לב חיים פלג'י חלק ב· רבי חיים ב"ר יעקב פלאג'י [החבי"ף]
ח"ב או"ח סימן ו
שאלה בנוגע בגופו או בידיו של גוי אי צריך ליטול ידיו או לא: תשובה נ"ל דצריך לנט"י ואמינא לה ממ"ש בזוה"ק ס' ויחי דר"ך ע"א אבל גוי עובד ע"ז לא"ה דבחיו מסאב בכל סטרין צולמא דיליה מסאבא ודוחא דיליה מסאבא ובגין דסאבותיה אינון שריין בגוויה אסיר למקרב לגביה כיון דמית נפקא כל אינון מסאבותא וכו' ואע"ג דגופא דלהון מסאב הוא בין בחייהון בין במותיהון אבל בחייהון כל אינון מסאבין משתכחין גבייהו אית להון חילא לסאבא לאחריני וכו' יע"ש. ועיין בסה"ק ל"ח ח"א סי' ס"ח שעמדתי אם מותר ליטול ידיו בנט"י שחרית ע"י גוי או לא ובררתי לפי עניותי דאין ליטול ע"י גוי יעש"ב בס"ד:
וכה הראני בני חכם:
יוסף תהלות נר"ו מ"ש בפר"א פכ"ט האוכל עם הגוי כאוכל עם כלב והנוגע בו כנוגע במת יע"ש וכבר כתב מרן בש"ע א"ח סי' ד' סי"ח דאחד מן הדברים הצריכים נטילה הוא הנוגע במת:
ויש להסתפק אם גם בישראל מומר שמחלל שבתות בפרהסייא ועע"ז שיצא מכלל ישראל שוה בזה לגוי או לא. וע"ז כה הראני בני כי ביצחק יקרא נר"ו דברי מוה"ר מעיל צדקה ז"ל שכתב באות אלף תכ"ז דק"ט סוע"ג וז"ל ובענין מאמרי רז"ל דבאברהם אמרו תפסו הקב"ה בידו והיה מטייל עמו ובירבעם אמרו תפסו בבגדו וא"ל חזור בך נ"ל דבשלמא אברהם שהיה צדיק תפסו הקב"ה בידו משום דבשרו בשר קדש ומותר ליגע בקדושה אבל ירבעם כיון שחטא רשעים נקראים מתים והנגיעה במת מטמא לכן לא תפסו בידו כדי שלא ליגע בטומאה וכו' עש"ב. ולפ"ד הרב אלו יתפשט הספק וק"ל את"ד הי"ו. ועיין בסה"ח סי' אלף צ' שכתב וז"ל לא יתקע יהודי ידו בכף הנכרית ולא הנכרית בכף איש יהודי ולא יהודית בכף הנכרי ולא הנכרי בכף יהודית אעפ"י שהיו מעוטפות בבגד סייג לג"ע עכ"ל. הנה נראה דבגוי עם ישראל דליכא משום ג"ע בכה"ג דהיד מעוטפת בבגד ליכא משום טומאה אבל בלא מעוטפת מלבד מה שיש בנכרית עם ישראל וביהודית עם הגוי משום ג"ע איכא משום טומאה וצריך נט"י כשאין היד מעוטפת בבגד והוא ברור: והטעם דיש לחלק בין טומאה לג"ע כי בדבר טומאה כיון שהוא מעוטף הרי מפסיק נגיעת בשר טמא ואינו מטמא משא"כ משום ג"ע כי הדבר מורה התקרבות וחיבה וזה אפילו מעוטף היד בבגד אינו ניצול מקריבות והרהור הלב בעביר' והוא ברור ויאמן דברינו אלה ממה שמצינו צואה בעששית מותר לקרות כנגדה דמתקרי כסות אבל ראיית ערוה בעששית אסור לקרות כנגדה כדכתיב ולא יראה בך ערות דבר וה"ט כי ע"י הראיה הוא בא לחשוב כי עינא ולבא תרי סרסורי עבירה נינהו והוא ברור: