לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן יב
שאלה מעשה היה בראובן שהיה סופר מתא והציבור נתנו לו נאמנות להיות ציוה לחתום בעד אחרים ואירע מקרה בלתי טהור שחתם בשטר אחד שעשאוהו בזיוף להקדים זמן השטר להיות מוקדם ולחתום בעד אשתו הראשונה כדי שלא יטרוף. אשה השניה ונתודע הדבר שהיה בדבר זיוף ופסלו אותו הב"ד מלהיות עוד סופר והנה זה הסופר הוא ש"ץ ולשאול הגיעו אי פסול גם כן לש"ץ או לא. עוד ילמדנו רבינו במי שציוה לסופר זה שיחתום ויעיד שקר ופיתה אותו אם הוא פסול להיות ש"ץ או לא. עוד ילמדנו רבינו בענין חזרתו ותשובתו וגם אם יש להקל עליו היותו חכם עני וסופר ותלו ביה טפלי וצרות הבנות על הכל יודיענו ושכמ"ה:
תשובה נראה ודאי לע"ד דפסול להיות ש"ץ שהרי זה הסופר שחתם והעיד לשקר היי הוא פסול לעדות כמ"ש הרב המגיד בריש פכ"ג מהלכות מו"ל ופסקו מור"ם בח"מ סימן ל"ד סעיף ט' וז"ל עדים שחתמו עצמן על שטר מוקדם במזיד פסולין יע"ש הרי דהמעיד עדות שקר בשטר מוקדם לבד הוא פסול לעדות וה"ט שהוא פסול משום שהוא רשע בעבירה זאת וא"כ איך יתכן להיות ש"ץ שהוא רשע והרי קי"ל בא"ת סימן ג"ן סעיף ד' ש"ץ צריך שיהיה הגון ואיזהו הגון שיסא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו וכו' יע"ש וזה שעבר עבירה כזאת במזיד להעיד ולחתום על שק בודאי שהוא רשע ואינו הגון מקרי וכן כתב בהדייא מרן החבי"ב בתשו' בעי חיי חח"מ ח"א סימן כ"ד בעד שהעיד וחתם על השקר שנקרא רשע ופסול לעדות דכיון דבשעה שהעיד רשע הוא שהתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע ופסול לעדות יע"ש וכיון שכן איני מוצא מקום להתירו להיות. ש"ץ שהרי מקרי רשע ופסול לעדות והרי מצינו להרב בית שלמה בתשובה סימן מ"ג ולהרב מהר"י חאנדאלי ז"ל בתשו' הובאו דבריו בתשו' הרב מהרח"ש ח"ג סימן א' על ש"ץ שמיקל בענין משא ומתן בסתם יינם דראוי להעבירו ואחר שהביא תשובת הרי"ף מ"ש דשליח צבור המרנן בשירי העורב וכו' פסול לש"ץ כתב וז"ל הא קמן דבשביל דבר קל בעיני הבריות לרנן בשירי העורב אמרינן דראוי לסלקו כ"ש במיקל באיסור חמור מדבריהם ז"ל והסכים עמו הרב מהרח"ש יע"ש הרי דבדבר שאיסורו קל הסכימו הרבנים הנ"ל לפוסלו להיות ש"ץ כ"ש באיסור חמור כזה גם הרב ד"מ בתשו' ח"א חא"ח סימן ג' למד מתשו' הרבנים הנ"ל לנדון דידיה שנשאל בש"ץ שהוא משחק בקוביא דפסול להיות ש"ץ וכתב וז"ל אף אנן נמי נאמר בנ"ד דהשתא בשביל דבר קל בעיני הבריות ראוי להעבירו כ"ש עובר על דברי חכמים ואיכא מאן דאמר שהוא גזלן מדבריהם וכמ"ש הרמב"ם וכו' וכיון שכן אין ראוי ש"ץ זה לירד לפני התיבה דלאו הגון מקרי כיון שיש לו מעשה הרע הזה וכמ"ש הרב הטורים זל בא"ח סימן ג"ן וצריך שיהא הש"ץ הגון וכו' יע"ש. ואם הם זל כתבו כן לפסול לש"ץ על העובר על מידי דרבנן כ"ש בחותם ולהעיד על שקר שהתורה פסלו דפשיטא ודאי דפסול ש"ץ:
ולענין השאלה השניה אם המפתה לזה הסופר שיחתום ויעיד לשקר נפסל להיות ש"ץ הנה דבר זה במחלוקת הוא שנוי בין הרבנים הגדולים שלדעת הרב מוהר"ר יאושע בנבנשת זל הביאו מרן החבי"ב שם בתשו' ב"ח הנז' שהסכים דפסול לעדות דאם ראה אחרים שעשאו וחשבינן ליה כמי שעשאו כל שכן וק"ו במפתה לאדם אחר שיעשהו דודאי הרי הוא כלו עשאו ולא להאי מילתא וסיים וכתב גם שניי הרב כמוה"ר משה בנבנשת נר"ו הסכים לזה דמפסיל יע"ש וכן הוא כתוב בתשו' הרב פני משה ח"ב סימן צ"א דקע"ה ע"ב יע"ש ואם כן לדעתם ז"ל כמו שפסול לעדות מפני היותו רשע וקרא כתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס כ"ש שאסור להיות ש"ץ גם כן וזה ברור:
אלא דמצינו לתנא דידן מרן החבי"ב שם בתשו' הנ"ל שהשיב ע"ד ב' המאורות הגדולים שנים קרובים ודעתו זל הוא שלא לפוסלו והביא ראיה לזה מתשו' הריב"ש ומוהר"מ מלובלין סימן פ"א וסיים וכתב וז"ל אמור מעתה שאף האומר לגנב שיגנוב ויתן לו אינו פסול לעדות ה"ה האומר שיחתום שקד וחתם שאינו פסול והך טעמא שכתב אחי הרב נר"ו דכיון שפיתה לחתום גם הוא יחתום בשקר ליתא דאם כן האומר גנוב ותן לי יפסל מה"ט וכו' א"ו דל"ד דאדם טועה וסובר דלא אסרה תורה אלא שלא יגנוב הוא עצמו אבל לאמר לאחרים שיגנובו אין איסור בדבר ה"נ הכא ס"ל דלא אסרה תורה אלא שיחתום הוא בעצמו אבל לומר שיחתומו לא אסרה תורה וזה נ"ל ברור יע"ש וכ"כ בס' כנה"ג בח"מ ח"ב סימן ל"ד הגב"י אות וי"ו יע"ש אם כן ה"נ במה שפתה והסית לסופר ולמד שיחתום בשטר מאוחר למוקדם כשר להיות ש"ץ:
ולענין תשובתו לפי מה שאמרו בגמ' בפז"ב דכ"ו דילך למקום שאין מכירים אותו וכו' וכמ"ש מרן החבי"ב בתשו' בעי חיי אלא שכבר כתב מוהרש"ל בתשו' סימן ך' ובספר יש"ש פ' ג"ה סימן ט"ז וסימן טו"ב יע"ש דהיכא דתלו ביה טיפלי ואית לי צרת הבת לית ליה למיזל לארעא אחריתי ואדרבא יותר טוב לסגף עצמו בתעניות וסיגופין ומימינו לא ראינו ולא שמענו שהורו חכמי הדור שילך למקום שאין מכירין וכ"כ הרב ט"ז ביו"ד סימן קי"ו והרב כנה"ג שם הגב"י אות ד"ן יע"ש וכאן בנ"ד זה הסופר שהוא חכם עני ותלו ביה טיפלי וצרות הבנות וצרת דעניותא דרודף אבתריה וגם כי הוא ירא ה' וזה הדבר כשגגה שיצאתה מידו נראה דיש להקל בתשובתו: ובענין אם מעיקרא מהני תשובה למי שחטא ונפסל מלהיות ש"ץ אם חוזר בתשובה אי מהניא ליה תשובתו נראה דמהני תשובתו להיות חוזר לאומנותו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה וכמ"ש בעניותי בתשובתי בסה"ק חקקי לב חיו"ד סימן מ"ז דפ"ו. ע"ג יע"ש בס"ד:
ואולם כל זה שכתבתי במונח גמור אשר כתוב בשאלה ששאלו שחתם על שטר מוקדם במזיד ברם אחרי כן דרשתי וחקרתי וראיתי שהיה הענין שכבר היה שטר משכנתא מן הלוה למלוה בחתימת הסופר בעדו מצד העדות וגם חתם בעד האשה הראשונ' והיה המשכנתא בעד אלף אריות ושוב אחר עבור כמו עשר שנים שגירש אשתו הראשונה ונשא אשה שניה ובעודו עם אשתו השניה הוצרך ללות עוד על משכנתא זאת עוד שמונה מאות אריות מה עשה הלוה חילה פני המלוה שיתן לו השטר משכנתא לקורעו ולעשותו מחדש ופיתה לסופר שיחתום בעדו ובעד האשה הראשונה אשר בלא"ה היה לה חתימה באלף אריות שנעשה עתה בעד אלף ושמונה מאות וחתם הסופר ע"ז שכבר היה ממושכן בלא"ה ביד זה המלוה מעיקרא אלא דהוסיף על זה עוד ואם כנים הדברים נראה דיש להקל עליו מעל הסופר הלזה מעונשו: