסיד בספרו אמת ליעקב ז"ל במשפט בדיקת הס"ת ע"י תי' לא חכים ולא טיפש סימן כ"א וז"ל שהביא מחלוקת מהר"י מינץ ומהר"א איסרלן זלה"ה דלמהר"י מינץ ז"ל כל שיש ס"ת אחר אין להוציאו ודיעבד הוא כשאין ס"ת אחר ומהר"ר איסרלן ז"ל ס"ל דכל עוד שאנו מונעין לקרות בו הוי פגם והוי דיעבד עכ"ד דברי רבינו מאסף ביו"ד סימן רמ"ד והוא ז"ל כתב דאפי' לדעת מהר"י מינץ לא אמרה למילתיה אלא בס"ת שנודע לחזן הכנסת שהוא חסר כל אלו התיקונים ובא להוציאו לקרות בצבור אבל אם גם בלא דעת הוציא הס"ת הנז' דגם מהר"י מינץ מודה דאין מורידין אותו הרי שהרב ז"ל נדחק לחלק בדעת מהר"י מינץ שלא להוריד אותו אבל ודאי מיחש חייש שלא להוציאו לכתחילה ולא ולא חיישינן לסברת מהר"ר איסרלן משום פגם דהוי בשב וא"ת וכ"כ ראיתי להרב זכור לאברהם ביו"ד אות ס' כתב וז"ל איך שיהיה הנלמד מזה הוא דמסיק דאעפ"י שכבר נכתב אין זה דיעבד לכ"ע אלא זה מקרי לכתחילה וזה פשוט וחייב לתקנו הגם דעומד בעניינו שנמצאו התגין בסוף האותיות כנר' שאין לחלק מה שיש בו תגין למי שאין בו תגין הגם דהרמ"ך ז"ל הביאו הרב יד אפרים בא"ח סימן ל"ה דגרע היכא שאין נוגעין התגין באותיות להיכא שלא תיגן כלל כבר כתב הרב ז"ל שהיא בדעת הרמ"ך יע"ש ר"ל דוקא כשאין התגין נוגעים באותיות שנראין כאותיות קטנות וכזה כתב הרב ז"ל בדעת הרמ"ע. לחלק בדעת ס' הזכרונות ולדידי הוי כו"ח בטעם שכ' הרב ז"ל דבדבר שלא נמצא בש"ס מקרי דיעבד הגם שלא נמצא חד מן הפוס' שיאמר שיעשו התגין בסוף האותיות ואפי"ה מקרי דיעבד וחייב לתקנו וליכא משום פגם ס"ת כ"ש בנ"ד דהוזכר בגמ' ונחלקו בה הפוס' דמקרי דיעבד וחייב לתקנו ועוד דהרב ב"י בעצמו כתב דכשר במקום שלא נמצא מי שיתגן אותו הא אם נמצא מי שיוכל לתקן אותו שחייב לתקנו ולדידי כד דייקינן שפיר אפשר שאפי' אם הוציאו קורין בו בלא ברכה ובברכות אזלינן להקל ואינם מעכבות ודוקא כשלשה עמודי ההוראה מסכימים לדעת א' אפי' ששאר הפוס' חולקים עליהם לא אמרינן בהו ס' ברכות אבל בנ"ד דהטור כתב שהרא"ש חולק על הרמב"ם ויש מחלוקת בין ג' עמודי הוראה עצמם אמרינן ס' ברכות להקל והגם דאיכא לחלק בין כשהוא המחלוקת בברכות עצמם לדין פסול הס"ת מ"מ מידי ס' לא נפקא ומיחש חיישינן הגם שהוא נגד כל הפוס' לכאורה דלא נרגשו מזה כ"ז כתבתי בנחיצה לא להלכה ולמעשה עד בא יבא תשובתו הרמה עכ"ל:
תשובה מחיים כבר מילתי אמורה כי כל עוד שיש באותו בה"כ ס"ת עם תגין אין להוציאו לקרות בו כי בקום עשה אין לנו לעבור ע"ד כ"ת והרא"ש ובעה"ת וסיעתם שפסלו אותו לקרות בצבור ואולם כשלא יש להם ס"ת אחר ובאים לבטל קס"ת מחמת זה אזי יש לחוש לס' הגאונים והרמב"ם ומרן דמכשירים ובכן יש נמי לברך ברכות התורה בכל עולה כדי שלא לעבור ע"ד הגאונים והרמב"ם ומרן ודעימייהו ולכל הפירושים ישתדלו הצבור ליקח סופר ולתקנו בתגין כי זהו הוי כבוד התורה לכ"ע וזה ברור ונכון: