לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן יא
סוף אות כ"ו דמ"ג ע"ב כתב הרב ברית עולם סי' תשס"ח וז"ל ומ"ש והקורא בבית הכנסת וכו' כונתו דהחזן כשקורא הס"ת ובא פסוק של רחמים או ברכה לא יכוין על העולה השרוי אצלו אלא קורא בתורה לפניו יתברך אבל אם יאמרו הצבור פ' זה או העולה יכול לכוין על מה שרוצה כאילו מתפלל יחיד על הדבר ודוק:
והנה בקורא בס"ת ענין עונש העבירות דיש מתירין כי עי"ז ידע העונש וישוב בתשו' ויש נמנעים כל זה היינו דוקא לקרות הענין כאשר ציוהו ה' בס"ת אבל אם מכוין להענישו כגון אם ח"ו בא על א"א ובא לקרות לו בס"ת מות יומת הנואף והנואפת בודאי שלא יתכוין לקללו שיגיע לו עונש שימות שהרי אזהרה שמענו שאפי' למינים דמותר להורגן בידים לא הותר לקללם שימותו כמ"ש התוס' בפ"ק דברכות ובפ"ק דע"ז והרב יד אליהו בתשו' ועמ"ש בעניותי בתשובותי לחי"ד בזה בס"ד וכ"ש וק"ו למי שהוא ישראל דאעפ"י שחטא ישראל הוא שלא יכוין בקריאתו לקללו ח"ו כ"א להיות קורא הש"ץ במאמר ה' אשר ציוהו בלתי שום פניה וכונה לשכנגדו ובזה מינח נח"ל כי מצינו בגמרא כי בפסוקים שיש בהם קללה לנוכח אומר הש"ס בנ"א וכן אנחנו נוהגים בדרשותינו וא"כ למה בס"ת יקרא הש"ץ ככתבו דברים ככתבן לנוכח אכן התירוץ פשוט כי בקריאת הש"ץ כנתינתו מסיני כי כן אמרו בזוה"ק ס' ויקהל דר"ו יע"ש בהדייא כי קריאת הס"ת בצבור הוי כנתינתה מסיני יע"ש וא"כ אינו יכול לשנות שום תיבה מכתיבתה בס"ת ומכוין כמו שציונו השי"ת בה"ס אבל כשאנחנו קורין לדרוש בהן אם יש איזה ל' קללה לנוכח יש להפכו וזה בדור ועוד כי אם ח"ו משנה התיבה מכתיבתה הוי כאלו ח"ו הס"ת פסול וגם דהוי קורא בע"פ שלא מן הכתב הכתוב בס"ת וזה פשוט:
אות ג דט"ל ע"א במומר לע"ז ולחלל שבת בפרהסייא דאין להעלותו לס"ת הוה עובדא בבה"כ שהיה רוצה מומר א' לעלות לס"ת ושלו את פי ואמרתי להם אם מקבל על עצמו קבלה גמורה שלא לחלל עוד שום שבת ועל מה שחילל לבקש התיקון יעלוהו כי בקבלה זאת סגי וכן נראה לדקדק מדברי הרב נודע ביאודה ח"ב חא"ח סי' י' גבי כהן שנשא נכרי' דאם חזר ופי' מן האשה הכותית ועשה תשובה כפי מה שהורו עליו המורים כשר לעלות לדוכן ולישא את כפיו ואם הכהן הזה וכו' יע"ש הרי דבקבלה שקיבל לשוב בתשובה סגי: